אם נתניהו יגיע ל-61 מנדטים זה יהיה לא רק בזכות החיסונים, הספינים, השקרים, ההסתה והתשוקה שיש לו לנצח כדי להימלט מהמשפט. זה יהיה גם בזכות השופרות שהוא שתל בתקשורת ובזכות המתקרנפים הלא מעטים, שצמחו שם בתקופת שלטוננו הממושך והמשחית.

גם לראשי ממשלה לפני נתניהו היו מקורבים וכתבי חצר, אבל מקהלת השופרות ותופעות ההתקרנפות הגיעו לשיאים חדשים בתקופת נתניהו, גם על רקע חולשתה של התקשורת והמשברים הכלכליים שפגעו בה.

אחרי שהפסיד לברק ב-1999 אמר נתניהו, שכאשר יחזור לשלטון "תהיה לי מדיה". רק כך, אמר, יכול ראש ממשלה להצליח. או במילים אחרות: מה שווה התקשורת אם אני לא שולט בה. הצעד הראשון היה הקמת העיתון "ישראל היום" ובעקבותיו – אוסף של עיתונאי חצר, שהוא ניסה (ולא תמיד הצליח) לשתול בכלי התקשורת השונים במקביל לניסיון לסלק עיתונאים ולסגור ערוצים, "שהעזו" לבקר אותו.

בראש השופרות ניצב ללא מתחרים התועמלן יעקב ברדוגו, איש עסקים עשיר מקורב לליכוד, שהיה מסובך בעבר בפרשיות שונות. ברדוגו, שאינו עיתונאי, הוצנח לגל"צ בתקופת המפקד הקודם ירון דקל, אבל הגיע לשיא כוחו בתחנה בתקופת המפקד הנוכחי והרופס שמעון אלקבץ.

ברדוגו, בשפתו העילגת ועם כישרון לדקלם את דף המסרים של בלפור ולהפכו ל"פרשנות פוליטית", תוקף מרואיינים או מתחנף אליהם (תלוי בנטייתם הפוליטית), כאשר אף אחד מהמגישים שלצידו אינו יכול לעצור את שטף דיבורו הכולל אוצר מילים דל וקלישאות למכביר.

בשבוע שעבר הגדיל ברדוגו לעשות כאשר תקף בשידור חי ביומן הערב את הכתבת המדינית של גלצ, מוריה אסרף וולברג, שחשפה עוד ספין של נתניהו בנוגע לביטול נסיעתו לאמירויות. ברדוגו ניסה להאשים אותה, שהיא הדוברת של שר החוץ גבי אשכנזי, כאשר המגיש לצידו, ירון וילנסקי, לא הצליח, כמו תמיד, לרסן את הדובר. זו אינה הפעם הראשונה, שברדוגו משתלח בכתבי התחנה "שלא באים לו בטוב", וגם לא זוכים לגיבוי מראשי התחנה.

אמיר איבגי, בוגר רשות השידור וערוץ 20, שמונה לראש מחלקת החדשות של התחנה וגם מגיש בה את יומן הצהריים, אוהב לארח את "פרשנינו יעקב ברדוגו" ושניהם פוצחים לעיתים בתעמולה, שלא תבייש אף ערוץ של מדינת עולם שלישי.

אחריהם צועדים אראל סגל, עמית סגל, שרון גל, ינון מגל, ריקלין ושות', שנעים בין פרשנות פוליטית למקדמי ספינים של נתניהו. עמית סגל הוא המוכשר מכולם ונחשב בין העיתונאים המשפיעים ביותר. נתניהו היה שמח לשריין אותו בעשירייה הראשונה ברשימה לכנסת. בינתיים הוא "הסתפק" בשריונה של האוהדת גלית דיסטל אטבריאן במקום העשירי ברשימה.

מקהלת השופרות ומפיצי הספינים של נתניהו אינה עשויה מקשה אחת וחלקה כולל גם עיתונאים טובים, אבל מוחלשים, שאינם יכולים להתמודד מול מכבש הלחצים מבלפור. כך הם משתפים פעולה, בעל כורחם, עם פולחן האישיות של נתניהו. אם הוא ישיג את מטרתו, תהיה זו תעודת עניות לתקשורת ומכה קשה לעיתונאים המעטים, שפועלים עדיין באומץ, בלי מורא וללא משוא פנים.

אחת הדוגמאות לאוזלת ידה של התקשורת וכניעתה לתכתיבים של נתניהו, היא מסע הריאיונות הבלתי נלאה, שמתרחש בימים אלה, כמו לפני כל בחירות, שבה רה"מ עובר מאולפן לאולפן כדי להדהד את המסרים והשקרים שלו. הרי לא חייבים לארח אותו בכל פעם שמתחשק לו.  למה זה קורה? פרשן ערוץ 13, רביב דרוקר, נע באי נוחות בכיסאו, כאשר התבקש להשיב לשאלה והודה, בגילוי לב, שיש כאן שיקולי רייטינג.

אחת התופעות התמוהות והמקוממות היא הפיכתו של הכהניסט איתמר בן-גביר (מועמד הציונות הדתית לכנסת) ליקיר התקשורת. מי שאיים לפגוע ברה"מ יצחק רבין, לפני הרצח, הפך לאורח מבוקש בתוכניות רדיו ובערוצי הטלוויזיה וחלק מהעיתונאים אף מכנים אותו "מעניין" ו"מתון".

בתקופת גרמניה הנאצית, סיפר פעם העיתונאי אורי אבנרי, היה לאוטו שמודנט, יועצו הבכיר של אדולף היטלר, תפקיד מיוחד: מדי יום הוא אסף את העיתונאים הבכירים ואמר להם מה יהיו הכותרות של מחר, על מה לכתוב ואיך לפרשן את המצב. הזמנים השתנו, אבל השיטה לא השתנתה: בישראל 2021 מעדכנים מדי יום את השופרות עם דף המסרים של בלפור והתוצאות – בהתאם.

אז איך אתה ישן בלילה שופר קטן שלי? איך אתה נרדם? מה אתה רואה בבוקר כשאתה מביט במראה? איפה יוז'ין יונסקו כשצריך אותו. אם המחזאי הנודע היה איתנו היום, הוא היה נותן תשובה לשאלות אלה – בגרסה חדשה ועדכנית, שהיה כותב ל"קרנפים" שלו, שלא מביישים את השופרות והקרנפים של נתניהו.