דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

אדיפוס 2023 הוא פוליטיקאי מסוג אחר, מנהיג שרץ לבחירות והוא על סף ניצחון גדול. המועמד מבטיח "פוליטיקה חדשה" נקיה משחיתות (מזכיר לנו משהו?). הוא גם מתחייב לחשוף אמת מציקה מעברו, שיושבת לו על המצפון. על כך הוא משלם מחיר יקר.

הסיפור מתחיל ברגע שבו מסתיים הקמפיין ומתחילה הספירה לאחור עד לקבלת התוצאות הסופיות. העלילה מתרחשת, רוב הזמן, במטה הבחירות של המועמד. רגע לפני שאדיפוס מגשים את חלומו ורושם שיא בקריירה שלו, משהו משתבש, כמו בכל דרמה טובה.

כל ההקדמה הזו מתארת בקווים כלליים את סיפור המסגרת, הקליל יחסית, שנועד להנגיש את הטרגדיה היוונית לימינו. הדרמה המודרנית, שכתב רוברט אייק מבוססת על הדרמה העוצמתית של סופוקלס, אבל אינה נאמנה למקור כפי שמציין התיאטרון. למה היא כן נאמנה? לרדידות מסוימת של הסיפור, לגימיקים חביבים בבימוי ולכמעט טלנובלה בסיום.

אפשר להכיל את כל זה אם הטקסט חזק והמשחק מעולה. ואכן, ההצגה, למרות שאינה מושלמת, זורמת והקאסט מצויין. לא אכנס כאן לניתוח פסיכולוגי של העלילה ושל הדמויות ולא אכניס את פרויד לסיפור. למרות שאנחנו יודעים את הסוף המר, הבמאי עירד רובינשטיין יצר כאן סיפור מתח, שמצליח אפילו להפתיע.

עמוס תמם, עוצמתי ורך, כריזמתי ופגיע, הוא אדיפוס – גיבור טראגי, שאינו יכול לשלוט בגורלו ושהנבואה חזתה כי ירצח את אביו וישכב עם אמו. תמם, שחקן עם נוכחות, מספק את הסחורה. הוא אמין ומעורר הזדהות. הייתי שמח לראות אצלו יותר רגש ויותר פתיחות.

קרן מור היא יוקסטה אשתו, דעתנית וכנועה, ילדותית ואחראית, אימהית וייצרית. לקרן מור יש את זה. היחסים המורכבים בינה לבין עמוס תמם הם ליבו של המחזה. הסצינות האינטימיות שלהם, שמציפות את הכאב, הן הרגעים היפים של ההצגה. תיאטרון במיטבו.

מרים זוהר בתפקיד מרופה, האשה שגידלה את אדיפוס, נוגעת ללב וכל כך אנושית, ולא פלא שהיא זוכה להרבה מחיאות כפיים בסיום. גם שאר השחקנים בהפקה טובים ומשתלבים היטב בעלילה הפתלתלה. אהבתי את יצחק חזקיה המעולה בתפקיד הנביא טירסיאס, את מיכאל כורש בתפקיד רגיש של אב הבית קורין ואת נעמה שטרית הסקסית בתפקיד אנטיגונה.

הסוד הגדול של אדיפוס, שמתגלה לקראת סיום, הוא רגע השיא בהצגה, שמסתיימת במפץ גדול. אבל "אדיפוס" בקאמרי אינה עוד הצגה. היא חוויה חזקה ומטלטלת. בשביל חוויות כאלה באים לתיאטרון.