עבור דור האיקס, הסרט "טריינספוטינג" (1996) היה סרט חדשני, החולש על כל החושים, ויש אשר יגידו גם שינה את פני הקולנוע, המוזיקה ואפילו התרבות. עלילת הסרט התרחשה באמצע ההתעוררות האמנותית הבריטית של אמצע שנות התשעים (עידן פריחת מוזיקת הבריטפופ), כאשר הבמאי דני בויל ("נער החידות ממומביי", "127 שעות") ביסס את סרטו על הרומן של אירווין ולש, העוסק בקבוצת חברים מהעיר אדינבורו, סקוטלנד, שעוסקים בסמים, בחורות ובפילוסופיות של החיים.

"טריינספוטינג 2": יואן מקגרגור וג'וני לי מילר נפגשים על המסך אחרי עשרים שנה

בדיוק כמו להקת רוק שנפגשת לסיבוב הופעות לאחר שנים ארוכות, החברים המקוריים (והבמאי), חוזרים עתה ל-"טריינספוטינג 2", המשכון מיותר אבל אפקטיבי, שאמנם לא מאכזב את מעריצי המקור, אבל גם לא מציע רעיונות חדשים. בהמשך להשוואה ללהקת רוק, הרביעייה המקורית מגלמת היטב את שיריה הגדולים ביעיליות ובמקצועיות, אולם בלי התשוקה של סרט המקור. כמו כן, הנושאים שעולים בסרט, ההשפעה החברתית או אפילו הסגנוניות החזותית של הסרט, אינם מפתיעים את הצופים של היום ולעיתים חוזרים על עצמם עד אפיסת כוחות.

הסרט השני דואג לאזכר לצופים כיצד הסתיים החלק הראשון, הרי עברו כ-20 שנים, ועל כן "טריינספוטינג 2" מתחיל בהתקף לב של רנטון (יואן מקגרגור, "הבלתי אפשרי") החוזר לסקוטלנד לאחר שלא ביקר במדינה עשרים שנה. בגבי (רוברט קרלייל, "ללכת על הכל") נמצא בכלא לאורך תקופה זו, ספאד (אוון ברמנר, "רכבת הקרח") ניסה אינספור פעמים להתאושש מהתמכרותו להרואין, ואילו סיקבוי (ג'וני לי מילר, "אלמנטרי") סוחט לקוחות בחסות זונה ממזרח אירופה.

הגעתו של רנטון משנה את המצב, וגורמת לחברים להיפגש מחדש, ולהתמודד עם בגידות, פרידות, מיזמים חדשים ומצבים לא פשוטים. בגבי למשל, אלים יותר מבעבר, נמלט מהכלא וברגע שהוא לומד שחברו מהעבר בסביבה, תר אחריו כדי לנקום.

במובן הויזואלי, הסרט שומר על כמה טריקים קולנועיים שנחשבו למרשימים וחדשניים בזמנו (הקפאת תמונה, תנועת מצלמה פתאומית, שימוש באורות מהבהים ועד השמעת מוזיקה כמעט לאורך כל הסרט), תוך שהוא מוסיף פלאשבקים מן הסרט המקורי, כולל תמונות סטילס של הילדים מן הסרט הראשון – במטרה להראות כיצד גדלו. אבל האנרכיה היצירתית של בויל כבר חבויה בשפה הקולנועית של כלל הסרטים כיום, והוא אינו מפתיע או שולף מכובעו טריקים חדשים, ועל כן הסרט אינו מביא רוח חדשה בצד זה.

גם הקצב ב-"טריינספוטינג 2" שונה, כיוון שדמויות הסרט החדש עברו כולם את גיל ארבעים, עם מחלות גופניות ואובססיות יותר גשמיות (או לסירוגין, פתטיות) מאלו של לפני שני עשורים, על כן הגיוני שהסרט עובד בקצב הנוכחי ואיטי מעט מקודמו. לעיתים, "טריינספוטינג 2" קודר כמעט כמו המקור, עם מספר סצינות דיכאוניות, אולם אינו מתייחס למצב הפוליטי הנוכחי בבריטניה, ונראה כי המצב הכלכלי אינו ורוד בכלל.

האכזבה הגדולה ביותר בסרט היא המוזיקה, אשר בניגוד לסרט הראשון – שהצליח להנחיל שירים שלעד יזכרו בתרבות הפופ הבריטי, ב-"טריינספוטינג 2" יש אמנם שירים חדשים, אך הם אינם איקוניים או ברי זיכרון. למעשה, הסצינה הכי מעניינת משתמשת בשיר הישן, רדיו גאגא, של להקת קווין.

עתה, כל שנותר, הוא לחכות לחלק השלישי, שיתכן וייצא בשנת 2037.

XXXXX