"קיגלר, חייו ומותו": אפשר למות מרוב שיעמום

הדבר הטוב ביותר בהצגה "קיגלר, חייו ומותו" בתיאטרון הרצליה, שהיא נמשכת רק שעה. חייו של קיגלר אינם מעניינים ומצידי הוא יכול היה למות לפני שההצגה התחילה

Print Friendly

[rating=1]

שיא האבסורד. קיגלר, בין יוסי טולדו ופלורנס בלוך. מימין: רחל דובסון. צילום: גדי דגון

השחקן המוכשר דוד קיגלר הוא הדמות הראשית בהצגה "קיגלר, חייו ומותו". לא בטוח שאני יכול לכנות בשם "הצגה" את מה שראיתי. לכל היותר מערכון פושר, שנמתח על פני שעה. וגם כך לא הבנתי מה רוצים ממני. יכול להיות שלא ירדתי לסוף דעתו של המחזאי והבמאי עודד ליפשיץ?

לפי מה שכתוב בתוכניה "קיגלר מחפש תשובה לשאלה המסובכת מי אני?" אכן שאלה מורכבת המעסיקה, מדי פעם, כל יצור אנושי. נו? אז מי אתה קיגלר? נגיד שזה מעניין מישהו. אבל השאלה נותרה בתוכניה. על הבמה לא ראיתי שקיגלר באמת מחפש משהו ולכן, כנראה, גם לא מקבל תשובה. מה שכן ראיתי זו חבורת שחקנים (פלורנס בלוך, יוסי טולדו, רחל דובסון, דינה בליי ואלברט כהן), כולם טובים, שמסתובבים סביב קיגלר וזורקים לעברו כל מיני משפטים, שמזכירם פה ושם טקסטים של חנוך לוין. רק מזכירים. קשה לקרוא לזה מחזה.

ועוד מהתוכניה: "במסעו קיגלר ממריא אל אחיו החולה באמריקה, אך מרוב הזדהות איתו הוא נתקף במחלת אחיו, וחיי השניים מתהפכים". מה זה מתהפכים. האח מבריא וקיגלר נעשה חולה ואיזו אחות לא סקסית מנסה לפתות אותו. בסוף הוא כאילו מת. לא, הוא חוזר לחיים. ההצגה נגמרה. מצידי קיגלר (הדמות כמובן) יכול היה למות לפני שההצגה התחילה  וכך היה נחסך מאיתנו השיעמומון הזה.

בתוכניה כתוב גם: "הקומי והאבסורדי בהברקה תיאטרלית מרעננת ויוצאת דופן". קומי? נגיד שפה ושם זה קצת מצחיק. קיגלר הוא אכן שחקן מצחיק, אבל לא כאן. הברקה תיאטרלית? כנראה שהשחקנים והבמאי יודעים משהו שהקהל ואני לא יודעים. אבסורדי? בהחלט. מאוד אבסורדי. להעלות על הבמה את "קיגלר, חייו ומותו" זהו שיא האבסורד. ואם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.