רגע לפני חג החירות, כש-133 חטופים וחטופות עדין נמצאים במעמקי מנהרות החמאס בעזה, ללא חירות וללא תקווה, נערכה הערב עצרת תמיכה במשפחות החטופים אשר יצאה ממנה קריאה אחת: ממשלת ישראל חייבת לאשר עסקה לשחרור כלל החטופים, עכשיו!

שי בנימין, בתו של החטוף רון בנימין: "אדוני ראש ממשלת ישראל, קבינט המלחמה, יש לי שאלה: מה מחיר חייו של אבא שלי? מה מחיר חייו של אדם שסמך על הצבא שלנו ועל הממשלה שלו שתדע לשמור עליו כשהוא יוצא מהבית לטיול אופניים של שבת? טיול שנגמר בחצי שנה של גיהנום.

למה אתם מחכים? הזמן של החטופים אזל. הזמן של אבא שלי אזל. אני צריכה אותו בבית -חי, נושם – לא מצבה. אני רוצה אבא – לא קדוש מעונה. זו האחריות שלכם להחזיר אותו ואת כל שאר החטופים! זה קרה במשמרת שלכם. אתם שברתם, אתם תתקנו. זה עליכם להחזיר אותם הביתה, זה עליכם להחזיר את ישראל להיות חברה של ערבות הדדית, זה עליכם להציל חיים שתלויים בכם.  לא רק הזמן שלהם נגמר, גם שלכם. רציתם להנהיג, צאו מההלם וקבלו החלטות מנהיגותיות. תחזירו לי את אבא שלי, הוא היחיד שיש לי ואני אוהבת אותו עד כלות".

נעם פרי, בתו של החטוף חיים פרי שמציין היום את יום הולדתו ה-80 בשבי: "הערב הזה, אם החיים לא היו נעצרים בשביעי לאוקטובר, אבא שלי, חיים פרי היה אמור לשבת על הדשא בניר עוז לחגוג אתו את יום הולדתו ה- 80. אבל החיים נעצרו ב 7 באוקטובר. ואבא שלי לא חוגג איתנו היום כמו שכל כך מגיע לו. הוא נמצא אי שם במנהרה, אלוהים יודע באיזה סבל, ומחכה שיחזירו אותו. אז במקום חגיגות, אני מבקשת מכולכם, פה בכיכר או בבית, לעצור לרגע, ולחשוב על אבא שלי ומה עובר עליו.

כמו שנאמר בפסח "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם", כך נאמר מאז ה -7 באוקטובר, בכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא עצמו, או אביו בן ה-80 או בתו הצעירה, או בנו שנרצח, חטופים בעזה.

ממש ככה. ובמיוחד אם הוא נבחר ציבור, חבר כנסת, שר בקבינט או ראש ממשלה, כדי שלא ישכח, שלא יתרגל, שלא יתחיל לספר לעצמו או לבוחריו שיש דברים חשובים יותר או דחופים יותר מלהוציא אותם מהגיהינום שהם נמצאים בו כבר 190 יום!

ראש הממשלה, חברי הקבינט, דעו את תפקידכם ההיסטורי, כי הדבר היחיד שיזכר לכם מדור לדור הוא הצלת החטופים. זכרו, שלא אותם אתם גואלים, אלא אותנו, את כולנו, את עם ישראל, שאין לו חירות לחיות את חייו בביטחון עד שהם כולם בבית".

יזהר ליפשיץ, בנם של החטוף עודד ליפשיץ ושורדת השבי יוכבד ליפשיץ: ״אבא, המדינה דיממה, נלחמה וניסתה דרכים רבות להביאכם הביתה, אך לשווא. היו דיונים קשים בהם ניתן לכם מחיר, לחירות שלכם, למחיר שנכון לשלם בעבורכם. כמה כואב ומשפיל להיות בו לחטוף כמוך שנתן לארץ, לצבא ולמשפחה והיום אתה כמו כלב, כבר 190 יום בעזה. שמענו מספיק על הסיכונים במחיר להחזרתכם, שמענו על היחס האכזרי, הסוטה, שמקבלים החטופים – ילדים, נשים, חיילים, זקנים, אזרחים. אנו משפחות החטופים כואבות את כאבכם וסבלכם כאילו אנו שם״.

ד״ר רוית גור לינדברג, שאביה נפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים וכיום מתעסקת בחקר נושאי השבי ופדויי מלחמה: "50 שנים חלפו ממלחמת יום הכיפורים ונפילתו של אבי בשבי המצרי ושוב אוקטובר הארור הגיע וההיסטוריה חוזרת על עצמה; אלא שהפעם הופקרו לא רק חיילים אלא גם אזרחים; מתינוקות ועד מבוגרים. שבויי מלחמת יוה"כ חזרו הביתה. לא כולם. חלקם נרצחו באכזריות שם בחדרי החקירות.

אלה ששבו הביתה נותרו מצולקים בגופם ובנפשם. 'משבי לא משתחררים', כך אמר לי אחד השבויים. מפגישות כה רבות שקיימתי עם שבויים במהלך השנים ברור לי שמה שהחזיק אותם שם ברגעי השפל הקשים ביותר בחייהם היה הידיעה שממשלת ישראל הופכת עולמות בכדי להחזיר אותם ולא תפקיר אותם לעולם".

אורי אהרנפלד, שנפל בשבי המצרים במלחמת יום הכיפורים: ״אני פונה מעל במה זו למקבלי ההחלטות בממשלת ישראל ומנהיגי העולם: לחטופים, לשבויים ולנעדרים אין זמן! כל שניה בשבי קריטית, כל דקה היא נצח.  אנחנו היינו שם. לנו לא היה זמן! גם להם אין זמן.  לממשלת ישראל – אל תתנו להם למות כל שנייה מחדש! הם כבר מתו נפשית, הם כבר מתו כל יום ,בחצי שנה שעברה. זה בידיים! רק בידיים! אל תשכחו את רון אחינו! רון ארד הי"ד״.

מיקי גבריאלוב שר "ערב מול הגלעד", הזמר האמריקני ג'ון אונדרסיק הופיע גם הוא בעצרת התמיכה.

הרב רוברטו ארביב נשא תפילה לשלום החיילים והחטופים.