תפריט ספוג מים שנמצא באפוד ההצלה של אחד הנוסעים מספק רמז לסעודת מעמד הפועלים ששהה על האונייה. סקירת המעמדות והאוכל, לציון מאה שנה לספינה "שלא יכולה לטבוע"

מאת: שי שגב

בסיכום האירוע המכונן של טביעת הטיטאניק, מעט מוזר שלהרבה אנשים קוסם לדעת מה אכלו הנוסעים על הסיפון. השבוע, מאה שנה לאחר האסון, אתרי אינטרנט רבים מקדישים עצמם אך ורק לארוחות שהוגשו על הטיטאניק. חלק אף מנסים לשחזר את הארוחה האחרונה על ספינה אבודה מראש.

ב-2 לפנות בוקר, ב-15 באפריל, 1912, אניית "וייט סטאר" (White Star), "שלא יכולה לטבוע", שטה לאורך צפון האוקיינוס האטנלנטי בהפלגת הבכורה, עד שפגעה בקרחון וגרמה למותם של 1,500 מתוך 2,200 הנוסעים ואנשי הצוות. חשוב להדגיש, שרק שלוש שנים מאוחר יותר, ב-1 במאי, 1915, ספינת נוסעים בריטית יוקרתית בשם "לוזיטנה", טורפדה על-ידי צוללת גרמנית ממש ליד החוף של אירלנד, תוך אובדן של 1,200 איש. איש לא כתב מה האנשים האלו אכלו לארוחת הערב.

דנה מקולי, מחברת הספר "ארוחת ערב אחרונה על הטיטאניק" (Last Dinner on the Titanic), טוענת שבבדיקת המזון על הספינה, הצליחה לפתוח חלון לחייהם של האנשים שהיו על הסיפון, בהתאם למערך המעמדות של התקופה האדוארדיאנית, אשר הסתיים למעשה זמן קצר לאחר הטביעה. הספר, שיצא לאור בשנת 1997, הוליד עניין רב ברחבי העולם, אבל השאלה שנשאלה בדרך כלל הייתה: "מה היה סגנון החיים על סיפון האנייה?"

הסופרת למדה על הנוסעים עצמם, בעיקר אלו ממחלקה ראשונה המהוללת, וניסתה לשחזר את זירת האירועים של הערב האחרון, בהתאם למסמכי ארכיון.

שלושה תפריטים שרדו את הטביעה, ואלו היו נקודת המוצא: אחד מהם היה תפריט המחלקה הראשונה, מהלילה של ה-14 באפריל – הארוחה האחרונה. השני היה התפריט סוג ב' (מעמד ביניים) מאותו ערב. האחרון היה תפריט מן המחלקה השלישית (מעמד הפועלים), אך פגום עקב ספיגת מים. זה היה תפריט ארוחת הבוקר מ-12 אפריל, שנמצא באפוד ההצלה של נוסע מנוח.

בספר מוזכר, שלגבי התפריט של המחלקה השנייה (מעמד הביניים), האנשים ששרדו היו מלאי התלהבות, והיללו כמה מפואר היה האוכל: "זה היה כמו חגיגת יום ההולדת מחדש בכל לילה".

התפריט סוג ב', יועד לארוחה בת שלוש מנות, ולנוסעים הייתה אפשרות לבחור בין ארבע מנות עיקריות: דג חמור ים אפוי ברוטב מתובל, עוף בקארי עם אורז, בשר כבש ברוטב מנטה או תרנגול הודו צלוי ומתובל ברוטב חמוציות.

עבור מעמד הפועלים, ארוחת הערב הוגשה במהלך שעות הצהריים, ונכחו פריטים כגון בשר חזיר צלוי, אומצת בקר ופשטידת כליות, שפן פריקסה עם בשר משומר וכרוב ועוד.

לגבי המעמד הגבוה, כותבת הסופרת, "התפריט הימם את כולם", תפריט גורמה בן 11 מנות. תשע מן המנות לוו ביין המתאים לכל אחת מן הצלחות.

זה לקח למקולי כחצי שנה לוודא מה היו המרכיבים למנות האוכל, תוך שימוש במקורות כמו אנציקלופדיה "לארוס גסטרונומיק" ומדריכי קולנאריה צרפתיים אחרים. היא גם נאלצה לחפש פריטים "מסתוריים" כמו "עוגיות התא" (cabin biscuits).

הספר כולל כיום את כל המתכונים לתפריטים, כפי שהסופרת חושבת שהכינו אותם. לא כל המרכיבים זמינים, או מודרניים (דג החדקן למשל, או פריטים האסורים לציד). אבל היא עידכנה תחליפים למטרות הספר.

מקולי אומרת, שמה שהרשים אותה יותר מכל היה "הפרודוקטיביות של מטבח זה. הם עשו 6,000 ארוחות ביום על הטיטאניק, עם רק 80 שפים. זו היתה עבודה 24/7. הכל נעשה מאפס וזה היה אוכל מסוגנן מאוד, שנעשה במיומנות מדהימה".

יש הטוענים, שהתמקדות בנושא כגון מזון על הטיטאניק גורע מהאסון, בעוד אחרים יגידו, שהתמודדות עם פרטים כאלו זו רק בריחה ממציאות, כי הם נוגדים את האירועים המזוויעים שהתרחשו כמה שעות מאוחר יותר…