לכאורה, המחשבה הראשונה שעולה בראש שזו תהא תערוכה נוספת המציגה את הקיפוח הנשי. לשמחתי הנושא הזה ירד מסדר היום של אוצרות התערוכה. התמה העיקרית של התערוכה עוסקת בשאלה האם עיצוב יכול להשפיע על דפוסי חשיבה סטריאוטיפיים. באמצעות מעל 120 פרויקטים מהארץ ומהעולם של מוצרי מדף, עבודות עיצוב, פיתוחים טכנולוגיים, מייצגים אינטרקטיביים ודוגמאות מהתרבות הפופולרית, האוצרות מבקשות להוביל לשינוי באמצעות העיצוב.

גם לשפה המגדרית יש מקום בתערוכה ואפילו בשמה. האוצרות מסבירות על הקושי לבחור לה שם ראוי, כי השפה העברית מסתבר, היא שפה ממוגדרת. לבסוף הן החליטו לשים את הת׳ בצבע אחר ובכך לספק אפשרות בחירה למבקר בתערוכה, לקרוא את השם כרצונו. לעומת זאת, השם באנגלית לא נתון לשום ספיקות, כי זהו הביטוי המוגדר חד משמעית לסיטואציה זו.

הביקור בתערוכה מתחיל מן המרחב המצומצם של הגוף הפרטי שיעוסק בבריאות ומיניות ובפערים בין המין הביולוגי לבין המגדר, וממשיך למערכות יחסים, חינוך, שיווק, ייצוג ואידיאל גוף ומרחב ציבורי, כך עד שנגיע למרחבים וירטואליים, של הבינה המלאכותית והלא-אנושי. הם מתבססים על מאגרי מידע רחבים שאספו את ההטיות שייצרנו, מחזקים אותן ומשחזרים אותן.

5 מעגלים מקיפים את התערוכה:

מעגל ראשון: האינטימי

כאן עוסקים בהבדל בין מין למגדר, זכר ונקבה לעומת אישה וגבר, מה מולד ומה נרכש? עבודות ומוצרים שונים המקיימים ממשק עם הגוף ועונים על צרכים תלויי הבדלי גוף שפיתחום הלקוי או חוסר המענה מושפע ומשפיע בחזרה על הסדר החברתי.  לדוגמא, "איזי-ברה" היא החזייה היחידה המיועדת לשימוש סטרילי חד פעמי בימים שלאחר ניתוח כריתת שד, והיא פותחה על ידי אפרת רומן, שורדת סרטן השד, שהתמודדה עם החלמה של ניתוח כריתה.

מעגל שני: הביתי

תפיסה מגדרית מתעצבת מהשנים הראשונות לחיינו דרך מערכות היחסים עם המעגלים הקרובים לנו ביותר ובאמצעות מפגש בין אחד לשנייה. כילדות וכילדים אישיותנו מתעצבת באופן לא מודע על בסיס הסיפור הקיים – דרך דמויות בספרים, כוכבי סרטים וטלוויזיה, המשחקים שהורינו בחרו עבורנו ואופני הייצוג שלהם. כל אלו, משפיעים על מה נחלום ונרצה להיות כשנגדל מחד ומאידך מה לא יעלה בדעתנו כאפשרי עבורנו. לדוגמא, קלפי משחק שבהם המלך לא יותר חשוב מהמלכה, או אוסף פריטי לבוש וירטואליים המוכתמים בכתמי מחזור, ומוצעים למכירה בעולמות וירטואליים. האוסף כולל גם "מכונת וסת" – אמצעי טכנולוגי שמאפשר לדמות שלובשת אותה לקבל וסת. דוגמא נוספת היא, מוצר הזירו של קוקה קולה שהחליף את משקה הדיאט, שמזוהה עם דיאטה נשית. כך פנו לקהל יעד שאינו ממוגדר.

מעגל שלישי: הציבורי

הרכיבים מהם בנויה העיר (כדוגמא למרחב ציבורי), עשויים להעיד עד כמה קיימים שוויון והוגנות מגדרית בין אם מדובר בתמרור שאיננו מייצג אותנו אך נשמע לו, בשירותים ציבוריים שמאלצים המתנה ממושכת ובחירה בינארית, או בכרזת הפגנה שאינה פונה אלינו. מרחב זה, דרכו אנו עוברות ועוברים מדי יום מבסס מבלי שנדע את השתייכותנו לקבוצה או הדרתנו ממנה. לדוגמא, שיוויון ברמזור להולכי רגל, צבע לזכר וצבע לנקבה. מוצגת גם הצעה לשיוויון בסמלי השילוט לשירותי נשים וגברים.

במרחב הזה נוספו עבודות חדשות לאור אירועי ה-7 לאוקטובר המתייחסות ספיצפית לנושאי המגדר בהקשר של תקופה זו, הנוגעת בכאב רב בכל אחד מאיתנו. לדוגמא, מקבץ פוסטרים של להב הלוי שהוצבו על גבי לוח מודעות כמו של פעם. באמצעות טיפוגרפיה דומיננטית ושימוש בצבעים המסומנים על ידי קהל רחב עם חוויות ונושאים מובחנים שעולים מתוך עמודי החדשות, הלוי זועק זעקת רבים ורבות ומגיב למתרחש סביב בזמן אמת. הכרזות נוצרות עבור במת הסושיאל, בה הן פורצות את גבולות המרחב הפיסי הממשי ואת המרחב המקומי ואף הופכות לכלי יעיל ומדויק להסברה.

מעגל רביעי: הפופולרי

מדוע סכין גילוח זהה מעוצבת בשתי גרסאות שונות ומשווקת בנפרד לגברים ולנשים? ומה מספרות לנו פרסומות על מאפייניו של הגוף הנשי והגברי ועל רכיבי המשפחה האידיאלית? מבלי שנהיה מודעים או מודעות לכך, מסרים רבים עוברים אלינו באמצעים מיתוגיים וסגנוניים, דרך מוצרי צריכה והתרבות הפופולרית, ומחנכים אותנו מה עלינו להיות ואיך עלינו להראות. מגיל צעיר אנו נחשפים למודלים מצומצמים ומוגבלים וכך החוקים הלא כתובים מחלחלים לתודעתנו בערוצים רבים, ומתורגמים לא פעם לשאיפות לא מציאותיות. דרך מוצרים פופולריים נבחן איך כלים עיצובים פועלים על הצרכנ.ית באופן שאינו מודע, ומסמנים לנו את אידיאל היופי, ואת האפשרויות המוגבלות עבורנו למערכות יחסים או לבחירות תעסוקתיות.

מעגל חמישי: הווירטואלי

איך נייצר תנועה חופשית בין זהויות? האוואטר שנוכל לעצב יהיה מתאים לשימוש במרחב האינטרנטי או לרכוש אופנה דיגיטלית, ללא קשר לצורת הגוף הפיסי. במעגל זה נוכל לבחון את ההבטחות והסכנות שבהתפתחויות הטכנולוגיות המואצות, ולבדוק כיצד השפיעו סטריאוטיפים ותפיסות מגדריות על חכמת הכלים הממוחשבים. לדוגמא, מיצב אינטראקטיבי של אופנה דיגיטלית במציאות רבודה, בה ניתן להתנסות לרגע במדידת אופנה דיגיטלית שעוצבה בהשראת הסמל הרומי, המאפשרת להיות לרגע כל מי שנרצה, ולסלק כל תכתיב חברתי-מגדרי.

במסדרון ההקפי של התערוכה נמצאת התשובה לשאלה מדוע לנשים סיכוי גדול יותר להיפגע בתאונת דרכים. הסיבה לכך נעוצה, בין היתר, בעיצוב. עד לפני עשור וחצי בערך, יצרניות הרכב ביצעו מבחני ריסוק רק בבובות בעלות אנטומיית גוף גברית. בניסיון לגשר על הפער, הקטינו תחילה את הבובה למידות ילד. רק בהמשך שולבה בובה המדמה אנטומיית גוף נשית: בהתחלה היא מוקמה במושב הקדמי ורק לאחרונה החלו חברות הרכב להציבה במושב הנהגת. זו רק דוגמה אחת לדרך בה עיצוב משפיע על המציאות היומיומית שלנו.

עוד במסדרון ההקפי, שווה מאד לבקר בשירותים שעברו מטמורפוזה עיצובית. שירותי הגברים קושטו בפרוות צבעוניות, על הקירות טפט פרחוני והמרצפות צופו בהדפסים צבעוניים. שירותי הנשים הפכו לסלון SALOON מצ׳ואיסטי מהמערב הפרוע.  ושירותי הנכים נותרו עם שוויון מגדרי אך "קושטו" בכתובות גרפיטי של שירותים ציבוריים מרובי שימוש. אוצרים ויוצרים: יובל סער, אסף דיי ושאול כהן.

"קובבות של בוץ" מוצגת במעבדת העיצוב ועוסקת בשאלה למה בספרים רבים בנים הם חזקים, לא בוכים ומשחקים במכוניות ומלחמה ובנות הן יפות, עדינות, מתחשבות ומשחקות בבובות? זה באמת ככה? התערוכה מוקדשת להנגשת הנושא לילדות ולילדים דרך ספרות ומשחק, וכוללת ספרייה ייחודית של "ספרות שווה" שנעשתה בשיתוף טל ברייר בן מוחה מייסדת ארגון "מנהיגותה" וקבוצת הפייסבוק "ספרות שווה". יש פה גם משחק חופשי תלת ממדי להתנסות, שנעשה בשיתוף המאיירת ענת וורשבסקי. אוצרת: נגה שמשון.

אוצרות: מיה דבש, רונה זינגר ועדי המר יעקבי

29.1.2024 – 29.6.2024

מוזיאון העיצוב חולון