Skip to content

גיל המעבר אצל נשים וגברים – היבט רוחני

גיל המעבר הוא לא רק סיום, הוא גם התחלה. זהו גיל שבו משהו חדש מתעורר בנו לחיים. אנו הופכים להיות "ברשות עצמנו", כבני חרות – בני אדם חופשיים, שהשתחררו משליטתם של ההורמונים

גיל המעבר אצל נשים וגברים – היבט רוחני

גיל המעבר הוא לא רק סיום, הוא גם התחלה. זהו גיל שבו משהו חדש מתעורר בנו לחיים. אנו הופכים להיות "ברשות עצמנו", כבני חרות – בני אדם חופשיים, שהשתחררו משליטתם של ההורמונים

האישה, יותר מאשר הגבר, מרגישה פיזיולוגית את תופעות גיל המעבר, אך גיל המעבר פוקד את שני המינים. גיל המעבר חותם תקופה שהחלה בגיל הנעורים. החל מגילאי 12-13 אנו הופכים להיות נתיניה של מערכת המין שלנו, וההורמונים המיניים שלנו מנהלים את חיינו. ככל שנראה את גיל המעבר כאפשרות מבורכת של שחרור מן העול של ההורמונים, כך יהפוך גיל המעבר לגיל של ציפייה נרגשת לבאות, והוא לא יורגש כתקופה של אובדן, של חששות ותסמינים גופניים ונפשיים בלתי נסבלים.

בחברה שלנו מעלים על נס את ההתאהבות, את הנבחרוּת, את הנראוּת, את הכיבושים המיניים וכו' ומי שאינו מצליחן בתחומים אלו מאוכזב מעצמו, מתוסכל, מרגיש נכשל ונחשל, כמדדה מאחור. עם בוא תקופת הגיל השלישי, האדם רואה עצמו כאילו הוא עומד לפני אסון המתרחש ובא. המצליחנים, שעבדו קשה והשקיעו המון במטרה לזכות במקומם המפואר, מפחדים לאבד את כתרם, ואלו שלא זכו בכתרים, מרגישים שסיכוייהם לזכות בהם אפסו, ותסכולם מרקיע שחקים.

רוב האנשים אינם מרגישים את גיל המעבר כגיל שבו הם מתחילים לחיות. הם חווים אותו כסמן של סוף החיים. אך בעצם, גיל זה הוא הגיל בו אנחנו הופכים להיות "ברשות עצמנו", כבני חרות. בני אדם חופשיים, שהשתחררו ממוראות ההורמונים.

מה דורשים מאתנו ההורמונים? שנרוץ עבורם ונזיע, ונשרת את התרבות המין. אמנם הם מעניקים לנו ריגושים גדולים, והנאות שאין דומה להן – אך אלו הם רק האמצעים, בהם נוקטים ההורמונים, כדי לפתות אותנו ללדת עוד ועוד בני אנוש. תוך שאנו שטופים בהורמונים, אין לנו שמץ של תחושה שנלקח מאתנו משהו מרכזי, והוא –יכולת הבחירה החופשית. אנחנו מדמים שאנו בוחרים את דרכנו, מתוך רצוננו העצמי – אך בעצם, אנו הולכים אחר צו ההורמונים שדורשים מאתנו להיות זכר ונקבת אלפא. היה הכי חתיך, הכי מצליח, הכי עשיר, ראש וראשון, לוחשים ההורמונים לגבר. היי האישה היפה בנשים, יחלי לאביר שלך, הילחמי בחברותייך, היי הנבחרת – מזמזמים ההורמונים באוזניה של האישה הלכודה.

החברה שלנו מתרפקת על הנעורים ומבטאה עצמה בכתיבת שירים, מחזות וסרטים על רומנטיקה והתאהבויות, אבל אם חוקרים זאת לעומק הרי שהסבל שההתאהבויות והתשוקה המינית גורמים לנו הוא אדיר. אנו שבויים בהם. קשה לנו לזכור מי אנו. אנו מדמים שהריגושים הללו הם החיים, והם שיושיעו אותנו מתחושת הבדידות העמוקה, מן הפחדים, השיממון, הריק ותחושת חוסר המשמעות של החיים. איש לא מסביר לנו, שכאשר אנו נתיני ההורמונים, אנו משועבדים, בתוך עצמנו, לכוח רודני שדורש מאתנו להיות "הכי" "הכי". איש לא מלמד אותנו לראות שאנו עבדים של מערכת נוקשה בעלת אינטרסים. מערכת שרוצה שנשכח את המימוש הנשמתי שלנו לטובת מטרותיה שלה – כלומר ההתרבות. איש לא מסביר לנו, שכל הישג שנזכה בו, יורגש למחרת היום כחסר משמעות – כי הוא לא נועד אלא לשרת משהו שמחוץ לנו, ואנו איננו מסוגלים להרגיש ממנו סיפוק אמתי, יציב וקבוע.

הצורך להיראות נפלא, להיות חטובים, שנונים, מצליחנים, עשירים, צעירים לנצח, הוא כאמור, תולדה של שטיפת המוח ההורמונלית שלנו. אך בכך אין די – ההורמונים שלנו דורשים מאתנו לשקר, להעמיד פנים, להסתיר אמיתות. לא רק להתמכר להישגים חיצוניים אלא גם להתמכר לדיבור על ההצלחות שלנו, ולפרסמם בכיכר הרשתות החברתיות. במקביל אנו עובדים קשה על מנת שיוסתרו חוויות הקושי והייאוש המכלים את כוחותינו. גם אם אנו מפרסמים את היותנו חלשים – אנחנו עושים זאת מעמדה של מיוחדות.

האנרגיה שאנו משקיעים בהסתרת חוויות האמת שלנו היא עצומה, ואנו עושים זאת, מבלי דעת, רק כדי לרצות את אדון ההתרבות. הוא דורש מאתנו להיות סחורה איכותית – חפצים נחשקים על מדף התצוגה החברתית-מינית. האנרגיה המינית אומרת לנו – היו פלקט מחייך, היו פרסומת של עצמכם. כתבו פוסטים נוצצים. היו דוגמנים של סיפור חייכם. הפגינו מבוקר עד ערב כמה אתם מגניבים.

ברגע שאדם מתחיל להבין שהוא נתין של ההורמונים שלו, ובעצם יש בתוכו עולם שלם שאינו מוכר לו כלל – עולם שמוסתר מפניו בגלל אותם הורמונים – הוא יכול להתחיל לחיות חיים אחרים. חיים של עצמיות. חיי חופש.

גיל המעבר אינו גיל של סיום, הוא גיל של התחלה. התחלת החופש. התחלת הגילוי מי אני באמת.

הקלת התסמינים אצל נשים 

כדי להקל על תסמיני גיל המעבר, אין לחכות לבואו של גיל המעבר, אלא להשקיע עבודת הכנה גדולה לקראת גיל זה. היכרות מעמיקה עם הנשיות, כמות שהיא, ואיך אני מקבלת, או, לא מקבלת את האנרגיה הזו, זה הצעד הראשון שעלינו הנשים לעשות, כדי למנוע בעתיד מצב של תסמינים קשים. את העבודה על הנשיות אפשר לקדם מאד הן בעת האקט המיני, והן בזמן המחזור החודשי.

כל מעגל חודשי הוא הזמנה להתבוננות יותר מעמיקה בנשיות. כאשר מגיעה הוסת, במקום לראות בתסמיניה כאב גופני, ובלבול רגשי ומנטלי, רצוי לנצל אותה כדי להבין שכבות עומק רגשיות. במצבי חולשה, תמיד קל יותר לחדור את חומות ההפרדה שבין המודע והלא מודע. מערך ההגנות של התודעה שלנו מתרופף מעט כשאנו ברגעי עייפות ותחושת חולי. כאבי המחזור, במקום להילחם בהם, כדאי לתפוש עליהם טרמפ, ולהתבונן – מה היחס שלי אל גופי? מה היחס שלי אל הרחם שלי? מה היחס שלי אל הנשיות שבי? כמה אני פגועה כאישה? מה היה היחס של הורי לנשיות שלי? כמה אני עצמי מכחידה את סממני הנשיות שבי? ועוד ועוד למידה. לתת לרגשות לצוף. לחוויות לא מודעות לעלות לתודעה. כל חודש הוא פרק בעשייה שקדנית הזו, וכל פעם שהדם זורם מאתנו אנחנו יכולות להיפרד מעוד שקר פנימי, פחד, דחיה עצמית וכדומה.

ככל שהגוף שלנו מקבל מסר יותר ברור לכך שאנו הופכות את המחזור החודשי לכלי רוחני של למידה, כך נעלמים הכאבים ואי הנוחות שקשורים עם הופעת המחזור.

האישה יכולה ללמוד לעומק את נשיותה, ולהביאה לידי ביטוי רב רבדי גם בעת מעשה האהבה. האישה יכולה להתנסות, ללמוד ולהתבונן בעת שהיא עושה אהבה. לשאול עצמה ולהתבונן – האם היא מתמסרת למעשה האהבה, כול כולה. האם גופה נענה. מרפה עצמו. או שהוא דרוך ונוקשה. האם היא מבינה את תפקידה העוצמתי כמובילה את הצעדים של מעשה האהבה. את הקצב. את האנרגיה. האם היא מבינה כמה היא מעניקה עומק רוחני לחגיגה המינית. כמה היא יכולה להקפיץ את בני הזוג במעלות הגוף, הרגש, והרוח?

אישה שמתמסרת לנשיותה ולטבע גופה, לא תחשוש להיפרד מנעוריה, אלא תזרום עם התבגרותה בהנאה. היא לא תיקח הורמונים מלאכותיים כדי להיאחז בנשיותה, ולא תסבול מתופעות גיל המעבר.

הקלת גיל המעבר אצל גברים 

הגברים, הרבה יותר מן הנשים, חווים את גיל המעבר כאובדן הכושר המיני. ירידת הצורך המיני וירידת תפקודי המין עלולה לדכא את הגבר עד מאד. גבר שבנה את חייו על חוויית הגבריות הכובשת עלול למצוא עצמו אומלל ביותר בתקופה זו. לעומת זאת, גבר שנמצא בזוגיות טובה יכול לנצל תקופה זו כדי להכיר יותר לעומק את עצמו, את נפשו, ואת המהות הזוגית האמתית. הוא פנוי יותר לזהות חיבור זוגי שיש עמו שוויוניות, שיתוף, התקרבות רוחנית ועוד. לבת הזוג של הגבר המתבגר תפקיד גדול בשמירה על מצב רוחו וחוויותיו החיוביות. בתקופה זו האישה הבשלה, יכולה להוביל את הגבר שלה להכרה באיכויות רגשיות שלא היו נגישות לו עד כה.

אירי ישראלי-רושין

למאמרים קודמים   

1 Comment

  1. נעמי
    5 באפריל 2017 @ 16:36

    נהדר, מאיר עיניים ומועיל. קיבלתי את ההזמנה לשנות את התפיסה לגבי גיל המעבר. וגם הגיל שלפניו… תודה.

האישה, יותר מאשר הגבר, מרגישה פיזיולוגית את תופעות גיל המעבר, אך גיל המעבר פוקד את שני המינים. גיל המעבר חותם תקופה שהחלה בגיל הנעורים. החל מגילאי 12-13 אנו הופכים להיות נתיניה של מערכת המין שלנו, וההורמונים המיניים שלנו מנהלים את חיינו. ככל שנראה את גיל המעבר כאפשרות מבורכת של שחרור מן העול של ההורמונים, כך יהפוך גיל המעבר לגיל של ציפייה נרגשת לבאות, והוא לא יורגש כתקופה של אובדן, של חששות ותסמינים גופניים ונפשיים בלתי נסבלים.

בחברה שלנו מעלים על נס את ההתאהבות, את הנבחרוּת, את הנראוּת, את הכיבושים המיניים וכו' ומי שאינו מצליחן בתחומים אלו מאוכזב מעצמו, מתוסכל, מרגיש נכשל ונחשל, כמדדה מאחור. עם בוא תקופת הגיל השלישי, האדם רואה עצמו כאילו הוא עומד לפני אסון המתרחש ובא. המצליחנים, שעבדו קשה והשקיעו המון במטרה לזכות במקומם המפואר, מפחדים לאבד את כתרם, ואלו שלא זכו בכתרים, מרגישים שסיכוייהם לזכות בהם אפסו, ותסכולם מרקיע שחקים.

רוב האנשים אינם מרגישים את גיל המעבר כגיל שבו הם מתחילים לחיות. הם חווים אותו כסמן של סוף החיים. אך בעצם, גיל זה הוא הגיל בו אנחנו הופכים להיות "ברשות עצמנו", כבני חרות. בני אדם חופשיים, שהשתחררו ממוראות ההורמונים.

מה דורשים מאתנו ההורמונים? שנרוץ עבורם ונזיע, ונשרת את התרבות המין. אמנם הם מעניקים לנו ריגושים גדולים, והנאות שאין דומה להן – אך אלו הם רק האמצעים, בהם נוקטים ההורמונים, כדי לפתות אותנו ללדת עוד ועוד בני אנוש. תוך שאנו שטופים בהורמונים, אין לנו שמץ של תחושה שנלקח מאתנו משהו מרכזי, והוא –יכולת הבחירה החופשית. אנחנו מדמים שאנו בוחרים את דרכנו, מתוך רצוננו העצמי – אך בעצם, אנו הולכים אחר צו ההורמונים שדורשים מאתנו להיות זכר ונקבת אלפא. היה הכי חתיך, הכי מצליח, הכי עשיר, ראש וראשון, לוחשים ההורמונים לגבר. היי האישה היפה בנשים, יחלי לאביר שלך, הילחמי בחברותייך, היי הנבחרת – מזמזמים ההורמונים באוזניה של האישה הלכודה.

החברה שלנו מתרפקת על הנעורים ומבטאה עצמה בכתיבת שירים, מחזות וסרטים על רומנטיקה והתאהבויות, אבל אם חוקרים זאת לעומק הרי שהסבל שההתאהבויות והתשוקה המינית גורמים לנו הוא אדיר. אנו שבויים בהם. קשה לנו לזכור מי אנו. אנו מדמים שהריגושים הללו הם החיים, והם שיושיעו אותנו מתחושת הבדידות העמוקה, מן הפחדים, השיממון, הריק ותחושת חוסר המשמעות של החיים. איש לא מסביר לנו, שכאשר אנו נתיני ההורמונים, אנו משועבדים, בתוך עצמנו, לכוח רודני שדורש מאתנו להיות "הכי" "הכי". איש לא מלמד אותנו לראות שאנו עבדים של מערכת נוקשה בעלת אינטרסים. מערכת שרוצה שנשכח את המימוש הנשמתי שלנו לטובת מטרותיה שלה – כלומר ההתרבות. איש לא מסביר לנו, שכל הישג שנזכה בו, יורגש למחרת היום כחסר משמעות – כי הוא לא נועד אלא לשרת משהו שמחוץ לנו, ואנו איננו מסוגלים להרגיש ממנו סיפוק אמתי, יציב וקבוע.

הצורך להיראות נפלא, להיות חטובים, שנונים, מצליחנים, עשירים, צעירים לנצח, הוא כאמור, תולדה של שטיפת המוח ההורמונלית שלנו. אך בכך אין די – ההורמונים שלנו דורשים מאתנו לשקר, להעמיד פנים, להסתיר אמיתות. לא רק להתמכר להישגים חיצוניים אלא גם להתמכר לדיבור על ההצלחות שלנו, ולפרסמם בכיכר הרשתות החברתיות. במקביל אנו עובדים קשה על מנת שיוסתרו חוויות הקושי והייאוש המכלים את כוחותינו. גם אם אנו מפרסמים את היותנו חלשים – אנחנו עושים זאת מעמדה של מיוחדות.

האנרגיה שאנו משקיעים בהסתרת חוויות האמת שלנו היא עצומה, ואנו עושים זאת, מבלי דעת, רק כדי לרצות את אדון ההתרבות. הוא דורש מאתנו להיות סחורה איכותית – חפצים נחשקים על מדף התצוגה החברתית-מינית. האנרגיה המינית אומרת לנו – היו פלקט מחייך, היו פרסומת של עצמכם. כתבו פוסטים נוצצים. היו דוגמנים של סיפור חייכם. הפגינו מבוקר עד ערב כמה אתם מגניבים.

ברגע שאדם מתחיל להבין שהוא נתין של ההורמונים שלו, ובעצם יש בתוכו עולם שלם שאינו מוכר לו כלל – עולם שמוסתר מפניו בגלל אותם הורמונים – הוא יכול להתחיל לחיות חיים אחרים. חיים של עצמיות. חיי חופש.

גיל המעבר אינו גיל של סיום, הוא גיל של התחלה. התחלת החופש. התחלת הגילוי מי אני באמת.

הקלת התסמינים אצל נשים 

כדי להקל על תסמיני גיל המעבר, אין לחכות לבואו של גיל המעבר, אלא להשקיע עבודת הכנה גדולה לקראת גיל זה. היכרות מעמיקה עם הנשיות, כמות שהיא, ואיך אני מקבלת, או, לא מקבלת את האנרגיה הזו, זה הצעד הראשון שעלינו הנשים לעשות, כדי למנוע בעתיד מצב של תסמינים קשים. את העבודה על הנשיות אפשר לקדם מאד הן בעת האקט המיני, והן בזמן המחזור החודשי.

כל מעגל חודשי הוא הזמנה להתבוננות יותר מעמיקה בנשיות. כאשר מגיעה הוסת, במקום לראות בתסמיניה כאב גופני, ובלבול רגשי ומנטלי, רצוי לנצל אותה כדי להבין שכבות עומק רגשיות. במצבי חולשה, תמיד קל יותר לחדור את חומות ההפרדה שבין המודע והלא מודע. מערך ההגנות של התודעה שלנו מתרופף מעט כשאנו ברגעי עייפות ותחושת חולי. כאבי המחזור, במקום להילחם בהם, כדאי לתפוש עליהם טרמפ, ולהתבונן – מה היחס שלי אל גופי? מה היחס שלי אל הרחם שלי? מה היחס שלי אל הנשיות שבי? כמה אני פגועה כאישה? מה היה היחס של הורי לנשיות שלי? כמה אני עצמי מכחידה את סממני הנשיות שבי? ועוד ועוד למידה. לתת לרגשות לצוף. לחוויות לא מודעות לעלות לתודעה. כל חודש הוא פרק בעשייה שקדנית הזו, וכל פעם שהדם זורם מאתנו אנחנו יכולות להיפרד מעוד שקר פנימי, פחד, דחיה עצמית וכדומה.

ככל שהגוף שלנו מקבל מסר יותר ברור לכך שאנו הופכות את המחזור החודשי לכלי רוחני של למידה, כך נעלמים הכאבים ואי הנוחות שקשורים עם הופעת המחזור.

האישה יכולה ללמוד לעומק את נשיותה, ולהביאה לידי ביטוי רב רבדי גם בעת מעשה האהבה. האישה יכולה להתנסות, ללמוד ולהתבונן בעת שהיא עושה אהבה. לשאול עצמה ולהתבונן – האם היא מתמסרת למעשה האהבה, כול כולה. האם גופה נענה. מרפה עצמו. או שהוא דרוך ונוקשה. האם היא מבינה את תפקידה העוצמתי כמובילה את הצעדים של מעשה האהבה. את הקצב. את האנרגיה. האם היא מבינה כמה היא מעניקה עומק רוחני לחגיגה המינית. כמה היא יכולה להקפיץ את בני הזוג במעלות הגוף, הרגש, והרוח?

אישה שמתמסרת לנשיותה ולטבע גופה, לא תחשוש להיפרד מנעוריה, אלא תזרום עם התבגרותה בהנאה. היא לא תיקח הורמונים מלאכותיים כדי להיאחז בנשיותה, ולא תסבול מתופעות גיל המעבר.

הקלת גיל המעבר אצל גברים 

הגברים, הרבה יותר מן הנשים, חווים את גיל המעבר כאובדן הכושר המיני. ירידת הצורך המיני וירידת תפקודי המין עלולה לדכא את הגבר עד מאד. גבר שבנה את חייו על חוויית הגבריות הכובשת עלול למצוא עצמו אומלל ביותר בתקופה זו. לעומת זאת, גבר שנמצא בזוגיות טובה יכול לנצל תקופה זו כדי להכיר יותר לעומק את עצמו, את נפשו, ואת המהות הזוגית האמתית. הוא פנוי יותר לזהות חיבור זוגי שיש עמו שוויוניות, שיתוף, התקרבות רוחנית ועוד. לבת הזוג של הגבר המתבגר תפקיד גדול בשמירה על מצב רוחו וחוויותיו החיוביות. בתקופה זו האישה הבשלה, יכולה להוביל את הגבר שלה להכרה באיכויות רגשיות שלא היו נגישות לו עד כה.

אירי ישראלי-רושין

למאמרים קודמים   

1 Comment

  1. נעמי
    5 באפריל 2017 @ 16:36

    נהדר, מאיר עיניים ומועיל. קיבלתי את ההזמנה לשנות את התפיסה לגבי גיל המעבר. וגם הגיל שלפניו… תודה.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן