דווקא מארסיי – מכחול לירוק

פארקים עמוסי צמחיה ארמונות וחופי ים מדהימים ואל תשכחו לקחת מים, הדרך ארוכה היא ויפה

Print Friendly

מה דעתכם להתחיל את הבוקר בארוחת בוקר כשכל הנמל פרוש לפניכם? כוס קפה מהביל, קרואסון טוב ולחם עם חמאה טבול בקפה. לא, הוא לא נפל לשם, ולא – גם אני לא מבין למה הורס כל צרפתי באגט עם חמאה נהדרת או קרואסון טרי על ידי טבילה בכוס קפה שכשלעצמה איננה אי אי אי.

הסיור שלנו הפעם הולך להיות ארוך. קחו איתכם בקבוק מים ובגד ים (בנות, להזכירכן, אין צורך בחלק עליון).

התקן של יצירת אמנות ברחבת הארמון - צילום עמית מנדלזון

נתחיל את המסע בקצהו השני של הנמל למרגלות מבצר סיינט ניקולה. אפשר לעלות על המבצר, שממנו תוכלו לראות את הנוף אבל באמת לא הרבה יותר מזה, אם כי הנמל הישן במלוא הדרו הוא אכן מראה משובב נפש.

ארמון פרו - צילום: עמית מנדלזון

ממשיכים במעלה הרחוב בו ממוקמים כמה מהמלונות היותר טובים בעיר עד לשער הענק של ארמון הפארו (Pharo). הארמון הוא פנטזיה של נפולאון השלישי, ונבנה עבור אשתו הקיסרית יוג'יני, הרעיון היה מבנה עם ה"רגליים במים". הוא נבנה במחצית השניה של המאה ה-19 ומאכלס היום את משרדי עיריית מארסיי, הגן המטופח שמסביבו הוא אתר נהדר לילדים ולכל מי שפשוט רוצה לשבת בשמש או בצל ולהירגע. מדי פעם מותקן על המדשאה מיצג אומנותי שהילדים תמיד מוצאים מאוד אטרקטיבי לטיפוס. טיול מסביב למבנה יחשוף נוף יפהפה של האיים מצד אחד ומהצד האחר הנמל הישן ונמלי המעבורות. אבל אנחנו שם בשביל כוס קפה קטן עם קרואסון bien cuit שמשמעותו באופן כללי "חם (או רך) מהתנור",

מעבורת יוצאת מהנמל - צילום: עמית מנדלזון

כשפנינו אל הנמל הישן. כמובן יש לנוף מחיר וזו לא ארוחת בוקר זולה. בימי הקיץ החמים, העצלנים שלא רוצים ללכת רחוק פשוט יורדים למטה אל מתחת למבנה כדי לרחוץ בים, אבל בזהירות, לא קל להיכנס למים, הסלעים חלקלקים.

ממשיכים הלאה עד למבנה הענק של ה-CNM (מעגל השחייה מארסיי) – קומפלקס ענקי של בריכות שחייה שהוקם ועדיין משמש כמועדון יוקרתי לאנשי עסקים ופוליטיקאים, כאן נרקמות העסקאות הכי גדולות כמו גם מלוכלכות שיש ברמה הפוליטית או העסקית, כאן גם מקום מושבה של קבוצת השחייה של מארסיי ממנה יצאו ויוצאים אלופי עולם ומחזיקי שיאים עולמיים. הקומפלקס שוכן בסמוך לאחד החופים הפופולריים בעיר, חוף הקטלן. פופולרי משמעותו עמוס באנשים בימי החופשה אבל נגיש מאוד.

מרפסות שיזוף ומסעדות - צילום: עמית מנדלזון

ממשיכים הלאה, אנחנו בקורניש (Corniche) דהיינו לאורך קן המים, מימיננו הים ולאורך קו החוף, בצורה לא מתוכננת, מסעדות ומרפסות שיזוף כשהמוטיב המרכזי של כולם הוא "על המים". גם בימי השמש החמים ביותר משבי רוח ילוו אתכם במסע ויחד עימם השחפים שעסוקים כל הזמן בחיפוש מזון ולא בוחלים בשוד לאור יום של דוכן דגים בשוק או דייג בודד. בדרך כלל אפשר להסתכל עליהם שעות בעניין רב ובהנאה (אלא אם כן אתה דייג שנפל קורבן לשחף רעב במיוחד).

בהמשך הדרך נמצאת אנדרטה ענקית לנופלים במלחמות השונות בהן צרפת לקחה חלק. יש משהו פאשיסטי באנדרטה הזו והיא נוטה לגמד את כל הצופים בה, אם כי היא משאירה את הרושם הראוי של יראת כבוד.

Vallon des auffes - צילום: עמית מנדלזון

מצדו השני של הכביש נמצאת פינת חמד מקומית ה- Vallon des auffes מפרצון קטנטן, ממש מתחת לגשר האימתני (שלקיומו אחראי נפולאון בונפרט). תושבי המקום השלימו זה מכבר עם השותפות שנכפתה עליהם עם התיירים. המסעדות ובתי הקפה הקטנים מאוכלסים לרוב בתושבי העיר. השקט והשלווה של המפרצון הקטנטן משרה תחושת נינוחות באמצא העיר העמוסה כל כך.

ירדנו… עלינו… ממשיכים. אבל לפני כן מילת אזהרה. אם אתם מהעצלנים, אל תתפתו לקחת את האוטובוס, בעיקר לא בקיץ, ודאי לא בסופי שבוע. המסלול הזה מוביל לארבעה חופים פופולריים וכשחם, לא עובדים במארסיי אלא הולכים לים. כשארבעה חופים יושבים על ציר תנועה בן מסלול בודד לכל כיוון, התוצאה היא פקק תנועה מעצבן.

בתים משולבים בסלעים - מלמוסק - צילום: עמית מנדלזון

לשזף את לובן החורף - צילום: עמית מנדלזון

מעבר לעיקול נמצאת שכונת מלמוסק. כאן כדאי להיכנס לסמטאותיה שיובילו אתכם אל קו המים, מבני השכונה בנויים על קו המים בין הסלעים, והסלעים מאוכלסים בתושבי ותושבות העיר שמשזפים את מה שנשאר מלובן החורף ווגם מתרחצים במים הנקיים להפליא.

אישית זה גם החוף המועדף עלי, קצת מוזר לחזור הביתה מחוף הים כשאינך מצופה חול או נפט, אני מניח שזה חלק והקסם, שלא לדבר על כך שזה חוף שקט, שכן הורים לא ששים לתת לילדיהם להתרוצץ בין הסלעים.

במלמוסק תמצאו, וסביר להניח שלא תעזו להיכנס, פנינה קולינארית מקומית: הפאסדט – ניס הקטנה, מסעדה של שלושה כוכבי מישלן, ממש לעל לראשם של המשתזפים.

מבט על קטע מהקורניש בלילה - צילום: עמית מנדלזון

טוב חלאס לבהות במשתזפות, בואו נמשיך.

לא מטריד אותם האיסור - צילום: עמית מנדלזון

מכאן ועד לחוף הענק של פראדו אנחנו נעים על טיילת מעל הצוקים, מימיננו הים ומשמאלנו השכונות היותר עשירות של העיר, משובצות בווילות ענקיות שחלקן ראוי יותר לכינוי טירות. מעבר לעיקול יש פארק קטן שמוביל, איך לא, לטירה.

הטיילת הענקית מהווה בעיה לא קטנה לעיר. מצד אחד היא רעיון נהדר, מצד שני היא מעוכלת על ידי הקורוזיה של מי הים. הפרחחים של העיר קופצים ממנה אל המים (15 מטר גובה עד למים) והשוטרים שמפטרלים במקום כדי למנוע זאת, לא מצליחים לצוד אותם. אני דווקא הצלחתי.

דייגים מטילים חכותיהם למים, ג'וגרים של סוף השבוע מזיעים את נשמתם לאורך כל הטיילת, ומצלמות התיירים מתקתקות כמו משוגעות.

כמה מאות מטרים משם נמצא שוב חוף קטן ופופולארי, חוף הנביאים, אין טעם להתעכב, סביר להניח שלא תצליחו להשחיל סיכה בין שוכני החוף הזה.

חוף פראדו - רק נראה נטוש בחורף - צילום: עמית מנדלזון

חצי המדחף של ספינה הוא האטרקציה הבאה על הקורניש. אנדרטה לציון פינוי אלג'יריה בשנת 1962, למרות שצרפתים רבים רואים בנסיגה עצמה חרפה והשם שארל דה גול, האיש שכפה את הנסיגה, הוא כינוי גנאי עבורם. והנה הגענו ליעד הבא שלנו – חוף הפראדו מעין מיאמי במארסיי, חוף ענק משולב בפארק, חורשונת ומדשאה ענקית שתמיד משחקים בה כדורגל. בכלל, כדורגל זה מארסיי ומארסיי זה כדורגל, וכל ילד מקומי רוצה להיות זינדין זידאן, סמיר נאסרי או מתיו וולבואנה. כל פיסת קרקע עם מרווח תמרון של יותר משני מטרים מתאימה לכדרור וכל דבר עגול ולא חשוב החומר ממנו הוא עשוי, ישמש ככדור.

הליכה במים הקרים - צילום: עמית מנדלזון

חוף הפראדו הוא חוף ענע שמשתרע לאורך של קילומטר לערך. הוא אתר נהדר לגולשי גלים ועוד יותר לגולשי מצנח. גם בחורף תוכלו למצוא בו אנשים, בין אם אלו המשוגעים שרוחצים בים יום יום או סתם אלו האוהבים לטייל על החוף ולראות את הים הגועש ואת הגלים המתנפצים. הזקנות המקומיות פיתחו ספורט משלהן בעונות המעבר, "הליכה במים" – ראוי להערכה בעיקר כשניכר בפניהן שהמים קרים. כדורגל (כבר אמרנו), עפיפונים, ג'וגינג, יוגה, טאי צ'י, הכל הולך, וכמובן שבשום פנים ואופן לא תמצאו כאן מישהו רוכב על טרקטורון בחוף.

הגישה למים נוחה וכמו בחוף אמיתי אפשר לשכור קאיאק ולשוט בו לאורך החוף או הרחק משם אם אתה אמיץ במיוחד. ובמרכז הצומת הקרובה ניצב לו בגאון דויד מלכנו, עותק מדויק של פסלו המפורסם של מיכלאנג'לו שישבנו המרשים פונה אל החוף.

אחרי שרחצנו בים אנחנו יכולים להגיע אל תחנתנו האחרונה בסיור, פארק הבורלי. מאתיים מטרים מפסלו של דוויד אנחנו פונים ימינה ושם שוכנת לה טירת הבורלי. הטירה נבנתה במאה ה-18על ידי לואי בורלי,

מזרקות ומדשאות - טירת בורלי - עמית מנדלזון

סוחר מקומי עשיר. מעבר לרחבה הקלאסית שבחזית הארמון, עם מדשאות ענקיות ודרכים סלולות שפעם שימשו למרכבות, ומעבר למזרקות המרשימות, נמצא פארק ענק וירוק, הכולל פינות חמד רבות אגם קטן, פינת חי וצמחיה ומדשאות מטופחות, ממש בצמוד לטירה, מקום נהדר לבלות בו עם הילדים – מים, צמחיה, ברווזים וכל מה שצריך כדי להרגיש בחיק הטבע. הבידוד של הפארק מבטיח שקט מוחלט מקולות העיר הסואנת. מקום נהדר לשים את הראש ולנוח קצת אחרי הליכה ארוכה.

מים ואוירה פסטורלית - פארק הבורלי, צילום: עמית מנדלזון

זהו להשבוע, אתם בטח מותשים, בשבוע הבא נכנס לעומקה של העיר.

מפת המסלול:

Afficher from green to blue הצג על מפה גדולה יותר

מסלולים קודמים:

הנמל הישן
האיים
מוזיאונים וארכיטקטורה לאורך הרציפים

 

Print Friendly

על אודות עמית מנדלזון

צלם, עיתונאי, ארכיטקט, מעצב ואיש הי טק, חי במארסיי, צרפת. יזם שותף ונכון להיום עורך ראשי של מגפון. מתמקד בצילום חדשות, צילום רחוב, וכתיבה http://www.amitm.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, סיפורים מצולמים, תיירות, תיירות בחו"ל, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.