דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★★

לגיבורה שלנו יש הכל: קריירה מצליחה, בית יפה, בעל אוהב. אבל אין לה ילדים. היא אינה מצליחה להיכנס להיריון.

"ירמה", עיבוד מודרני של סיימון סטון על פי יצירת המופת של פדריקו גרסיה לורקה, מספר על מסע הייסורים של אשה צעירה בדרך להגשמת חלום: להיכנס להיריון, ללדת ולהיות אמא.

החלום לא מתגשם וירמה, כמו אשה מתה מהלכת, כואבת, מתוסכלת ומרגישה שנכשלה כאשה. הגוף בוגד בה. היא הולכת לאיבוד בתוך עצמה ונכנסת ללופ. המשבר האישי משתלט עליה והורס לה את הקריירה ואת הזוגיות.

מיכל עוזיאל. תרשמו את השם. היא ירמה עוצמתית ונוגעת ללב. יפה וסקסית. עוזיאל נכנסת לדמות עם כל הגוף ועם כל הנשמה. היא הסיבה היחידה לראות את ההצגה.

תום אבני, בתפקיד בעלה, מתרוצץ על הבמה ומרבה לצעוק. ממש לא גבר חלומות כפי שהוא מוצג בתוכניה של ההצגה. שרה פון שוורצה מכניסה קצת הומור בתפקיד האמא הפולניה של ירמה. האם לאמא החונקת יש קשר לעקרות של בתה? תשפטו בעצמכם.

הבימוי של גדי רול שמרני ומנוכר, ואינו מותיר הרבה מקום לדמיון. ההתחלה ארוכה וטרחנית, אבל בהמשך, כאשר יש מפנה בעלילה, הדרמה מקבלת ביטוי חזק יותר וגם הבימוי מעניק חום ואנושיות לדמויות. רצוי לקצר את ההצגה כדי לקבל דרמה קומפקטית ואפקטיבית.

הסוף המר נמתח מעבר לרצוי, אבל זה כבר עניין של טעם. לגיטימי בהחלט למרוח דם על הבמה, לא תמיד זה הכרחי. במקרה זה אפשר היה לעשות את זה פחות צפוי ויותר יצירתי.

בסך הכל, "ירמה" היא הצגה לא מבריקה, אבל לשחקנית הראשית מגיע שתבואו לצפות בה, להרגיש אותה ולחבק אותה.