Skip to content

כובש ומצמרר

כובש ומצמרר האופרה הישראלית מעלה הפקה כובשת ביופייה ל"יבגניי אונייגין" מאת צ'ייקובסקי על פי ליברית של המלחין וקונסטנטין סטפנוביץ' שילובסקי, בעקבות הרומן של פושקין מנצח: דן אטינגר, במאי: ז'אן-קלוד אוברה, בהשתתפות מקהלת האופרה הישראלית בניצוח אסף בנרף המשכן לאמנויות הבמה, 28.12.2021 עיקר קסמה של "יבגניי אונייגין" טמון בשלל המציאויות המגוונות שהיא מעלה בפני הקהל: לא […]

כובש ומצמרר

כובש ומצמרר האופרה הישראלית מעלה הפקה כובשת ביופייה ל"יבגניי אונייגין" מאת צ'ייקובסקי על פי ליברית של המלחין וקונסטנטין סטפנוביץ' שילובסקי, בעקבות הרומן של פושקין מנצח: דן אטינגר, במאי: ז'אן-קלוד אוברה, בהשתתפות מקהלת האופרה הישראלית בניצוח אסף בנרף המשכן לאמנויות הבמה, 28.12.2021 עיקר קסמה של "יבגניי אונייגין" טמון בשלל המציאויות המגוונות שהיא מעלה בפני הקהל: לא […]

כובש ומצמרר

האופרה הישראלית מעלה הפקה כובשת ביופייה ל"יבגניי אונייגין" מאת צ'ייקובסקי על פי ליברית של המלחין וקונסטנטין סטפנוביץ' שילובסקי, בעקבות הרומן של פושקין

מנצח: דן אטינגר, במאי: ז'אן-קלוד אוברה, בהשתתפות מקהלת האופרה הישראלית בניצוח אסף בנרף

המשכן לאמנויות הבמה, 28.12.2021

עיקר קסמה של "יבגניי אונייגין" טמון בשלל המציאויות המגוונות שהיא מעלה בפני הקהל: לא מדובר רק במלודרמה סוחטת דמעות של סיפור אהבה עם גיבורה נבגדת, ודו קרב עקוב מדם המסתיים דווקא במות הגיבור ה'טוב' המוסרי יותר – אלא במוזיקה המציגה שלל רבדים של מציאויות משתנות: היא נפתחת בתמונה מלאת עליצות של כפר שבו מככבת מקהלת המון האיכרים, ונחתמת ב"סלון" של אצילים הטרודים בשעשועי אהבה נכזבת ועוגבים זה על זה לצלילי וולס סוחף. אלא שתמונת העליצות הכפרית לא הייתה פלסטית דיה ותלת ממדית, וגם תמונת הנשף לא הייתה מלאת חיות דיה. הבימוי הסטאטי פגם באווירת העליצות בכפר. ומאידך חסרה פסטורליה ואלסטיות, וזאת למרות הניקיון והלכידות בהם ניגנו כלי הקשת. לא הייתה ממש דרמה בפתיחה.

בעיקר דרוש מנצח שישכיל להעניק גיבוי לאריות התזמורתיות ולבנות את שלל הדרמות התזמורתיות, שבחלקן הן תמונות של שלווה צ'כובית לכאורה ובהמשך מלאות פלפל שמוסיף להן פושקין גם בדמותו של 'ליצן הכפר' טריקה, ובחלקן הן סיפור אהבה רווי יצרים וקנאה.

יבגני אונייגין, צילום יוסי צבקר

וכך למן הצליל הראשון ניתן היה להתענג מהליווי התזמורתי המשובח שגיבה את שירת הסולנים והעניק נפח תלת ממדי לאופרה.  כבר בפתיחה הציגו כלי הנשיפה — בעיקר הטרומבונים  —   וכלי הקשת בעיקר את הניגודים בין הנושאים הליריים והדרמטיים של האופרה, כאשר הפרמאטות תורמות להעצמת המתח. מלאת קסם הייתה ה'התפרקות' על הנבל, שקדמה לדיאלוג בין האומנת – אותה היטיבה לשחק עדנה פרוחניק לבעלת הבית – הסופרן לריסה טטוייב –  ששרה בווירטואוזית מרשימה את תפקידה.

מלאת קסם הייתה ה'התפרקות' על הנבל, שקדמה לדיאלוג בין האומנת, אותה היטיבה לשחק עדנה פרוחניק, לבעלת הבית – הסופרן לריסה טטוייב — ששרה בווירטואוזית מרשימה את תפקידה.העומק של הליווי התזמורתי בצ'לי בפיאניסימו הִווה קדמה מרשימה לשירתו של דמיטרי לובצוב, שהיטיב לשיר את תפקיד האיכר.

כבר בפתיחה היטיבה המקהלה להעצים את הדרמה בשירתה המלוכדת. הפתיחה הייתה ריתמית ומסחררת אם כי לא מנוקדת דיה. לא תמיד הייתה התזמורת יחד עם המקהלה. כלי הנשיפה הציגו את כל הנושאים: גם את העליזים של הנשף, וגם, בטרומבונים, את הנוגים.

יבגני אונייגין, צילום יוסי צבקר

לאומנת היה קול עמוק ומרשים. הכאוס בפתיחה היה מלא חיים וסוער. הפסקות הפתע בתזמורת העצימו את הדרמה. האבוב והקלרינט, כמו גם ה"מיני אקצ'לרנדו, היו מצוינים. הניגוד המוקצן של ההאטות בחליל והאבוב והקלרינט נהדרים – וכך גם העידון בפריטת הנבל. החצוצרות והטרומבונים ניגנו נפלא את הסערה הפותחת. עדנה פרוחניק הרשימה בשירתה  בפתיחה הגם שהאיצה קצת. העומק של קולה היה מרשים, והניגוד בכלי הנשיפה הגבוהים הבליט את עומק הגוונים שלה. היא היטיבה לשחק. האקצ'לרנדו של אטינגר העניק תמיכה נוספת להאטות.

זמרת המצו רחל פרנקל הייתה מופלאה בגילום תפקיד אולגה וכבשה את הקהל ביפי גוני קולה וכישרון משחקה. התזמורת סיימה את פסקאות השירה. מעל כולם התעלתה הסופרן אירה ברטמן שגילמה את תפקידה התובעני של  טטיאנה בכישרון שירה ומשחק נדירים כשהיא מפליאה לשחק את סערת ההתאהבות באונייגין. הסערה בליווי התזמורתי לא הייתה תמיד מסונכרנת באותו הסולם עם שירת הסולנים.

למן הצליל הראשון היה ברור שהפעם התזמורת היא משתתף פעיל באופרה. כך למשל היה יפה התגבור התזמורתי של כלי הקשת לסצינת החלום של טטיאנה. גם ההאטות התזמורתיות תרמו להעצמת הדרמה. התזמורת הציגה את הנושאים המנוגדים בכלי הנשיפה והמיתר. אטינגר הכין את הקדמות וליבה את הסערה. אך הבימוי היה סטאטי, וכך נעדרה העליצות, האלסטיות והפסטורליה בכפר. למרות שכלי הקשת ניגנו בלכידות וניקיון לא הייתה ממש דרמה.

 אלכסיי דולגוב גילם את תפקיד לנסקי בליריות מדובבת. המכתב הסוער היה נהדר בשירתה הדרמטית של אירה ברטמן ובליווי התזמורתי

בשירת המקהלה שמעו כמעט רק את הסופרן אבל הליווי של החליל וכלי הנשיפה היה יפה. ההעפלה של התזמורת להתהוללות של אקצ'לרנדו הייתה מרשימה – בעיקר הפליאה לנגן  החצוצרה. הניגוד הריתמי של הסינקופות היה מרשים אם כי לא מחודד דיו. הכול נשמע רך ועגול. הייתה כרומטיות קודרות נוסח צ'ייקובסקי בשירתה של טטיאנה למרות העליצות לכאורה של הליווי התזמורתי.  ההאטות בתזמורת תרמו לאווירת המלודרמה, והיו לפעמים מוגזמות,  למשל לפני הכניסה של טריקה. ביצוע האריה של המכתב היה יותר דרמטי מזה של הדו קרב, שנשמע לא אמיתי — אולי בגלל הזרות של הדו קרב לתקופתנו, למרות שהוא נובע בהכרח מהעלילה.

התזמורת תמכה בדרמטיות והפכה את הסצינה של המכתב לסוערת. הליווי הריתמי של הסינקופות בתזמורת תִגבר את עוצמת הדרמה. הפרמאטות העצימו את המתח וההאטות השרו אווירת חלום.

התזמורת הבליטה את הנושאים הליריים והדרמטיים. שמעו את הצ'לי ואת הקונטרבסים. כלי הנשיפה חיקו את הסולו של הגברים. היה הרבה מיסתורין בקדמות התזמורתיות. ומאידך – מעט עליצות.  הפרמאטות נשמעו שמאלציות בקרשצ'נדו של התזמורת. יום ההולדת של אולגה היה ריתמי אבל המקהלה שרה קצת בצווחנות גם הנשף נשמע קצת חד ממדי. הפתיחה בחצוצרות ובתזמורת של הנשף סוחפת והמקהלה מצוינת אנדריי בונדרנקו שיחק נפלא את תפקיד אונייגין בקמצוץ אופל אך בצליל 'חסר בשר'. הפרמאטות המדובבות סייעו לדרמה אך הייתה יותר רכות מאופל והוא שר ברוב רגש אבל קצת 'על יד'. התזמורת לבתה במקצבים המנוקדים ובהפסקות הפתע את הסערה בסיומת.

לנסקי, אלכסיי דולגוב,  שר בליריות ובהאטה כאשר הליווי בחליל העצים  אותה.  היה לו קול קטן ועצור והוא שר בקורטוב צווחנות. הניגוד הריתמי של המבוא לאונייגין היה מרשים. התיאום הקולי בינו לבין הבריטון אנדריי בונדרנקו היה יפה. המקהלה הייתה מצוינת והתגבור התזמורתי היה מרשים – הסערה בתזמורת לִבתה את היצרים – אבל הם לא היו ביחד.

מי שהיה חי ופלסטי  במשחקו ובשירתו היה איתן דרורי בתפקיד טריקה ה'ליצן'.

אך על כולם התעלה, ולדמיר בראון, שקולו הרעיד את אמות הספים. ממש פלא פלאים  ששירתו רק הולכת ומשתבחת

 במיטבה הייתה אירה ברטמן בסיומת –  הצליל ראש שלה היה מופלא.

 

1 Comment

  1. גד
    2 בינואר 2022 @ 16:54

    מפתיע שהתלחתם להשתמש בשורש כ.ב.ש בצורה שלא קשורה לכיבוש ושטחים

כובש ומצמרר

האופרה הישראלית מעלה הפקה כובשת ביופייה ל"יבגניי אונייגין" מאת צ'ייקובסקי על פי ליברית של המלחין וקונסטנטין סטפנוביץ' שילובסקי, בעקבות הרומן של פושקין

מנצח: דן אטינגר, במאי: ז'אן-קלוד אוברה, בהשתתפות מקהלת האופרה הישראלית בניצוח אסף בנרף

המשכן לאמנויות הבמה, 28.12.2021

עיקר קסמה של "יבגניי אונייגין" טמון בשלל המציאויות המגוונות שהיא מעלה בפני הקהל: לא מדובר רק במלודרמה סוחטת דמעות של סיפור אהבה עם גיבורה נבגדת, ודו קרב עקוב מדם המסתיים דווקא במות הגיבור ה'טוב' המוסרי יותר – אלא במוזיקה המציגה שלל רבדים של מציאויות משתנות: היא נפתחת בתמונה מלאת עליצות של כפר שבו מככבת מקהלת המון האיכרים, ונחתמת ב"סלון" של אצילים הטרודים בשעשועי אהבה נכזבת ועוגבים זה על זה לצלילי וולס סוחף. אלא שתמונת העליצות הכפרית לא הייתה פלסטית דיה ותלת ממדית, וגם תמונת הנשף לא הייתה מלאת חיות דיה. הבימוי הסטאטי פגם באווירת העליצות בכפר. ומאידך חסרה פסטורליה ואלסטיות, וזאת למרות הניקיון והלכידות בהם ניגנו כלי הקשת. לא הייתה ממש דרמה בפתיחה.

בעיקר דרוש מנצח שישכיל להעניק גיבוי לאריות התזמורתיות ולבנות את שלל הדרמות התזמורתיות, שבחלקן הן תמונות של שלווה צ'כובית לכאורה ובהמשך מלאות פלפל שמוסיף להן פושקין גם בדמותו של 'ליצן הכפר' טריקה, ובחלקן הן סיפור אהבה רווי יצרים וקנאה.

יבגני אונייגין, צילום יוסי צבקר

וכך למן הצליל הראשון ניתן היה להתענג מהליווי התזמורתי המשובח שגיבה את שירת הסולנים והעניק נפח תלת ממדי לאופרה.  כבר בפתיחה הציגו כלי הנשיפה — בעיקר הטרומבונים  —   וכלי הקשת בעיקר את הניגודים בין הנושאים הליריים והדרמטיים של האופרה, כאשר הפרמאטות תורמות להעצמת המתח. מלאת קסם הייתה ה'התפרקות' על הנבל, שקדמה לדיאלוג בין האומנת – אותה היטיבה לשחק עדנה פרוחניק לבעלת הבית – הסופרן לריסה טטוייב –  ששרה בווירטואוזית מרשימה את תפקידה.

מלאת קסם הייתה ה'התפרקות' על הנבל, שקדמה לדיאלוג בין האומנת, אותה היטיבה לשחק עדנה פרוחניק, לבעלת הבית – הסופרן לריסה טטוייב — ששרה בווירטואוזית מרשימה את תפקידה.העומק של הליווי התזמורתי בצ'לי בפיאניסימו הִווה קדמה מרשימה לשירתו של דמיטרי לובצוב, שהיטיב לשיר את תפקיד האיכר.

כבר בפתיחה היטיבה המקהלה להעצים את הדרמה בשירתה המלוכדת. הפתיחה הייתה ריתמית ומסחררת אם כי לא מנוקדת דיה. לא תמיד הייתה התזמורת יחד עם המקהלה. כלי הנשיפה הציגו את כל הנושאים: גם את העליזים של הנשף, וגם, בטרומבונים, את הנוגים.

יבגני אונייגין, צילום יוסי צבקר

לאומנת היה קול עמוק ומרשים. הכאוס בפתיחה היה מלא חיים וסוער. הפסקות הפתע בתזמורת העצימו את הדרמה. האבוב והקלרינט, כמו גם ה"מיני אקצ'לרנדו, היו מצוינים. הניגוד המוקצן של ההאטות בחליל והאבוב והקלרינט נהדרים – וכך גם העידון בפריטת הנבל. החצוצרות והטרומבונים ניגנו נפלא את הסערה הפותחת. עדנה פרוחניק הרשימה בשירתה  בפתיחה הגם שהאיצה קצת. העומק של קולה היה מרשים, והניגוד בכלי הנשיפה הגבוהים הבליט את עומק הגוונים שלה. היא היטיבה לשחק. האקצ'לרנדו של אטינגר העניק תמיכה נוספת להאטות.

זמרת המצו רחל פרנקל הייתה מופלאה בגילום תפקיד אולגה וכבשה את הקהל ביפי גוני קולה וכישרון משחקה. התזמורת סיימה את פסקאות השירה. מעל כולם התעלתה הסופרן אירה ברטמן שגילמה את תפקידה התובעני של  טטיאנה בכישרון שירה ומשחק נדירים כשהיא מפליאה לשחק את סערת ההתאהבות באונייגין. הסערה בליווי התזמורתי לא הייתה תמיד מסונכרנת באותו הסולם עם שירת הסולנים.

למן הצליל הראשון היה ברור שהפעם התזמורת היא משתתף פעיל באופרה. כך למשל היה יפה התגבור התזמורתי של כלי הקשת לסצינת החלום של טטיאנה. גם ההאטות התזמורתיות תרמו להעצמת הדרמה. התזמורת הציגה את הנושאים המנוגדים בכלי הנשיפה והמיתר. אטינגר הכין את הקדמות וליבה את הסערה. אך הבימוי היה סטאטי, וכך נעדרה העליצות, האלסטיות והפסטורליה בכפר. למרות שכלי הקשת ניגנו בלכידות וניקיון לא הייתה ממש דרמה.

 אלכסיי דולגוב גילם את תפקיד לנסקי בליריות מדובבת. המכתב הסוער היה נהדר בשירתה הדרמטית של אירה ברטמן ובליווי התזמורתי

בשירת המקהלה שמעו כמעט רק את הסופרן אבל הליווי של החליל וכלי הנשיפה היה יפה. ההעפלה של התזמורת להתהוללות של אקצ'לרנדו הייתה מרשימה – בעיקר הפליאה לנגן  החצוצרה. הניגוד הריתמי של הסינקופות היה מרשים אם כי לא מחודד דיו. הכול נשמע רך ועגול. הייתה כרומטיות קודרות נוסח צ'ייקובסקי בשירתה של טטיאנה למרות העליצות לכאורה של הליווי התזמורתי.  ההאטות בתזמורת תרמו לאווירת המלודרמה, והיו לפעמים מוגזמות,  למשל לפני הכניסה של טריקה. ביצוע האריה של המכתב היה יותר דרמטי מזה של הדו קרב, שנשמע לא אמיתי — אולי בגלל הזרות של הדו קרב לתקופתנו, למרות שהוא נובע בהכרח מהעלילה.

התזמורת תמכה בדרמטיות והפכה את הסצינה של המכתב לסוערת. הליווי הריתמי של הסינקופות בתזמורת תִגבר את עוצמת הדרמה. הפרמאטות העצימו את המתח וההאטות השרו אווירת חלום.

התזמורת הבליטה את הנושאים הליריים והדרמטיים. שמעו את הצ'לי ואת הקונטרבסים. כלי הנשיפה חיקו את הסולו של הגברים. היה הרבה מיסתורין בקדמות התזמורתיות. ומאידך – מעט עליצות.  הפרמאטות נשמעו שמאלציות בקרשצ'נדו של התזמורת. יום ההולדת של אולגה היה ריתמי אבל המקהלה שרה קצת בצווחנות גם הנשף נשמע קצת חד ממדי. הפתיחה בחצוצרות ובתזמורת של הנשף סוחפת והמקהלה מצוינת אנדריי בונדרנקו שיחק נפלא את תפקיד אונייגין בקמצוץ אופל אך בצליל 'חסר בשר'. הפרמאטות המדובבות סייעו לדרמה אך הייתה יותר רכות מאופל והוא שר ברוב רגש אבל קצת 'על יד'. התזמורת לבתה במקצבים המנוקדים ובהפסקות הפתע את הסערה בסיומת.

לנסקי, אלכסיי דולגוב,  שר בליריות ובהאטה כאשר הליווי בחליל העצים  אותה.  היה לו קול קטן ועצור והוא שר בקורטוב צווחנות. הניגוד הריתמי של המבוא לאונייגין היה מרשים. התיאום הקולי בינו לבין הבריטון אנדריי בונדרנקו היה יפה. המקהלה הייתה מצוינת והתגבור התזמורתי היה מרשים – הסערה בתזמורת לִבתה את היצרים – אבל הם לא היו ביחד.

מי שהיה חי ופלסטי  במשחקו ובשירתו היה איתן דרורי בתפקיד טריקה ה'ליצן'.

אך על כולם התעלה, ולדמיר בראון, שקולו הרעיד את אמות הספים. ממש פלא פלאים  ששירתו רק הולכת ומשתבחת

 במיטבה הייתה אירה ברטמן בסיומת –  הצליל ראש שלה היה מופלא.

 

1 Comment

  1. גד
    2 בינואר 2022 @ 16:54

    מפתיע שהתלחתם להשתמש בשורש כ.ב.ש בצורה שלא קשורה לכיבוש ושטחים

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן