להב שני שובה את לה הקהל בביצוע מופתי ל"תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי

"תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי היא מבחן למנצח לרתק את הקהל לאורך מקצבים איטיים המצריכים אורך נשימה ובמקצבים ריתמיים מנוקדים שדומה שבלתי אפשרי לבצע אותם בכלי נשיפה כבדים. את הסוויטה "תמונות בתערוכה" בתזמורו של ראוול הקדיש מודסט מוסורגסקי לידידו הקרוב, הצייר והאדריכל ויקטור הרטמן, שנפטר במפתיע לפני שהספיק לבנות את השער הגדול — שער הניצחון של קייב. מוטיב הפרומנדה (promenade- טיילת),   שחוזר שלוש פעמים – התחיל כקרנבל שהפך בהדרגה  למלנכולי עד שעל בסיס מנגינת הטיילת נוגנה רוחו של הצייר, עם הגרנד פינאלה החגיגי – שער הניצחון בקייב.  התמונה הידועה היא זו של היהודים הפולנים שהיא מאוד כרומטית.

התזמורת פתחה בלכידות כשהחצוצרות ניגנו בניקיון זוהר והטרומבונים וכלי הנשיפה הכבדים מהמתכת ניגנו בכובד חגיגי.

תחת שרביטו של להב שני בנתה התזמורת דינמיקה מופלאה. כלי הנשיפה הרשימו בניקיונם הזוהר והדיאלוגים בין קבוצות הכלים השונות סייעו לבניית המתח. אפשר היה באמצעות התזמורת שניגנה בלכידות  לחוש ו"למשש" את התמונות  הפלסטיות.

החצוצרות פתחו בניקיון מרשים וקיבלו מענה מהכינורות וכלי הנשיפה הקלים מהמתכת. הסינקופות בכלי הנשיפה ובתזמורת הרשימו  בריתמיות המנוקדת המדויקת שלהן. מרשימים במיוחד היו הטרומבונים בנגינתם.

 אפשר היה לחוש בכובד של התהלוכה: עיצוב הדינמיקה היה מרשים -הקרשצ'נדו היה סוחף והירידה לפיאניסימו וההתאדות בתזמורת כבשו ביופיים. הפרומנדה (תהלוכה) הייתה "ברת מישוש" והאתנחתות העצימו את הדרמה המנוקדת – היה מעין "מיני-אקצ'לרנדו"  מופלא.

מלאי קסם היו הכניסה הדרמטית של הצ'לי בתמונת ה"גמד" והמענה החינני והדרמטי של הכינורות וכלי הנשיפה.

החליל והקלרינטים ניגנו בברק ובחן קונדסי את המפגש בגני טוילרי, המענה הדרמטי בכינורות הוסיף נופך של שובבות.

ביצירה זו העז מוסורגסקי לראשונה להשתמש בסקסופון ככלי אנושי המייצג את המינסטרל  –  ה"טרובדור" ואילו ה-Bydio (כרכרה פולנית) יוצגה ע"י הטוּבָּה בסוג של מארש חגיגי.

 ה"צביטה" של מחול האפרוחים הבוקעים מקליפתם הייתה ריתמית ומדויקת. הסקסופון ניגן  בפיאניסימו חרישי שמימי והקלרינט היה מאוד מנוקד וחינני.

היהודי העשיר — הגביר — יוצג בנגינתם הנהדרת של הכינורות; היהודי העני הצייצני והמקרקר –  בחצוצרה  עם סורדינו שניגנה בסינקופות מלאות ברק. עיצוב הניגודים בתזמורת היה מרשים.  מהאופל התחיל הנושא הריתמי הכהה והנושא המנוקד. האקצ'לרנדו בתזמורת סחף וגם הניגוד של הירידה לפיאניסימו היה מופלא. את המפגש בכיכר השוק בלימוז' נגנה התזמורת בלכידות – אפילו את  האקצ'לרנדו שהיה מלא חיים.  שיאו היה בנגינת הטובות שהכינה את המאזינים למפגש עם מערות הקבורה – הקטקומבות. הוא נפתח בפורטיסימו והסתיים בדימינואנדו בכלי הנשיפה ופיאניסימו בכינורות שהיטיבו לצייר את  מערות הקבורה אפופות המיסתורין בפריז.

"עיר המתים"  הייתה גדושת יופי מסתורי – קסום היה הריחוף בבסים וגם ניגודו בכלי הנשיפה הגבוהים. הפריטה של הנבלניות תרמה ליפי הביצוע המעודן.

התזמורת ניגנה בניקיון ובברק גם באקצ'לרנדו. להב שני השכיל להפיק מהתזמורת שלל גוונים.

האבוב המנוקד הפליא בניקיונו באריה שלו. ומנגד – הפעמונים של הקתדרלה שסביבה נע המחול הפליאו בנגינתם. להב שני הקפיד על לכידות  ובצליל מלא המחישה התזמורת  את הניגוד בין התמונות השונות.

לשיא המלנכוליה הגיעה התזמורת בעיר המתים (הרוח של הצייר) שנוגנה על בסיס התהלוכה הפרומנדה/הטיילת כאשר הודות לניצוחו המיומן של להב שני שמרה התזמורת על המתח והרעדוד.

בָּבָּה יאגה היא התמונה הפלסטית והכרומטית ביותר בתערוכה והיחידה שמנוגנת בשלושה פרקים קטנים כמיני-סימפוניה. בתחילה סחפה התזמורת את הקהל ל"גיהינום" ואחריו לפיאניסימו עם רעדוד מופלא.  הדיאלוג בין הפעמונים לצ'לי, והאקצ'לרנדו שהתחיל בכלי הקשת הכהים החזיר את השומעים לדמותה המיתולוגית של המכשפה – "בָּבָּה יָָגָה".

ה"גרָאן פִינָלֶה" של השער של קייב נפתח בחגיגיות והיה כולו הוד והדר.  הוא הסתיים בקודת החצוצרות וכלי הנשיפה ובפיאניסימו שובה לב שהכינורות ליוו בסחף מרשים.

תחת שרביטו של להב שני אפשר היה להתפעם מעושר הגוונים המופלא של התזמורת,  לחוש בעליל ו"למשש" את  התווים, ולרתק את הקהל בעומק הצליל המופלא שלה  בביצוע מופתי  וחד פעמי ביופיו ל"תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי