למשטרת ישראל יש בעיה. בעיה חמורה. בחודשים האחרונים היא מתמודדת עם סוגייה, שעד היום לא עמדה בפניה: מלחמה נגד אזרחים שומרים חוק.
המשטרה, האמונה על שמירת הסדר הציבורי של כלל אזרחי ישראל, עסוקה בטיפול במפרי חוק. היא מתמודדת בשוטף שלה מול גנבים ואנסים, רוצחים, עברייני תנועה, אלימות במשפחה ועבירות של צווארון לבן (שזו מילה מכובסת לגנבים שלובשים חליפות ויושבים במשרדים ממוזגים).
כדי לעמוד במשימה המורכבת והחשובה הזאת, הוקמו יחידות מובחרות יותר ופחות, שאומנו למשימות קצה קשוחות במיוחד: יס"מ, ימ"ר, מג"ב, יחידות של לוחמים הדוהרים על גבי אופנועים ועוד. חבר'ה קשוחים. אלו שאמורים לעשות את העבודה המלוכלכלת והמיוזעת, ולא פעם אלימה, כדי שכולנו נוכל לישון בשקט בלילה.

הבעיה מתחילה, כשאותם כוחות נקראים לטפל במפגינים, שהם אזרחים נורמטיבים שומרי חוק. הבעיה מחריפה, כשהם פועלים ללא מפכ"ל ומקבלים הוראות לא חוקיות. והם  עובדים במסגרת קשוחה, שרגילה למלא הוראות. ככה אנחנו, בסך הכל עם צייתן וממושמע.

היה זה השבוע ה-23 ברציפות שבו אלפי מפגינים יצאו לרחובות כדי למחות נגד שילטון מסואב, מנותק ומושחת, המתועל כל כולו כדי למלט ראש ממשלה הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים – מלהגיע למיצוי הדין.
לצד אלפי אנשים שעמדו בגשרים ובצמתים, במקביל להפגנות שהיו בקיסריה, ובכיכר רבין ולשיירת צוללות עצומה שחצתה במשך שעות היום את כבישי ישראל בדרכה לירושלים – הגיעו אמש על פי דיווחים שקיבלתי כ-8000 מפגינים להפגנה המרכזית בבלפור.

לרגע היה נדמה שהמשטרה הפנימה את הטעויות מהשבועות האחרונים, והשיירה של הצוללות מרחוב הפורצים לעבר בלפור, עברה בשלום, כשהמשטרה חוסמת מדי פעם צומת ומלווה את השיירה בסמויים.

– אז איפה הבעיה אתם שואלים?
המשטרה רוצה לסגור את הבסטה, למפגינים שמקפידים על החוקים. וזה הריטואל הקבוע: בשעה 9 וחצי בדיוק שוויצרי, מפסיקים עם התופים והזמבורות וממשיכים רק באמצעות מערכות הגברה ומגפונים, לפי פסיקת בג"ץ. ואז מתחיל המשחק:
לאחר שהמשטרה כורזת למפגינים, שממילא הפסיקו עם התופים, היא שולחת ללב ההפגנה עשרות שוטרים מצויידים בטבלטים של קנסות. זה השלב שבו במשך שעה וחצי משטרת ישראל עושה כל שבייכולת כדי להפריע להפגנה, להתעמר במפגינים ולבצע אכיפה שהיא הרבה מעבר לבררנית, היא אכיפה מאולצת ומתנכלת.
אלא שהמפגינים, כבר למדו את התו"ל המשטרתי במלחמתם בהפגנות. כולם עם מסכות. אתמול, התהפכו היוצרות. המפגינים התחילו ללכת אחרי השוטרים, שנכנסו בשלשות או בזוגות לתוך הקהל, כשהם מלווים אותם בשירי מחאה. מלמעלה, מעל המרפסת המשמשת אותם כעמדת פיקוד, השקיפו בכירי המשטרה בשוטרים הזוטרים, שעמדו נבוכים וחסרי אונים והתחילו ללכת במהירות מצד לצד. זה הזכיר יותר משחק של תופסת מבית ספר יסודי.

וכך, במשך שעתיים, מחוז ירושלים כולו היה פשוט כר פורה לגנבים, שודדים ופורצים, שכן מפקד המחוז שככל הנראה קיבל הוראה, בחר  לרכז את מיטב ומירב הכוחות שלו מול המפגינים שומרי החוק.

לקראת השעה 11 בלילה הכריזה המשטרה שהיא פותחת את צירי התנועה וראו זה פלא – המפגינים הממושמעים עלו על המדרכות, עמדו עם דגלים והמשיכו לשיר בקולם בלבד.

נו מה עושים? בעיה.
מותר להם למפגינים לשיר על פי החוק. אז המשטרה מאלתרת ופועלת עם הכלים שהיא כן מכירה. הא מפנה שוטרים ושוטרי יס"מ, אלו שעובדים ופועלים נגד אנסים, גנבים ורוצחים אל המפגינים שלהזכירכם, עומדים על גבי מדרכות ושרים. אפילו גדוד שוטרי התנועה שהגיעו באפודים צהובים וטבלטים שלופים וכולם…נותרו מובטלים. כי מה לעשות, קומץ המפגינים שנותרו במקום, פשוט לא הפרו שום חוק.
חשבתם שבכך יסתיים העניין? – טעיתם.
זה כאמור לא הפריע למשטרה לשלוח עשרות שוטרי מג"ב ויס"מ ולהתחיל לדחוף אותם גם מהמדרכות. ביניהם היה גם עורך הדין גונן בן יצחק. וכאן המקום להעיר: אם יש משהו שהאיש מבין בו היטב זה חוקים – מה מותר ומה אסור.
במהלך הדחיפות והמכות הללו, יצרה המשטרה צפיפות והתקהלות מיותרות, כשהם אלו שגולשים לכביש וחוסמים אותו. קצת קשה היה להאמין על מה המהומה והאנרגיה העצומה שמשטרת ישראל בזבזה אמש – דחיקת ודחיפת מפגינים בקטע רחוב, שלא עלה על- 20 מטרים! 20 מטרים של מאבקים בלתי חוקים ואלימות בחסות החוק.

באותה שעה ניגשו שוטרי מג"ב  לקבוצת מפגינים נוספת, שישבו בשקט על המדרגות ליד הכיכר, וחילקה להם דוח"ות של אלף שקלים. הקצין הבכיר בחבורה טען, שתחת כיפר השמיים ברחוב מותר לשבת עד שלושה אנשים. גבירותי ורבותי הקוראים, כשתמצאו את החוק הזה, אשמח אם תשלחו לי עותק ממנו.

לקראת חצות, כנראה שהסתיימה המשמרת.  לפתע הגיעו רכבי הסוואנות, השוטרים עלו עליהם ונעלמו מהשטח. גם יחידת האופנועים נתנה גז והלכה לישון.
אסכם: משטרת ישראל מוציאה את תסכולה מדי שבוע על אזרחים שומרי חוק. ככה זה כשאין ראש, לארגון הכי חשוב אולי במדינת ישראל.