כשאתה חייל ותיק ואתה צריך משהוא מן האפסנאי אתה יודע שיש לו צורך עז בשליטה ומכאן כוחו. הוא שולט על משאב שאתה רוצה בו. אז אם אתה צריך מכנסי עבודה, אתה ניגש אליו ומבקש שלוש זוגות. הוא מייד מתבצר ואומר לך את משפט הקסם: " אחי, הלוואי והיה לי. אתה יודע שאני אוהב אותך ואני הייתי נותן לך, אבל אין לי". או אז אתה פותח במתקפת צעקות ואומר לו שאתה חייב לפחות שני זוגות מכנסיים ואחד, ספייר, כי מפקד הבסיס כבר העיר לך שהמכנסיים שלך מלאות גריז או שמן רובים (אני הייתי חייל חירי-בירי (חיל רגלים), ולא חיל האוויר או איש ממר"מ מפונפן.
בשלב זה האפסנאי מרגיש שהוא "מנצח" ומנהל אתך משא ומתן על שניים. תהליך מתיש שבסופו של דבר אתה מוכן להיכנע בלית ברירה, מתוך "הבנה עמוקה למצוקתו", ומקבל בהכנעה מזויפת זוג מכנסיים אחד. כשמראש רק אותו היית צריך בעצם. אבל אם היית מבקש מראש זוג מכנסיים אחד הסיכוי הוא אפס שתקבל.

ולמה אני מספר לכם על חוויותיי מלפני חמישים שנה?

כי הביבי עושה את התרגיל האפסנאי הזה לאנשי ממשלת הימין שלו. הוא צועק שהוא לא מוכן לשחרר חמשת אלפים מחבלים תמורת 136 החטופים, באופן שכל מה שיהיה המספר בסוף, הוא לכאורה כמו האפסנאי שלי מאז,  נמצא בהרגשה שהוא  בשליטה והוא זה שיקבע לי כמה הוא ייתן לי. בואו ונגיד שבסוף ישחררו 3500 מחבלים תמורת 136 חטופים (כולל גופות), זהו יחס של ישראלי אחד לכל -25 מחבלים. שהוא הרבה פחות מאשר ביבי עצמו שיחרר בעסקת שליט.
אצל ביבי,  מה שהכי חשוב זה הדימוי. מה יתפשו / יחשבו עליו העם ובמיוחד מה יחשוב הבייס שלו לגבי המחיר.
פה זה לא נגמר – סינוואר רוצה לשחרר את ברגותי, שאם האחרון ישוחרר לעזה ואכן יבחר כנשיא הרשות הפלסטינית הבא, הוא יהיה מאלו המחייובים לסינוואר ואת זה גם ביבי יודע. שרי הממשלה של ממשלת הביבי , באים אליו בטענות שאין להם מושג מה קורה, כאילו זה דבר חדש שביבי מסתיר מן הממשלה שלו מידע חשוב וקריטי. כולנו זוכרים שבפרשת הצוללות ראינו איך ביבי מסתיר מידע רגיש  משר הביטחון שלו או מפקד חיל הים שהתנגד לרכש צוללות מיותרות, ובסוף ביבי הכריע על מספר הצוללות ישירות עם מספנת טייסן- קרופ הגרמנית.

אגב,  פרשת הצוללות שטרם באה לסופה, גם כי שר הביטחון דאז – בני גאנץ, היסס ולא הרים את הכפפה ביחס לוועדת החקירה המתנהלת בעצלתיים כבר שנתיים מבלי שנראה את הסוף. ביבי יודע היטב שבנושא ההסכם עם החמאס על החטופים, הוא יאלץ לוותר על תמונת הניצחון. במלחמה א סימטרית בין מדינה לבין ארגון טרוריסטי אל מדינתי כמו החמאס, כל הציפיות לתמונות ניצחון הן לא ריאליות. זו מלחמה מסוג אחר. ביבי מתחיל להבין את זה אבל פוחד פחד מוות מ"שוביו" שרי ממשלת הימין הקיצונית הזאת שמאיימים עליו בפירוק הממשלה אם הוא יגיע להסכם שאיננו תמונת ניצחון מובהק.
ומצד שני, האמריקנים רוצים לשים קץ לאלה. הם רואים ומבינים שאחרי ארבעה חודשים של לחימה, אי אפשר למגר את החמאס, גם כי קשה להילחם מלחמה "נקייה" בתוך אוכלוסייה אזרחית, המיוחד לנוכח העובדה שרוב אוכלוסיית עזה המונה כשניים וחצי מיליון תושבים, כולם חמאס מתוך בחירה חופשית ואפילו דמוקרטית. העובדה שביבי הזמין לווילה שלו בקיסריה אמש,  והכניס למשחק את איש ה"טריקים והשטיקים" שלו נתן אשל  אומרת דרשני.

ביבי מבין שנפל הפור

הוא מבין כי לא ממש נצליח למגר את החמאס.אנחנו לא ב-1967 או בשנת 1973, ואני מקווה שברור לכולם שביבי מחפש את השיטה רק איך למכור לאנשי הממשלה שלו את ההסכם מבלי להיכנס לפרטים שיקפיצו להם את הפיוזים. זהו מה שכתבתי בפתיח: שיטת האפסנאי. אתם מבינים, הנאשם מקיסריה המואשם בשוחד והפרת אמונים קורא לדגל איש שהורחק מן השירות הציבורי על הטרדה מינית, וצילום נשים בשירותים ציבוריים. מה שנקרא: מצא מין את מינהו. זה טריפה וזה נבלה.  העיקר שמוציאים מן הבוידעם את הסיסמא: " תנו לצה"ל לנצח". סיסמא שבה אגב,  השתמש ביבי לנגח את ממשלות אולמרט, שרון ובנט.

בקיצור. הפור נפל. האמריקנים רוצים עסקה ורוצים לסגור את פרשת ה-7 באוקטובר 23 בפיתויי עסקת שלום עם סעודיה והכנסת הרש"פ לעזה והם ממש לא יבכו אם ביבי ייפול. צריך לזכור כי לביידן יש חשבון לא סגור כשביבי התערב בבחירות לנשיאות בסבב שני של אובמה בתמיכה פתוחה במועמד הרפובליקני. ביידן היה אז סגן הנשיא. ביבי יודע את זה וכל העולם יודע את זה
עכשיו רק מדברים על המחיר. ולכן חברות וחברים, השאלה הסופית היא: אם בסוף נצא בלי מכנסיים לגמרי?