לאחר השיחה הטלפונית של נשיא ארה"ב עם נתניהו, היה ניתן לחשוב, למי שהקשיב למסרים מסביבת ראש הממשלה, כי "הכול בסדר", ביידן מבין את ביבי, ביבי בדרך לפגישה עם ביידן ואין מה לדאוג. בבית הלבן לא רק שלא קנו את ה"ספין" המקומי אלא באופן חסר תקדים טרחו להעביר מסר חזק וברור דרך פרשן הניו יורק טיימס תומס פרידמן, מסר שאינו משתמע לשני פנים.

וכך כותב העיתונאי תומס פרידמן בטורו " כדי לוודא שעמדתו של ביידן ברורה לחלוטין לכל הישראלים, הוא הזמין אותי ביום שלישי אחר הצהריים לחדר הסגלגל ונתן לי הצהרה – חסרת תקדים בנושא זה – המביעה את כבודו לאופן שבו ההפגנות "המתמשכות" בישראל מדגימות את " הדמוקרטיה התוססת של ישראל", כמו גם רצונו שהקואליציה של נתניהו תפסיק למהר לבצע שיפוץ חוקתי, בלי אפילו מראית עין של קונצנזוס לאומי, שיפחית באופן חד את יכולתו של בית המשפט העליון בישראל לפקח על ההחלטות והמינויים של ממשלת ישראל"

פרידמן כותב כי "נתניהו ניסה לבלבל את ידידיה של ישראל באמריקה על ידי צמצום החשיבות של השינוי המהותי שממשלתו דוחפת, בכך שהוא מכנה אותה רפורמה שיפוטית ומסגור אותה כקטנה. אבל הנכונות שהוכיחה ממשלתו לשלם מחיר כה עצום על המתקפה שהחל על מערכת המשפט בתחילת השנה – חיילי מילואים של חיל האוויר הישראלי מסרבים להתייצב לחובתם להגן על "דיקטטורה", משקיעי היי-טק מושכים כספים, הגירה של יהודים לישראל צמצמו בחדות מחאות המוניות גדולות ומפריעות – מוכיח שמה שבאמת עומד על הפרק הוא כל מאזן הכוחות המשפטי-פוליטי בדמוקרטיה הישראלית, שאין לה חוקה"

פרידמן מדגיש את ההשלכות ההרסניות של צעד כזה "ביידן מודאג מאוד ליציבותה ועתידה של ישראל, בעלת בריתה החשובה ביותר במזרח התיכון. המסר שלו לראש ממשלת ישראל ולנשיא ישראל לא יכול היה להיות ברור יותר: נא לעצור עכשיו. אל תעביר שום דבר חשוב כל כך בלי הסכמה רחבה, או שאתה עומד לשבור משהו עם הדמוקרטיה של ישראל ועם מערכת היחסים שלך עם הדמוקרטיה של אמריקה, ואולי לעולם לא תוכל להחזיר אותו".

"תנועת המחאה של ישראל מוציאה הפגנות המוניות שבועיות של עשרות אלפי ישראלים במשך 28 שבועות ברציפות – שווה ערך לשלושה מיליון או ארבעה מיליון אמריקאים המפגינים בקניון בוושינגטון מדי סוף שבוע.

אבל היא גם מורכבת ממאות יוזמות עממיות מקומיות בכל מגזרי החברה, מה שהופך אותה לתנועה דמוקרטית אמיתית. ההכרה החריגה ביותר של ביידן בקמפיין הזה פירושה שממשלת ארה"ב מבינה שמה שקורה בישראל הוא הרבה מעבר לוויכוח פוליטי בין הממשלה לאופוזיציה. זה קרב על נשמת האומה".

"..ברור ביידן הולך על חבל דק. הוא מנסה לכבד את זכותה של ישראל לבחור בדרכה שלה מבלי שבן בריתה האמריקני יתערב בעניין פנימי (כבוד שנתניהו הזניח לעתים קרובות כשהתערב בפוליטיקה של ארה"ב לאורך השנים) תוך שהוא מבהיר את דאגתו – המשותפת לרבים מהמפתחות בישראל בעלי ברית בקונגרס ובקהילה היהודית האמריקאית – שזה עשוי להיות רגע גורלי בהיסטוריה של ישראל עבור הלכידות הפנימית שלה, כמו גם עבור יחסיה העתידיים עם אמריקה. ביידן, כידידה של ישראל, הרגיש שהוא לא יכול לשתוק."

"אבל זה העניין: עוצמתה ועקשנותה של תנועת המחאה בישראל משדרים איתות ברור שלשינוי שנדחף על ידי הממשלה לא סביר שתהיה לעולם לגיטימציה פנימית ולכן גם לגיטימציה חיצונית. הרכבת עזבה את התחנה. אם נתניהו רק יצליח להעביר את זה, זה בהכרח יפגע במעמד המקומי והבינלאומי של בית המשפט העליון בישראל, ובהמשך גם של הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו מדברים על יסודות הערכים המשותפים העומדים בבסיס הברית האמריקאית-ישראלית.

כשביידן אמר לי את זה, אני יכול להגיד לך שהוא דיבר מהראש שלו ומהלב. הוא בעצם מתחנן לנתניהו ולתומכיו להבין: אם לא נראה שאנחנו חולקים את הערך הדמוקרטי הזה, יהיה קשה לקיים את מערכת היחסים המיוחדת שישראל ואמריקה נהנו ממנה ב-75 השנים האחרונות למשך 75 שנים נוספות".