דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

רוצים לקפוץ איתי לשנת 2040? זה מה שמציעה לנו הסאטירה הכמו-עתידנית "ר)אבולוציה"- משחק מילים בין אבולוציה – שזו התפתחות, לבין רבולוציה, שזו מהפכה. יעל רונן ודימיטרי שאד כתבו בהשראת ספרו של יובל נח הררי. מה זה "בהשראת"? מונח כללי, שפתוח לפרשנויות. גם היוצר והוגה הדעות נח הררי פתוח לפרשנויות.

הסאטירה לוקחת אותנו במכונת זמן 20 שנים קדימה. והעתיד? לא משהו. העולם המודרני שיצרנו מכריז עלינו כליה. הדיקטטורה הדיגיטלית שולטת על חיינו. האני והעצמי מחוקים. אנחנו לא מסוגלים לאהוב. סקס, אם בכלל, עושים רק מרחוק.

מה עוד צופן לנו העתיד לפי ההצגה? בני זוג מהנדסים את התינוקות שלהם ומשדרגים אותם לפני הלידה. המהפכה הטכנולוגית הרסה את יחסי האנוש. במקום לשוחח עם בני אדם אנחנו משוחחים עם מכשירים אלקטרוניים. החברה האנושית, שרצתה להתקדם, יצרה אנשים בודדים שאין להם עם מי לחלוק את החיים שלהם. ההצגה מציגה סיטואציה עגומה לגבי גורל האדם בעולם וגורל העולם בכלל. לכאורה, אין לנו בשביל מה להתאמץ כי ממילא הכל אבוד.

עכשיו נחזור למציאות. "(ר)אבולוציה" היא סאטירה חביבה, אבל שיטחית, מעוררת למחשבה אבל פשטנית על העולם שבו אנו חיים ורוצים לחיות. האם זה באמת מה שמחכה לנו? אחרי חצי שעה הפרינציפ ברור והסיפור חוזר על עצמו כמו גם סרטוני הווידאו שמוקרנים על שלושה מסכי ענק.

אין לי טענות לשחקנים, שצריכים להתמודד עם טקסט מוגבל ועם סיטואציות בעייתיות, שהבמאי אילן רונן לא מצא להן פיתרון יצירתי ומעניין. יש לי טענות למחזה, שאינו מעניין מספיק כדי להחזיק הצגה של שעה וחצי, שרוצה לומר לנו משהו חשוב על החיים. לעתיד המורכב שלנו מגיע יותר.

בסיום ההצגה הייתי חייב לצבוט את עצמי כדי להרגיש שאני עדיין קיים ולחבק את רעייתי – כדי לדעת שעדיין יש אהבה בעולם.