התגובה הראשונה שלי למשמע החדשות המפתיעות היתה צחוק פרוע. פשוט, נקרעתי מצחוק. איך ביבי עבד על כולנו. איך – בשעה שכולם היו בשיאה של קדחת הבחירות – הוא קדח מתחת לפני האדמה ומתחת לרדאר של כולנו ובא עם הקומבינה הזאת. שאפו, ביבי. כל הכבוד. שיחקת אותה בענק. שוב הראית לכולנו מאיפה משתין הסופרטאנקר.

וגם אתה מופז: שיחקת אותה גבר, גבר. עבדת על כולם בעיניים. רק אתמול אמרת שמדובר בהודאה של נתניהו בכישלונה המהדהד של ממשלתו ושלו לטפל בבעיותיה של ישראל. "קדימה תומכת בפיזור הכנסת ותהיה מוכנה לבחירות בכל תאריך", אמרת. "אבל לא ניתן להסתיר את הקומבינה שרקם נתניהו עם שלי יחימוביץ', שתכליתה לדחות את הדיון על חוק טל". קומבינה? עם שלי יחימוביץ'? וואלה, יש לך חוש הומור. ומי אמר את המשפט "מדובר בתרגיל מסריח כמוהו לא ראה הבית הזה מעולם". אתה, שאול מופז! אין גבול להומור.

האמת היא שהומור וצחוק הם לעתים נשקו של המדוכא או החלש – שלא נותרה לו שום ברירה אלא לצחוק. אנחנו, האזרחים הקטנים, קרובים מאוד למצב הזה, שבו לא נותר לנו אלא מפלט ההומור. אבל בכל זאת נשאלת השאלה כיצד מתכוון נתניהו לחוקק חוק "גיוס לכול" עם החרדים? וכיצד הוא מתכוון – אם הוא באמת מתכוון – לשנות את שיטת המימשל? כי כדי לעשות את שני אלו – בלי "מריחות" ובלי קומבינות – הוא יצטרך לוותר על שותפיו החרדים. אחרת יהיה זה עוד תרגיל של מריחה, מהתרגילים המוכרים והישנים ההם.

כדי להיות הוגן, צריך לומר שיש גם צדדים חיוביים לממשלת אחדות כזאת – ובעיקר בכל הקשור בהכרעות הכלכליות (קיצוץ תקציב אכזרי של עשרה מיליארד שקלים), בהכרעות המדיניות (מו"מ עם הפלסטינים) ובהכרעות הביטחוניות (איראן) העומדות לפנינו. השפעתו של שאול מופז בנושאים האלה יכולה להיות מכרעת ויכולה להיות לטובה – אבל יהיה עליו להיגמל מהרגלו הרע, להתכופף לכיוונה של כל רוח מצויה כפי שהוא עשה עד עתה.

ולבסוף שאלה קטנה: מדוע לא ראינו, ולו עשירית מהיצירתיות שהפגין נתניהו במגה-תרגיל הזה – בתחומים המדיניים והביטחוניים שעליהם הוא מופקד כראש ממשלה? מדוע בנושא הפלסטיני, לא הפגין נתניהו מעט מאותה יצירתיות – כדי שישראל לא תוקע כסרבנית השלום היחידה במזרח התיכון? מדוע היה צריך נתניהו כמעט לקרוע את החבל, ביחסיו עם אובמה, במקום להפגין קצת מאותה יצירתיות שהראה בתרגיל המבריק שלו הלילה?

אין ספק – תקופה פוליטית ומדינית מעניינת צפויה לנו עד לבחירות באוקטובר 2013, אבל כלל לא בטוח שתהיה לנו עוד הזדמנות לצחוק.