"על פרסומים כלכליים אפשר לרוב להתווכח אם הם טובים או רעים (מגמה, עונתיות, חד פעמי…) אבל איך יודעים שפרסומים כלכליים באמת טובים לכל הדעות? כנראה כאשר הדבר היחיד שיש לספקנים להגיד זה שהנתונים שקריים. פתגם אפריקני אומר ש"לשקר יש פרחים, אך לא פירות". אם פירות הכלכלה הם ירידה בשיעור האבטלה ועליה בשוקי המניות אז הנתונים הכלכליים החיוביים שמתפרסמים לאחרונה הם כנראה אמת לאמיתה", מסביר אמיר כהנוביץ, כלכלן ראשי אגף נכסים ןמחקר, כלל פיננסים.

לדבריו, "ביום שישי שחלף פורסם, כי כלכלת ארה"ב צמחה ברבעון השלישי ב-2.0%, עלייה לעומת 1.3% ברבעון השני וטוב מממוצע התחזיות של 1.8%. באירופה, קנצלרית גרמניה, מרקל, דחקה במדינות העולם לתאם את הפיקוח על המגזר הפיננסי. תשואות האג"ח בספרד נשארו יציבות (10 שנים על 5.59%) ומדד הפחד, ה-VIX, עלה מעט ל-17.8 נקודות".

המשקיעים אפילו לא יודעים אם השוק עלה או ירד?

"גופי השקעות רבים מתלבטים בשאלה כיצד הם נמדדים ע"י המשקיעים הפרטיים. אך במקום לנחש, חברת ההשקעות הענקית פרנקלין טמפלטון החלה לבצע סקרים בנושא, סקרים שהעלו תוצאות מדהימות: טמפלטון מצאה, כי לא רק שהמשקיעים הפרטיים אינם יודעים מהי התשואה שעשה שוק המניות, הם אפילו לא יודעים אם הוא עלה או ירד. בלט הסקר של שנת 2010 בו שני שליש מהמשקיעים הפרטיים חשבו שבשנת 2009 שוק המניות האמריקני נפל, כשזה בכלל זינק ביותר מ-25%! באותו נושא, מעניין כמה מהמשקיעים יודעים למשל שהשקעה באג"ח ספרדיות בשנת 2012, בעיצומו של משבר החובות באירופה, הייתה השקעה טובה יותר מאג"ח גרמניות?"

העדר ברח מספרד לגרמניה וטעה?

"משקיעים שניסו להגן על עצמם השנה מהמשבר באירופה וברחו לאג"ח הגרמניות גילו בדיעבד שהיה עדיף להם לברוח לאג"ח הספרדיות. למרות שהמשבר נמשך ואירופה אף נכנסה למיתון, השקעה באג"ח ספרדיות הייתה עדיפה על השקעה באג"ח גרמניות דומות, עם תשואה של 4.2% לעומת 2.7%. לאן ירוץ העדר כשנתקרב לצוק הכספים (כינוי לפקיעה האוטומטית בסוף 2012 של קיצוצי מסים מתקופת בוש) שנדע לאן לא לרוץ"

האם שוק המניות יכול ליפול בצוק הכספים?

"הדאגות מאירופה, מההאטה בסין, מנתוני המאקרו בארה"ב, כולם נראים פתאום זיכרונות שהתפוגגו כדי לפנות מקום לדאגות חדשות, דאגות מהצוק הפיסקלי בארה"ב ולשאלת השאלות:

"האם תהיה לו משמעות ישירה גם על שוקי ההון?

"אם צוק הכספים יתממש הוא יחנוק ממיסים את הכלכלה ומצד שני יוריד בחדות את הוצאות הממשל ויביא לפי הערכות להפחתה של כארבעה אחוזים מהתמ"ג של שנת 2013 – קרי מיתון.
בינתיים, שוקי המניות מושפעים בעיקר מעונת הדוחו"ת המאכזבת ולא נראה מתייחסת יותר מידי לצוק המתקרב. האם זה בגלל ציפייה שברגע האחרון יימצא פתרון? האם זו סתם הדחקה שכדאי לנצל? או שמא הם לא חוששים לרווחי החברות, גם בתרחיש של נפילה פיסקלית?

"להערכתנו שוק המניות איננו חסין כלכלה ובתרחיש המלא של העלאות מיסים וקיצוץ הוצאות הממשל יתכן מאד שנראה בו פגיעה. אך לא אנחנו ולא השוק מאמינים שתרחיש כזה אכן יתממש. למעשה, כולם די מאמינים שברגע האחרון יוסכם על פתרון מאוזן. השאלה היא מהו אותו רגע אחרון, כיוון שאם איתותים לפשרה יגיעו לפניו השוק יידחף לעליות ואם אחריו הלחץ יתחיל להבריח משקיעים מהשוק ועשוי להתחיל מעגל קסמים של ירידות. זוהי כנראה תקופה קלאסית להפסיק להתעדכן בחדשות, כשלעורכים הולך להיות הרבה חומר עסיסי כדי לייצר כותרות אימה. אבל חוץ מכותרות אימה אפשר לנצל את המאורע ההיסטורי כדי להיזכר בעבר:

"צוק הכספים של 1840

"(נערך מתוך בלומברג): צוק כספים הינו מצב קשה, אך לא חסר תקדים. בהיסטוריה הכלכלית האמריקאית אירעו כבר שני צוקים כאלה בעבר, האחרון ב-1937, ולפניו ב-1840. סיפורו של צוק הכספים ב-1840, מאת רוברטס אלסדאייר, פרופסור למדיניות ציבורית בבית הספר למשפטים באוניברסיטת סאפוק בבוסטון.

"הכל התחיל ממחלוקת בין מדינות צפוניות ודרומיות על מכסי מגן על מגוון רחב של מוצרים תעשייתיים המיובאים מאירופה. העניינים הגיעו לשיא בשנת 1832, כאשר דרום קרוליינה ניסתה לבטל מיסים פדרליים. הנשיא דאז, אנדרו ג'קסון, איים להשתמש בכוח נגד דרום קרוליינה, אך לבסוף בשנת 1833 נמצאה נוסחת פשרה שהבטיחה למדינות הצפוניות הגנות ל-10 שנים ולדרומיות הפחתות מיסים עוד 10 שנים. תאריך היעד להפחתה היה קבוע בחוק- 30 ביוני 1842. אך רצה הגורל ובשנת 1840 נכנסה ארה"ב למיתון עמוק ומדינות הצפון התחננו להשאיר את מכסי המגן גבוהים. המיתון ברקע, הבטחה לקיצוצי מיסים, חובות ענק של רוב המדינות (בשנת 1842 שליש מהמדינות בארה"ב פיגרו בחובות לחו"ל) וחוסר יכולת ללוות כסף מחו"ל, הביאו לכך שעסקת המיסים לא תוכל להתממש במלואה. למעשה, רק בשנת 1845 הנשיא ג'יימס פולק הוריד חלק ממכסי המגן של 1842. בהשוואת הצוק הפיסקלי של 1840 לזה של היום, היום לא חסרים מלווים לארה"ב ובריביות אפסיות, מהבחינה הזאת הבעיות של ארה"ב נראות זניחות. אם אז נפתרה בעיית הצוק וב-1937 היא לא נפתרה והחזירה את ארה"ב למיתון, מאד יתכן שקובעי המדיניות ידעו כעת מהי הדרך בה יש ללכת…"

אנחת רווחה – ארה"ב היא לא יפן?

"נתוני התמ"ג לרבעון השלישי בארה"ב שפורסמו בסוף השבוע היו אנחת רווחה למי שחשש שכלכלת ארה"ב מדשדשת לתוך מיתון נוסח יפן. כלכלת ארה"ב צמחה ברבעון השלישי ב-2.0%, עלייה לעומת 1.3% ברבעון השני, וטוב מממוצע התחזיות של 1.8% וזאת למרות פגיעה של היצוא שנחלש ב-1.6%, על רקע המיתון באירופה. אומנם לא חסרות ביקורות על מקורות ושימושי הצמיחה ובעיקר למשקל הגדול שהיו להוצאות הממשלתיות ביחס לגידול בהוצאות הפרטיות. אך מצד שני, הייתה את הבצורת הגדולה שהפחיתה לפי הנערכות כ-0.4% מהתמ"ג, מה שעשוי לפצות ברבעון הבא. אגב, מתוך נתוני התוצר בלט נתון ההשקעות בבניה שזינק ב-14.4% והוסיף לתמ"ג 0.3%. רואי חצי הכוס המלאה רואים בנתון את ניצני ההתאוששות בשוק הנדל"ן ורואי חצי הכוס הריקה רואים בו מניפולציה של הפד בהותרת הריבית אפסית".

אירלנד – סיפור הצלחה?

"אירלנד צוירה עד למשבר שפרד אותה, כסיפור הצלחה של מדינות הפריפריה באירופה. אך אם לפני המשבר היא הייתה סיפור הצלחה כעת היא המלכה של סיפורי ההצלחה כשהצליחה להוכיח כי כלכלתה גמישה ומסוגלת להתאים את עצמה בתוך פרק זמן לשינויים הנדרשים כדי להוביל. היא הצליחה להוריד את עלויות השכר, דפלציה למחירי הנכסים, הפחתת דמי האבטלה, קיצוץ במגזר הציבורי והעלאת גיל הפרישה. אירלנד חזרה להתחרות בשוק העולמי ובגדול! בשונה משאר המדינות עם הכלכלות הסוציאליסטיות הנוקשות היא מצליחה להחזיר את היצוא שלה לעליה ובאופן חריג לגמרי גם את היבוא שלה. צוחק מי שצוחק אחרון".