בספרות האמריקנית יש סיפור קצר ומאד מפורסם ושמו " השטן ומר וובסטר", המבוסס גם הוא על הסיפור הקלאסי של גתה "פאוסט". הסיפור הוא על איכר תושב ניו המפשייר, יעבץ (ג'בז) סטון, אשר סובל מחוסר עקבי במזל ובכסף. יום אחד הוא פוגש בשטן שמציע לו למכור לו את נשמתו תמורת שבע שנים של מזל שיביא לו כסף, תהילה וגם אישה יפהפייה ( ששמה אגב בסיפור לילית במקור דאבל D).

בתומן של שבע השנים מגיע השטן ודורש מסטון את נשמתו לצמיתות או את נשמת בנו, כתחליף. אז משכנע סטון את עורך הדין והנואם המפורסם דניאל ובסטר לייצג אותו מול השטן בבית המשפט כדי למנוע את לקיחת נשמתו, כי הוא אזרח אמריקני ויש לו זכויות חוקתיות.

הסיבה לפרסומו של הסיפור בעיתוי בו פורסם הייתה כיוון שרבים בציבור הליברלי בארצות הברית חששו פן ממשלת ארצות הברית תימנע מלהילחם בנאציזם. לכן המשפט האחרון של דניאל ובסטר במשפטו כנגד השטן הוא "אל תתנו לארץ זו ליפול לידי השטן שנית!"

השבוע ראינו מחזה שהו עמדו שלוש נשיאות של אוניברסיטאות אמריקניות מול וועדה של הקונגרס שדנה במדיניות הרופסת שלהם מול הפגנות שדרשו את חיסולה של מדינת ישראל.

כששמעתי את הטיעונים המטומטמים שלהם, את ההתפלפלות והלוליינות המשפטית שנוסחה על ידי משפטנים נזכרתי בסיפור על "השטן ודניאל וובסטר".

איש לא דיבר שם על "הפיל בחדר"

על העובדה הידועה שהאוניברסיטאות היוקרתיות ביותר של ארה"ב מקבלות הון עתק כתרומות מן הנסיכויות המפרציות ובמיוחד אמירות קטאר וסעודיה , על מנת שהן תפתחנה גם במפרץ הפרסי שלוחות שנותנות תארים אקדמאים במדינות ערב התורמות.
זה סוג של "שוחד מולבן". כי האוניברסיטאות האלה הן עסק פרטי לחלוטין.

אני אתן לכם דוגמא: אם מרצה בכיר מקבל משכורת באוניברסיטה אמריקנית בסך מאה אלף דולר לשנה, הרי אם הוא עובר עם משפחתו לעבוד במדינות המפרץ הן נותנות לו שלוש מאות אלף דולר פלוס רכב וגירה מפוארת באחד המגדלים, מה שמאד מפתה  אנשים צעירים שבונים את עתידם הכלכלי.
יוצא מצב שהאוניברסיטאות גם פותחות קתדרות ללימודי אסלאם והמזרח התיכון אצלן, וכך נוצרת הסיטואציה בה סטודנטים ערביים נוסעים לארה"ב  ושם בחסות האוניברסיטאות יוצאים להפגנות עם מימון כבד, נגד מדינת ישראל וצועקים סיסמאות כגון: "הנהר ועד הים" שמשמעותה אחת:  חיסול מדינת ישראל.

אבל בוועדת הקונגרס צפיתי ושמעתי את נשיאות האוניברסיטאות שותקות, נוכח מעשי הזוועה של השבת הארורה אבל מעזות ומדברות בזכות חופש ההבעה כבסיס לדמוקרטיה פלוראליסטית.
מעניין, אם אותם הסטודנטים היו יוצאים במסגרת או חופש הבעה להפגנה בדרישה להחזיר את חוק העבדות שהיה נהוג במדינות הדרום בארצות הברית. האם גם אז היו שותקות?

השבוע בשימוע בוועדה בקונגרס נתנו ראשי האוניברסיטאות מופע מדהים של מילים עם משמעות כפולה על מנת לחמוק מהאשמות שהן מעודדות בפועל  אנטישמיות. ומה שבייש אותי הייתה העובדה שחלק מן הפרקליטים שלהן ("הדניאל וובסטר" המודרני ), הנם יהודים שמכרו את נפשם לשטן בטיעונים מפולפלים וכסף טוב. דמוקרטיה איננה ברדק. לדמוקרטיה יש חוקים ומוגבלות ששמים על עצמם מרצון אנשים משכילים. אבל כשהכסף השחור ( מנפט) מדבר, מסתבר שהמוזות שותקות והכל מותר.