דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

בארץ רחוקה אי שם, יש מלך כל יכול, שדואג לענייניו האישיים על חשבון דאגתו למדינה ולאזרחיה. לכאורה הוא איש חזק, אבל האמת שמדובר באדם חלש, מפוחד והיסטרי. המדינה קורסת, השחיתות חוגגת, הכלכלה מתרסקת, הצבא אינו מציית לו, טובי המוחות עוזבים את המדינה. אך למלך הנרקיסיסט לא אכפת. הוא נאחז בכיסא בכל כוחו ומסרב לפנות אותו.

נשמע מוכר? לא יכול להיות.

יונסקו כאילו כתב את המחזה עלינו ובעיקר על מי שעומד בראשות הממשלה, ויוצרי ההצגה לא התאפקו והכניסו לטקסט ציטוטים רלוונטיים שלקוחים היישר מכותרות העיתונים. כצפוי, הטקסטים עוררו צחוקים וסחטו מחיאות כפיים בקהל.

מצד אחד, המחזה של יונסקו הוא אוניברסאלי ואקטואלי ואין צורך להוסיף טקסטים ולקרוץ לקהל. מצד שני, אם כבר מחליטים לעשות את זה ולהנגיש את ההצגה לימינו, אפשר היה ללכת עד הסוף ולתרגם את העלילה למציאות הישראלית. הרי גם לנו יש "מלך". אני בטוח שכולם היו מרוויחים: היתה פורצת סערה ציבורית וקריאות לסגור את התיאטרון.

בכל מקרה מדובר כאן בתיאטרון אבסורד, בהצגה בתוך הצגה, כאשר השחקנים פונים לקהל ומזכירים לנו שמדובר בתיאטרון. יונסקו טען, שדווקא סיטואציה כזו מעניקה אמינות לחוויה התיאטרונית ולמסרים של ההצגה. במהלך ההצגה לא ידעתי מה יותר אבסורד: מה שקורה על הבמה של הקאמרי או מה שקורה במציאות המטורפת שלנו.

הקומדיה הטראגית או הטרגדיה הקומית, שביים עירד רובינשטיין, מתחילה מצויין. מצחיקה, מפתיעה, אנרגטית, מטורפת וצבעונית. רמי ברוך גרוטסקי ומגוחך בתפקיד המלך, קרן מור נפלאה ומשעשעת בתפקיד המלכה ונטע גרתי טובה וסקסית בתפקיד המלכה הצעירה או המאהבת.

אבל בהמשך, אחרי שהבנו את הפרינציפ והסוף ידוע מראש גם לקהל, ההצגה מאבדת גובה ומתחילה לשקוע, יחד עם שקיעתו של הגיבור הטראגי שלנו. אחרי שעה וחצי המלך סופסוף הולך לעולמו. עדיף שזה היה קורה חצי שעה קודם.