הבמאי גיא ריצ'י רקח תמהיל חלקלק והיפר מסוגנן של פעולה וקומדיה, המפתה את הצופה להמשיך לצפות מכוח הוויזואליות המרשימה. כיף של סרט
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
[rating=3]
הבמאי הבריטי הנודע (ובעלה לשעבר של הזמרת מדונה) גיא ריצ'י לקח על עצמו משימה לא קלה: לעבד לקולנוע את סדרת הטלוויזיה המצליחה משנות ה-60, "שם קוד מ.ל.א.ך." ("The Man from U.N.C.L.E.") ומביא ניצחון לסגנוניות על חשבון העלילה, אם כי זה לא גורע ממוטיב ההנאה.
בדיוק כמו שהוא עשה בשני סרטי "שרלוק הולמס", ריצ'י הרכיב ארג שובבות קולנועית: תמהיל חלקלק והיפר מסוגנן של פעולה וקומדיה, המפתה את הצופה להמשיך לצפות מכוח הויזואליות המרשימה. מאותה נקודה, "שם קוד מ.ל.א.ך." מתגאה בשחקניות ובשחקנים מובילים נאים ביותר, מקומות אקזוטיים, אופנה גבוהה ופסקול חביב ביותר (ערבוב בין מוריקונה לסרטי הולמס). על כן, למה שלא נהנה?
העלילה קלה כנוצה, לפחות במונחים של סיפור מקורי, אבל יש מספיק תככים לשמור את הצופה מרותק. מבנה הסרט הוא בעצם אקספוזיציה, או הראשון בסדרה של סרטים, ובעיקר מראה כיצד גנב שהפך לסוכן מומחה של הסיי.איי.איי., נפוליאון סולו (הנרי קאביל, "סופרמן: איש הפלדה"), נאלץ לחבור לסוכן הק.ג.ב., איליה קוריאקין (ארני האמר, "הפרש הבודד"). זה קורה בשיאה של המלחמה הקרה כדי לסכל איום גרעיני שעלול להביא לסוף העולם.
מי שמסייעת להם היא גבי (אלישיה ויקנדר, "הרשות החמישית"), קרובת משפחה לאחד מהאנשים שבונים את הפצצה, ומי שמפריע להם בדרכם הם נהג מירוצים (לוקה קלבאני) ואשתו הזוממת, ויקטוריה (אליזבת דביקי).
העלילה שטחית ולא דורשת ידע קודם אודות הסדרה. היא משאילה לא מעט מסוגת סרטי הריגול (במיוחד בונד), כמו גם סרטי קולנוע קלאסיים משנות ה-60, לדוגמה "השוד המושלם" או "הג'וב האיטלקי". יש אפילו מרוץ נגד זמן כדי לעצור את הפצצה. הרגעים הטובים, שבהם "שם קוד מ.ל.א.ך." מצליח, לעומת זאת, הם בהיתוך עין הצופים, טביעת אצבע מוכרת של ריצ'י, לסגנון הרטרו שלו עצמו – כאילו ריצ'י עושה מחווה עצמית. מכאן, הסרט נראה מצוין בעידן שבו הוא מתרחש, תוך שילוב הנטייה הקודמת של ריצ'י לחלקלקות ויזואלית, תוך קטעי אקשן נהדרים ופסקול מושלם שאף מעצים את המתרחש בתמונה.
השחקנים בתפקידים הראשיים טובים גם הם. קאביל סביר בהחלט כגיבור קר וחסר הבעת פנים בדיאלוגים; האמר חביב כבעל שרירים, למרות שהטקסטים שלו חלשים למדי; ויקנדר מחניקה ועוקצנית על אף המראה המושך שלה; ובעוד שיש שחקן חיזוק – יו גרנט, דווקא דביקי משכנעת במיוחד כמרשעת העיקרית.
יש פגמים: במיוחד רצף עינויים ממושך למדי שזורק אזכורי שואה מיותרים, בנוסף לעובדה, שהסרט לא ממש מאפשר לצופים להכיר את הדמויות כמו שצריך: קאביל מצטייר כקריר מדי, ולדביקי חסר זמן מסך כדי להרגיש עד הסוף את נוכחותה המאיימת.
"שם קוד מ.ל.א.ך." מספק בידור משעשע, מרגש ומותח במידה שווה. זה כיפי לקהל, ולפי חישובי הוליווד – זה ראוי לסרט המשך.