בעלי אולם אירועים שפיטר את אותה עובדת פעמיים בשל היותה בהריון, ישלם לה סכום כסף לא מבוטל גם עבור התקופה בה הייתה מפוטרת. בית הדין לעבודה החליט שמאחר ופיטוריה אינם חוקיים, לא חל נתק ביחסי העבודה בין הצדדים

מאת אורלי ממן

עובדת באולם אירועים ברחובות, שפוטרה פעמיים בפרק זמן של כחצי שנה כשהיא בהריון, תפוצה על ידי המעסיקה בכ-100 אלף ₪. כך קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתביעה שהגישה העובדת נגד אולם האירועים. סכום הפיצוי כולל תשלום עבור חודשי ההריון בהם לא עבדה מחמת הפיטורין בתוספת עוד 60 יום, פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל הפרת החוק ושכר בגין אי הודעה מוקדמת

העובדת החלה עבודתה באולם האירועים בנובמבר 2008 וחמישה חודשים לאחר מכן פוטרה לראשונה בעילה של צמצומים. בעקבות כך, שלח בא כוחה מכתב התראה למעסיקה בציינו כי העובדת הינה הריון, על כן פיטוריה אינם חוקיים ותבע להשיבה באופן מיידי לעבודה . כתוצאה מהמכתב ולאחר שלא עבדה כחודש וחצי הוחזרה העובדת לעבודה אך פוטרה בשנית שמונה ימים בלבד לאחר מכן בעילה של אי שביעות רצון.

העובדת טענה כי סיבת הפיטורין הראשונה היתה בשל העובדה שביקשה מחבר לעבודה לא לעשן בנוכחותה מכיוון שהיא בהריון, אמירה שלאחריה קיבלה של התובעת את מכתב הפיטורים הראשון שציין באופן לאקוני: "הרינו להודיעך כי מסתיימת העסקתך בחברתנו עקב צמצומים.. .

בית המשפט הגיע למסקנה כי ההחלטה בדבר הפיטורים בפעם הראשונה "היתה כולה פרי באושים של שיקול פסול, שמתחזקת נוכח העובדה, כי הנתבעת  עצמה הכירה באי חוקיות הפיטורים עת החליטה להשיב את התובעת לעבודה בעקבות המכתב ששלח בא כוחה". בית המשפט ציין גם  כי פיטורים אלה נגועים באי חוקיות, בטלים מעיקרם ולפיכך,  במהלך ששת השבועות בהם נאלצה התובעת לשבות ממלאכה בעקבות פיטוריה הבלתי חוקיים, לא חל נתק ביחסי העבודה בין הצדדים ויש לראות את תקופת עבודתה הכוללת של התובעת אצל הנתבעת כתקופה שתחילתה ביום 01.11.08 וסופה ביום 19.05.09, היינו ששה חודשים ו- 19 יום ברצף..

לגבי הפיטורים השניים, שהתבצעו כאמור שמונה ימים בלבד אחרי שהוחזרה לעבודה, ציין בית המשפט כי במקרה זה התובעת פוטרה בשנית בניגוד לחוק עבודת נשים. ולפיכך, הרי שהיא זכאית לפיצוי בגובה שכר העבודה שהיתה משתכרת עד למועד הלידה בתוספת של 60 יום, בהם לא ניתן וסה"כ – שמונה חודשים .

"כאמור לעיל, נחה דעתנו, כי בשתי הפעמים, פוטרה התובעת בנסיבות הקשורות בעובדת הריונה ולא בתפקודה המקצועי. ניתן היה לצפות מהנתבעת, שנכוותה ברותחין במעשה הפיטורים הראשון, כי תיזהר בצוננים עת החליטה לפטר את התובעת בשנית, ולא היא. מהראיות שהוצגו בפנינו הצטיירה תמונה, לפיה מנהלי הנתבעת חיכו לשעת כושר על מנת לשוב ולפטר את התובעת בשל טענות ומענות, שלימים הוכח בפנינו כי אין להן כל ביסוס עובדתי." ציין בית המשפט בהחלטתו.