בדיון משפטי התברר כמה הזנחה סבלה אם ישישה, איך נפלה ונפצעה שוב ושוב ושוב, איך לא ננקטו אמצעי זהירות לגביה וכיצד איש מהמוסד בו שהתה לא טרח לעדכן את המשפחה לגבי חומרת מצבה. האישה נפטרה מזיהום פציעות בנפילתה האחרונה. מנהל המוסד לא הותיר רושם חיובי על בית המשפט

מאת אורלי ממן

בית אבות "רחל ליצ'ק" יפצה את ילדיה של קשישה ששהתה במוסד, נפלה כמה וכמה פעמים, ונפטרה כתוצאה מזיהומים שונים לאחר הנפילה האחרונה. כך קבע בית משפט השלום בתל אביב בתביעת רשלנות  שהגישו ילדי המנוחה. בהתחשב בגילה של המנוחה, 83  ובתשלומים ששולמו לבית האבות מידי חודש,  נקבע סכום הפיצוי ל-52,500 ₪ ושכ"ט עו"ד 13,000 .

בתביעה שהגישו הילדים כנגד בית האבות ומנהלו, נטען כי היתה רשלנות בהתנהלות הנתבעים שלא השגיחו כראוי על המטופלת נוכח מצבה הגופני והדמנטי ומכאן נבע מותה. כך נטען, כי לא ננקטו באמצעי הגנה למניעת נפילותיה של המנוחה, והותירו אותה לישון במיטה ללא דפנות או מעקה. עוד נטען, כי התרופות הפסיכיאטריות הרבות אותם קבלה המנוחה, השפיעו ככל הנראה על שיווי משקלה וגרמו לנפילותיה.

בית המשפט קיבל את התביעה בציינו , בין היתר, כי מנהל המוסד  לא הותיר רושם חיובי על בית המשפט כמו גם הימנעות המוסד להעיד את הצוות שטיפל במנוחה. בית המשפט קבע, כי על אף שהמנוחה נפלה פעם אחר פעם בשעות לילה מאוחרות כאשר ירדה ממיטתה או מתוך שינה, היא לא הייתה נתונה להשגחה של אחות ספציפית ולא ננקטו אמצעים למניעת הנפילות.עוד נקבע, כי צוות בית האבות ידע על מצבה הרפואי של המנוחה ועל אי יציבותה הפיסית ועל כן היה עליו לנסות למנוע את המצבים המסוכנים אליהם נקלעה. לצד זאת, נדחתה התביעה בגין השפעת התרופות הפסיכיאטריות.

"בית האבות יכול היה להימנע מהתביעה, אם היה מודיע לילדי המנוחה כי נוכח מצבה , אין הוא יכול ליישם דרישות השגחה מוגברות ואין בידיו אמצעים למנוע את נפילותיה. אזי הייתה בידיהם האפשרות לשקול העברתה למסגרת הולמת, ככל שקיימת. בית האבות לא עשה כן. מכאן, קצרה הדרך להסיק כי סבר הוא, ויצר מצג, גם כלפי המנוחה הדמנטית, כי מסוגל הוא להלום את צרכיה המיוחדים. מצג זה אפשר לבית האבות לגבות כספים מהמנוחה ומילדיה. כף המאזניים המוסרית, נוטה לטעמי לחובת בית האבות. והפתרון המשפטי, תחת צורניות זו או אחרת, מתלווה לכף המוסרית" ציינה השופטת יעל הניג בפסק דינה.