דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

"אנחנו כבר לא מדינה ליברלית. הפאשיזם במרחק של צעד אחד". המשפט הזה לא לקוח מההפגנות בקפלן, אלא מתוך המחזה "לאופולד שטאט", שמתרחש במאה שעברה בווינה ונקרא על שם הרובע היהודי בעיר.

ההצגה מביאה תמונות מחיי משפחה יהודית ענפה, משפחתו של המחזאי הנודע טום סטופארד, שכתב את המחזה ונוגע לראשונה בסיפור האישי שלו. אנחנו עוברים עם בני המשפחה רגעים של שמחה ועצב, אהבות ובגידות, מלחמות עולם ומהפכים פוליטיים, שבסופם נחרץ גורלה של המשפחה: רוב בני המשפחה הושמדו בשואה.

המחזה נוגע בזהות היהודית, באנטישמיות בעולם ומעלה כמה שאלות: איך ואיפה יהודי צריך ויכול לחיות? האם עליו להתחיל שוב במסע נדודים? האם היהודי יכול לברוח מיהדותו או שגורלו נקבע כאשר הוא נולד כיהודי?

המחזה אינו עוסק ישירות במצב הפוליטי הנפיץ בישראל, אבל לא צריך הרבה דמיון כדי לחבר את הסיפור על הבמה למה שעלול להתרחש בארץ. ולכן ההצגה כל כך רלוונטית.

בני המשפחה במחזה החליטו להישאר באוסטריה למרות הסכנה המתקרבת. וינה היתה מרכז תרבות, חינוך וציונות. הקהילה היהודית היתה ענפה ותוססת והוציאה אמנים ואנשי רוח, ביניהם המלחין גוסטאב מאהלר, הסופרים שטפן צוויג וארתור שניצלר, הרופאים זיגמונד פרויד, ויקטור פרנקל ואלפרד אדלר, הפילוסוף מרטין בובר וגם והעיתונאי, המשפטן והסופר בנימין זאב הרצל.

הכל היה נפלא עד שהחלו הפרעות והפוגרומים. למרות זאת, ואנחנו חווים זאת היטב בהצגה, היהודים האמינו, ש"יהיה בסדר". הגל העכור יחלוף. הם לא האמינו שיכול לקרות להם משהו רע. הם לא מדמיינים את השואה.

זה אחד הרגעים הקשים בהצגה: הצופים יודעים מה יקרה. איזה אסון מתקרב. גיבורי המחזה לא יודעים. ככה יוצרים דרמה טובה. ואין כבר דרך חזרה. מתוך קהילה של אלפים, הצליחו לשרוד רק מעטים.

ההצגה ארוכה מאוד, שעתיים ועשר דקות ללא הפסקה, אבל אין בה רגע דל. הבמה עסוקה ללא הפסקה. הבמאי אילן רונן יצר דרמה נוגעת ללב עם להקת שחקנים גדולה ובראשה נורמן עיסא ואסנת פישמן הנפלאים. יחד עם זאת, אין כאן כוכבים. מדובר בעבודת צוות. טובים גם אלכס קרול, עודד לאופולד, מיקי פלג, מאי מלר, רוני מרחבי, הגר טישמן, בן יוסיפוביץ', דוית גביש וטטיאנה קנליס אולייר.

קשה להיות יהודי אומרים בהצגה. עוד יותר קשה לראות איך משפחה יהודית גדולה ומפוארת, שעד הרגע האחרון האמינה בטוב, נמחקת מהעולם.

"לאופולד שטאט" אינה הצגה קלה לצפייה. היא מאתגרת את הצופים, שנשאבים אליה. היא מטלטלת. היא אגרוף בבטן. לא מתאימה לכל אחד. עברתי בהצגה חוויה עוצמתית ויצאתי עם הרבה חומר למחשבה.