"כצלם אני מחפש את החושניות בכל מקום אפשרי, גם בטבע". תערוכה מפעימה שלוכדת את העין, ומעוררת מחשבות ותהיות: האם זהו מבט מעריץ של גבר אמפטי? או שמא זה המבט הגברי המחפצן?… מסע אל מיסתורי הגוף הנשי ואל התודעה הגברית.
הסיפור על "מריה מבאהיה" ו"שירה מקיוטו" אולי מתמצת האת המנעד הרחב של הצילומים של חנן שפיר בתערוכה טבע נשי בגלריה מגוונים ברמת השרון. סרטון המבוסס על 3 צילומים שנעשה על ידי חנן בין 1982 ל-2019 זכה בפרס מפעל הפיס לצילום וידיאו של יצירת אמנות בזמן קורונה. תערוכה על נשים באווירה של פילם נואר, באמצע מגיפת הקורונה מביאה דימויים שונים של נשים אמיתיות ונשיות שמגולמת בעצים או פרחים. העירומות היחידות בתערוכה הן בובות הברבי.
"טבע נשי" תערוכת צילום רבת רבדים של חנן שפיר בוחנת את הנשיות ואת הטבע.
"טבע נשי" תערוכת צילום רבת רבדים של חנן שפיר בוחנת את הנשיות ואת הטבע.
"כצלם אני מחפש את החושניות בכל מקום אפשרי, גם בטבע". תערוכה מפעימה שלוכדת את העין, ומעוררת מחשבות ותהיות: האם זהו מבט מעריץ של גבר אמפטי? או שמא זה המבט הגברי המחפצן?… מסע אל מיסתורי הגוף הנשי ואל התודעה הגברית.
הסיפור על "מריה מבאהיה" ו"שירה מקיוטו" אולי מתמצת האת המנעד הרחב של הצילומים של חנן שפיר בתערוכה טבע נשי בגלריה מגוונים ברמת השרון. סרטון המבוסס על 3 צילומים שנעשה על ידי חנן בין 1982 ל-2019 זכה בפרס מפעל הפיס לצילום וידיאו של יצירת אמנות בזמן קורונה. תערוכה על נשים באווירה של פילם נואר, באמצע מגיפת הקורונה מביאה דימויים שונים של נשים אמיתיות ונשיות שמגולמת בעצים או פרחים. העירומות היחידות בתערוכה הן בובות הברבי.






צילום, חיתוך ועריכת הצילום: סיגל גליל

ואכן הצילום הזה טורד, ומעורר מחשבה על נשיות, על מיגדר על נשים כבובות, ועל בובות שהופכות לחפץ פולחן קדוש שטמונים בו ערכים חברתיים. כיצד נשים צריכות להיראות וכיצד נשים צריכות להתנהג. אולי משהו כמו "תהיי יפה ותשתקי…". וגם מעלה את האסוציאציות לשם הסרט RUN LOLA RUN.

גלגולה של תמונה: מסעות ריאליים ווירטואליים בין באהיה, קיוטו ורמת השרון

בראותו את הדמיון בין השתיים, חנן ביקש ממריה ללבוש שמלה לבנה ולעמוד מול המצלמה שלו כשברקע תמונת האשה שמריה דומה לה. כ-40 שנה אחרי האירוע הזה שהוליד את הצילום "מריה מבאהיה" , בסוף 2018 הגיעה מקיוטו לישראל שירה האחיינית של חנן והתארחה בביתו שברמת השרון, שעל אחד מקירותיו תלוי הצילום של מריה מבאהיה. מיד עמד חנן על הדמיון בינה לבין הצילום, וביקש מנה ללבוש שמלה לבנה, וצילם אותה על רקע מריה מבאהיה. סרטון הוידיאו על גלגוליו של הצילום קיבל את פרס מפעל הפיס לסרטונים בימי קורונה.
הפרחים של חנן
מסתבר שייצוג של פרחים בזום-אין היסטרי מזכירה בדרך כלל מורפולוגיה של האיברים האינטימיים של האשה.
צילומי הפרחים בתקריב של חנן שפיר בחלקם מתכתבים עם הציור הרומנטי, ומזכירים בסערה הנשגבת שבהם את דלקרואה ואת דויד קספר פרידריך. במקביל הם מעלים בזכרון את הניחוח האירוטי הנשי של ציורי האירוסים של ג'ורג'יה אוקיף, כמו גם את הצילומים אפופי האסוציאציות המיניות של רוברט מייפלת'ורפ שבצילומים שלו מרחיב את מנעד האסוציאציות האירוטיות גם לפאלוסים, ולייצוגים של אברי זכרות.
גלית צימבליסט האוצרת על התערוכה "טבע נשי"
חנן שפיר צלם עטור שבחים, הציג בתערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד רבות, בוחר להציג בתערוכה זו שתי סדרות צילומים המעורבות אחת בשנייה, בכך מטעינות זו את זו בפרשנות נוספת. המשותף לשתיהן הוא נושא שמרתק אותו, הדיוקן האנושי הנשי.
בסדרה הראשונה צילומי דיוקן בצבע ובשחור לבן של נשים בגילאים שונים במצבים מגוונים. חלקן במבט פרונטלי מתריס אל העדשה ולחלקן האחר מתייחס הצלם במבט מציץ, חוקר, קורץ בשובבות.
בסדרת הצילומים השנייה, נגלים לנו צילומי תקריב בשחור לבן של גזעי עצים ואלמנטים נוספים מן הטבע. הייחוד שבהם נקודת מבטו של חנן שמתייחסת אליהם "כטבע נשי", בכל אחד מן הצילומים מסתתרת דמות המביעה את עצמה דרך הדימוי המונצח בה.
המשותף לשתי הסדרות היא נקודת ההתייחסות המעניינת של הצלם, שבוחר בצילומי דמויות ודימויים נשיים, בהם הוא מנסה לגלות לנו את הסיפור הנסתר של כל אחת מהן, שתי הסדרות משתרעות לאורך שנים רבות ומנכיחות את סקרנותו "ועיסוקו הארכאולוגי" של הצלם בנבכי נפש האדם.
במילותיו של חנן: "עבורי הטבע הוא מקור לדימויים נשיים חושניים, המסמלים את התשוקה לחיים ואת
התשוקה בחיים. כצלם אני מחפש את החושניות בכל מקום אפשרי, גם בטבע."
חלל אפלולי ואווירת פילם נואר שמעניקה מימד של מיסתורין ודרמה לתערוכה
צילום מן התערוכה: גבי בן ז'נו. הצילום באדיבות האמן.
נעים מאוד היה להתהלך בתוך חלל שהוא כמו רחם, שכמו שואב אותך אל החשיכה שבו… ולפעמים אתה מרגיש בו כאילו אתה יושב באולם קולנוע, או אולם תיאטרון או אופרה, כשמכבים את האורות והקהל נבלע בתוך ההתרחשות הדרמטית.
עדות אישית וביקורת של האמן גבי בן ז'נו על התערוכה של חנן שפיר
מי אתה חנן שפיר?… חנן שפיר על חנן שפיר
אני יליד ישראל, 1952. בערך מגיל 10 אני מסתובב באופן קבוע עם מצלמה ביד. את ילדותי ונעורי העברתי בנתניה. אחרי הצבא למדתי בבצלאל משנת 1974 עד 1979.
הצגתי בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם. במוזיאונים וגלריות נחשבים. צילומי פורסמו בספרים, מגזינים ובמדיות דיגיטלית, כמו כן נמצאים באוספים פרטיים.
כיום אני עובד על פרויקט דיוקנאות של פליטי איקרית ובירעם.
משנת 1988 התחלתי לבנות אובייקטים פיסוליים המורכבים משברי מראות. להם קראתי "פורטרט עצמך" אלו נועדו לאפשר לכל אחד מהמצולמים המביט בהם להתבונן על ואל עצמו. בכך רואה האדם את עצמו כפי שהוא מחולק ומפוצל לחלקיקים רבים אשר יחד מרכיבים מחדש את אישיותו.
תהליך החיפוש שלי נובע, בין היתר, מהרצון למצוא בעצמים דוממים דימויים אנושיים, חושניים בעלי אנרגיה מתפרצת. באנשים אני מחפש את האישיות הפנימית, המפורקת והשברירית. בתמונות שלי בכללן אני מנסה למסגר חתיכות של מציאות ולתת להם משמעות אחרת וערך מוסף.
ברוב צילומי המצולם אינו הדבר עצמו אלא סיפור שאני מנסה לספר.
בתערוכה "טבע נשי" אני מציג צילומים מ- 1969 ועד ימינו אלה המשלבים שני נושאים: 1. צילומי נשים שפגשתי בחיי, חלקן מוכרות לי וחלקן אנונימיות לחלוטין, ובצילומים אלה ניסיתי לרדת לפשרן, לנסות להבינן יותר, בתיווך המצלמה. 2. צילומים של חושניות ונשיות בטבע הבאים לידי ביטוי בגזעי עצים ובפרחים ומנתקות את האלמנטים הטבעיים ממקומם ומהמשמעות שלהם. העצים והפרחים כבר אינם מה שחושבים שהם ומקבלים משמעות שונה לחלוטין.
ואני אפילו זכיתי שהעין הרגישה של חנן שפיר תיעדה אותי בצילום מדהים שלו באחת ההרצאות שלי על ואן גוך. כשהדיוקנאות של ואן גוך, שאותו אני חוקרת, עליו אני מרצה ומדריכת טיולים בעולם בעקבותיו, מוטמעות דרך קרני האור של מקרן השקופיות על פני, והופכות להיות חלק מהן.






צילום, חיתוך ועריכת הצילום: סיגל גליל

ואכן הצילום הזה טורד, ומעורר מחשבה על נשיות, על מיגדר על נשים כבובות, ועל בובות שהופכות לחפץ פולחן קדוש שטמונים בו ערכים חברתיים. כיצד נשים צריכות להיראות וכיצד נשים צריכות להתנהג. אולי משהו כמו "תהיי יפה ותשתקי…". וגם מעלה את האסוציאציות לשם הסרט RUN LOLA RUN.

גלגולה של תמונה: מסעות ריאליים ווירטואליים בין באהיה, קיוטו ורמת השרון

בראותו את הדמיון בין השתיים, חנן ביקש ממריה ללבוש שמלה לבנה ולעמוד מול המצלמה שלו כשברקע תמונת האשה שמריה דומה לה. כ-40 שנה אחרי האירוע הזה שהוליד את הצילום "מריה מבאהיה" , בסוף 2018 הגיעה מקיוטו לישראל שירה האחיינית של חנן והתארחה בביתו שברמת השרון, שעל אחד מקירותיו תלוי הצילום של מריה מבאהיה. מיד עמד חנן על הדמיון בינה לבין הצילום, וביקש מנה ללבוש שמלה לבנה, וצילם אותה על רקע מריה מבאהיה. סרטון הוידיאו על גלגוליו של הצילום קיבל את פרס מפעל הפיס לסרטונים בימי קורונה.
הפרחים של חנן
מסתבר שייצוג של פרחים בזום-אין היסטרי מזכירה בדרך כלל מורפולוגיה של האיברים האינטימיים של האשה.
צילומי הפרחים בתקריב של חנן שפיר בחלקם מתכתבים עם הציור הרומנטי, ומזכירים בסערה הנשגבת שבהם את דלקרואה ואת דויד קספר פרידריך. במקביל הם מעלים בזכרון את הניחוח האירוטי הנשי של ציורי האירוסים של ג'ורג'יה אוקיף, כמו גם את הצילומים אפופי האסוציאציות המיניות של רוברט מייפלת'ורפ שבצילומים שלו מרחיב את מנעד האסוציאציות האירוטיות גם לפאלוסים, ולייצוגים של אברי זכרות.
גלית צימבליסט האוצרת על התערוכה "טבע נשי"
חנן שפיר צלם עטור שבחים, הציג בתערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד רבות, בוחר להציג בתערוכה זו שתי סדרות צילומים המעורבות אחת בשנייה, בכך מטעינות זו את זו בפרשנות נוספת. המשותף לשתיהן הוא נושא שמרתק אותו, הדיוקן האנושי הנשי.
בסדרה הראשונה צילומי דיוקן בצבע ובשחור לבן של נשים בגילאים שונים במצבים מגוונים. חלקן במבט פרונטלי מתריס אל העדשה ולחלקן האחר מתייחס הצלם במבט מציץ, חוקר, קורץ בשובבות.
בסדרת הצילומים השנייה, נגלים לנו צילומי תקריב בשחור לבן של גזעי עצים ואלמנטים נוספים מן הטבע. הייחוד שבהם נקודת מבטו של חנן שמתייחסת אליהם "כטבע נשי", בכל אחד מן הצילומים מסתתרת דמות המביעה את עצמה דרך הדימוי המונצח בה.
המשותף לשתי הסדרות היא נקודת ההתייחסות המעניינת של הצלם, שבוחר בצילומי דמויות ודימויים נשיים, בהם הוא מנסה לגלות לנו את הסיפור הנסתר של כל אחת מהן, שתי הסדרות משתרעות לאורך שנים רבות ומנכיחות את סקרנותו "ועיסוקו הארכאולוגי" של הצלם בנבכי נפש האדם.
במילותיו של חנן: "עבורי הטבע הוא מקור לדימויים נשיים חושניים, המסמלים את התשוקה לחיים ואת
התשוקה בחיים. כצלם אני מחפש את החושניות בכל מקום אפשרי, גם בטבע."
חלל אפלולי ואווירת פילם נואר שמעניקה מימד של מיסתורין ודרמה לתערוכה
צילום מן התערוכה: גבי בן ז'נו. הצילום באדיבות האמן.
נעים מאוד היה להתהלך בתוך חלל שהוא כמו רחם, שכמו שואב אותך אל החשיכה שבו… ולפעמים אתה מרגיש בו כאילו אתה יושב באולם קולנוע, או אולם תיאטרון או אופרה, כשמכבים את האורות והקהל נבלע בתוך ההתרחשות הדרמטית.
עדות אישית וביקורת של האמן גבי בן ז'נו על התערוכה של חנן שפיר
מי אתה חנן שפיר?… חנן שפיר על חנן שפיר
אני יליד ישראל, 1952. בערך מגיל 10 אני מסתובב באופן קבוע עם מצלמה ביד. את ילדותי ונעורי העברתי בנתניה. אחרי הצבא למדתי בבצלאל משנת 1974 עד 1979.
הצגתי בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם. במוזיאונים וגלריות נחשבים. צילומי פורסמו בספרים, מגזינים ובמדיות דיגיטלית, כמו כן נמצאים באוספים פרטיים.
כיום אני עובד על פרויקט דיוקנאות של פליטי איקרית ובירעם.
משנת 1988 התחלתי לבנות אובייקטים פיסוליים המורכבים משברי מראות. להם קראתי "פורטרט עצמך" אלו נועדו לאפשר לכל אחד מהמצולמים המביט בהם להתבונן על ואל עצמו. בכך רואה האדם את עצמו כפי שהוא מחולק ומפוצל לחלקיקים רבים אשר יחד מרכיבים מחדש את אישיותו.
תהליך החיפוש שלי נובע, בין היתר, מהרצון למצוא בעצמים דוממים דימויים אנושיים, חושניים בעלי אנרגיה מתפרצת. באנשים אני מחפש את האישיות הפנימית, המפורקת והשברירית. בתמונות שלי בכללן אני מנסה למסגר חתיכות של מציאות ולתת להם משמעות אחרת וערך מוסף.
ברוב צילומי המצולם אינו הדבר עצמו אלא סיפור שאני מנסה לספר.
בתערוכה "טבע נשי" אני מציג צילומים מ- 1969 ועד ימינו אלה המשלבים שני נושאים: 1. צילומי נשים שפגשתי בחיי, חלקן מוכרות לי וחלקן אנונימיות לחלוטין, ובצילומים אלה ניסיתי לרדת לפשרן, לנסות להבינן יותר, בתיווך המצלמה. 2. צילומים של חושניות ונשיות בטבע הבאים לידי ביטוי בגזעי עצים ובפרחים ומנתקות את האלמנטים הטבעיים ממקומם ומהמשמעות שלהם. העצים והפרחים כבר אינם מה שחושבים שהם ומקבלים משמעות שונה לחלוטין.
ואני אפילו זכיתי שהעין הרגישה של חנן שפיר תיעדה אותי בצילום מדהים שלו באחת ההרצאות שלי על ואן גוך. כשהדיוקנאות של ואן גוך, שאותו אני חוקרת, עליו אני מרצה ומדריכת טיולים בעולם בעקבותיו, מוטמעות דרך קרני האור של מקרן השקופיות על פני, והופכות להיות חלק מהן.