מוזיאון Regards de Provence, "מראות פרובנס", מול המוסם במרסיי, נפתח ב-2013. באוסף הקבוע שלו יותר מארבעים יצירות צבעוניות ומשכרות של ציירים מהמאה ה-19 וה-20, מסע בזמן דרך מרסיי, החוף הדרומי והטבע הפרובנסלי.
כתבה זו תביע רשמים מביקור בתערוכה מתחלפת עד סוף אפריל 2024, "שירה ואור", המוקדשת לצייר הפרובנס ז'אן-פייר בלנש (1927-2022). כמאה ושלושים יצירות לאורך שבעים שנות פעילות בטבע הים תיכוני.

ז'אן-פייר בלנש קיבל השראה מסזאן, וויאר, בונר, מונה, ברת מוריזו, מאומנות התחריטים היפנית אך יצר סגנון משלו. הוא ביצע כאלף יצירות, רובן נמצאות כיום באוספים פרטיים. בלנש חיפש את המרחב, הצבע והאור, שירטט בחוץ שעות בפנקסים אך הביא את כל הרישומים לסטודיו ושיכלל בפרוטרוט כל ציור. הוא לא היה לא אומן נטורליסטי ולא אומן אימפרסיוניסטי, מבטו על הנוף היה פואטי ייחודי שלו.

ב-1955, עדיין לא בן שלושים, קיבל ז'אן-פייר מילגה לשהות של שנתיים באלג'יריה. הוא קנה לו מכונית קטנה, טייל והשביע עיניו בנופים ובדמויות שצייר בכבוד ובחיבה. הערים והמדבר כל כך ריתקו אותו עד שהאריך את שהותו בשנתיים נוספות.

כשחזר, התחתן עם הבלשנית קלר בנבנישת ונולדו להם שני בנים, מנואל וגיום. הוא קנה בית ליד מונפלייה, עיר שבה השתקע עם משפחתו כשברחו ב-1940 מפריז. ב-1965 מונתה אשתו למשרת עוזרת הוראה באוניברסיטת אקס אן פרובנס והמשפחה עזבה את מונפלייה לטובת אקס. אחרי חמש שנות נישואים החליט הזוג להיפרד.

ב-1973 שכר ז'אן-פייר את קומת הקרקע של אחוזה גדולה עם פארק בסביבות אקס, Pont-Rout. האחוזה נעשתה חלק ממנו. הוא הרבה לצייר את סביבות הבית, הטבע סביב העיר, מרסיי, לה קמארג, רמת קרו. בלנש לא היה זקוק לחידושים. האזור הספיק לו וסיפק לו די והותר השראה.

את עץ הארז, למשל, שגילו שלוש מאות שנה, ליד ביתו צייר בגרסאות רבות והכיר כל שריטה וחריץ בו. יחס מיוחד של רוך והתפעלות קשר אותו אל הארז שהיה בעיניו בן אנוש אך עוד עצים זכו להנצחה, בכל עונות השנה. למרות שהטיפול באותו נושא תחת זוויות שונות מזכיר את דרך הפעולה של האימפרסיוניסטים, בלנש צייר באופן אחר והתוצאה שונה.

מבט על התערוכה בלווית האוצר שלה, מישל אילר (צילום: יח"צ מוזיאון)

בטכניקות רבות, פחם, עיפרון, שמן, פסטל, חיפש בלנש אותו דבר, את המרחב, את הקצב, את הצורות הגיאומטריות, עד למופשט. שיחה עם העולם הסובב אותו.

בלנש הביט בנוף, עיכל אותו ושינה אותו. הטמעה וטרנספורמציה. משהו פשוט אך לא פשטני. כבר מהציור הראשון שראינו בתערוכה, התחברנו, התלהבנו. בלנש היה צייר דיסקרטי וגם עבודותיו דיסקרטיות. מעולם לא חיפש את הסנסציוני והגרנדיוזי אך יצירותיו עוצמתיות בצבעיהן, בתנועותיהן ובגיאומטריה שלהן.

בלנש בילה את כל חייו בחיפוש אחרי האור, ההרמוניה והקצב, בסימביוזה עם הטבע, מרוקן ופתוח לקלוט, לאהוב ולעבד. לב החיים פועם בין הענפים, העלים, העשבים, מפרשי הספינות, בין קווים אנכיים, אופקיים ואלכסוניים, משחק מורכב המשקף את מבטו של הצייר על הטבע.

החל מ-2002 התעניין ז'אן-פייר בלנש בנושא הלילה – נוף ואדריכלות, חושך ואור, דמדומים, בקווים מינימליסטיים, פתחי הבית, חלון מואר זורק אור על הרצפה.

סרטון מהתערוכה לכבוד בלנש בסן רמי דה פרובנס, שנה לפני מותו ( צילום: יח"צ – מוזיאון)