תאמר בעיר הזו יש עשרה מיליון נשמות.
חלקן חיות בארמונות, חלקן חיות בתהומות.
אבל אין מקום בשבילנו, יקירי, אבל אין מקום בשבילנו.

פעם הייתה לנו ארץ משלנו וחשבנו שהיא יפה,
התבונן באטלס ומצא אותה במפה.
איננו יכולים ללכת שמה כעת, יקירי, אינו יכולים ללכת שמה כעת.

בגינת הכנסייה של הכפר מתנוסס טקסוס בזקנתו.
כל אביב יחדש פריחתו.
דרכונים ישנים אינם מסוגלים לנהוג כמוהו, יקירי, דרכונים ישנים אינם מסוגלים לנהוג כמוהו.

הקונסול דפק על השולחן ופטר:
אם לא קיבלת דרכון, מעמדך הרסמי הוא של נפטר.
אבל אנו עדיין חיים, יקרי, אבל אנו עדיין חיים.

הלכתי לוועדה והציעו לי מקום ישיבה.
ביקשו ממני מנומסות לשוב כעת חיה.
אבל לאן נלך היום, יקירי, לאן נלך היום?

באתי לאסיפה, הדובר עמד על רגליו לטעון:
אם נרשה להם לבוא, הם יגנבו לנו פת יום.
הוא דיבר עליי ועליך, יקירי, הוא דיבר עליי ועליך.

חושב ששמעתי רעם סוער בשחקים.
היה זה היטלר על פני אירופה לומר: הם חייבים לשבוק חיים.
עלינו היו הדברים, יקירי, עלינו היו הדברים.

ראיתי פודל עוטה ז'קט רכוס  בסיכה.
ראיתי דלת נפתחת בפני החתול לכניסה.
אבל הם לא היו יהודים גרמנים, יקירי, אבל הם לא היו יהודים גרמנים.

 עשיתי דרכי למטה לנמל, ועמדתי על  אחד הרציפים.
התבוננתי בדגים שוחים, משל היו חופשיים.
רק עשרה רגל מאיתנו, יקירי, רק עשרה רגל מאיתנו.

הלכתי לאורך היער, רואה ציפורים על אילנות.
הם היו נטולי מדינאים ושרו במנוחות.
הם לא היו מהמין האנושי, יקירי, הם לא היו מהמין האנושי.

חלמתי שראיתי בניין בן אלף קומות:
אלף דלתות ואלף חלונות.
אף לא אחד שייך לנו, יקירי, אף לא אחד שייך לנו.

עומד על מישור גדול גדוש שלג בנופלו.
עשרת-אלפים חייל צועדים הם כה וכה.
הם מחפשים אחרינו, יקירי, הם מחפשים אחרינו.

הערת המתרגם: בדרך כלל מפרשים את הdear  כפנייה אל בת-זוג, ולא אל בן-זוג חרף כך שאודן היה הומוסקסואל.
בשירי העברית הקדומה, יש פנייה לאהובה בלשון זכר (מה שכנראה הוא ביטוי למצער להומוסקסואליות לטנטית של כמה ממשוררי ימי הביניים, מה שלמיטב ידיעתי הוחמץ בידי המחקר השמרני).
כך בחרתי גם בתרגום. בבית הרביעי בחרתי "יקרי" חלף יקירי – תחילה כפליטת קולמוס וסופו ברצון לגוון קצת

Refugee Blues

Say this city has ten million souls,
Some are living in mansions, some are living in holes:
Yet there's no place for us, my dear, yet there's no place for us.

Once we had a country and we thought it fair,
Look in the atlas and you'll find it there:
We cannot go there now, my dear, we cannot go there now.

In the village churchyard there grows an old yew,
Every spring it blossoms anew:
Old passports can't do that, my dear, old passports can't do that.

The consul banged the table and said,
"If you've got no passport you're officially dead":
But we are still alive, my dear, but we are still alive.

Went to a committee; they offered me a chair;
Asked me politely to return next year:
But where shall we go to-day, my dear, but where shall we go to-day?

Came to a public meeting; the speaker got up and said;
"If we let them in, they will steal our daily bread":
He was talking of you and me, my dear, he was talking of you and me.

Thought I heard the thunder rumbling in the sky;
It was Hitler over Europe, saying, "They must die":
O we were in his mind, my dear, O we were in his mind.

Saw a poodle in a jacket fastened with a pin,
Saw a door opened and a cat let in:
But they weren't German Jews, my dear, but they weren't German Jews.

Went down the harbour and stood upon the quay,
Saw the fish swimming as if they were free:
Only ten feet away, my dear, only ten feet away.

Walked through a wood, saw the birds in the trees;
They had no politicians and sang at their ease:
They weren't the human race, my dear, they weren't the human race.

Dreamed I saw a building with a thousand floors,
A thousand windows and a thousand doors:
Not one of them was ours, my dear, not one of them was ours.

Stood on a great plain in the falling snow;
Ten thousand soldiers marched to and fro:
Looking for you and me, my dear, looking for you and me.

 

WH Auden