★★★★★

חלומות לפעמים מתגשמים ו"חלום ליל קיץ" היא הצגה חלומית ומשעשעת רוב הזמן, שלא מתיימרת להמציא מחדש את שקספיר, וגם לא מבזה אותו. שקספיר הוא בעיה בתיאטרון הישראלי וברכות לחאן על האומץ להתמודד עם העלילה והטקסט של הגאון.

שקספיר כתב קומדיה על אהבה, תשוקה ויצרים, על הקונפליקט הפנימי בין הרצון לשמור על יציבות וביטחון בזוגיות מול הרצון להתסתכן ולפרוץ גבולות. הבמאית שיר גולדברג לקחה את ההתרחשות לימינו אלה, והפכה אותה למסיבת די ג'יי, שיש בה חילופי זוגות, אהבות אסורות, פחדים ופנטזיות.  כל החומרים שמהם עשויים חלומות וכל מה שהופך את החיים למעניינים יותר וגם למסוכנים יותר. כמעט כמו בטלנובלה. בסוף האהבה מנצחת וכולם מתחתנים "כמו שצריך".

אני חושב ששקספיר היה אוהב את הפרשנות של גולדברג.  זו אינה קומדיה מטורפת וחסרת גבולות, וגם הסקס מאוד מרומז. ההצגה של גולדברג מדגישה את היחסים בין הדמויות ואת המסרים שמסתתרים בין השורות. שחקני החאן משוחררים יותר מתמיד, משתעשעים על  הבמה ונהנים מכל רגע. אם השחקנים נהנים גם הקהל נהנה.

אהבתי במיוחד את זוג האוהבים דניאל גל בתפקיד הרמיה ואריאל וולף בתפקיד ליסנדר, את נילי רוגל בתפקיד הלנה, ויהויכין פרידלנדר בתפקיד אגאוס. ארז שפריר עדיין מתעקש להצחיק בכוח. לפעמים זה עובד, רוב הזמן – לא. ממליץ לשפריר, שחקן מוכשר, אבל קומיקאי לא מבריק, לגלם תפקידים דרמטיים, טעונים, ולהפסיק, לפחות לזמן מה, עם השטיקים והטריקים.

הבמה הקטנה והאינטימית של החאן מצליחה להכיל את האירועים, למרות שמדי פעם נראה לי שצפוף שם. "חלום ליל קיץ" אינה הצגה גדולה, יש בה קטעים נפלאים שזורמים עם הטקסט, וקטעים פחות טובים ובעיקר מאולצים. אבל השורה האחרונה חיובית: ההצגה מעניקה 100 דקות של בריחה מהמציאות, וזה הרבה בימינו. קומדיה פרועה ואנרגטית, שתחמם לכם את החורף.