בוקר טוב ויום אהבה נפלא, אני אומר לברכט שמתקרב לעברו של השולחן הקבוע שלנו בבית הקפה השכונתי. "בוקר טוב ילד" עונה לי ברטולד. הוא מתיישב על הכיסא ופולט אנחה גדולה ושואל אותי – – "תגיד ילד מה זאת אהבה בעיניך?"
"זאת שאלה מאוד גדולה על הבוקר,  אני עונה לברכט חצי מחייך, חצי נבוך. ברטולד מביט בי שוב במבט הנונשלנטי שלו וממשיך: "ילד אני רוצה שתענה לי תשובה הכי  פשוטה, מהי אהבה בעיניך?"
שואל וממשיך ללגום את כוס האספרסו לאט, לאט ואני מבלי להתבלבל עונה : "אהבה בעיני זה להעניק מבלי לצפות לקבל תמורה".
ברטולד מקשיב וממשיך להתעקש על השאלה וחוזר שוב ושוב עליה תוך שהוא מזמין עוד כוס אספרסו מהמלצר. אני מביט בו ואומר: "אני לא מבין ברטולד, למה התשובה שלי לא מספקת אותך שאתה חוזר שוב ושוב על אותה שאלה?"
ברכט מביט בי ומשיב כשקולו נשמע בכל בית הקפה "אז למה יש כל כך הרבה שנאה מסביבנו ובתוכנו?" אתמול הייתי עד לאחת כזאת. מה קורה לאנשים שברגע אחד  הופכים אנרגיה של אהבה לאנרגיה של שנאה הרס ורצון לגרום לצד השני רע. "מצטער ברטולד אין לי תשובה", אני משיב ומסתכל לתוך עיניו. והוא ממשיך "ככל שאני מתבגר, הפאזל של המין האנושי מתבהר לי"

ככל שאנחנו התפתחנו באבולוציה שלנו כבני אדם ובהיסטוריה של המין האנושי יצרנו כלים עוצמתיים שהפכו עם השנים לכלי הרג, אנחנו נהנים להרוג, נהנים להרוס ולהשמיד. אנחנו הפסקנו לנהל דיאלוג עם העולם מסביבנו.
פעם האדם הקדמון היה צד בשביל לשרוד, הוא שכלל את כלי הלחימה שלו מול מגוון החיות מסביבו וברגע שהאיזון התהפך והוא הפך להיות רוצח על הוא החל להשתמש בכלי ההרג והרצח מול בני מינו אבל בשונה מהחיות, הוא הפך את זה לשעשוע ולהנאה צרובה. האלימות הפכה להיות חלק אינטגרלי מאורך חייו, הוא נהנה לצוד ולא לשם האוכל אלה לשם ההנאה שבדבר.
אנחנו הורגים או פוגעים בבני מיננו כי האגו שלנו נפגע, כי הכבוד שלנו נפגע והכל תחת הצדקה מוסרית שזה הדבר הכי נכון לעשות כדי להגן על עצמנו בשם האהבה למדינה לדגל ולאדמה. אז תאמר לי ילד :"היכן האהבה" אומר לי ברכט ועיניו מאשימות. ולומר אחר כך שאנחנו מתנהגים כמו חיות זוהי הצביעות הכי גדולה שאני שומע מכל יצור אנושי .
ילד: "מה זאת אהבה ?"
האם בשם האהבה אתה מוכן להרוג , להרוס לחבל ולהשמיד.
האם בשם האהבה אתה מוכן ללכת למקומות שאתה יודע שאין חזרה מהם.
האם בשם האהבה אתה מוכן למות על קדושת המקום או למען  קדושת האל כל יכול.
האם בשם האהבה אתה מוכן להפסיק לאהוב ולהתחיל לשנוא את השכן, האיש ברחוב , האנשים שאתה לא מסכים לדעתם או לדרכם.
האם בשם האהבה אתה מוכן למחוק כל מי שצבע עורו לא כמו שלך או המאמין  בדת שונה.
האם בשם האהבה אתה מוכן להצדיק הרג תינוקות נשים גברים וזקנים.
האם בשם האהבה אתה מוכן להצדיק מוסר מהונדס כי אתה נמצא בקבוצה מיקוד המנכסת לעצמה את ערכיה הנעלים על פני אוכלוסייה שונה עם טעם או צבע שונה.
האם בשם האהבה אתה בקלות כזאת יכול לכנות את מי שהיה שניה לפני זה חבר שלך " בוגד", רק בגלל שהוא לא מסכים ושותף לדעותיך.

"אז מה זאת אהבה בעיניך ילד"?

ברכט מסתכל לעברי ודמעות מציפות את עיניו. שתקתי, אני מודה, שתקתי. נשארתי אילם.
קמתי ונפרדתי לשלום מהאיש הזה שהיה תמיד אצלי סוג של תקווה ושפיות בחיים. מאז אותה שיחה לא דיברנו  שוב על הדברים הללו. היו כמה פעמים שניסיתי ליזום אבל תמיד היה משהו בדרך שמנע  וזה לא צלח ואולי טוב שכך. נשארתי תלמידו חסר התשובה לשאלה הגדולה "מה זאת האהבה".

אחרית וסוף דבר

ברכט נפרד מהעולם באותה שנה וכמו שהוא תמיד היה אומר לי וקורץ תוך כדי: "כשאלך לעולמי אני יודע שבצד השני יחכה לי עץ הדעת".
ליד קיברו נטוע עץ אורן גדול הנטוע עמוק באדמת הארץ הזאת שכה אהב. באחת מביקוריי לאחר כמה שנים מבלי שאף אחד יבחין חרטתי על גזעו את המשפט הבא "עברתי פה כדי לחיות ולאהוב" והוספתי את ראשי התיבות: פ"נ-ב"ב (פה נקבר ברטולד ברכט)