מחיקה
בְּגִיל חָמֵשׁ בָּרַכֶּבֶת לְפָּלֶשְׂתִּינָא
אָהַבְתִּי אֶת אִמָּא.
כָּךְ אוֹהֲבִים יְלָדִים.
עַל גְּבוּל הוּנְגָּרִיָּה
מָחַקִתִּי אֶת אִמָּא.
כָּךְ אוֹהֲבִים יְלָדִים.
שיר ערש
נִשֵּׂאתִי עַל גַּב, כְּחָתוּל מֻקְסָם שְׁחֹר.
אַל תִּדְאַג יֶלֶד, שָׁרָה צִפּוֹר,
וְדָם עַל הַשְּׁבִיל, הַשֶּׁלֶג שָׁחֹר.
אַל תִּישַׁן יֶלֶד, שָׁרָה צִפּוֹר,
הִנֵּה הַכּוֹכָב, הַלְּבוֹנָה וְהַמּוֹר.
לִשְׁכֹּחַ. לִשְׁכֹּחַ. שָׁרָה צִפּוֹר,
בִּיעָרוֹת הַכּוֹכָב יָרֵחַ שִׁכּוֹר.
שודדים שיכורים
בַּיַּעַר, בַּיַּעַר בְּמַמְלֶכֶת שַׁלְוָה
הָעֵצִים כְּפָרֹכֶת וְשֶׁמֶשׁ זְרִיחָה
עוֹטְפָה אֶת כְּתֵפִי בְּלִטּוּף שִׁכְחָה.
בַּיַּעַר, בַּיַּעַר בְּמַמְלֶכֶת שַׁלְוָה
בְּיַד שִׁכּוֹרִים נָפַלְנוּ שְׁדוּדִים.
בְּאֶגְרֹפִים הֵם גֵּרְשׁוּנוֹ, לֹא בְּרוֹבִים.
בַּיַּעַר, בַּיַּעַר בְּמַמְלֶכֶת שַׁלְוָה
אַרְנֶבֶת קְפוּאָה מַרְטִיטָה אֶת אַפָּהּ,
מֵישִׁירָה מַבָּטָהּ בְּלִטּוּף נְשִׁיכָה.
החקירה
תְּחִלָּה לָקְחוּ אֶת הַמְּעִיל שֶׁל אַבָּא
אַחַר כָּךְ אֶת הַשָּׁעוֹן.
אֶת הַמִּזְוָדוֹת הֵנִיחוּ בַּעֲרֵמָה לְיָד הַקִּיר.
גָּם אֶת הָאֲנָשִׁים.
כָּכָה חוֹקְרִים.
אוֹתִי שָׁלְחוּ לַעֲלִיַּת הַגַּג.
רֵיחַ הֶחָלָב הַגַּס הִתְעָרֵב בְּמִיץ הַצּוֹאָה.
הָיִיתִי לְבָד. רָצִיתִי לְהָקִיא.
אמי
בַּחַלּוֹן הַפָּתוּחַ
הַנָּהָר זוֹרֵם בְּעֵינֶיהָ
בְּאוֹר הַיָרֵחַ
יַעֲרוֹת הַלִּבְנֶה
מְעַרְסְלִים נֹעַם
בְּצִבְעֵי כֶּסֶף וּוֶרֶד
וְחֹשֶׁךְ מוֹתָהּ
מִתְנוֹעֵעַ
כְּמוֹ פֶּרַח
טוֹבֵעַ בְּמִצְחִי הַבָּהִיר
בִּשְׁנָתִי
זיכרונות ברווזים
צְלָבֵי כְּנֵסִיָּה קְשַׁת יוֹם
מְהַפְּנְטִים אֶת הָעַיִן.
מֵאֲחוֹרֵי הַצְּרִיף
יִלְלוֹת הַכְּלָבִים כְּמַאֲוַיֵי הַגֵּאוּת וְהַשֶּׁפֶל.
מַעֲרֵה בּוֹץ חָשׁוּךְ
וְגָדֵר, צְלָלִיּוֹת אֲרֻבָּה.
רֵיחוֹת אֲרוּחָה. זִכְרוֹנוֹת
בַּרְוָזִים, בַּרְוָזִים וּבְרֵכָה.
שסע קטיפה
כַּלְבָּה זְקֵנָה כִּמְשֻׁגַּעַת
זִנְּקָה מִלֹּעַ עֲלָטָה,
הִטְבִּיעָה אוֹתִי בְּרֻקָּהּ.
בִּמְקוֹם הַנְּשִׁיכָה
שֶׁסַע קְטִיפָה.
בְּמוֹת אִמָּאסַבְתָּא צִוְּתָה לִי
תְּפִלַת 'שְׁמַע'.
כָּל עֶרֶב בִּקְרוֹן הָרַכֶּבֶת
'שְׁמַע יִשְֹרוּאֵל'
בְּיִסּוּרִים גְּדוֹיְלִים
לְעֵת נְעִילָה.
מָה אֹרֶךְ הַצֵּל
בִּמְקוֹמוֹת נְשִׁיכָה?
שֶׁסַע רָדוּם
בִּיקוֹד הַקָּרָה.
גָּדוֹל מִן הָאִיד
בְּתַת הַכָּרָה.
שר היער
אִשָּׁה עֵירֻמָּה
מְלֻבָּה מִלַּהַט הַקֶּרַח
צָפָה בַּשֶּׁלֶג
עֲטוּפָה בְּתַכְרִיךְ עוֹר.
צְפוּף גְּבִינַיִם
חֹשֶׁךְ שָׂעִיר כְּאִכָּר
מִתְכּוֹנֵן לִכְרִיתָה עִם
חֶרְמֵשׁ בְּיַד קוֹר.
לוּבָּה, דָּמֵךְ
בִּשְׂעַר שַׂר הַיַּעַר מָלֵא.
וְטַחַב מְחַתֵּל אֶת בִּטְנֵךְ
גּוֹחֵן וְרוֹטֵן אֵד קִטּוֹר.
(2010)
ד"ר חיים נגיד משורר, חוקר תרבות ועורך
[related-posts title="שיר אחד"]
שולמית אפפל
20 בינואר 2014 @ 11:09
איזה שירים נפלאים של חיים נגיד. והסבתא שלך הייתה יפה ואת יפה.
ורק את הלב יש עוד לרפא. וכך תמיד.
מיא שם-אור
20 בינואר 2014 @ 15:50
תודה שולמית 🙂