צה"ל חיסל עשרות מחבלים בחאן יונס ובאל מע'אזי, ביניהם מפקדים בכוח הנח'בה של החמאס; באל בורייג' רחפן חיסל מחבל שירה מחלון לעבר כוחותינו. בתום הדיונים בהאג בתום הדיון בעתירת דרום אפריקה נגד ישראל אמרו היום (שישי) שופטי בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג כי ימסרו את החלטתם במהירות האפשרית. הם הוסיפו כי ייתכן שיבקשו התייחסויות נוספות מהצדדים. סוכנות רוייטרס מסרה כי משרד הבריאות בעזה, שבשליטת חמאס, הודיע כי 151 פלסטינים נהרגו ביממה האחרונה ברצועה ו-248 נפצעו. לפי ההודעה, מאז 7 באוקטובר נהרגו בתקיפות ישראליות לפחות 23,708 פלסטינים ועוד 60,005 נפצעו. ביום ראשון הקרוב יצוינו מאה ימים לאירועי הטבח של 7 באוקטובר, ובהתאם מאה ימים שבהם 136 חטופות וחטופים עדיין מוחזקים בשבי חמאס בעזה. המחאות והעצרות הצפויות ברחבי הארץ ייערכו בסימן הקריאה לשחרורם המידי של החטופים – במקביל לשביתה בת 100 דקות שתחל ב-12 בצהריים ביום ראשון ואליה הצטרפה ההסתדרות. מטה משפחות החטופים הזמינו היום את נשיא המדינה, ראש הממשלה, יו"ר הכנסת, יו"ר האופוזיציה וחברי קבינט המלחמה לנאום בעצרת 100 הימים: "כבר 98 ימים שאהובינו נמצאים בשבי החמאס, בגיהינום עלי אדמות, בלב עזה. אנו מזמינים אתכם לנאום בעצרת כהבעת הזדהות ותמיכה בחטופים ובבני המשפחות. יחד נקרא: אין דבר חשוב יותר מהחזרת החטופים", כתבו.מי שהשיבו בחיוב לבקשה להגיע הם נשיא המדינה יצחק הרצוג, ויו"ר האופוזיציה יאיר לפיד.

כ- 200 נשים ובני משפחות החטופים נפגשו והתכנסו הבוקר בצומת רעים בדרום לבושות בבגדים שחורים וסרטים אדומים כשהן מחזיקות שלטים של החטופים שנמצאים בעזה בידי החמאס. הנשים צעדו עד צומת אורים ומשם הן התפרסו לשדה הסמוך וקראו את שמות החטופות ותבעו את שחרורן המידי. יפה דודה של נועה ארמני צעדה בראש הצעדה ומיררה בבכי קורע לב להשבת אחייניתה.

נעה נחטפה עם בן זוג ממסיבה נובה שנערכה ביער רעים – אימא של נעה חולה סופנית וימי ספורים. את  המשפחות ליוו  אשת ראש הממשלה לשעבר, ליהיא לפיד והשחקנית אורנה בנאי, הקומקאית הדר לוי, נועה קולר, מיטל אבני, יובל שרף, דנה דבורין. המשים אמרו כי 98 ימים שהחטופים נמצאים בידי החמאס, נשים פצועות ונאנסות, מוכות משפלות ומורעבות. "עכשיו הסכם" דרשו הנשים הצועדות. " בימים האלו זועקים מתוך פניהם, בחריצים ההולכים ומעמיקים בצידי הפה, בקמטי הדאגה שבין הגבות", כתבה לפיד בפוסט שהעלתה בשבוע שעבר, "ועדיין, המבט חזק, חודר. גם מתוך עיניים שכבר עייפו מלבכות. מבט עצוב מ-64 ימים של דאגה בלתי נתפסת. של לילות ללא שינה". "והשאלה הזו שזועקת מכל הווייתם, נזעקת מגרונם של ההורים, גם כשהם שותקים", היא כותבת, "האם אנחנו עושים הכל? האם המדינה עושה הכל להחזיר את היקירים להם?", כתבה.