למפיק והתסריטאי לוק בסון קרתה תאונת עבודה: "נעולים" אינו רק סרט רע, אלא חיקוי זול לסרטי פעולה ומדע בדיוני. אפשר לוותר >> ציון 4

ביקורת סרט / שי שגב

מפיק הסרט, לוק בסון ("האלמנט החמישי", "לאון") היה חייב טובה, כנראה, לשני ידידיו האירים, ולכן הפקיד בידיהם את בימוי הסרט. ג'יימס מאת'ר וסטפן סנט לג'ר – צלם ותסריטאי,  היושבים לראשונה על כיסא הבמאי המשותף, היו צריכים להישאר הרחק הרחק מאחורי הקלעים.

הדמות הראשית, אנטי-גיבור, הוא סוכן CIA לשעבר בשם סנואו (גיא פירס – "ממנטו", "סודות אל. איי."), שמורשע ברצח לכאורה של עמיתו, ונידון לשלושים שנות מאסר בכלא מאובטח בתחנת חלל המרחפת כשמונים קילמוטרים מעל כדור הארץ. על סיפונה 500 עבריינים מסוכנים ביותר השרויים בהרדמה מלאכותית.

באופן מפתיע, בתו של נשיא ארצות הברית (מגי גרייס) מבקרת באיזור במסגרת שליחות הומניטרית, כי היא מאמינה שחומר ההרדמה משפיע גם על בריאות האסירים. אבל אז מתממש התרחיש הגרוע ביותר: האסיר המטורף היידל (ג'וזף גילגון) משתלט על נשק וגובר על המאבטחים. יחד עם אחיו אלכסנדר (וינסנט ריגן) ושאר עבריינים, הם לוקחים פיקוד על הכלא המעופף, ואת בת הנשיא כבת ערובה. המשך הסיפור הוא פעילותו של איש אחד הבא להצילה. על הפוסטר האמריקני של הסרט מתנוססת סיסמה: "אחד נגד חמש מאות… מה הבעיה"?

בסרט "נעולים" יש רעים, ורעים יותר. חלקם הם רעים עם מבט מאיים וקעקוע גדול ואחרים הם שוטרים שאינם מסוגלים להבדיל בין תמונה להשתקפות, מספר אנשים מרושעים שנופלים לתוך החלל וזוג דמויות שצונח מתחנת החלל היישר לכדור הארץ – בעזרת מצנח.

קשה לדעת אם הסרט נעשה בטמטום של אחד הבמאים או של שניהם יחדיו, או שזו ההפקה שהיתה היתה נלהבת להוציא לפועל כל רעיון שכבר בוצע טוב יותר בסרטי פעולה ומדע בדיוני קודמים. גם מחוות לסרטים "מת לחיות", "מלחמת הכוכבים" ו"הבריחה מלוס אנג'לס", אפשר ליישם בבימוי אסתטי ואלגנטי יותר – מאשר באסון הנקרא "נעולים".

לוק בסון חתום גם על התסריט ואף טען שעזר לפתח את הרעיונות הוויזואליים (לא הייתי מתגאה בכך). השימוש האדיר באנימציה מלאכותית, מסך ירוק זול, אפקטים של מחשב אטארי משנות השמונים, מול תסריט לא רציף, עריכה בעייתית מבחינת המשכיות ומשחק גרוע של דמויות משנה, אינם מוסיפים לאיכות הקולנועית. אבל אל תזרקו עדיין את כרטיס הקולנוע – את דמותו הוולגרית, הסקסיסטית והאלימה של גיא פירס, אפשר דווקא לחבב, ולו בזכות הציניות שבה.

"Lockout", במאים: ג'יימס מאת'ר וסטפן סנט לג'ר, 2012, צרפת

עוד בתרבות: סרט פעולה בלי פעולה

וגם: החגיגה הגדולה של קרולינה