האופרה הישראלית מעלה בבכורה את ההפקה של בית האופרה של טולוז ל"רוסלקה" של דבוז'אק, לליברית של ירוסלב קפביל, על-פי אונדין של פרידריך דה לה מוט פוקה, על-פי האגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן,  בניצוח דן אטינגר, בימוי: סטפנו פודה ופאולו ג'יאנו צ'יי בהשתתפות מקהלת האופרה הישראלית בניצוח איתי ברקוביץ' והתזמורת הסימפונית ראשון לציון, המשכן לאמנויות הבמה, 4.3.2023

דן אטינגר פתח באיטיות חגיגית שהעניקה לכל הסיפור רוחב תלת ממדי  ומאידך הכול היה מנוקד וריתמי. תחת שרביטו שמעו אף את המוזיקה של הדקלום הצ'כי – בעיקר בלטה המשחקיות של המילים. הדימינואנדו החרישי שעיצב  העצים את יפי העומק התלת ממדי של נגינת כלי המיתר – בעיקר הצ'לי. מקצבי המחול המנוקדים של המוזיקה הסלאבית היו מוקפדים. יפים במיוחד היו המעברים בנגינת התזמורת שלִיבּוּ את העלילה. הליווי של הכינורות היה מאד לירי.

כוכבת התזמורת הייתה הנבלנית — דנה חולדאי שהפליאה בנגינתה הלירית. כלי הנשיפה הגבוהים ניגנו בניקיון זוהר; רק תרועת החצוצרות שניגנו באי ניקיונות מביכים העיבה על יפי הביצוע.

האגדה על בת הים שרוצה להפוך לאנושית משום שהתאהבה בנסיך בשר ודם  היא סיפור אהבה עגום – שכן רוסלקה  — נימפת המים  —  נענשת על רצונה לעבור מעולם לעולם וחיה לבסוף בתהום. כזכור,  האגדה נסבה על חוסר היכולת של בני אלים להפוך לאנושיים. היא נותרת ללא חברותיה הנימפות שבורחות ממנה, וללא אהובה — הנסיך שבוגד בה.

באיטיות חגיגית פתחה התזמורת תחת שרביטו של דניאל אטינגר את סיפור האגדה. למרות הקצב האיטי שמר המנצח על מתח בלי לגלוש לבומבסטיות. בקלילות מרחפת תיארה התזמורת את מחול הנימפות במים. הכרומטיות רבת הקסם של דבוז'אק זכתה לגילום מרשים בשירת המקהלה – בעיקר של הנשים ששרו בליריות. התזמורת הייתה מדובבת,  לירית כרומטית ולסירוגין – מנוקדת וחדה. הליווי האיטי של אטינגר היה יפה – בעיקר הדרך בה סגר את הפראזות.

הבימוי של סטפנו פודה ופאולו ג'יאני צ'יי רידד את האופרה ועיקר את המסתורין מתוכה.  בביצוע זה לא הייתה ה"בריכה" של האגם בו שוחות הנימפות מוקפת ביער מלא אופל ומסתורין. נטיפי הקרח, והעובדה שכל הנימפות לבשו פאות ראסטות בלונדיניות, כמו גם אורות המחשב של קוד המורס המהבהב,- כל אלה פגמו בהנאה מהאופרה. ההמחשה לא הותירה מקום לדמיון החופשי:  את פני הקהל קיבלה במה שבחלקה העליון ידיים – וכך הבליט הבמאי את האִסור על רוסלקה לגעת בבני אדם בדרך מעט בנאלית. הירח שלאורו שוחות הנימפות – לא היה מסתורי – בלבו ישב אדם! תחת יער אפל וקסום בחר הבמאי להפגין את המאבק על איכות הסביבה בליקוט של שקיות ניילון!

רקדני להקת ורטיגו רקדו בחינניות מסורבלת, איטית מאוד, כשהאיטיות רומזת לעלילה בה הנימפות חיות חיי נצח. הנימפות  היו לבושות טול שקוף שנרטב כך שראו את תווי מתאר גופן.

אפילו תמונת הנשף במערכה השנייה הייתה אפופת עצבות – שכן ברור לכל שגורלה של רוסלקה נחרץ.

היה מאוד אירוני שנשיקת המוות של רוסלקה הייתה מרומזת ולא מוחשית.

בין הסולנים בלט הברי-בס יונוץ פאסקו שהיטיב לגלם בקולו האדיר את תפקיד אביה הדואג של רוסלקה ואת תפקיד שד היער. יותר משהיה שד מיסטי – היה אב החרד לגורל בתו. פאסקו הזהיר את בתו שהנסיך יבגוד בה והיא תיוותר ערירית. הייתה פירוטכניקה רבה של שד מים, יותר מים משד, וכל הכבוד שעם כל הצלילוֹת במים הצליח לשיר בקול נקי וגדול.

עזר כנגדו הייתה אלה וסילבסקי – שגילמה את תפקיד רוסלקה בצליל ראש מופלא. במיטבה הייתה בדיאלוג שלה עם הירח. היה לה מנעד עצום עם גוונים כהים דרמטיים ורבי קסם. כשהעפילה לגבהים – שמרה על סופרן גבוה נקי. יכולת משחקה הדרמטי הייתה כה כובשת עד שהקהל הלך שבי אחר יפי שירתה ומר גורלה.

ה"מכשפה" הקרחת — זמרת המצו עדנה פרוחניק  —  היטיבה לגלם את תפקיד יז'יבבה המכשפה בקול מצו אפלולי עתיר גוונים "דמוניים". היא רצתה שרוסלקה תרצח את הנסיך כנקמה. גם המשחק של הכישוף היה משכנע מאוד. הקמעות שעטרו את לבושה תרמו לאותנטיות של דמות המכשפה.

את תפקיד הנסיך גילם הטנור אלכסיי דולגוב ששר ליד ולא ביחד עם התזמורת והסולנים, לפעמים שר את התווים הנכונים, גם במשחק התחיל מאוד אנמי, לא הרגישו את הקנאה שלו ברוסלקה ובנסיכה, הוא היה נסיך קר כקרח. ולא תמיד ניתן היה לחוש את התשוקה של אהבתו לרוסלקה.

 זמרת המצו תמרה נבות גילמה את שוליית הטבחים בכישרון משחק נדיר עם מצו סופרן בהיר ועם נופך של שובבות במשחקה.

מצער שדווקא הפעם בחר הבמאי להילחם בזיהום של איכות הסביבה בעתרת שקיות ניילון שאספו הדייגים.

ידי האדם שבהן רוסלקה חושקת לגעת באהבה ממרחק – היה קצת בנאלי. בעיקר העיקה החזרתיות של הרעיונות, וגם אורות המחשב המהבהבים הפריעו. חינני היה הנשף בארמון הכפרי עם בגדי נשף "כפריים".

רקדני להקת המחול "ורטיגו" הבליטו במחול את הקדרות של חיי הנצח.

יסמין לוי אלנטק גילמה בלהט מלא קנאה את תפקיד הנסיכה ו"גנבה" את הנסיך מיריבתה. לעתים קצת לחצה אך שרה בחושניות את הנקמה ברוסלקה. הבריטון עודד רייך שיחק ושר את הצייד בחינניות.

הסופרניות שקד סטרול ואפרת ברם הכהן והמצו שי בלוך הובילו את מקהלת הנימפות וגילמו באופן משכנע ובחינניות את שובבות הנעורים הנצחיים, ומאידך את החרדה ממגע עם בני האדם בני התמותה. קינתה של שי בלוך על חברתה רוסלקה הייתה מרטיטה.

בלכידות כובשת ומרשימה שרה מקהלת הנימפות בביצוע זה מאחורי הקלעים, כמעט כולן נשים וטנור או שניים.

התאורנים של האופרה הישראלית גנבו את ההצגה, מחד – הבליטו את האפלוליות והקדרות של בת הים הקטנה ומאידך את הפלסטיות ברת המישוש של הנימפות והפיחו חיים בביצוע.

היה זה ביצוע מופלא מוזיקלית בעיקר בגלל הזמרים המרשימים והנגינה היפה של התזמורת – למרות שנעדרו ממנו מסתורין ואופל