תזמורת הקאמרטה תחת שרביטו של אבנר בירון מעלה ביצוע חינני ומלא ברק לקונצ'רטו לשמונה נגנים בסול מז'ור של המלחין הצ'כי זלנקה (רי"ב 186) ולסימפונית פראג ברה מז'ור (מס' 38, ק' 504) של מוצרט, והפסנתרן הספרדי חואן פרז פלורסטאן כובש את לב הקהל בביצוע רומנטי לקונצ'רטו המוצרטי ברה מינור (מס' 20, ק' 466); בלב הקונצרט יצירתו המרתקת של צבי אבני "אודות ימים אלה"

תיאטרון ירושלים, 28.3.2024

בסערה מעודנת ומלאת ברק ובריתמיות קפיצית מלאת חיים ועליצות פתחה התזמורת בהובלת האבוב את הקונצ'רטו העליז והבהיר של המלחין הצ'כי זלנקה  —  בן תקופתו של באך. פנינה של יופי בארוקי נדיר.  הכול בנגינת התזמורת היה בר מישוש – ההפסקות בין פסקה לפסקה העצימו את ניגודי הדינמיקה ותרמו לנגינה הסוחפת והקלילה. הכנרת הראשית נטשה שר הפליאה בליריות ובברק של נגינתה. הכול נוגן בחדות חיננית והייתה סיומת מרשימה לכל פסקה.

את פרק הלארגו קנטבילה פתח הבסון בליריות רכה ומלטפת. מרשים היה הדיאלוג בין הכינורות לבסון ולאבובן אליו הצטרף הצ'לו בסולו מרטיט וכל הטוטי התזמורתי.

לפסגת היופי הגיעו בנגינת הרונדו שהיה מלא ברק באבוב ומלא בשמחה וניקיון זוהר ונגיעות של נון לגאטו, והיו ניגודי דינמיקה עדינים. הכינורות געשו וסערו בברק קפיצי.

בפרק האלגרו החותם היה דיאלוג מופלא בין האבוב הכינורות לבסון והצ'לו כשהכינור "צובט" ומרחף ממעל ומאד כרומטי.

*

בצליל בוטח ומלא, פתח זוכה המקום הראשון בתחרות רובינשטיין, הפסנתרן עטור הפרסים חואן פרס פלוריסטן, את הקונצ'רטו ברה מינור של מוצרט. ניכר בנגינתו שהוא לא רק שולט בקונצ'רטו אלא שהוא עצם מעצמיו. בגרביים אדומות ובלורית שחורה שלט בקונצ'רטו כמו טוראדור זוטא. הקַדמה הריתמית שהעניקה התזמורת לנגינתו תרמה לחיות הביצוע. הכינורות הפליאו ברכות נגינתם הזורמת וניגנו בצליל מלא, כשהתזמורת תומכת בו בדינמיקה מרשימה ומבליטה את הסער.

פלוריסטן ניגן בגודש פדל ובקצב מהיר יותר מהתזמורת. חסר היה לגאטו, אך הדגשים שלו היו במקומם. את הארפז'ים ניגן במהירות שפגמה בשקיפותם. המענה התזמורתי היה רך ותומך. הוא ניגן בריתמיות מדויקת ומחודדת. פרז נארג לחיק התזמורת בצליל קצת נוקשה ובגודש פדל אך בהמשך ניגן בשקיפות ועידון מוצרטי. במכוון ניגן יותר נון לגאטו מלגאטו וכך חסרה המשכיות לנגינתו – הוא היה חד מדי — "דבר דבור על אופניו"! התזמורת גיבתה אותו בחום. חסרה קצת זרימה והנוקשות שלו השתקפה גם בקישוטים וגם בצלילים החוזרים אותם ניגן בניקיון זוהר. היד הימנית הייתה "קריסטלית" והשמאלית מלאת רוך והבעה ופיאנו פורטה – הירידה לפיאנו פתאומי הרשימה ביופייה אך לא תמיד ניגן ביחד עם התזמורת.

את הרומנסה ניגן בחדווה במצו-פיאנו ובשקיפות מרשימה ובסוף הקונצ'רטו בעדינות מוצרטית. הכול היה בזרימה ובתנועה לא איטית מדי. רב קסם היה  – הדיאלוג שלו עם התזמורת.

למחול הרונדו המשיך בנביעה הכרחית. הוא ניגן בנוקשות קצת רועמת אך בסגנון רומנטי. יפה במיוחד הייתה הירידה לפיאנו מוצרטיְ; המענה בכלי הנשיפה הרשים בניקיונו.

לשיא המחול הגיע בפרק הרביעי – האלגרו אסאי (אלגרו שמח) – התזמורת נענתה לו בחדות ריתמית. הוא ניגן בניקוד חד ורענן: מוצרט כהלכתו גדוש בחדווה מוצרטית. אחרי האקצ'לרנדו, האט לפתע ולסירוגין ניגן בטרילים שקופים ובנגינה זורמת ומהירה. לנגינתו חסר קצת פיסוק: הוא מיהר,- ירד לפיאנו לבסוף, ובתום הקונצ'רטו  ניגן בקלילות פָּטִישֵית כשהוא מפגין שליטה מוחלטת בכלי. הוא לא נסחף אך קצת צרם גודש הפדל. המענה התזמורתי אף הוא היה מהיר וריתמי.

במיטבו היה פלוריסטן בנגינת ההדרן — הסרנדה הקטועה (La sérénade interrompue) של דביסי — הפרלוד התשיעי מתוך ספר הפרלודים הראשון של דביסי. כאן עיצב דינמיקה נהדרת וניגן בגמישות אלסטית. הוא הפגין שליטה ואהבה וירד לפיאנו רב קסם. הוא החזיק את הצליל העליון וריחף על הקלידים. ההאטות והפרמאטות היו במקומן. יפה במיוחד הייתה ההתאדות החרישית.

*

בלב הקונצרט היה העיבוד של צבי אבני ליצירתו המרתקת "אודות ימים אלה" מרביעייה לתזמורת. ליתר דיוק היצירה נשמעה כמו תרגיל באינטנסיביות. הניגודים בין ה"צביטות" של הצ'לי לסולו הלירי המדובב של הוויולה הרשימו בקסמם.

התזמורת היטיבה להבליט את הניגודים בין הסינקופות המנוקדות לרכות האינטנסיבית; הכרומטיות הסוערת הנהדרת הייתה עם ניגוד של צביטות ליריות: קץ הימים הורגש בעליל. בהטחות צליל נזעמות בצ'לי החלה והסתיימה היצירה. הפיציקטו היה תלת ממדי בכינורות. בעיצומן של  ההתרשמויות התפרץ ה"שופר" (האבוב(  — היה לייטמוטיב של סוף העולם. הוויולה הייתה מאד לירית – וההמשך היה מחשמל וסוער. הדיסוננטים בנגינת הכינורות הרשימו בעצמתם. הסערה הסתיימה בחיבוק לירי של הצ'לי. הכתיבה של צבי אבני מופשטת, הכול נפרש. הרשמים הנהדרים שיקפו את החרדה בקורונה מהלא ידוע  ומיד אחריו הייתה נחמה בפיציקטו ששיקף את החיים הטובים בגן עדן. הרעד בנגינת התזמורת היה מרשים. על בסיס מלודיה של קינה נוקבת כרומטית השתקפו שאלות מופשטות. המענה היה בפיציקטו תלת ממדי ופלסטי והיה גם פיציקטו חינני. ובעיקר היו צפיפות אינטנסיבית וקינה מלאת תוגה גם בצ'לו שהרשים לא רק בהטחות צליל נזעמות אלא גם בליריות מרטיטה. היצירה הטראגית זכתה לביצוע מצוין. גם הפלסטיות של הפיציקטו וגם המענה החרישי של הפריטה בכלי הקשת.

"די כבר עם הרומנטיקה הזאת"  זעק נגן והמענה היה בפריטת פיציקטו חיננית של גן עדן. הצ'לו כיכב ופירוק היצירה לרשמים מרומזים – גן העדן המרומז וסוף העולם המרומז הרשימו ביופיים.

את הקונצרט חתם המנצח אבנר בירון בביצוע תלת ממדי חי ונמרץ לסימפוניה ברה מז'ור של מוצרט. המנצח היטיב להבליט את הניגוד בין הנושא הדמוני הדרמטי לבין הנושא הלירי שהפך לפוגה מרתקת בהמשכו. שני הנושאים  — הנושא הריתמי החי שנשמע כהזמנה למחול בארמון רוקוקו והנושא הלירי שהשתלב בניגוד נהדר ולירי בעיקר בנגינת החלילנית הראשית יעל טבת הפכו את הביצוע למוצרט מלא קסם – למעט החצוצרות שפגמו ביפי זיו הביצוע. התזמורת נגנה בצליל מלא, חי, ריתמי ושמח ובליריות וזרימה מלאת חדווה. היה מעין משתה בארמון אך חסרה בניה דינמית.

בליריות מרומזת מלאת מסתורין המשיכו לפרק האנדנטה. התזמורת ניגנה  בצליל רחב מופלא וזרימה וניגודי דינמיקה ובעיקר בעידון  מרומז גם את הנון-לגטו. המיני- קרשצ'נדו נוגן ברכות מעודנת.

בנביעה הכרחית המשיכה התזמורת לפרק הפרסטו אותו ניגנו בדייקנות אך עדיין היה כבד וחגיגי וגם סוער ומלא עליצות.  החלילנית יעל טבת ניגנה בווירטואוזית נהדרת בדיאלוג שלה עם התזמורת כשחזרה על הלייטמוטיב הריתמי.

היה זה מפגש עם מוצרט חי ומרשים בעומקו לסימפוניה המוצרטית בדו מז'ור שהבליט את הדרמטיות שדרה בכפיפה אחת עם החדווה המוצרטית הייחודית.