ג'וי וומאק היא הבלרינה האמריקנית הראשונה שהתקבלה לאקדמיית הבולשוי במוסקבה. סיפור ההצלחה של הצעירה הוא מרכז התסריט של הבמאי הניו זילנדי, ג'יימס נפייר רוברטסון. הסרט עוסק בסוג של גזענות שאנחנו לא רגילים לראות: נגד נערה לבנת עור ועיניים כחולות. עם זאת, איננו יכולים להגדיר זאת כגזענות, אם היא למעשה תתחתן ותאבד את זהותה…

הנושא של אינדיבידואליזם הוא התמה המרכזית ב-"ג'ויקה", ונראה כי צעד 'אחד בלבד' מרחיק מהחלום את הדור הצעיר שמתמודד על הצלחתו בסרט: פוגשים נערות הרוסות מבפנים, שנחנקות על ידי תחרות אלימה וחסרת רחמים. רזון הוא סימן היכר של אמנות הבלט: יש כאלה שלא אוכלות, ובשירותי האקדמיה תמיד יש כאלה שגם מחצינות אותו…

הוא מבוסס על סיפור אמיתי והוא למעשה בהשראת סרט תיעודי משנת 2021, אבל קשה שלא לחשוב על "ברבור שחור", סרט שהשיק מחדש את יקום הבלט. ישנן תנועות מצלמה מאלפות (המצלמה עוקבת אחר הפירואטים של הרקדנית, מסתובבת על עצמה עד שהאורות והצבעים מתמזגים יחדיו). עם זאת, העולם מסביב אפור וחסר צבע, עד שחצאית הטוטו והבמה מאירים את הסצנה ויוצרים פיצוץ אמיתי של גוונים.

בניגוד למקרה של רודולף נורייב, שבו אירופה ואמריקה קיבלו בברכה את הכישרון של הרקדן, ג'ויקה מוותרת על אידיאל החופש שהכירה בארצות הברית  כדי להתמודד עם גורלה – זה לא משנה שצריך ללמוד שפה רוסית ולהרגיש דחייה בגלל שורשיה. וומאק בחרה להיות רוסייה, ואף נשארת במוסקבה לאחר שנדחתה על ידי הבולשוי. זה בהחלט סרט פוליטי, שלא מסתיר הצהרות חזקות.

נטליה אוסיפובה – כוכבת הבלט הרוסי (שחיה בלונדון מזה זמן) מגלמת את עצמה, כעדות אמיתית לעולם שפועל בצורה מסוימת. בצוות השחקנים מוצאים גם את אולג איבנקו (שחקן ראשי ב-"עורב לבן", שם גילם את נורייב), אולם פה תפקידו מקבל ערך סמלי. דיאן קרוגר יפהפייה, קרה, אך לא קפואה; הביצועים שלה לפעמים מדודים מדי והיא לא מצליחה לגלם את המרושעת שצריכה לייחד דמות כה מורכבת. מצד אחר, הגיבורה – טליה ריידר, כמו הדמות שהיא מגלמת, דוחפת את עצמה לגבולותיה, מצליחה להוציא נחישות פיזית ורגשית יוצאת דופן.

רוברטסון מראה, שוב, דמות שיש לה נקודת מבט מדהימה וייחודית על העולם. אם בעבר הבמאי התמסר להיסטוריה של המאורים שנלחמים להכללה בחברה, או הלחץ והאסטרטגיה של עולם השחמט, סיפורה של וומאק – טקסנית במוסקבה, הוא ניסיון נוסף לאחד מחדש עולמות מפוצלים. הפעם הוא עושה את זה סביב סתירות פוליטיות וחברתיות, עם סרט שלמרות כמה מהמורות, דינמי ומציע חומר למחשבה.

"ג'ויקה | Joika" – עכשיו בבתי הקולנוע.