מָה בָּעֵדֶר

בַּעֲלֵי חַיִּים בָּעֵדֶר

בְּנֵי אָדָם בָּעֵדֶר

גִּבּוֹרִים וְנָשִׁים, מְשׁוֹרְרִים וּמְשׁוֹרְרוֹת

נֻסְחַת הַלֵּב הַמְדַמֵּם

קָרְבַּן הָעֵדֶר

אֲנִי זוֹכֵר, הֶרְאֵיתִי לְאִמִּי אֶת שְׁלַל הַצַּיִד:

חַרְגּוֹל וּשְׁנֵי פַּרְפָּרִים

כְּלוּאָה בִּי יְדִיעָה

כְּמוֹ אֱגוֹז בְּכַף יָדָהּ שֶׁל בִּתִּי

תִּתְרַחֵק

הֵם מְסֻכָּנִים

מָה בָּעֶצֶב

אֵיזוֹ גַּחְלִילִית בּוֹעֶרֶת

אֵיזוֹ טִפָּה אֲחוּזָה בְּפִי הַבֶּרֶז

כָּל תּוֹדָעַת הַחִטָּה

אֵינִי זוֹכֵר דָּבָר מִכָּל זֶה

אֵינִי זוֹכֵר דָּבָר

נִדְמֶה לִי שֶׁהָיִיתִי פַּעַם גּוֹזָל וְנִשְׁמַטְתִּי

הָרֶגַע הַזֶּה רַךְ כְּמוֹ

אַגָּס טָמוּן בְּתִיק יְלָדִים

מָה נִכְרַת בְּלִי לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן

אֵינִי זוֹכֵר דָּבָר מִכָּל זֶה

אֵינִי זוֹכֵר דָּבָר

**

"מות הציפור", ספר שיריו הרביעי של המשורר רון דהן, מחולק לשבעה שערים. כל שער כולל מספר שירים, שהם ספק מחזור שירים, ספק פואמה, ספק רכבת שירים שבה כל שיר משתרשר מהשיר שלפניו, אלא שעדיין לכל שיר יש קיום עצמאי. לכל שיר אין שם; רק השערים קיבלו שמות.

השער השלישי קרוי "מה", ובו כל שיר מתחיל במילים "מה בָּ", כמו "מה בעצב" ו"מה בעדר" בשני השירים שהבאתי למעלה ולקוחים משער זה. הרפטטיביות הזו – שהיא מוטיב חוזר בשיריו של דהן, כמו המילים "מות הציפור" בשער השישי – כמובן מושכת את תשומת הלב למילה המנחה, במקרה זה – מה.

יצא לי לגרגר בגרון הרבה את המילה "מה" בעקבות הקריאה בספר שיריו הנפלא של דהן. מה. איזו מילה נפלאה, מילה קטנטנה שאוצרת כל-כך הרבה אפשרויות. מילה שמבטאת פליאה, פתיחה, ביקורת. "הדיווח" בכל אחד מן השירים הוא כמובן בכלל לא תמים, להפך – הוא פתיחה של תיבת פנדורה, אולי אפילו איזה כתב אישום.

בכלל, פתיחת כל שיר בשאלה מזכירה איזו נקודת מבט של ילד. בעוד אצל המבוגרים הכל ברור ומובן מאליו ומסתיים בנקודה ובסימן קריאה, השירים של דהן הם כמו הילד בסיפור, אשר בעוד כל המבוגרים מעמידים פנים, מצביע על המלך ואומר: "המלך הוא עירום".

המשורר רון דהן (39), מתגורר בפרדס חנה. פרסם עד כה ארבעה ספרי שירה ושלושה ספרי פרוזה