הפסנתרן איגור לויט מעלה ביצוע מלא חדווה "מוצרטית"  וזוך צלול לקונצ'רטו בדו מינור (מס' 3, אופ' 37) של בטהובן, ולהב שני מנצח על ביצוע מרתק בעושר גווניו ל"תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי,  התזמורת הפילהרמונית, היכל התרבות, 21.12.23

בצליל חם פתחה התזמורת את המבוא המנוקד לקונצ'רטו בדו מינור של בטהובן. עיקר יופיו טמון בשילוב בין הפן הבטהובני הסוער לחייכנות המוצרטית.

 המייחד את נגינתו של הפסנתרן המחונן איגור לויט שכל צליל תחת אצבעותיו מפוסל ובעל משמעות. לא בכדי זכה לויט בשלל פרסים ובהם פרס גילמור היוקרתי. לנו זכור לטובה ילד הפלא שהחל לנגן בגיל 3 והופיע כבר בגיל ארבע כמתחרה הצעיר ביותר בתחרות רובינשטיין (2005) כשזכה בפרס חביב הקהל, מדליית הכסף פרס הפרשנות על היצירה  הישראלית ופרס הביצוע הקאמרי.

איגור לויט פתח ב"אחיזה" מרשימה ובצליל בוטח בפסנתר. בקלילות ריחף על הפסנתר בהבליטו את כל הדגשי הפתע הבטהובניים. הריתמיות המנוקדת והקלילות המרחפת של נגינתו ובעיקר האיכות הקריסטלית של הטרילים שלו הפכו את האלגרו קון בריו —  אלגרו אש — לחגיגה של יופי. הפסאז'ים היו מופלאים בשקיפותם. כל חזרה הייתה שונה מרעותה.

הסולן  ניהל דיאלוג מרתק עם התזמורת ובנה דינמיקה מרשימה של ניגודים בכל משפט ובכל פסקה, והם העצימו את הזרימה מלאת הקסם המאפיינת את נגינתו ואת הקלילות המרחפת שלו. המשוב של החליל היה מאד לירי.  ­הוא ניגן בווירטואוזיות טהורה נטולת בראוורות ובזוך אנאליטי – במשכן החדווה. מלאי חן היו קישוטי הטריו תחת אצבעותיו. עוצר נשימה היה המתח והאורך של הטריל שלו. הצלילים הבטהובניים החוזרים ונוגנו בפשטות ובפיאנו פתאומי חרישי – ואת כל הקישוטים והמקצבים המנוקדים ניגן בחרישיות כובשת. כל משפט היה בעל משמעות בנגינתו.

יפות במיוחד היו החזרות בפסנתר שכל אחת הייתה שונה מרעותה, – את האלגרו קון בריו (אש) ניגן לויט בזוך אנליטי ובחן. השקיפות המנוקדת ואורך הנשימה שלו עוררו התפעמות ביופיין: הטריל הממושך המשחקיות המוצרטית של כל טריולה וקישוט היו מופלאים בנגינתו. גם הקדנצה החותמת את האלגרו זרמה הודות לבניית הדינמיקה הגאונית של לויט. היא הייתה כה יפה שנשמעה כפסגת יהלום מלוטש.

אחרי הסערה אפשר היה ליהנות מפרק הלרגו אותו ניגן הפסנתרן מתוך הפסנתר. כאן אפשר היה להתענג על יפי שקיפות הטרילים שלו. מאפסי צליל פתח את הפרק האטי בו בלט ההד בנגינתו שהיה מלא קסם והפיאנו הפתאומי שנוגן בשקיפות צלולה מרשימה. קישוטי הטרילים כבשו ביופיים השקוף הבהיר. יותר מכל עוררה התפעמות הירידה לפיאניסימו וההתרפקות הלירית. גם המשוב החרישי של הקלרינט היה כהד חוזר. לויט ניגן בפיאנו חרישי ומלא זוך, בפדל אצבע מרשים וברוך מהורהר. יפה היה גם המענה הרך של התזמורת. הארפז'ים כבשו את הלב ביופיים הצלול. אחרי הסערה אפשר היה להתענג על יפי שקיפות הטרילים שלו בעיקר בפיאניסימו.

את פרק הלרגו ניגן בעיצוב דינמיקה מרשים בפיאנו חרישי מופלא.  התזמורת "עטפה" אותו ברכות. הקו הארוך של המנצח, להב שני – היה מרתק.  התזמורת ניגנה בלכידות ובתיאום עם הסולן. לויט ירד לפיאניסימו מרחף וניגן בשלמות בצליל שהזכיר שכשוך מי פלגים.

 כלי הנשיפה — החליל, הבסון והקלרינט — בלטו בטוהר נגינתם. הפדל אצבע שלו עורר השתאות.

ההפסקות נשמו ותרמו לזרימה ולבניית המתח. כל משפט היה מופלא בניגודי הדינמיקה בתוכו. דווקא ההאטות שלו תרמו לבניית המתח והזרימה.  בנגינתו החכמה אפילו ההפסקות נשמו והיו מלאות מתח. אבל בעיקר היה לרגו מעודן וכמו מעולם אחר. כל משפט ולו הקצר ביותר עוצב בשלמות כשאלה ומענה. ההאטות תרמו לסימני השאלה המהורהרים.

לויט ניגן בבניית דינמיקה מרשימה  "בטהובנית" סוערת כשדווקא הנון לגאטו בנגינתו תרם לזרימה מלאת החן. הפשטות הבלתי אמצעית בה ניגן כבשה את הלב. הטרילים שלו היו רבי קסם בשקיפותם עד שנשמעו כשכשוך מי פלגים הירידה שלו בסוף כל משפט לפיאניסימו חרישי הייתה עוצרת נשימה ביופייה.

בנביעה הכרחית המשיך לפרק המחול  — רונדו אלגרו — אותו ניגן בריחוף קליל מלא חן "מוצרטי" קופצני ועליז – כמעט צוהל. כאן היה במיטבו! הסולן ניגן בשקיפות. הירידה לפיאנו פתאומי והצלילים החוזרים ה"בטהובניים" מהם התפרצה התהוללות האקצ'לרנדו בפסנתר ואחר כך בתזמורת כבשו את הלב. המקצב המנוקד תרם לחיות הביצוע. מרשים היה המשוב המנוקד התזמורתי. לויט ניגן את הקישוטים בשקיפות מלאת עליצות. הווירטאוזויות שלו שהיא פרי חשיבה מעמיקה והבנת בטהובן עוררה התפעמות ביופייה. ההד והחזרות היו רבות קסם. לויט השכיל לנגן לגאטו בפדל אצבע מרשים. הוא ניגן עם פרמאטות ומאידך הבליט את הדגש  דווקא על הפעמה האחרונה. נגינתו הייתה הרבה מעבר לווירטואוזיות מוחצנת אלא פרי גאונותו המופנמת. היא עוררה השתאות בחדווה ה"כיפית" שלה שעוררה תשוקה לנגן בכל הפסנתרנים בפוטנציאל שישבו באולם. הסינקופות שלו היו מחשמלות וגם הניגודים שלו וכנגדן ריחוף.

כהדרן ניגן את האינטרמצו השני בלה מז'ור (אופ' 118) של ברהמס בליריות מהורהרת ובקו מתמשך ופיאניסימו מעודן וקסום. יפה במיוחד הייתה ההתאדות בסוף האינטרמצו.