באיזה שהוא שלב חיי אדם הפכו להיות זולים. בארצנו. בני נוער, שעדיין לא למדו מהו ערך החיים ממהרים לשלוף כלי נשק ולקפד חיים של אחר. מערכת הענישה סלחנית כלפי הרוצח בשל גילו, כפי שאנחנו מגלים שוב ושוב כמו לאחרונה, במקרה ארבל אלוני. אתמול נידון רוצח קטין לשמונה שנות מאסר. כשישתחרר, יהיה חופשי ומאושר, ללא בקרה ופיקוח כנהוג במדינות מתוקנות

 מאת אבירם זינו

 בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר אמש (ד, 19.3.2012)שמונה שנות מאסר קטין שהורשע ברצח קטין אחר. "מקרה נוסף שבו הסכין החליפה את המילים, ובעקבות כך קופחו חייו של נער צעיר, לאחר שנדקר בסכין על ידי נער אחר", כתב השופט מרדכי לוי על המקרה.

 סיפור המקרה אכן מחריד. לא הנאשם ולא הנרצח תמימים בסיפור. ב', קטין יליד 1995, הודה בעבירה של הריגה, על כך שבלילה שבין 3/6/11 ל-4/6/11 אירח בביתו חברים אחדים וביניהם ד', קטין יליד 1995. בשלב מסוים פרץ ויכוח בין הנאשם לבין ד', תחילה בבית של ב' ולאחר מכן בפארק סמוך. השניים קיללו זה את זה והכו זה את זה באגרופים, עד אשר חבריהם הפרידו ביניהם, וב' שב לביתו. לאחר זמן מה הגיע ד' מהפארק הסמוך אל בית של ב' עם חבריו, כשהוא נושא בידיו אבן גדולה. ד' נעמד בחצר, מחוץ לדלת הכניסה של הבית אשר הייתה נעולה, וקרא לב' פעמים אחדות לצאת החוצה. ב' נטל סכין מהמטבח, יצא אל חצר הבית לעבר ד' כשהוא אוחז בסכין בידיו, ואמר שיעזוב. ד' אמר לב' ש"אם הוא גבר", יניח את הסכין, והם "ילכו מכות בלי כלום". ד' הניח את האבן על אדן החלון והראה לב' שידיו ריקות. ב' המשיך לאחוז בסכין. חברו של ב' ניסה להוציא את הסכין מידו. בשלב כלשהו הסכין נפלה מידו של ב' על הרצפה, וחברו דרך עליה על מנת למנוע מב' להרימה. למרות זאת נטל ב' את הסכין. החברים שנכחו בחצר הבית והיו עדים למתרחש ניסו להרחיק את ד' מהבית ובמקביל להרחיק את ב', אך ד', אשר בשלב כלשהו נטל שוב את האבן לידיו, לא עזב את חצר הבית והתיישב על המדרגות בחצר.

 בשלב זה נכנס ב' אל הבית, נטל מהמטבח סכין גדולה באורך של כ-20 ס"מ, ויצא אל החצר. ב' ניגש אל ד' שישב על המדרגות, אחז בו בכוח וגרר אותו במורד המדרגות לעבר שער הכניסה לחצר, כשהוא צועק על המנוח "תעוף מפה, צא לי מהבית", והצמיד את הסכין לצווארו של ד', תוך שהוא מאיים עליו כי ידקור אותו אם לא ייצא מביתו. ד' אמר לב' שהוא יוצא, הפנה את גבו אל ב' כשפניו אל השער, אך אז הסתובב לעבר הנאשם כשהוא אוחז בידיו באבן והטיח את האבן בפניו של ב'. האבן פגעה בצד הימני של פניו של ב' ופצעה אותו. בתגובה- ב' דקר את ד' באזור המפשעה משמאל דקירה אחת חזקה ועמוקה כלפי מעלה, אשר חדרה דרך עצם האגן שלו ודרך איברים פנימיים בגופו. לאחר מכן עזב את ד' ונכנס בחזרה אל הבית. ד' עלה במדרגות למרפסת הבית, שלף את הסכין מגופו וקרס על הרצפה כשהוא מדמם. ב' הורה לחברים שהיו בתוך הבית לעזוב, יצא מהבית, נעל את הדלת וברח מהמקום כשהוא נושא עמו את קת הסכין. לאחר מכן השליך את הקת בדרך. ב' פונה לבית החולים, הוא נותח, אך נפטר בבית החולים בשעה 12.30.

 מתסקיר המבחן עלה כי העבירה בוצעה כשהנאשם היה בן חמש עשרה וחצי לערך, ללא עבר פלילי. מדובר בנער בעל רקע נורמטיבי, ואירוע העבירה היה חריג ביותר ביחס לדפוס ההתנהלות הרגילה שלו. הוריו גרושים. והוא גר בבית אמו יחד עם בן זוגה של האם ועם אחותו הצעירה ממנו. אביו של ב' נשוי בשנית. שירות המבחן התרשם ממשפחה נורמטיבית, מתפקדת, בעלת ערכים וכוחות. ההורים מעורבים, דואגים ואכפתיים, גם כיום. ההורים מזועזעים מאירוע העבירה, ומגנים את המעשה באופן עקבי וחד משמעי. הם חשים אשמה, לחץ, חרדה גדולה, דיכאון, חוסר אונים – לצד ניסיון לגייס כוחות ולעשות כמיטב יכולתם למען בנם.

 את התרחשות הרצח תיאר ב' בפני שירות המבחן כ"כדור שלג שהתגלגל וגדל". הוא שתה אלכוהול עם חבריו באותו ערב. בינו לבין ד' החל עימות, התפתחה קטטה מתמשכת ומתגלגלת במקומות מספר, הקטטה הלכה והסלימה, וכל פעם ניסו חבריהם של השניים להפסיקה. הוא פעל לדבריו, באופן אינסטינקטיבי ודקר את המנוח דקירה אחת, בלי שהוא יודע היכן דקר. הוא תיאר כי הוא היה מצוי בהלם גמור, רץ הביתה, וביקש מחבריו להתקשר לקבלת עזרה, משום שהרגיש שהוא אינו מסוגל להתקשר בעצמו.

 שירות המבחן עמד על כך ש"הנאשם קיבל עליו אחריות מלאה לעבירה. הוא מבין ומכיר בתוצאות הקשות של מעשהו, וחש אשמה, בושה ודיכאון – המתגברים ככל שהזמן חולף. מדובר בנער בעל מצפון, שמעשיו מייסרים אותו, והוא מבטא צער וחרטה. ההתמודדות שלו עם מעשהו היא רק בתחילתה, הוא נתון במצוקה נפשית ונזקק לטיפול ולעזרה".

 השופט ציין בהחלטתו כי , "במקרה שלפניי, הנאשם הצטייד מראש בסכין מטבח על מנת להרחיק את המנוח שבתחילה רק חדר לשטח חצר ביתו, אך לא סיכן את הנאשם. אמנם בהמשך האירוע תקף המנוח במפתיע את הנאשם עם אבן, אולם אין להשוות את השימוש באבן לדקירה באמצעות סכין באיברים הפנימיים של הגוף, הגם שאין להתעלם ממעשי המנוח בטרם נדקר.

 ביחס לעונש כתב השופט, "חרף גילו הצעיר של הנאשם, אין מנוס מלהקשיח את הלב, לסטות מהמלצות שירות המבחן לנוער ולהשית על הנאשם ענישה מוחשית, מאחורי סורג ובריח, בהתחשב באינטרס הציבורי של ההגנה על שלום הציבור ושל הרתעת הנאשם והרבים. עם זאת, נוכח גילו הצעיר של הנאשם כיום ובעת ביצוע העבירה, העדר עבר פלילי וחייו הנורמטיביים טרם ביצוע העבירה, הודאתו והחיסכון בזמן השיפוטי, החרטה והצער שהביע הנאשם ונטילת האחריות ונוכח אינטרס השיקום שהוא שיקול מרכזי ביחס לקטינים, לא ימוצה הדין עם הנאשם וייגזר עליו עונש מאסר בפועל מתון יחסית לזה שהיה נגזר אלמלא גילו הצעיר".