"טבע נשי" תערוכת צילום רבת רבדים של חנן שפיר בוחנת את הנשיות ואת הטבע.

"כצלם אני מחפש את החושניות בכל מקום אפשרי, גם בטבע". תערוכה מפעימה שלוכדת את העין, ומעוררת מחשבות ותהיות: האם זהו מבט מעריץ של גבר אמפטי? או שמא זה המבט הגברי המחפצן?… מסע אל מיסתורי הגוף הנשי ואל התודעה הגברית.
הסיפור על "מריה מבאהיה" ו"שירה מקיוטו" אולי מתמצת האת המנעד הרחב של הצילומים של חנן שפיר בתערוכה טבע נשי בגלריה מגוונים ברמת השרון. סרטון המבוסס על 3 צילומים שנעשה על ידי חנן בין 1982 ל-2019 זכה בפרס מפעל הפיס לצילום וידיאו של יצירת אמנות בזמן קורונה. תערוכה על נשים באווירה של פילם נואר, באמצע מגיפת הקורונה מביאה דימויים שונים של נשים אמיתיות ונשיות שמגולמת בעצים או פרחים. העירומות היחידות בתערוכה הן בובות הברבי.

"טבע נשי" תערוכת צילום רבת רבדים של חנן שפיר בוחנת את הנשיות ואת הטבע.

"כצלם אני מחפש את החושניות בכל מקום אפשרי, גם בטבע". תערוכה מפעימה שלוכדת את העין, ומעוררת מחשבות ותהיות: האם זהו מבט מעריץ של גבר אמפטי? או שמא זה המבט הגברי המחפצן?… מסע אל מיסתורי הגוף הנשי ואל התודעה הגברית.
הסיפור על "מריה מבאהיה" ו"שירה מקיוטו" אולי מתמצת האת המנעד הרחב של הצילומים של חנן שפיר בתערוכה טבע נשי בגלריה מגוונים ברמת השרון. סרטון המבוסס על 3 צילומים שנעשה על ידי חנן בין 1982 ל-2019 זכה בפרס מפעל הפיס לצילום וידיאו של יצירת אמנות בזמן קורונה. תערוכה על נשים באווירה של פילם נואר, באמצע מגיפת הקורונה מביאה דימויים שונים של נשים אמיתיות ונשיות שמגולמת בעצים או פרחים. העירומות היחידות בתערוכה הן בובות הברבי.

את האמן חנן שפיר הכרתי בטוקיו. זה היה במהלך המסע המחקרי שלי בעקבות ואן גוך ביפן בשנת 2006. כמה הופתעתי לשמוע קולות בעברית בארוחת הבוקר בבית הארחה בכנסייה של בית שלום. שמחתי להכיר את חנן ואת חני רעייתו שהיו בטיול בארץ השמש העולה.
מאיקו / 2006                                                                                 חווייה יפנית. אשה כפרח. הפרחים שעל שיער הגיישה ועל הקימונו שלה כמטאפורה לנשיות, והרמוניה עם הטבע. מתלמדת להיות גיישה בקיוטו. צילום מן התערוכה: סיגל גליל
מאז – הגורל, ההרצאות שלי על ואן גוך, תערוכה ציורים יפנית שאצרתי בשגרירות יפן, תערוכות צילום בירושלים, תערוכות צילום של חנן וסתם סרטי קולנוע בסינמטק ירושלים מפגישים בינינו … בשבוע שחלף פגשתי את חנן בתערוכת הצילומים שלו "טבע נשי" שאצרה גלית צימבליסט בגלריה מגוונים אלון מרכז לאמנות ותרבות  ברמת השרון.
מבט לתערוכה בכניסה לגלריה. קירות בגווני אפור כהה, ורצועת בד שחורה כרקע לצילומים מזכירים  אווירת מיסתורין ומתח בסרטי פילם נואר. חלל אפלולי שמבטל את אידיאל הקוביה הלבנה. בתמונה חנן שפיר עם מסכת קורונה על ספסל בתערוכה שלו בגלריה מגוונים ברמת השרון.            צילום: סיגל גליל
באותו יום הייתי במסע אמנות שהתחיל במרכז לאמנות עכשווית ברמלה, עבר דרך רמת השרון בתערוכה של חנן וכלל גם ביקור בתערוכה בגלריה העירונית החדשה ברמת השרון, והסתיים בתערוכת הוידיאו של ויליאם קנטרידג' במוזאון תל אביב.
למרות שהיה זה יום גדוש נסיעות, נופים ואמנות, של סיורי גלריות ומוזאונים, הצילומים של חנן שפיר נוגעים בתודעה מטביעים חותם ונחרטים בזכרון. הצילומים ממחישים ומבטאים מחשבות חזותיות ורגעים של התבוננות מעמיקה גם בטבע וגם בנשיות , ואולי גם בטבען של נשים, או בדימויים של נשים שהטבע מצפין לנו בפינות נסתרות שלו.
בין הצילומים ניתן לראות שלל דיוקנאות של נשים שמשכו את העין האמנותית של חנן שפיר. החל בצילום יפהפה של חני רעייתו  שמצולמת על רקע יער יפהפה עד כדי בדיוני שמנצנץ באורות ובצללים רכים שנופלים על עלוות העלים והענפים בגווני כסף אל תוך אופק עמוק שהולך ומאפיל, צילום מהפנט ששואב את התודעה אל תוך המיסתורין שלו.
חני/ ריו דה ז'נרו / 1995.                                מיסתורין, משחקים של אור וצל. רעיית האמן.        הצילום מן התערוכה: חנן שפיר

 

באופן טבעי משכו את תשומת ליבי הצילומים של הגיישות היפניות שנקלטו בעדשת המצלמה של חנן משנת 2006 שבה נפגשנו בטוקיו.
ממהרת / גיון קיוטו / 2006.                                 גיישה יפנית בקיוטו. צילום מן התערוכה: סיגל גליל

 

פרט מן הצילום "ממהרת"  הקימונו הצבעוני מכסה ומסתיר. נושאי הציורים שעל הבד שעוטף את גוף האשה מותאם לעונות השנה. כאן זוהי פריחת השלכת היפנית.  המומיג'י.  עלי עץ המייפל היפני, עם העלים דמויי הכוכבים מלבישים את האשה באדרת של טבע. הגוף הנשי נושא עליו את אותות עונות השנה ונמצא בהרמוניה מושלמת עם הטבע. חיתוך ועריכת פרט מן הצילום: סיגל גליל

 

ממהרת. פרט מוגדל מן הצילום. גיישה יפנית בתנועה ברובע גיון בקיוטו. 
צילום, חיתוך ועריכת הצילום: סיגל גליל
עוד בצילומים דמויות של בובות ברבי עירומות בתנוחות שונות בצילום שחור לבן. האם הן NUDE ז'אנר של צילומי עירום באמנות?… או שמא אלה דמויות נשיות שהופשטו מבגדיהן, ומייצגות את המין הנשי כאובייקט מיני? וכגורם הנאה חזותית לגברים שיצרו אותן?…
האם הברביות הדינמיות האלה על הדשא הן מטפורה לאידיאל הנשיות המושלמת שמוטמעת בילדות הקטנות שמשחקות בבובות. בובת הברבי כמשאת נפשה של כל ילדה, בובת ברבי כאידיאל למידות גוף שלפיהן מעריכים את הנשים.
רוצי ברבי רוצי / 1989.  בובות הברבי העירומות כמשל. צילום מן התערוכה סיגל גליל

ואכן הצילום הזה טורד, ומעורר מחשבה על נשיות, על מיגדר על נשים כבובות, ועל בובות שהופכות לחפץ פולחן קדוש שטמונים בו ערכים חברתיים. כיצד נשים צריכות להיראות וכיצד נשים צריכות להתנהג. אולי משהו כמו "תהיי יפה ותשתקי…". וגם מעלה את האסוציאציות לשם הסרט RUN LOLA RUN.

בפריים אחר של שחור לבן  משוכפלת דמות האשה עד כדי אינסוף… האם זה פיצול אישיות? האם זה רמז ליכולות המיוחסות לנשים לפצל קשב ולעשות בו זמנית כמה משימות במקביל? …
נעמה / פנים מרובות/ 2004.                                                                                    אינסוף פנים לאשה… פיצול או הכפלה…                 צילום מן התערוכה: סיגל גליל

גלגולה של תמונה: מסעות ריאליים ווירטואליים בין באהיה, קיוטו ורמת השרון

עוד צילום מרתק שבו חנן משחק ומשתשע בתחושת הזמן ובאיכויות של הצילום כתיעוד. הוא מצליח לחבר בין זמנים שונים. בין עבר בבאהיה לבין זמן קורונה. בצילום הוא מייצר דיאלוג חזותי מרתק בין נשים שסביר להניח שאינן מכירות זו את זו. הוא מחבר בין הנשים הנמצאות בתוך המסגרת כיצירת אמנות לבין הנשים הנמצאות במציאות, בחלל ובמרחב שהוא מצלם. הוא ממזג בצילום שלו בין הבדיון של האמנות לבין האמת הריאלית. האשה המולאטית שבציור, מריה מבאהיה המארחת מברזיל ושירה האחיינית מקיוטו שהגיעה להתארח בארץ כשנה טרם פרוץ הקורונה.
מולאטית מבאהיה. הציור בדירת המארחת מריה  שהיה מקור ההשראה לסידרת צילומים שמחברת בין ברזיל, קיוטו ורמת השרון, ומכווצת את הזמן שמתפרש על פני כ-40 שנה בתוך צילום. צילום: חנן שפיר 1982.

 

מריה מבאהיה / 1982. המארחת הברזילאית על רקע ציור האשה המולאטית שחנן מצא דמיון ביניהן.  אותה תנוחה של שילוב ידיים, ואותו מחשוף פתייני בבגד הלבן שמסמל תום.                  צילום : חנן שפיר

 

שירה / מריה מבאהיה /  1982/2019                         סגירת מעגל ברמת השרון. שירה מקיוטו וקודמותיה בשמלה לבנה נכנסות לסרט בימי קורונה ברמת השרון. תמונה בתוך תמונה בתוך תמונה בתוך סרט…        מצאו את ההבדלים. צילום: חנן שפיר.  צילום מן התערוכה: האמן גבי בן ז'נו. הצילום באדיבות האמן.

בראותו את הדמיון בין השתיים, חנן ביקש ממריה ללבוש שמלה לבנה ולעמוד מול המצלמה שלו כשברקע תמונת האשה שמריה דומה לה. כ-40 שנה אחרי האירוע הזה שהוליד את הצילום "מריה מבאהיה" , בסוף 2018 הגיעה מקיוטו לישראל שירה האחיינית של חנן והתארחה בביתו שברמת השרון, שעל אחד מקירותיו תלוי הצילום של מריה מבאהיה.  מיד עמד חנן על הדמיון בינה לבין הצילום, וביקש מנה ללבוש שמלה לבנה, וצילם אותה על רקע מריה מבאהיה. סרטון הוידיאו על גלגוליו של הצילום קיבל את פרס מפעל הפיס לסרטונים בימי קורונה.  

הפרחים של חנן  

מסתבר שייצוג של פרחים בזום-אין היסטרי מזכירה בדרך כלל מורפולוגיה של האיברים האינטימיים של האשה.

 

ניחוחות פרחים. מיסטיקה ואווירה דרמטית בתקריב של פרח ההיביסקוס. אורות וצללים ופרח אולי מתפורר.     כמו איזו סערה מחכה באופק, ועננים שחורים כסימנים של מוות. והאם יש שם במרכז איזה זחל?…מומנטו מורי. הפרח בשיא פריחתו כבר מבשר על מותו ונבילתו המתקרבת. צילום מן התערוכה: סיגל גליל

צילומי הפרחים בתקריב של חנן שפיר בחלקם מתכתבים עם הציור הרומנטי, ומזכירים בסערה הנשגבת שבהם את דלקרואה ואת דויד קספר פרידריך. במקביל הם מעלים בזכרון את הניחוח האירוטי הנשי של ציורי האירוסים של ג'ורג'יה אוקיף, כמו גם את הצילומים אפופי האסוציאציות המיניות של רוברט מייפלת'ורפ שבצילומים שלו מרחיב את מנעד האסוציאציות האירוטיות גם לפאלוסים, ולייצוגים של אברי זכרות.

האירוס השחור, ציור של ג'ורג'יה אוקיף. 1926.                פרח או ואגינה פעורה?…   מקור ויקיפדיה.
פרח הקלה של מייפלת'ורפ. פרח כהדהוד תודעתי תרבותי וכסמל מיניות גברית ונשית כאחד.                                        מקור הצילום: עטיפת ספר על הפרחים של מייפלת'ורפ. אמזון

 

צילומי הפרחים של חנן שפיר, שלפעמים נראים כמו ציור,  מוסיפים מימדים נוספים של עומק לדימוי.  לפעמים העין שלו נמשכת גם לקמילה, דהיה ונבילה של הפרח אשר מסמלים גם מוות. במונחים של האסתטיקה היפנית זהו "ואבי סאבי" במיטבו. דרך הצילומים מציע חנן התבוננות מדיטטיבית על שבריריות וחלופיות החיים.
הפרח הנובל כמטאפורה לשבריריות החיים. אסתטיקה יפנית של וואבי סאבי. צילום מן התערוכה: סיגל גליל

גלית צימבליסט האוצרת על התערוכה "טבע נשי" 

חנן שפיר צלם עטור שבחים, הציג בתערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד רבות, בוחר להציג בתערוכה זו שתי סדרות צילומים המעורבות אחת בשנייה, בכך מטעינות זו את זו בפרשנות נוספת. המשותף לשתיהן הוא נושא שמרתק אותו, הדיוקן האנושי הנשי.

בסדרה הראשונה צילומי דיוקן בצבע ובשחור לבן של נשים בגילאים שונים במצבים מגוונים. חלקן במבט פרונטלי מתריס אל העדשה ולחלקן האחר מתייחס הצלם במבט מציץ, חוקר, קורץ בשובבות.

מבט חוקר, מציץ קורץ בשובבות.  צילום מן התערוכה: סיגל גליל

בסדרת הצילומים השנייה, נגלים לנו צילומי תקריב בשחור לבן של גזעי עצים ואלמנטים נוספים מן הטבע. הייחוד שבהם נקודת מבטו של חנן שמתייחסת אליהם "כטבע נשי", בכל אחד מן הצילומים מסתתרת דמות המביעה את עצמה דרך הדימוי המונצח בה.

אמנות בימי קורונה. תערוכה בזמן מגפה. פנים מאחורי מסיכה. צילום מן התערוכה: האמן גבי בן ז'נו. הצילום באדיבות האמן.

המשותף לשתי הסדרות היא נקודת ההתייחסות המעניינת של הצלם, שבוחר בצילומי דמויות ודימויים נשיים, בהם הוא מנסה לגלות לנו את הסיפור הנסתר של כל אחת מהן, שתי הסדרות משתרעות לאורך שנים רבות ומנכיחות את סקרנותו "ועיסוקו הארכאולוגי" של הצלם בנבכי נפש האדם.

במילותיו של חנן: "עבורי הטבע הוא מקור לדימויים נשיים חושניים, המסמלים את התשוקה לחיים ואת
התשוקה בחיים. כצלם אני מחפש את החושניות בכל מקום אפשרי, גם בטבע."

חלל אפלולי ואווירת פילם נואר שמעניקה מימד של מיסתורין ודרמה לתערוכה

התפיסה המודרנית שהתפתחה במאה העשרים לגבי החללים האידיאליים לתערוכות אמנות היא "הקוביה הלבנה". חלל מרובע ונייטרלי, חף מכל רמיזה או רעשים או נסיונות להשפעה פסיכולוגית של המרחב שעלולים לגזול את תשומת הלב מן היצירות עצמן.
בניגוד לחללי הסלון העמוסים שאיפיינו את מרחבי התצוגה בתערוכות המאה התשע עשרה או בחדרי הפלאות שהיו הניצנים שמהם התפתחו המוזאונים, הקוביה הלבנה הפכה לחלל אידיאלי שבה אמורה להיות מוצגת ונצפית האמנות המודרנית באפס הפרעות סביבתיות.  קירות הגלריה צבועים בלבן, הרצפה פשוטה מעץ או בטון, והתאורה והמיזוג מוסתרים מעין הצופה ונחבאים בתקרה.
חלל התצוגה של התערוכה "טבע נשי" מבט מלמעלה. רקעים באפור כהה, חום ושחור, כתמי צבע צהוב, יריעת בד שחור, וטקסטורות שונות של הרקעים והקירות שעליהם מוצגים הצילומים. חלל מוארך וזורם של מבואת הכניסה כמעבר שעולה במדרגות להמשך התערוכה .
צילום מן התערוכה: גבי בן ז'נו. הצילום באדיבות האמן.
לעומת תפיסה זו, בולט בדרמטיות שלו החלל שבה מוצגת התערוכה "טבע נשי". צבעי הקירות מן הכניסה מהרחוב בולטים בגוונים של אפור כהה כמעט שחור, והטקסטורה של הקיר היא גסה ומחוספסת. עמודי התמך בצבע צהוב עז זוהרים במעבר האפלולי וזורקים קרני אור על החלל ועל היצירות.   על קיר אחר בגווני קרטון חום נפרשה רצועת בד שחורה שעליה נתלו הצילומים שמוסגרו במסגרת עץ טבעי, ויצרה מסגרת קונטרסטית מעניינת לצילומים שבחלקם בגוונים רכים או בשחור לבן.
מסגרות בגוון עץ טבעי או לבן. צילום מן התערוכה : גבי בן ז'נו. הצילום באדיבות האמן.

נעים מאוד היה להתהלך בתוך חלל שהוא כמו רחם, שכמו שואב אותך אל החשיכה שבו… ולפעמים אתה מרגיש בו כאילו אתה יושב באולם קולנוע, או אולם תיאטרון או אופרה, כשמכבים את האורות והקהל נבלע בתוך ההתרחשות הדרמטית.

עדות אישית וביקורת של האמן גבי בן ז'נו על התערוכה של חנן שפיר

רחוב סוקולוב 90 רמת השרון מרכז מסחרי בו שוכן מטה "מגוונים". מגוונים רמת השרון " סל תרבות" רמת השרון.
נראה לי עירוני. כנראה עמותה עירונית עצמאית.
גלית צימבליסט Galit Zimbalist קיבלה על עצמה לאצור תערוכות לשנה, במרווח המדרכות והמעברים למשרדים נאמר לובי/ מעבר. הרגשתי שאני בבית סוהר סורגים ומדרגות ברזל. קירות בצהוב.
סיגל גליל Sigal Galil  תרוץ לצלם ישר תחשוב על ואן גוך. מה לעשות היא מכורה מאוהבת..
עם חנן שפיר Hanan Shafir נוצר קשר ידידותי בפייסבוק. כאשר בעיקביות מעלה צילומי ברכה מיוחדים לימי הולדת של ידידים. מחווה מיוחד בפני עצמו. חנן מציג תערוכת יחיד בלובי הצר ובמעלה הקומה השניה. אמרתי בית סוהר. לי זה נתן אווירה מצויינת לחוות הצילומים.
לא חלל סטרילי מוזיאלי או גלריסטי. בתוך מבנה מסחרי, בחוץ חנויות ובנק. פשוט בתוך החיים. אין הכנה תרבותית, חלל כניסה, שומר או מישהו מקבל פניך או לא, בגלריה.
מאוד נדלקתי על החלל הבלתי אמצעי הזה . דרמטי . מדרגות ברזל וסורגים אמרתי.
חלל דרמטי. מדרגות וסורגים. גלריה כבית כלא?….  צילום: האמן גבי בן ז'נו. הצילום באדיבות האמן.      מקור: קיר הפייסבוק של גבי בן ז'נו.

 

אני חשבתי אראה אופנועים מצולמים, שחרש באמריקה. פרחים. אבל לא. דמויות למיניהם בפשטות צבע ושחור לבן. תקריבי עצים דמויי גוף אישה.
צילמתי. תהנו . נ.ב אין הגדלות הכל בגודל A3 . אנושי בגובה העיניים." – סוף ציטוט מקיר הפייסבוק של גבי בן ז'נו.
ואני נהניתי לראות את הקריאה השונה של האמן גבי בן זנו שראה את התערוכה. הבאתי את הפוסט שלו מתוך קיר הפייסבוק לאחר שראה את ההתייחסות שלי לתערוכה בקיר הפייסבוק שלי.

מי אתה חנן שפיר?…  חנן שפיר על חנן שפיר

אני יליד ישראל, 1952. בערך מגיל 10 אני מסתובב באופן קבוע עם מצלמה ביד. את ילדותי ונעורי העברתי בנתניה. אחרי הצבא למדתי בבצלאל משנת 1974 עד 1979.

הצגתי בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם. במוזיאונים וגלריות נחשבים. צילומי פורסמו בספרים, מגזינים ובמדיות דיגיטלית, כמו כן נמצאים באוספים פרטיים.

כיום אני עובד על פרויקט דיוקנאות של פליטי איקרית ובירעם.

משנת 1988 התחלתי לבנות אובייקטים פיסוליים המורכבים משברי מראות. להם קראתי "פורטרט עצמך" אלו נועדו לאפשר לכל אחד מהמצולמים המביט בהם להתבונן על ואל עצמו. בכך רואה האדם את עצמו כפי שהוא מחולק ומפוצל לחלקיקים רבים אשר יחד מרכיבים מחדש את אישיותו.

תהליך החיפוש שלי נובע, בין היתר, מהרצון למצוא בעצמים דוממים דימויים אנושיים, חושניים בעלי אנרגיה מתפרצת. באנשים אני מחפש את האישיות הפנימית, המפורקת והשברירית. בתמונות שלי בכללן אני מנסה למסגר חתיכות של מציאות ולתת להם משמעות אחרת וערך מוסף.

ברוב צילומי המצולם אינו הדבר עצמו אלא סיפור שאני מנסה לספר.

תלמה ועמית / 2003                                                                                            חברות. רגע של אינטימיות.   צילום מן התערוכה: סיגל גליל

 

בתערוכה "טבע נשי" אני מציג צילומים מ- 1969 ועד ימינו אלה המשלבים שני נושאים: 1. צילומי נשים שפגשתי בחיי, חלקן מוכרות לי וחלקן אנונימיות לחלוטין, ובצילומים אלה ניסיתי לרדת לפשרן, לנסות להבינן יותר, בתיווך המצלמה. 2. צילומים של חושניות ונשיות בטבע הבאים לידי ביטוי בגזעי עצים ובפרחים ומנתקות את האלמנטים הטבעיים ממקומם ומהמשמעות שלהם. העצים והפרחים כבר אינם מה שחושבים שהם ומקבלים משמעות שונה לחלוטין.

 

סלפי קורונה בתערוכה "טבע נשי" . סיגל גליל והאמן חנן שפיר. צילום : סיגל גליל

ואני אפילו זכיתי שהעין הרגישה של חנן שפיר תיעדה אותי בצילום מדהים שלו באחת ההרצאות שלי על ואן גוך. כשהדיוקנאות של ואן גוך,  שאותו אני חוקרת, עליו אני מרצה ומדריכת טיולים בעולם בעקבותיו, מוטמעות דרך קרני האור של מקרן השקופיות על פני, והופכות להיות חלק מהן.

תיעוד הרצאה שלי על ואן גוך בגלריה עמליה ארבל בתל אביב. דיוקנאות ואן גוך מתמזגים עם הפנים שלי.            צילום: חנן שפיר, 2015. הצילום באדיבות האמן. הצילום אינו מופיע בתערוכה.

 

את האמן חנן שפיר הכרתי בטוקיו. זה היה במהלך המסע המחקרי שלי בעקבות ואן גוך ביפן בשנת 2006. כמה הופתעתי לשמוע קולות בעברית בארוחת הבוקר בבית הארחה בכנסייה של בית שלום. שמחתי להכיר את חנן ואת חני רעייתו שהיו בטיול בארץ השמש העולה.
מאיקו / 2006                                                                                 חווייה יפנית. אשה כפרח. הפרחים שעל שיער הגיישה ועל הקימונו שלה כמטאפורה לנשיות, והרמוניה עם הטבע. מתלמדת להיות גיישה בקיוטו. צילום מן התערוכה: סיגל גליל
מאז – הגורל, ההרצאות שלי על ואן גוך, תערוכה ציורים יפנית שאצרתי בשגרירות יפן, תערוכות צילום בירושלים, תערוכות צילום של חנן וסתם סרטי קולנוע בסינמטק ירושלים מפגישים בינינו … בשבוע שחלף פגשתי את חנן בתערוכת הצילומים שלו "טבע נשי" שאצרה גלית צימבליסט בגלריה מגוונים אלון מרכז לאמנות ותרבות  ברמת השרון.
מבט לתערוכה בכניסה לגלריה. קירות בגווני אפור כהה, ורצועת בד שחורה כרקע לצילומים מזכירים  אווירת מיסתורין ומתח בסרטי פילם נואר. חלל אפלולי שמבטל את אידיאל הקוביה הלבנה. בתמונה חנן שפיר עם מסכת קורונה על ספסל בתערוכה שלו בגלריה מגוונים ברמת השרון.            צילום: סיגל גליל
באותו יום הייתי במסע אמנות שהתחיל במרכז לאמנות עכשווית ברמלה, עבר דרך רמת השרון בתערוכה של חנן וכלל גם ביקור בתערוכה בגלריה העירונית החדשה ברמת השרון, והסתיים בתערוכת הוידיאו של ויליאם קנטרידג' במוזאון תל אביב.
למרות שהיה זה יום גדוש נסיעות, נופים ואמנות, של סיורי גלריות ומוזאונים, הצילומים של חנן שפיר נוגעים בתודעה מטביעים חותם ונחרטים בזכרון. הצילומים ממחישים ומבטאים מחשבות חזותיות ורגעים של התבוננות מעמיקה גם בטבע וגם בנשיות , ואולי גם בטבען של נשים, או בדימויים של נשים שהטבע מצפין לנו בפינות נסתרות שלו.
בין הצילומים ניתן לראות שלל דיוקנאות של נשים שמשכו את העין האמנותית של חנן שפיר. החל בצילום יפהפה של חני רעייתו  שמצולמת על רקע יער יפהפה עד כדי בדיוני שמנצנץ באורות ובצללים רכים שנופלים על עלוות העלים והענפים בגווני כסף אל תוך אופק עמוק שהולך ומאפיל, צילום מהפנט ששואב את התודעה אל תוך המיסתורין שלו.
חני/ ריו דה ז'נרו / 1995.                                מיסתורין, משחקים של אור וצל. רעיית האמן.        הצילום מן התערוכה: חנן שפיר

 

באופן טבעי משכו את תשומת ליבי הצילומים של הגיישות היפניות שנקלטו בעדשת המצלמה של חנן משנת 2006 שבה נפגשנו בטוקיו.
ממהרת / גיון קיוטו / 2006.                                 גיישה יפנית בקיוטו. צילום מן התערוכה: סיגל גליל

 

פרט מן הצילום "ממהרת"  הקימונו הצבעוני מכסה ומסתיר. נושאי הציורים שעל הבד שעוטף את גוף האשה מותאם לעונות השנה. כאן זוהי פריחת השלכת היפנית.  המומיג'י.  עלי עץ המייפל היפני, עם העלים דמויי הכוכבים מלבישים את האשה באדרת של טבע. הגוף הנשי נושא עליו את אותות עונות השנה ונמצא בהרמוניה מושלמת עם הטבע. חיתוך ועריכת פרט מן הצילום: סיגל גליל

 

ממהרת. פרט מוגדל מן הצילום. גיישה יפנית בתנועה ברובע גיון בקיוטו. 
צילום, חיתוך ועריכת הצילום: סיגל גליל
עוד בצילומים דמויות של בובות ברבי עירומות בתנוחות שונות בצילום שחור לבן. האם הן NUDE ז'אנר של צילומי עירום באמנות?… או שמא אלה דמויות נשיות שהופשטו מבגדיהן, ומייצגות את המין הנשי כאובייקט מיני? וכגורם הנאה חזותית לגברים שיצרו אותן?…
האם הברביות הדינמיות האלה על הדשא הן מטפורה לאידיאל הנשיות המושלמת שמוטמעת בילדות הקטנות שמשחקות בבובות. בובת הברבי כמשאת נפשה של כל ילדה, בובת ברבי כאידיאל למידות גוף שלפיהן מעריכים את הנשים.
רוצי ברבי רוצי / 1989.  בובות הברבי העירומות כמשל. צילום מן התערוכה סיגל גליל

ואכן הצילום הזה טורד, ומעורר מחשבה על נשיות, על מיגדר על נשים כבובות, ועל בובות שהופכות לחפץ פולחן קדוש שטמונים בו ערכים חברתיים. כיצד נשים צריכות להיראות וכיצד נשים צריכות להתנהג. אולי משהו כמו "תהיי יפה ותשתקי…". וגם מעלה את האסוציאציות לשם הסרט RUN LOLA RUN.

בפריים אחר של שחור לבן  משוכפלת דמות האשה עד כדי אינסוף… האם זה פיצול אישיות? האם זה רמז ליכולות המיוחסות לנשים לפצל קשב ולעשות בו זמנית כמה משימות במקביל? …
נעמה / פנים מרובות/ 2004.                                                                                    אינסוף פנים לאשה… פיצול או הכפלה…                 צילום מן התערוכה: סיגל גליל

גלגולה של תמונה: מסעות ריאליים ווירטואליים בין באהיה, קיוטו ורמת השרון

עוד צילום מרתק שבו חנן משחק ומשתשע בתחושת הזמן ובאיכויות של הצילום כתיעוד. הוא מצליח לחבר בין זמנים שונים. בין עבר בבאהיה לבין זמן קורונה. בצילום הוא מייצר דיאלוג חזותי מרתק בין נשים שסביר להניח שאינן מכירות זו את זו. הוא מחבר בין הנשים הנמצאות בתוך המסגרת כיצירת אמנות לבין הנשים הנמצאות במציאות, בחלל ובמרחב שהוא מצלם. הוא ממזג בצילום שלו בין הבדיון של האמנות לבין האמת הריאלית. האשה המולאטית שבציור, מריה מבאהיה המארחת מברזיל ושירה האחיינית מקיוטו שהגיעה להתארח בארץ כשנה טרם פרוץ הקורונה.
מולאטית מבאהיה. הציור בדירת המארחת מריה  שהיה מקור ההשראה לסידרת צילומים שמחברת בין ברזיל, קיוטו ורמת השרון, ומכווצת את הזמן שמתפרש על פני כ-40 שנה בתוך צילום. צילום: חנן שפיר 1982.

 

מריה מבאהיה / 1982. המארחת הברזילאית על רקע ציור האשה המולאטית שחנן מצא דמיון ביניהן.  אותה תנוחה של שילוב ידיים, ואותו מחשוף פתייני בבגד הלבן שמסמל תום.                  צילום : חנן שפיר

 

שירה / מריה מבאהיה /  1982/2019                         סגירת מעגל ברמת השרון. שירה מקיוטו וקודמותיה בשמלה לבנה נכנסות לסרט בימי קורונה ברמת השרון. תמונה בתוך תמונה בתוך תמונה בתוך סרט…        מצאו את ההבדלים. צילום: חנן שפיר.  צילום מן התערוכה: האמן גבי בן ז'נו. הצילום באדיבות האמן.

בראותו את הדמיון בין השתיים, חנן ביקש ממריה ללבוש שמלה לבנה ולעמוד מול המצלמה שלו כשברקע תמונת האשה שמריה דומה לה. כ-40 שנה אחרי האירוע הזה שהוליד את הצילום "מריה מבאהיה" , בסוף 2018 הגיעה מקיוטו לישראל שירה האחיינית של חנן והתארחה בביתו שברמת השרון, שעל אחד מקירותיו תלוי הצילום של מריה מבאהיה.  מיד עמד חנן על הדמיון בינה לבין הצילום, וביקש מנה ללבוש שמלה לבנה, וצילם אותה על רקע מריה מבאהיה. סרטון הוידיאו על גלגוליו של הצילום קיבל את פרס מפעל הפיס לסרטונים בימי קורונה.  

הפרחים של חנן  

מסתבר שייצוג של פרחים בזום-אין היסטרי מזכירה בדרך כלל מורפולוגיה של האיברים האינטימיים של האשה.

 

ניחוחות פרחים. מיסטיקה ואווירה דרמטית בתקריב של פרח ההיביסקוס. אורות וצללים ופרח אולי מתפורר.     כמו איזו סערה מחכה באופק, ועננים שחורים כסימנים של מוות. והאם יש שם במרכז איזה זחל?…מומנטו מורי. הפרח בשיא פריחתו כבר מבשר על מותו ונבילתו המתקרבת. צילום מן התערוכה: סיגל גליל

צילומי הפרחים בתקריב של חנן שפיר בחלקם מתכתבים עם הציור הרומנטי, ומזכירים בסערה הנשגבת שבהם את דלקרואה ואת דויד קספר פרידריך. במקביל הם מעלים בזכרון את הניחוח האירוטי הנשי של ציורי האירוסים של ג'ורג'יה אוקיף, כמו גם את הצילומים אפופי האסוציאציות המיניות של רוברט מייפלת'ורפ שבצילומים שלו מרחיב את מנעד האסוציאציות האירוטיות גם לפאלוסים, ולייצוגים של אברי זכרות.

האירוס השחור, ציור של ג'ורג'יה אוקיף. 1926.                פרח או ואגינה פעורה?…   מקור ויקיפדיה.
פרח הקלה של מייפלת'ורפ. פרח כהדהוד תודעתי תרבותי וכסמל מיניות גברית ונשית כאחד.                                        מקור הצילום: עטיפת ספר על הפרחים של מייפלת'ורפ. אמזון

 

צילומי הפרחים של חנן שפיר, שלפעמים נראים כמו ציור,  מוסיפים מימדים נוספים של עומק לדימוי.  לפעמים העין שלו נמשכת גם לקמילה, דהיה ונבילה של הפרח אשר מסמלים גם מוות. במונחים של האסתטיקה היפנית זהו "ואבי סאבי" במיטבו. דרך הצילומים מציע חנן התבוננות מדיטטיבית על שבריריות וחלופיות החיים.
הפרח הנובל כמטאפורה לשבריריות החיים. אסתטיקה יפנית של וואבי סאבי. צילום מן התערוכה: סיגל גליל

גלית צימבליסט האוצרת על התערוכה "טבע נשי" 

חנן שפיר צלם עטור שבחים, הציג בתערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד רבות, בוחר להציג בתערוכה זו שתי סדרות צילומים המעורבות אחת בשנייה, בכך מטעינות זו את זו בפרשנות נוספת. המשותף לשתיהן הוא נושא שמרתק אותו, הדיוקן האנושי הנשי.

בסדרה הראשונה צילומי דיוקן בצבע ובשחור לבן של נשים בגילאים שונים במצבים מגוונים. חלקן במבט פרונטלי מתריס אל העדשה ולחלקן האחר מתייחס הצלם במבט מציץ, חוקר, קורץ בשובבות.

מבט חוקר, מציץ קורץ בשובבות.  צילום מן התערוכה: סיגל גליל

בסדרת הצילומים השנייה, נגלים לנו צילומי תקריב בשחור לבן של גזעי עצים ואלמנטים נוספים מן הטבע. הייחוד שבהם נקודת מבטו של חנן שמתייחסת אליהם "כטבע נשי", בכל אחד מן הצילומים מסתתרת דמות המביעה את עצמה דרך הדימוי המונצח בה.

אמנות בימי קורונה. תערוכה בזמן מגפה. פנים מאחורי מסיכה. צילום מן התערוכה: האמן גבי בן ז'נו. הצילום באדיבות האמן.

המשותף לשתי הסדרות היא נקודת ההתייחסות המעניינת של הצלם, שבוחר בצילומי דמויות ודימויים נשיים, בהם הוא מנסה לגלות לנו את הסיפור הנסתר של כל אחת מהן, שתי הסדרות משתרעות לאורך שנים רבות ומנכיחות את סקרנותו "ועיסוקו הארכאולוגי" של הצלם בנבכי נפש האדם.

במילותיו של חנן: "עבורי הטבע הוא מקור לדימויים נשיים חושניים, המסמלים את התשוקה לחיים ואת
התשוקה בחיים. כצלם אני מחפש את החושניות בכל מקום אפשרי, גם בטבע."

חלל אפלולי ואווירת פילם נואר שמעניקה מימד של מיסתורין ודרמה לתערוכה

התפיסה המודרנית שהתפתחה במאה העשרים לגבי החללים האידיאליים לתערוכות אמנות היא "הקוביה הלבנה". חלל מרובע ונייטרלי, חף מכל רמיזה או רעשים או נסיונות להשפעה פסיכולוגית של המרחב שעלולים לגזול את תשומת הלב מן היצירות עצמן.
בניגוד לחללי הסלון העמוסים שאיפיינו את מרחבי התצוגה בתערוכות המאה התשע עשרה או בחדרי הפלאות שהיו הניצנים שמהם התפתחו המוזאונים, הקוביה הלבנה הפכה לחלל אידיאלי שבה אמורה להיות מוצגת ונצפית האמנות המודרנית באפס הפרעות סביבתיות.  קירות הגלריה צבועים בלבן, הרצפה פשוטה מעץ או בטון, והתאורה והמיזוג מוסתרים מעין הצופה ונחבאים בתקרה.
חלל התצוגה של התערוכה "טבע נשי" מבט מלמעלה. רקעים באפור כהה, חום ושחור, כתמי צבע צהוב, יריעת בד שחור, וטקסטורות שונות של הרקעים והקירות שעליהם מוצגים הצילומים. חלל מוארך וזורם של מבואת הכניסה כמעבר שעולה במדרגות להמשך התערוכה .
צילום מן התערוכה: גבי בן ז'נו. הצילום באדיבות האמן.
לעומת תפיסה זו, בולט בדרמטיות שלו החלל שבה מוצגת התערוכה "טבע נשי". צבעי הקירות מן הכניסה מהרחוב בולטים בגוונים של אפור כהה כמעט שחור, והטקסטורה של הקיר היא גסה ומחוספסת. עמודי התמך בצבע צהוב עז זוהרים במעבר האפלולי וזורקים קרני אור על החלל ועל היצירות.   על קיר אחר בגווני קרטון חום נפרשה רצועת בד שחורה שעליה נתלו הצילומים שמוסגרו במסגרת עץ טבעי, ויצרה מסגרת קונטרסטית מעניינת לצילומים שבחלקם בגוונים רכים או בשחור לבן.
מסגרות בגוון עץ טבעי או לבן. צילום מן התערוכה : גבי בן ז'נו. הצילום באדיבות האמן.

נעים מאוד היה להתהלך בתוך חלל שהוא כמו רחם, שכמו שואב אותך אל החשיכה שבו… ולפעמים אתה מרגיש בו כאילו אתה יושב באולם קולנוע, או אולם תיאטרון או אופרה, כשמכבים את האורות והקהל נבלע בתוך ההתרחשות הדרמטית.

עדות אישית וביקורת של האמן גבי בן ז'נו על התערוכה של חנן שפיר

רחוב סוקולוב 90 רמת השרון מרכז מסחרי בו שוכן מטה "מגוונים". מגוונים רמת השרון " סל תרבות" רמת השרון.
נראה לי עירוני. כנראה עמותה עירונית עצמאית.
גלית צימבליסט Galit Zimbalist קיבלה על עצמה לאצור תערוכות לשנה, במרווח המדרכות והמעברים למשרדים נאמר לובי/ מעבר. הרגשתי שאני בבית סוהר סורגים ומדרגות ברזל. קירות בצהוב.
סיגל גליל Sigal Galil  תרוץ לצלם ישר תחשוב על ואן גוך. מה לעשות היא מכורה מאוהבת..
עם חנן שפיר Hanan Shafir נוצר קשר ידידותי בפייסבוק. כאשר בעיקביות מעלה צילומי ברכה מיוחדים לימי הולדת של ידידים. מחווה מיוחד בפני עצמו. חנן מציג תערוכת יחיד בלובי הצר ובמעלה הקומה השניה. אמרתי בית סוהר. לי זה נתן אווירה מצויינת לחוות הצילומים.
לא חלל סטרילי מוזיאלי או גלריסטי. בתוך מבנה מסחרי, בחוץ חנויות ובנק. פשוט בתוך החיים. אין הכנה תרבותית, חלל כניסה, שומר או מישהו מקבל פניך או לא, בגלריה.
מאוד נדלקתי על החלל הבלתי אמצעי הזה . דרמטי . מדרגות ברזל וסורגים אמרתי.
חלל דרמטי. מדרגות וסורגים. גלריה כבית כלא?….  צילום: האמן גבי בן ז'נו. הצילום באדיבות האמן.      מקור: קיר הפייסבוק של גבי בן ז'נו.

 

אני חשבתי אראה אופנועים מצולמים, שחרש באמריקה. פרחים. אבל לא. דמויות למיניהם בפשטות צבע ושחור לבן. תקריבי עצים דמויי גוף אישה.
צילמתי. תהנו . נ.ב אין הגדלות הכל בגודל A3 . אנושי בגובה העיניים." – סוף ציטוט מקיר הפייסבוק של גבי בן ז'נו.
ואני נהניתי לראות את הקריאה השונה של האמן גבי בן זנו שראה את התערוכה. הבאתי את הפוסט שלו מתוך קיר הפייסבוק לאחר שראה את ההתייחסות שלי לתערוכה בקיר הפייסבוק שלי.

מי אתה חנן שפיר?…  חנן שפיר על חנן שפיר

אני יליד ישראל, 1952. בערך מגיל 10 אני מסתובב באופן קבוע עם מצלמה ביד. את ילדותי ונעורי העברתי בנתניה. אחרי הצבא למדתי בבצלאל משנת 1974 עד 1979.

הצגתי בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם. במוזיאונים וגלריות נחשבים. צילומי פורסמו בספרים, מגזינים ובמדיות דיגיטלית, כמו כן נמצאים באוספים פרטיים.

כיום אני עובד על פרויקט דיוקנאות של פליטי איקרית ובירעם.

משנת 1988 התחלתי לבנות אובייקטים פיסוליים המורכבים משברי מראות. להם קראתי "פורטרט עצמך" אלו נועדו לאפשר לכל אחד מהמצולמים המביט בהם להתבונן על ואל עצמו. בכך רואה האדם את עצמו כפי שהוא מחולק ומפוצל לחלקיקים רבים אשר יחד מרכיבים מחדש את אישיותו.

תהליך החיפוש שלי נובע, בין היתר, מהרצון למצוא בעצמים דוממים דימויים אנושיים, חושניים בעלי אנרגיה מתפרצת. באנשים אני מחפש את האישיות הפנימית, המפורקת והשברירית. בתמונות שלי בכללן אני מנסה למסגר חתיכות של מציאות ולתת להם משמעות אחרת וערך מוסף.

ברוב צילומי המצולם אינו הדבר עצמו אלא סיפור שאני מנסה לספר.

תלמה ועמית / 2003                                                                                            חברות. רגע של אינטימיות.   צילום מן התערוכה: סיגל גליל

 

בתערוכה "טבע נשי" אני מציג צילומים מ- 1969 ועד ימינו אלה המשלבים שני נושאים: 1. צילומי נשים שפגשתי בחיי, חלקן מוכרות לי וחלקן אנונימיות לחלוטין, ובצילומים אלה ניסיתי לרדת לפשרן, לנסות להבינן יותר, בתיווך המצלמה. 2. צילומים של חושניות ונשיות בטבע הבאים לידי ביטוי בגזעי עצים ובפרחים ומנתקות את האלמנטים הטבעיים ממקומם ומהמשמעות שלהם. העצים והפרחים כבר אינם מה שחושבים שהם ומקבלים משמעות שונה לחלוטין.

 

סלפי קורונה בתערוכה "טבע נשי" . סיגל גליל והאמן חנן שפיר. צילום : סיגל גליל

ואני אפילו זכיתי שהעין הרגישה של חנן שפיר תיעדה אותי בצילום מדהים שלו באחת ההרצאות שלי על ואן גוך. כשהדיוקנאות של ואן גוך,  שאותו אני חוקרת, עליו אני מרצה ומדריכת טיולים בעולם בעקבותיו, מוטמעות דרך קרני האור של מקרן השקופיות על פני, והופכות להיות חלק מהן.

תיעוד הרצאה שלי על ואן גוך בגלריה עמליה ארבל בתל אביב. דיוקנאות ואן גוך מתמזגים עם הפנים שלי.            צילום: חנן שפיר, 2015. הצילום באדיבות האמן. הצילום אינו מופיע בתערוכה.

 

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן