טוסקה

מאת ג'קומו פוצ'ני,  ליברית מאת ג'וזפה ולואיג'י איליקה על-פי מחזהו של ויקטוריין סרדו, כאשר הפעם התזמורת הפילהרמונית היא משתתף פעיל וחלק מסולני האופרה וניכרת בנגינתה לא רק אהבתה למנצח אלא אף התמסורתה לפוצ'יני ויכולתם של נגניה לתמוך בשירת הסולנים ולנהל דיאלוגים ערים בין קבוצות הכלים השונות

הפילהרמונית וסולנים מחו"ל ומהארץ מעלים ביצוע קונצרטנטי ל-"טוסקה",

בהשתתפות המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני בהדרכת רונן ברשבסקי, ומקהלת הילדים "אנקור" בהדרכת דפנה בן יוחנן

היכל התרבות, 3.3.2022

תחת שרביטו של זובין מהטה הופכת "טוסקה" לאופרה בעלת עומק תלת ממדי ודרמה אנושית מרגשת – אין בה דמויות רשעים ומלאכים – דווקא סקרפיה – הרודן מלא הרשע הוא חדל אישים כמעט חסר ישע שחורץ גורלות למוות בקול בריטון בהיר וטוסקה הופכת בזכות הגוונים הכהים של קול הסופרן הייחודי שלה מאלת אהבה לאלת נקם וזעם יוקד.

ניצוח חכם וליהוק משובח של שורת סולנים בינלאומיים וישראלים הפכו את "טוסקה" של פוצ'יני לחד-פעמית ביופיה הסוער. העומק התלת ממדי של גיבוריה שאף אחד מהם הוא לא בדיוק דמות פלקטית של נבל או מלאך – אפשרו לקהל ליהנות ממורכבותו של פוצ'יני ומהניגודים בין הנושאים הכרומטיים לריתמיים

תחת שרביטו של זובין מהטה הפכה כל דמות מפלקטית לתלת ממדית והשתנתה במהלך האופרה. דומה שהסולנים כמו נולדו לתפקידם הפעם. לאיש לא הפריע, בסערת הדרמה המוזיקלית שהתרחשה על הבמה, שבבימוי קונצרטנטי עסקינן: נהפוך הוא, – כך היה עיקר הדגש על יפי הביצוע המוזיקלי המופתי. התזמורת הייתה הפעם חלק מהסולנים ומשתתף פעיל באופרה. היא לא רק דרבנה ובנתה את המתח, אלא "שרה" אריות, למשל הוויולות והצ'לי הבליטו את הדרמה הלירית בשירתו של קברדוסי. ככלל, "דחפה" התזמורת את השירה בנגינתה. השלשות הדרמטיות של כלי הנשיפה הבליטו את הנושא הבהיר, ואילו בתום האופרה הבליטה התזמורת את הניגודים בין התוף הצבאי לליריות הכרומטית של טוסקה שזכתה לליווי של רעדוד חרישי בתזמורת.

לעתים נדירות אתה נתקל בזמרת דוגמת הסופרן ג'ניפר ראולי, שעושר הגוונים של קולה מאפשר לה לגלם את שלל הדמויות שהן טוסקה: את האופרה פתחה דמותה החיננית — כדי כך שלעתים דומה היה שאין בה די תשוקה וקנאה כדי למלא את תפקידה, אך בהמשך הפך עושר הגוונים הכהים המייחדים את קול הסופרן שלה לטוסקה כה דרמטית, שנדמה היה כאילו היא נולדה לתפקידה. מאידך, הירידה שלה לפיאניסימו חרישי הייתה מופלאה. גם התיאום הווקאלי בינה לבין אהוב לבה, הצייר קברדוסי (חורחה דה לאון) היה מופלא. במערכה הראשונה לבשה שמלה מלאכית צחורה, ואילו במערכה השנייה – שמלה שחורה של אישה שיכולה אפילו לרצוח למען אהוב ליבה. אמת, המנצח נטה לעתים להאטות מופלגות כדי להעניק לשירת הסולנים "מרחב פירגון"  – ועדיין הייתה שירתה כובשת ביופייה המצמרר.

הטנור חורחה דה לאון  שר בליריות מדובבת ובלהט את תפקיד קברדוסי. נדמה היה שהוא מתמסר לשירה בכל מאודו. יפה במיוחד היייתה הירידה שלו לפיאנו פתאומי, כשהוא מאט במכוון. התיאום הקולי שלו עם אהובתו – טוסקה – ועם התזמורת היה מושלם. את אומץ ליבו הביע קברדוסי בדרך שבה היטיב להתגרות  בלעג בסקרפיה. הבוז שלו לעינויים היה מרשים. התזמורת חיקתה את קריאות הכאב, והעצימה את המתח בפיציקטו מלא חשמל, כשהיא מלבה את האש בריתמיות התזזיתית שלה ומגלמת שלל דמויות בנגינתה. ועם זאת, גם ברגעי הסערה לא כיסתה התזמורת את שירת הסולנים אף לרגע. ההאטות של המנצח לא בהכרח תמכו תמיד בשירת הסולנים.

דווקא לאיתן דרורי היה טנור גדול יותר, כנדרש מעלילת האופרה, והוא היטיב לגלם ולשיר את תפקיד הסוכן המשטרתי ספולטה. דרמטי וסוער היה זמר הבס האיטלקי גבריאלה סגונה, שגילם בבס מצמרר את שלל התפקידים – אנג'לוטי המורד, השוטר שארונה והסוהר – כאשר התזמורת נענתה לירידה הנהדרת בשירתו בעליה ובנגינה בעלת עומק מדובב בוויולות ובצ'לי ובכלל הטוטי התזמורתי.

את תפקיד השמש של הכנסייה היטיב לשיר הבריטון אלפונסו אנטוניוצי, שהרשים בעומק קולו ושיחק את תפקידו בכישרון, כשהפעם הוא המרגל המביא לאופרה את הבשורה על תבוסת נפוליאון ומלשין על בריחתו של אנג'לוטי. לפסגת היופי הגיע בדואט שלו עם סקרפיה.

מי שהתעלה על עצמו בכישרון משחקו ובשירתו הדרמטית והברורה היה הבריטון האיטלקי דויד צ'קוני, שגילם את העריץ האכזר ומטיל המורא בפאתוס דרמטי שהלם את תפקידו. דווקא לבריטון שלו היה גוון בהיר. הליווי התזמורתי היה  אפל וקודר יותר משירתו. התזמורת תמכה בו בצלילים שחזרו על עצמם וכך העצימה את הדרמה.  בביצוע חכם ותלת ממדי זה הובלטו דווקא חוסר הישע והבדידות שלו שדרו בכפיפה אחת עם אכזריותו. כלי הנשיפה הבהירים – האבוב, הקלרינט והחליל — ניגנו בליריות אביבית מלמעלה, – כאשר הטרומבונים, הטובות והבס טובות מנגנים בריתמיות מדויקת עם הוויולות הצ'לי והגונגים את הנושאים הקודרים. ההאטות הלא מתואמות בינו לבין התזמורת פגמו מעט ביפי הביצוע.

הכרומטיות המצמררת של פוצ'יני זכתה לגילום מופלא בתפילת ההודיה – שירת ה"טה דאום" של המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני, בניצוח רונן ורשבסקי, ושל מקהלת הילדים "אנקור" בניצוחה של דפנה בן-יוחנן. למרות מיעוט החזרות, שרו המקהלות בלכידות  אך לא עם התזמורת. במערכה השלישית "עטפו"  הפעמונים של הכנסייה את הילדה – שירלי לוצקי, שגילמה את תפקיד הרועה בשירה משוחררת. הליריות המדובבת של הכינורות ש"הכינו" את המפגש האחרון של האוהבים הייתה מרשימה, והמשוב של הנבל והפעמונים במערכה השלישית היה מלא קסם.  הוויולות ניגנו באינטנסיביות כובשת

היה זה ערב חד פעמי ביופיו עם זובין מהטה במיטבו וצוות מרשים של זמרים בינלאומיים