>>> הפרק הראשון ביומנו של מייג'ור ג'ורג': תחילתה של ידידות מופלאה? 

עכשיו אני מבין למה היא מתכוונת, אמרתי לעצמי אחרי שראיתי את דירת שלושת החדרים. באמת לא משהו. אם הבנתי נכון, לא תהיה לי גינה משל עצמי 🙁

קינג ערך לי גראנד טור של הבית. חדר אחד עם מיטה ענקית, זה יהיה שלי, החלטתי בו במקום. בחדר אחר היה מסך גדול וספה קטנה, "זה הסטאדי", אמר קינג שראה שאני מנסה להבין איפה אוכלים. חדר משעמם למדי, למעט השטיח, שצבעיו לימדו על טעמו הערב.

החדר האחרון היה סלון גדול עם עוד שתי ספות גדולות, והכל בשבילי, אילו חיים מצפים לי. כאן אנוח לי בצהריים, שכן יש פה חלון גדול שממנו ניתן לצפות על הרחוב, ועם קצת מזל אולי נזכה לראות איזו כלבונת צעירה צועדת ברחוב.

במטבח, ראיתי את קינג מתעסק עם צלחת הפלסטיק האדומה. יש! אוכל. אבל מיד התאכזבתי. קינג שם לי כוס של גרגירים יבשים והניח את הצלחת על הקרקע. כל שנותר לי לעשות זה לברוח מהאוכל הזה ולמצוא מחסה מתחת לשולחן. אני לא רוצה גרגירים יותר, רוצה שיביאו לי איזה תבשיל, עוף עם תפוחי אדמה, משהו עם עצמות, בשר אדום עם הרבה שומן נוטף. מה, הם חושבים שלא שמעתי על המאכלים האמיתיים של ההולכים על שתיים?

המינימום עליו אני מוכן להתפשר זה אוכל רטוב מקופסאות. כנראה שלא היה להם, אז הג'ינג'ית הציעה חצי קופסת קוטג' 9 אחוז וביצה. הם ניאותו לחתוך לאלף חתיכות פרוסת כתף בקר אחת  (רק לאחר שהג'ינג'ית וידאה שפג תוקפו של הכתף. מאוחר יותר גיליתי שלכלבים אין בלקסיקון מושג קולינרי שנקרא "פג תוקפו"). הם ערבבו הכל עם הגרגירים בכלי. זה סיפק אותי.

זו פגיעה בזכויות הפרט שלי. חוסר גישה למיטה

לאחר ארוחת ערב תקפה אותי עייפות, כבר שעתיים שלא ישנתי. מובן שהלכתי למיטה בחדר השינה. לא הצלחתי להבין איך אפשר לטפס עליה, לא היו מדרגות או רמפה, שעליהן אוכל לעלות. זו פשוט פגיעה בזכויות הפרט שלי. חוסר גישה למיטה. מה יכול להיות אכזרי יותר! לאחר מספר נסיונות כושלים ונפילות כואבות על אחוריי, הלכתי מתחת למיטה לעשות פיפי, וגם קקי.

הג'ינג'ית הריחה משהו והרביצה צעקה: "קח אותו למרפסת, עכשיו אני צריכה לנקות את החרא שלו, מה היה רע לך בדג זהב או שניים?".

מיד הגיע קינג ולקח אותי למרפסת. ממש הודיתי להם על כך שארגנו לי איזו קופסת קרטון עם שטיחון ישן, מגבת וגם כרית קטנה. זו לא הייתה מיטת חלומותיי.

התחלתי לבכות. שמעתי שהג'ינג'ית אמרה משהו על לזרוק אותי מהמרפסת, קינג תמך. הם התלחשו ואמרו שאסור להם לבוא אליי, כי אז אהיה מפונק ואלמד לעשות מניפולציות. קינג הוסיף שזוהי תחילת דרכי לטפס למעמד של "כלב האלפא" בבית, השולט היחיד, שיש לציית לו בכל זמן ומקום.

באמת הגזימו הפעם, בסך הכל לא נוח לי, והם כבר מפתחים תיאוריות. נראה שהם ראו יותר מדי סדרות על זאבים.

קינג נשבר ראשון ובא לראות מה שלומי, הוא התיישב לידי והחזיק אותי על בטנו. אני חושב שתוך 90 שניות נרדמתי. אחרי 92 שניות קינג קם וחזר למיטת המלכים שלו, ואני התחלתי לבכות שוב.

"תורך", שמעתי את קינג אומר לג'ינג'ית, והיא אכן קמה וגם נתנה לי מעט נקניק וישבה איתי 90 שניות עד שנרדמתי. אחרי 91 שניות היא קמה וחזרה לחדרה. אני חזרתי לבכות.

קינג הגיע, קילל אותי ארוכות, אמר שדבר ראשון בבוקר הוא מחזיר אותי לחנות ונרדם כשאני שוכב על בטנו. בבוקר התעוררנו שנינו מציוץ הציפורים. אני השתנתי על הרצפה, קינג נרטב וקילל.

לאחר חצי קופסת קוטג', ביצת עין ומעט גבינה צהובה, קינג לקח אותי לרופא חיות. הוא רצה לוודא שאני בריא. אז, נתקלתי בראשונה בחיי בתופעת המדרגות. שמעתי שלהולכים על שתיים יש מעליות, אך משום מה קינג והג'ינג'ית לא שמעו על כך.

יצאתי מדלת הבית וסירבתי בכל תוקף לרדת במדרגות; קיבלתי ורטיגו רק מהמחשבה על כך. התיישבתי וסירבתי לזוז. קינג ניסה לפתות אותי לרדת במדרגות, אני לא זזתי. הוא הרים אותי ביד אחת והוריד אותי לקומת הקרקע.

בחדר הווטרינר הרחתי לפחות 30 סוגים שונים של כלבים, שלא לדבר על אויבינו מבטן ולידה, החתולים. קינג הניח אותי לאחר יד על מיטת המתכת הקרה והרופא בחן אותי מארבע כפות רגליי ועד הראש.

איזו מין חברה זו, רק ייחוס וסטטוס מעניין אותם

מתוך השאלות שהיו לקינג, מיד קלטתי שהוא היפוכונדר לא קטן: אילו זריקות אני צריך לקבל, מה עם כדורים נגד תולעים, האם מבנה האגן שלי תקין. הוא ביקש שהרופא יסתכל לי באוזניים, יבחן את מבנה העצמות שלי ואת גודל ראשי, ולבסוף ביקש לשקול אותי, כולה שבעה ק"ג הייתי בזמנו.

"תגיד", שאל קינג באדיבות, "האם זה לברדור גזעי?"

"יש לו תעודות?" שאל האיש בחלוק הלבן.

עוד פעם התעודות האלה, איזו מין חברה זו, רק ייחוס וסטטוס מעניין אותם. "לא", ענה הקינג, "אבל הבטיחו לי בחנות שהוא לברדור גזעי, רק בלי תעודות".

"הוא לא נראה לי גזעי", קבע האיש. ידעתי שאני הולך ומסתבך, ובאמת שלא באשמתי. ידעתי שהייתי צריך לזייף איזו תעודה. שמעתי ברדיו שמדברים על איזו אוניברסיטה מזרח-אירופית, שם ניתן להשיג תעודה בקלות. איכשהו אני אהיה חייב להגיע לשם יום אחד!

"מה זאת אומרת שהוא לא לברדור גזעי?!" אמרה, יותר נכון צעקה, הג'ינג'ית, כאשר קינג סוף כל סוף אזר אומץ לספר לה. "על מה שילמנו 2,800 שקל?". רציתי להגיד לה 2,500, אבל זה לא נראה לי זמן מתאים. "תגיד לאיש בחנות שיחזיר לנו את הכסף, או שהכלב חוזר לחנות".

איזו פאדיחה, זה באמת לא נעים לי, האיש עם האוכל אשם בכל, הלוואי שהיה אומר להם שאני סתם כלב וזהו, מה זה כל הלברדור הזה, בגלל תעודה אני צריך לחזור לחנות? ממש עגמת נפש!

קינג הרים טלפון לאיש עם האוכל וצעק עליו. כשהוא צועק אני לא מבין מה שהוא אומר, אני רק יודע שאני צריך להתרחק ממנו ככל שניתן, אז הלכתי עצוב משהו לחדר השני. בדרך מצאתי גליל נייר טואלט והוצאתי עליו את זעמי.

קינג מיד ארז אותי. הסקתי שאנחנו חוזרים לחנות. עתה שוב אצטרך להילחם עם האחים שלי על אוכל, להופיע בפני ההולכים על שתיים, תמיד להיות נחמד, לישון עם פיפי וקקי של כולם, לא תחזית מעודדת במיוחד.

נהיה לי עצוב, התחלתי לבכות. קינג ניסה לנחם אותי. "חמודי, חמודי", אמר. אני אראה לו מה זה חמודי, מחזיר אותי לחנות בגלל שאין לי תעודה, איש בלי בושה, עדיף לי בכלל לא לגדול בבית שבו רק סטטוס ותעודות מעניינים אותם. שיתביישו להם!

מוזר, אבל לאחר זמן מה מצאתי את עצמי אצל רופא אחר. קינג רצה לשמוע דעה נוספת. הרופא החדש קבע שאני לברדור.

"אתה בטוח?!" שאל קינג, "כי רופא אחר אמר שזה לא נראה לו, ואשתי רוצה לקבל חזרה את כספה".

"בעיניי זה לברדור", פסק הרופא הנחמד והסביר שיש לברדור מסוג אמריקני, שזה אני, ולברדור בריטי, שזה לא אני.

ידעתי שיש צדק בעולם. קינג ביקש זאת בכתב, בשביל הג'ינג'ית (לקינג היתה זו מכה קטנה, שכן כיליד הוד מלכותה, הוא לא, איך נאמר, אוהד את האמריקנים; הוא טוען שהוא עדיין לא סלח להם על איזו מסיבת תה שערכו לו בבוסטון).

אבל קינג בכל זאת שמח, יותר ממני. בהתחלה עוד הג'ינג'ית הקניטה אותי ושאלה "איך נקרא כלב רחוב שנראה כמו לברדור ועולה 2,500 שקל? לברדור אמריקני", היתה עונה. אבל לאחר כמה ימים זה עבר לה.

אני בטוח שרק אם אלמד לשלוט על הצרכים שלי, היא ממש תתאהב בי. מעניין אם מעניקים תעודה לכלבים שהפסיקו לעשות את הצרכים שלהם בבית. אני אתלה אותה מעל המיטה העלובה שלי, סוף כל סוף יהיה גם לי במה להתגאות.

• אימייל לתגובות

המשך: האיש הנחמד נכנס דרך החלון כדי לשחק איתי