• הפרק הראשון: תחילתה של ידידות מופלאה?
• הפרק השני: אני כלב רחוב ממוצא אמריקני
• הפרק השלישי: האיש הנחמד שנכנס מהחלון כדי לשחק איתי
• הפרק הרביעי: אפרטהייד! זה מה שזה. אבל יש לי חלום

שבת בבוקר, שעה חמש, וכרגיל אני מתעורר בכלא מציוץ הציפורים המעצבנות. אני כבר שישה חודשים "בפנים", והספקתי להבין שימי שבת יכולים להיות מאוד משעממים, לפחות עד שקינג והג'ינג'ית ניאותים לצאת ממיטת המלכות שלהם ולהתחיל לדאוג לצרכיי הבסיסיים.

עד היום, כשרק הייתי מרים את רגלי כדי לשרוט את דלת העץ של המטבח שהנגר יעקב עיצב ובנה עבור 8,000 שקלים, הג'ינג'ית הייתה שומעת את משב הרוח שנוצרה מתנופת רגלי הקטנה וקופצת בבהלה להציל את דלתה פן תפגע. אני הייתי מנצל את המצב ויוצא לחופשי.

אבל היום היא לא הופיעה, אולי לא הרגישה בטוב, אולי ישנה. ניסיתי בכל כוחי להתאפק, אבל זה יצר בסיסי שחזק ממני. חוץ מזה, חשבתי שפתח קבוע בדלת, שיאפשר לי להיכנס ולצאת כרצוני, הוא רעיון גאוני.

אני יודע שלא הייתי אמור, אבל שרטתי וכרסמתי בדלת עץ הדובדבן (שבינינו, טעמה כלל לא מזכיר דובדבנים) וכמעט שהצלחתי לחפור את דרכי אל החופש, עד ששמעתי את צריחתו של קינג, שהיה לפחות שש אוקטבות גבוה מעל הצעקה הממוצעת שלו. הבנתי מיד שאני בצרה וכנראה שהם אינם מעונינים בפריצת מעבר בדלת.

קינג השתתק ובחן את עבודתי. הוא הרים אותי ביד אחת ופתח את התריסים במרפסת. זהו, ידעתי שסופי מתקרב. אמנם אנו גרים רק בקומה ראשונה, אבל המחשבה של צניחה חופשית, ללא מצנח, לא שימחה את לבי.

הדופק שלי נרגע כשהבנתי שתריסי המרפסת נפתחו רק בשביל לאפשר לאור היום לחדור לבית. כעסו של קינג גבר. הוא התיישב על הרצפה והחל לחשוב. קולה של הג'ינג'ית נשמע מהחדר "משהו קרה?"

"לא יקירתי", ענה קינג, "ג'ורג' עשה פיפי גדול".

"טוב, מה נעשה עכשיו?" חזר ואמר קינג בקול. "מה יקרה כשהג'ינג'ית תתעורר"?

נראה שהוא החל לאבד את מעט השפיות שהיתה בו. היתה לו תוכנית. הוא הרים את הטלפון ובלחש ביקש לדבר עם יעקב הנגר.

"כן, אני מודע לכך שעכשיו 08:00 בשבת, אבל זה מקרה של חיים או מוות. הדלת שלך הותקפה ע"י טרמיטים אכזריים והם אכלו לי רבע מהדלת, אני לא מאמין שנגר במעמדך יכול לעבוד עם עץ כזה.  דרך אגב, יעקב, אתה רוצה לאמץ לברדור מקסים?".

יעקב הנגר רצה לעזור, אבל לבן שלו היתה מסיבת בר-מצווה באותו היום, והוא לא תכנן לפספס את זה. הוא הסכים לבוא בשש בערב. קינג סגר איתו שהוא ימצא את הדלת במקלט של הבניין, המפתח יהיה בתא הדואר. ההסכם היה שתמורת 1,500 שקלים, הנגר יתקן את הדלת תוך שעתיים.

"התבלבלתם, יום ההולדת שלי בשבת הבאה"

קינג הוריד בזהירות את הדלת מן הצירים וירדנו למקלט, שם הניח אותה על סמרטוט. כשחזר, הניח אצבע על הפה והורה לי לא לומר כלום. קינג הכין ארוחת בוקר מלכותית והורה לי להיכנס לחדר ולהעיר את אשתו בקפיצות וליקוקים. למראה מגש ארוחת הבוקר אמרה "התבלבלתם, יום ההולדת שלי בשבת הבאה".

"כל יום איתך הוא יום הולדת עבורנו", אמר קינג. "אנחנו נתחיל בארוחת בוקר במיטה, אחר כך ניסע לתערוכת כלבים בצפון ונסיים בארוחת ערב על הטיילת בכינרת".

"תן לי חצי שעה ואהיה מוכנה", אמרה הג'ינג'ית בעודה מחסלת את הביצה מבלי להציע לי מאומה.

אחרי שעה ורבע יצאה הג'ינג'ית מהאמבטיה. בדרכה לתלות את המגבת במרפסת היא עברה במעבר החדש שנוצר ולא אמרה מילה. באמצע תליית המגבת היא הסתכלה לאחור, תוך כדי הפלת המגבת לגינה. בשבילי היה זה ללא ספק סימן להיעלם מתחת למיטה.

בעודי רץ לכיוון המחסה, אני שומע את הג'ינג'ית צועקת "איפה הדלת שלי?".

הגעתי באיחור, שכן מתחת למיטה כבר שכב קינג ומנע ממני להיכנס. "שקט", אמר לי, "אולי היא לא תגלה שאנחנו כאן, תכף היא תרגע".

אתם לא תאמינו, אבל אפילו לשטיח היתה תעודה

זו לא היתה הפעם הראשונה שתפסנו שנינו מחסה מתחת למיטה, זה קרה גם כשקינג גילה שאכלתי30 סנטימטרמרובע מהשטיח הפרסי החדש שהם זה עתה רכשו. אתם לא תאמינו, אבל אפילו לשטיח היתה תעודה, המצהירה שהיא נארגה והוכנה באיראן.

למרות שלרוב אני לומד מקינג כיצד להתנהג, אני חושב שלברוח ולהתחבא מתחת למיטה קינג למד ממני. האמת היא שכשגור קטן וחמוד עושה את זה, יש בזה מידה של חן. אבל כשקינג עושה את זה, עם כל המטר תשעים שלו, מתוך פחד מנקבה שבקושי יש לה מטר שישים, יש בזה משהו פתטי. זה מלמד שמשהו ודאי לא בסדר בעולמם של ההולכים על שתיים, או לכל הפחות אצל קינג. אולי שיקול הדעת שלי היה מוטעה כשבחרתי את שמו, שכן במראהו כעת לא היה זכר למשהו מלכותי.

כשהג'ינג'ית נכנסה לחדר, היא מיד התכופפה והביטה מתחת למיטה. קינג גמגם "אמרת משהו יקירתי, אני פשוט מנסה להוציא את ג'ורג' מכאן, משום מה הוא אוהב להתחבא מתחת למיטה".

"שמת לב שחסר איזה פריט בבית?" שאלה בטון רציני.

"אה, כן, בזמן שישנת, חשבתי שאעשה משהו חיובי ולקחתי את הדלת לאח שלי, את יודעת לעשות לדלת פוליש. יש לו את המכשיר הנהדר הזה שרכש בערוץ הקניות, הוא הבטיח שזה יהיה מוכן עד סוף היום".

"למה אתה עושה פוליש לדלת חדשה?" שאלה בתמיהה הג'ינג'ית.

"ראיתי איזושהי בליטה קטנה בחלק התחתון של הדלת, זה לא נראה לי ישר לגמרי", ענה לבחירת לבו.

"יש לי הרגשה שאתה לא לגמרי ישר", השיבה האשה, "חסר לך שהדלת הזו לא תעמוד במקומה עד סוף היום".

קינג הבטיח. כשראה שהלכה, יצאנו מתחת למיטה.

להריח בעת ובעונה אחת את כל הצ'ולנטים

קינג, הג'ינג'ית ואני, נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע צפונה. קינג הורה לי לשבת מאחור. אני לא ראיתי כל כך טוב, אז עברתי לשבת עם הג'ינג'ית מקדימה. היא פתחה לי מעט את החלון ואני הוצאתי את ראשי לחופשי.

כל כלב יודע שלנסוע במהירות100 קמ"שעם הראש מחוץ לחלון הוא אושר עילאי. קשה להסביר זאת להולכים על שתיים, אבל עוצמת הריחות גדלה פי 100 בריבוע, ובשבתות, לדוגמה, אפשר להריח בעת ובעונה אחת את כל הצ'ולנטים המתבשלים ברדיוס של 30 קמ"ר.

בזכרון יעקב עצרנו לשתות קפה אצל חברים. אנשים שיש להם בית כמו מוזיאון וגם גינה. אני שיחקתי עם הילדים, הם מה-זה יותר כיפיים מהמבוגרים. בלי מעצורים, תמיד נכונים לקחת סיכונים, לנסות דברים חדשים, לעצבן את ההורים.

רק דבר אחד אני לא סובל אצל היצורים הקטנים האלה, וזה שבכל חבורה, תמיד ניתן למצוא ילד שחושב שאם יסובב לי את הזנב מספיק חזק, אני אמריא. ילדים כאלה אני פשוט מנער מעל עצמי ומפיל על הקרקע. כן, אני מודע למחיר, כי הם גם מסוג הילדים שתמיד ירוצו להלשין להורים.

לארגן לכל הכלבים במדינה מסיבה אחת גדולה

לאחר הניסיון הכושל של הילד של בעל הבית לגרום לי להמריא, קינג, שצפה את העתיד, ארז אותי והמשכנו בדרכנו לתערוכת הכלבים. אני חושב שהדבר החיובי ביותר שעושים עבורינו ההולכים על שתיים זה לארגן לכל הכלבים במדינה מסיבה אחת גדולה.

שם זה המקום להתעדכן ברכילות הארצית, להחליף סיפורים, חידושים והמצאות. הבוגרים מעבירים חוויות ואנו הצעירים שומעים ולומדים. בין היתר למדתי שככל שאנו מתבגרים, יחסינו עם בעלינו משתפרים.

הסיבה לכך, הסביר טוני, רועה גרמני בן 12, היא שהבעלים פשוט מתייאשים. חוסר אונים נלמד, האנושיים קוראים לזה. הם לומדים שלא משנה מה שהם עושים, שום דבר לא עוזר.

"הטריק", הסביר טוני, "הוא להחזיק מעמד אצל ההורים שנה, אחרי זה הם נקשרים, מדברים עליך כבן משפחה, מתייחסים אליך כאחד הילדים, כולם משפחה אחת גדולה, בדיוק כמו להקה".

"המצליחים שבינינו נהפכים ל'אלפא' בחבורה. זאת אומרת שהם בעצם שולטים במשפחה. הפחות מוצלחים נשברים באילוף. זה מחייב אותם להיות מתחשבים יותר בהולכים על שתיים, אבל בכל מקרה, חיי כלב אינם רעים".

בו במקום החלטתי להיות ה"אלפא", רק שנשארו לי עוד מספר חודשים עד שתקופת הניסיון של השנה תיגמר. למדתי עוד כמה טריקים מהרועה הגרמני, בעיקר איך לעשות מניפולציות שעובדות על רגשות האשמה של ההורים. "אצל יהודים זה עובד טוב במיוחד", הסביר טוני.

התיישבנו לאכול על הטיילת בכינרת. לי הזמינו קציצות בשר, אני רציתי את הסטייק, אבל קינג קיבל אותו. לאחר הארוחה התחלנו את המסע הארוך הביתה. אני התיישבתי במושב האחורי, גם בגלל שהיה חושך בחוץ, אבל בעיקר רציתי לישון.

מיד כשנכנסנו הביתה, באופן אינסטינקטיבי, הלכתי לכיוון המיטה המלכותית. קינג הלך והביא את הדלת. "את רואה הכל חלק, נראה כמו דלת חדשה לגמרי", אמר קינג בגאווה.

"באמת מדהים, בעיקר נוכח העובדה שהיתה זאת דלת חדשה מלכתחילה", ענתה.

קינג הלך לישון במיטה, ואשתו נשארה לראות טלוויזיה בסלון. כשהג'ינג'ית איננה, מותר לי לישון על המיטה, אז שכבנו שנינו מכורבלים. קינג הסביר לי שיותר לא אוכל לאכול דלתות ולעשות נזקים, כי מנהל הבנק מצלצל ומתלונן על המינוס בחשבון והשכנים מתלוננים על הגינה, ובכלל, נמאס לו לנקות אחרי ולטפל בנזקיי.

בסוף היום הוא היה מאוד גאה בעצמו, על כך שהצליח לטפל במשבר הדלת בצורה כה מקצועית ומהירה, ובעיקר על כך שהג'ינג'ית לא ידעה מכלום. יום אחד אספר לה על זה וכולנו נצחק, סיכם קינג.

הטלפון צילצל, הג'ינג'ית ענתה  "שלום יעקב, מה שלומך? אני מבינה שביקרת אותנו היום, כן, כן, מצאתי את הקבלה שלך בתיבת הדואר, תודה".

קינג כבר היה מתחת למיטה, אני זינקתי אחריו.

אימייל לתגובות

המשך: הרפתקאות בפארק – מפגש עם פרחח עירוני