"צ'פלין" – תיאטרון ת"א ותיאטרון חיפה: לא להיט, אבל נוגע ללב

שיאו של המחזמר מתרחש כאשר צ'רלי צ'פלין, אמן גאון ופורץ דרך, אינו חושש להביע את דעותיו הפוליטיות – ובכך מסכן את הקריירה שלו. "צ'פלין" אינו מחזמר מבריק, אבל הוא מעניק שעתיים וחצי של הנאה בעיקר בזכות עפרי ביטרמן, שמגלם בצורה מופלאה את האמן הגאון

Print Friendly

★★★★★

צ'רלי צ'פלין היה אמן גאון ואדם שנוי במחלוקת. המחזמר החדש יחסית, "צ'פלין", שמגיע אלינו היישר מברודוויי (כתבו: כריסטופר קרטיס ותומאס מהאן), מתיימר להקיף את אמנותו של גאון הקולנוע ואת אישיותו המורכבת. רוב הזמן ובעיקר במחצית הראשונה, הכמות באה על חשבון העומק והאיכות.

מה מסתתר מאחורי החיוך. ביטרמן. צילום: ולדימיר דימטרי

חלקו הראשון של המחזמר מציג בצורה שבלונית  תחנות בחייו של צ'פלין, מילד עני עד שכבש את העולם. חלקו השני והטוב יותר של המחזמר חושף את אישיותו השתלטנית של צ'פלין, את יחסיו ההרסניים עם נשים, את השערוריות המיניות ואת עמדותיו הפוליטיות, שעורו נגדו זעם מהשלטון.

צ'פלין היה אמן אמיץ ופורץ דרך, שלא חשש להתבטא נגד הלאומנות שפשטה בארה"ב ובאירופה. ובמילים אחרות: הוא היה שמאלני ושוחר שלום. צ'פלין שילם על כך מחיר יקר – וגורש מארה"ב באשמת בגידה. אלה רגעי השיא של המחזמר. רגעים שמחברים אותנו למציאות הפוליטית של ימינו ומעניקים למחזמר גוון אקטואלי. אחד הרגעים המרגשים על הבמה הוא כאשר צ'פלין, בסוף הקריירה שלו, חוזר לארה"ב לקבל את האוסקר.

חיים בסרט. טלי אורן והלהקה. צילום: ולדימיר דימטרי

זה מתקשר לתגלית של המחזמר: עפרי ביטרמן, שחקן צעיר, כריזמתי, שמגלם בצורה מופלאה את צ'פלין, כאילו נולד להיכנס לנעליו הגדולות של האמן. אהבתי גם את טלי אורן ואת אבי גרייניק. "צ'פלין", הגרסה הישראלית שביים שוקי וגנר, איננו מחזמר גדול. אחת הסיבות לכך, שבניגוד לרוב מחזות הזמר שאנו מכירים, אין כאן להיטים, שיכולים לסחוף את הקהל ולהרים את התקרה באולם. הסאונד הצורמני, שהיה בהצגה שבה נכחתי, ממש לא מתאים למחזמר מושקע שכזה.

אם להתעלם לרגע מבעיות הסאונד (שתוקן, אני מקווה), "צ'פלין" הוא מחזמר נחמד, לא מבריק, מצחיק לפעמים ונוגע ללב, שמעניק שעתיים וחצי של הנאה וגם חומר למחשבה על תפקידו של האמן כמצפן פוליטי וחברתי.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>