משרד החוץ על סף השבתה נוספת

האם שביתת עובדי משרד החוץ חוזרת? כשנה וחצי לאחר שהסתיימה שביתת עובדי משרד החוץ – ועד עובדי משרד החוץ הכריז הבוקר על סכסוך עבודה באישור ההסתדרות.

בנין משרד החוץ. שוב על סף שביתה? (צילום: ויקיפדיה)

בנין משרד החוץ. שוב על סף שביתה? (צילום: ויקיפדיה)

שביתת עובדי משרד החוץ, שכללה סגירת כל השגרירויות של ישראל בעולם, פרצה לאחר שנה של סכסוך עבודה – והסתיימה בתחילת אפריל בשנה שעברה. עובדי משרד החוץ אומרים כי סכסוך העבודה, שעליו הוכרז הבוקר, אושר בעקבות אי יישום הסכמי השכר שנחתמו עם העובדים בשנת 2014 הכוללים יישום מודל שכר חו"ל, הפסקת המינויים הפוליטיים ופגיעה בקידומם של עובדים, בחינת התנהגות מעסיק בחוסר תום לב ובדרך שאינה מקובלת ביחסי עבודה ועוד.

יו"ר ועד עובדי משרד החוץ, השגריר חנן גודר מסר: "אנשי שירות החוץ רואים בחומרה רבה את אי העמידה בהסכמים שנחתמו עימם, ויפעלו בכל הכלים העומדים לרשותם על מנת להבטיח את יכולתו של משרד החוץ להמשיך ולתפקד בצורה מקצועית. אנו דורשים מכל הגורמים הרלוונטיים ובראשם פקידי האוצר, לעמוד בהתחייבויות עליהם הם חתמו במסגרת הסכמי השכר וליישם את כל סעיפיו כלשונם ולאלתר".

בתוך כך, ועד עובדי משרד החוץ הנחה את עובדיו שלא לשתף פעולה עם סגירת השגרירויות, המתוכננת במסגרת הקיצוצים בתקציב. במברק ששלח ועד העובדים למנכ"ל המשרד, דורי גולד, נאמר: "אין ספק כי המהלך החד צדדי של סגירת נציגויות, אינו מבוסס על צורך או בחינה מקצועיים. לפיכך, אנו מנחים את כל העובדים שלא לשתף פעולה בשום צורה עם הכוונה לסגור שגרירויות ולפגוע ביחסי החוץ של ישראל, בעובדי משרד החוץ ומשפחותיהם".

באוצר הגיבו להכרזת סכסוך העבודה על ידי משרד החוץ: "החלטות הממשלה על קיצוץ רוחבי בכל המשרדים וייעול עבודת הנציגויות בחו"ל אינן תירוץ לאיום  בשביתה שתפגע באזרחי המדינה. כבר בשנת 2014 יושמו הוראותיו של ההסכם קיבוצי עם משרד החוץ שכלל תוספות שכר משמעותיות".

[related-posts]

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | סגור לתגובות

בעלי עסקים בתל-אביב הפגינו נגד הרכבת הקלה "עבורנו זוהי רכבת מוות"

עשרות בעלי עסקים בתוואי הרכבת הקלה ,התאספו אמש מול גשר מעריב כדי למחות על חוסר הטיפול בעניינם. חוסר טיפול שעלול להביא עשרות מבעלי העסקים ועובדיהם להישאר ללא מקור פרנסה.

אצבע מאשימה כלפי שר התחבורה ישראל כץ (צילום:דן בר-דוב)

"דורסים לנו את הפרנסה " מחאת בעלי העסקים (צילום : דן בר-דוב)

תחת סיסמאות כגון "הרכבת הקלה- בשבילנו היא קללה" ו " הרכבת הקלה – מביאה רק אבטלה" הביעו המפגינים את מחאתם ובעיקר את אכזבתם שאף נציג של הממשלה לא טרח לשמוע את בעיותיהם " זה פרויקט לאומי" אמר אחד המפגינים "אבל את האנשים שכחו,אנחנו שקופים עבורם".

המפגינים העלו שלוש דרישות עיקריות: הקמת קרן סיוע נזילה להצלת העסקים, ביטול כל תשלומי האגרות וההיטלים למשך כל תקופת העבודות ונציגות של שלושה מבעלי העסקים במנהלת ההקמה של הרכבת הקלה.

ח"כ הכנסת תמר זנדברג הבטיחה שמרץ תהיה שותפה לכל מהלך לסיוע לבעלי העסקים.

ח"כ הכנסת איתן כבל מהמחנה הלאומי ויו"ר ועדת הכלכלה שהגיע לתמוך במפגינים הבטיח שעם תום הפגרה יניח על שולחן הממשלה הצעת חוק להקמת קרן פיצויים לבעלי העסקים.

חכ כבל ייזום הצעת חוק לקרן פיצויים (צילום: דן בר-דוב)

ח"כ זנברג "מרץ תהיה שותפה" (צילום: דן בר-דוב)

אחרי כשעתיים,במהלכן חסמו המפגינים את צומת מעריב התפזרו המפגינים תוך הבטחה שזו לא ההפגנה האחרונה בנושא.

חוסמים את צומת מעריב (צילום: דן בר-דוב)

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ | עם התגים | סגור לתגובות

השב"כ עוצר, הצבא מרחיק והטרור בשלו: פשע שנאה והצתת אוהל מצפון לרמאללה

אוהל ששימש ככל הנראה מחסן ציוד של בדואי פלסטיני בקהילת אל-סאמיה מצפון לרמאללה, הוצת לפנות בוקר (חמישי) ונשרף לחלוטין. למרבית המזל לא שהו בו בני משפלחה כפי שהם נוהגים לעשות כמעשה שגרה. על סלעים לצידו של האוהל רוססה הכתובת: "מנהלי נקמה" ולצדה מגן דוד. הכתובת "מנהלי נקמה", מרמזת על נקמה בתגובה למעצרים מנהליים, מעצר ועיכוב פעילי ימין קיצוני ביניהם קטינים. האוהל השרוף שכן לא רחק מהכפר דומא בו אירע רצח התינוק ואביו.

צילום: זכאריה סעאד

צילום: זכאריה סעאד

צילום: זכאריה סעאד

צילום: זכאריה סעאד

צילום: זכאריה סעאד

צילום: זכאריה סעאד

תוך כך דווח ארגון חונננו כי ארבעה נערים עוכבו לחקירה בידי משטרת ש"י בפשיטת המשטרה על גבעת הבלאדים הסמוכה לכוכב השחר. לטענת הארגון אחד מהם הוא בן 13 בלבד. אתמול בבוקר עוכב לחקירה קטין בן 14 שעלה לתפילה על הר הבית בניגוד להוראות. שלשום נעצר קטין תושב השומרון למעצר מנהלי בביתו. על הקטין הוטל לשהות במעצר בית מלא לתקופה של ארבעה חודשים וכן נאסר עליו ליצור קשר עם 7 צעירים נוספים שנעצרו לחקירה. על אחד מהקטינים הוטל מעצר בית מלא לארבעה חודשים. שמואל מידד יו"ר ארגון חוננו הגיב ואמר כי "מה שמתרחש כעת הוא טירוף מערכות. אזרחים נענשים תוך עקיפת בתי המשפט ואין צורך יותר בהצגת ראיות לאיש. השירותים החשאיים משדרים כי נמאס להם מניהול חקירות באופן תקין ואני מתפלא שלא נמצא אפילו שופט אחד בסדום שיתקומם כנגד המתרחש". על נער נוסף שנעצר בליל שלישי הוטל מעצר בית מלא חצי שנה בבית הוריו ואיסור קשר עם מי מהעצורים האחרים.

צו ההרחקה לאחד הנערים עליו חתום אלוף פיקוד מרכז

צו ההרחקה לאחד הנערים עליו חתום אלוף פיקוד מרכז

החיים כשגרה: ידויי אבנים, בקת"בים והתפרעויות
אתמול נפצעו שלושה יהודים מאבנים שהושלכו לעברם במספר אירועים שונים. בסמוך למחסום הגבעות בגוש עציון איבד נהג שליטה על רכבו לאחר שרכבו נרגם באבנים, הוא סטה ממסלולו לצד בהדרך ונפצע קל. בהר הזיתים הפגינו פלסטינים ויידו אבנים לעבר אוטובוס. במהלך העימותים עם מג"ב נפצע לוחם מגב האורח קל. בסמוך למחסום חיזמא שבבנימין נפצעה קל נוסעת כאבנים יודו לעבר הרכב בו נסעה. הלילה פעלו כוחות צה"ל בבית אומר ועצרו מספר מבוקשים לחקירה, הכוחות נתקלו בהתנגדות מקומית כשפלסטינים השליכו לעברם אבנים ובקבוקי תבעירה. במתחם קבר רחל בעיסוואיה ובסילואן הושלכו מטענים מאולתרים, בקבוקי תבעירה ואבנים לעבר חיילי צה"ל. איש לא נפגע בכל התקריות הללו.

פעילות צה"ל הלילה בבית אומר (צילום:תקשורת פלסטינית)

ביום ראשון השבוע חתם שר הביטחון משה (בוגי) יעלון על שני צווי מעצר מנהלי למשך שישה חודשים לפעילי הימין הקיצוני אביתר סלונים ומאיר אטינגר, נכדו של הרב מאיר כהנא. הם נעצרו בצווים מנהליים בחשד למעורבותם בפעילות של התארגנות יהודית קיצונית. השניים נעצרו בשבוע שעבר בבית שמש ובצפת. מעצרם התרחש לאחר שני פשעי שנאה בולטים שאירעו לאחרונה. הצתת כנסיית "הלחם והדגים" על שפת הכינרת ושריפתם למוות של הפעוט עלי דוואבשה ואביו סעד דוואבשה בביתם שבכפר דומא שליד שכם. אם המשפחה ובנה בן הארבע עדיין במצב קשה לאחר שנכוו על פני 80% משטח גופם.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי, פליליים | עם התגים , , , , , | תגובה אחת

"ארוחת פרידה" בבית לסין: קומדיה שלא מעוררת תיאבון

★★★★★

 

נפרדתי לא בצער מההצגה "ארוחת פרידה", קומדיה מאת צמד המחזאים מתיה דלאפורט ואלכסנדר דה לה פאטלייר. שעה וחצי של דיבורים, כשהבסיס לסיפור הוא רצונם של בני זוג להיפטר מכמה חברים שמעיקים עליהם ועל עברם המשותף. איך הם מתכוונים לעשות את זה? להזמין את החברים לארוחת פרידה או לסעודה אחרונה (ישו, זוכרים?) כדי "להיפרד כידידים" ולהשאיר טעם טוב.

הכל דיבורים. סגל, לבנטל וגרשון

הרעיון מעניין ומאפשר דיון מרתק וחיטוט עמוק בתוך הנפש: משבר אמצע החיים, משבר זוגיות, משבר זהות, חרדות קיומיות, אמיתות ושקרים, התחלות חדשות, מה קורה לאהבה שלנו  ועוד. אז קודם כל, בהצגה של בית לסין אין ארוחה, מלבד איזה חטיף, ואין חברים, אלא חבר אחד שמגיע ומטלטל מעט את בני הזוג. מה כן יש? הרבה ויכוחים, חלקם לא מעניינים, וגם הקטעים הקומיים אינם מרובים.

נכון שעכשיו חם, אמצע הקיץ, והראש לא פנוי לדרמות כבדות ותובעניות. אבל "ארוחת פרידה" אינה הקומדיה האולטימטיבית וניתן היה למצוא חומר קומי טוב יותר כדי לרענן את הקיץ ולהתנתק מהחדשות המטרידות.

מורדי גרשון ויעל לבנטל הם בני הזוג ויובל סגל הוא החבר שמגיע לביתם ומנהל איתם דו קרב מילולי, שחושף משהו מעברם המשותף של השלושה. גרשון ולבנטל אמורים לשחק זוג שנשוי הרבה שנים, אבל זה לא הרושם שמתקבל. כלומר, קשה לי להאמין להם. משהו חורק במבנה היחסים ביניהם, אולי באשמת המחזה הבוסרי אולי בגלל המשחק הלא מרגש. הוא בחור נחמד או כנוע והיא קלעפטה עם קול מעצבן. לא ברור לי איך היא חיה איתו ובעיקר איך הוא חי איתה. אפילו סצנות אינטימיות אין בהצגה כדי להתנחם או להתעורר, אבל מדברים על זה. מי שכב/ה עם מי ולמה. הבימוי של אלון אופיר בסדר ואין בו הברקות מיוחדות. מלבד המחזה החלש והמשחק הבינוני, חסרות לי בהצגה תשוקה ואנרגיה. אפשר לוותר.

פורסם בקטגוריה ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , | סגור לתגובות

בצריכה מתמדת: חוזרים ללימודים

לייק של ד"ר גב

אין שם יותר מתאים לכסא המיועד לילדים ולבני נוער מאשר לייק. זה אמור כנראה לקרוץ לקהל המשתמשים, למרות שמה אומרים ההורים הוא יותר חשוב. לשמחתנו, הכסא מגיע מבית טוב: הוא מאפשר ישיבה נוחה עד משקל 80 ק"ג, כאשר גובה המושב – 48 ס"מ – הופך אותו למתאים לצעירים. גם עומק המושב – 46 ס"מ – מתאים לקהל היעד. לגבי יש תמיכה אנטומית מובנת שאכן הופכת אותו לנוח יחסית, והוא מגיע עם מנגנון נדנוד, וסת לשינוי עוצמת הנדנוד, שליטה בגובה המושב, וידיות לא גדולות אך מתכווננות. בנוסף, יש לכסא כיסוי בד נשלף לאוורור כמו גם לשינוי המראה. לא זול, אך נותן תמורה טובה למחיר.

390 שקלים, להשיג בד"ר גב.

[rating=4]

צילום: יח"צ

מסך מחשב של AOC

המוצר הזה מיועד למי שחושש מהשפעה שלילית מצטברת של ישיבה מול מסכי מחשב. אנו בספק אם זה מעסיק את התלמידים אבל ייתכן ואת ההורים: הטכנולוגיה שעליה מבוסס המסך הזה, מצמצמת את החשיפה לאור כחול. אור זה, המוקרן ממסכי מחשב, גורם ללחץ ברשתית האחראי לניוון מקולרי המתפתח בעין. השתמשנו במסך ולא ראינו, כדברי החברה, הבדל בינו לבין מסך רגיל; הצבעים נותרו כשם שהיו. מלבד זאת, הוא מגיע באיכות Full HD, עם חיבור HDMI התומך ב-MHL 2.0 (Mobile High Definition Link), המאפשרת לחבר אותו ישירות לסמארטפון או טבלט. יש לו זמן תגובה מהיר מספיק למשחקי מחשב, אך זמן התגובה משתנה בהתאם לגודל המסך – 1ms (22 אינטש) ו-2 ms (24 אינטש). לצעירים בבית המסך הזה יתן את כל מה שהם צריכים; וההורים יכולים להיות קצת יותר רגועים.

860/950 שקלים ל-22/24 אינטש. להשיג ברשתות שיווק ובחנויות.

 [rating=5]

צילום: יח"צ

Spring System Bag של מודן

התיק הזה אינו שייך לתיקים המתקדמים שיש היום בשוק. החברה השקיעה בו רבות בכל הפן העיצובי שלו, כולל באיכות חומרי הגלם, והוא מספק תמיכה טובה יחסית לגב של הילדים הקטנים. בנוסף, יש לו חמישה תאים שונים והוא מגיע ממותג עם מבחר רחב של דמויות. עם זאת, אין לו לדוגמא תא תרמי, פריט חובה בתיקים החדשניים ביותר; תא המים צר יחסית; והעמודים הפנימיים בתא האחורי בולטים.

199 שקלים. להשיג ברשתות ובחנויות לכלי כתיבה ולתיקים.

 [rating=3]

צילום: יח"צ

Bag Pack של קרביץ

הדבר הטוב ביותר בתיק הזה, המיועד לבני נוער הוא המחיר שלו. מאחר והתיק עשוי מחומרים בסיסיים, דבר המורגש בבד וברוכסנים עצמם, הוא עתיד להתבלות במהרה. במיוחד אם הוא אכן ישמש יום יום נער או נערה. לאור זה, תמורת 39 שקלים אפשר לרכוש בקלות תיק נוסף או יותר מכך במהלך השנה, משום שאנו תוהים האם הוא יכול באמת להחזיק מעמד שנה שלמה. המאפיינים הבסיסיים של התיק ניכרים גם בחלוקה שלו – תא גדול, תא קטן ושני תאי צד לבקבוק מים/פרי, נפח כולל של 20 ליטר. בני נוער לא מעטים לא ירצו יותר מזה.

39 שקלים. להשיג בסניפי הרשת.

[rating=3]

צילום: יח"צ

Stripe של Smash

מבין מבחר התיקים הגדול של המותג, ניסינו את התיק הזה, הפונה לבני נוער. על פניו, הוא דומה לתיק מהאייטם הקודם – תא גדול אחד ותא קדמי קטן, אבל אין לו תאים קטנים בצדדים והנפח שלו הוא 17 ליטר. אך ההבדל העיקרי הוא בחומר הגלם, שנראה איכותי עמיד יותר, כולל הרוכסנים החשובים; וגם העיצוב של התיק, שיוצא מהבנאליות לטובת חשיבה יצירתית יותר. המחיר גבוה יותר, כצפוי, אך למרות הכל גם התמורה.

149.9 שקלים. להשיג בנקודות המכירה.

[rating=3]

צילום: יח"צ

תיק גב של WILDCAT PAMPAS

לעומת שני התיקים הקודמים, התיק הזה אינו מיועד בהכרח ללימודים. אמנם בכל תיק אפשר להשתמש לכל מיני צרכים, אך העיצוב הספורטיבי שלו כמו גם התמיכה האנטומית שהוא מקנה (כולל רצועת מותן נשלפת), הופכים אותו למתאים גם לטיולים ולא רק ללימודים. אז מדוע דווקא לתלמידי תיכון או סטודנטים? בזכות התא המיוחד למחשב הנייד, תא פנימי לשתיה ועוד תאים לצרכי הלימודים השונים. גם התמיכה הטובה יחסית שהוא מספק הופכת אותו למתאים יותר בשביל לשמור על הגב הצעיר. הנפח בהתאם – 30 ליטר – וגם המחיר.

300 שקלים. להשיג בלמטייל.

[rating=4]

צילום: אודי דגן

OUTDOOR LITE של OUTDOOR

החברה השיקה ליין של תיקים לצעירים, ללימודים ובכלל. התיק הבסיסי ביותר אותו ניסינו, כולל אמנם רצועות כתף מרופדות קמעה, אבל בזה מסתיימת התמיכה של התיק בגב. מלבד זאת, מדובר בתא אחד גדול בנפח של 20 ליטר, כאשר בחלק הפנימי של גב התיק יש שני תאים קטנים לדברים הקטנים והחשובים. בנוסף, יש לתיק תא חיצוני שיתאים למחשב נייד קטן/טאבלט, אם כי הריפוד שלו אינו מהטובים; תא קדמי לפריטים קטנים; ועוד שני תאים לבקבוק מים וכד'. שמחנו שהסדרה מגיעה בשלל דוגמאות וחלוקות.

מ-129 שקלים. להשיג בקרביץ, אופיס דיפו, תיק ותיק, כפר השעשועים, חנויות מכשירי הכתיבה והתיקים

 

[rating=4]

צילום: סטודיו זוז

TOUCH של פלפוט

החברה הרחיבה השנה את ליין המוצרים של המותג. אם אינכם מכירים, זהו מותג כלי כתיבה הפונה לבני נוער ולסטודנטים, בעיקר בזכות העיצוב שלו, כולל השימוש בצבעי ניאון זוהרים, כמו גם מוצרים דוגמת תיקייה מיחדת לכרטיסי ביקור. אנו ניסינו כמה מהמוצרים שלהם – קלסר, מחברת ספירלה ועוד – ומבחינה פונקציונאלית הם עושים בדיוק את מה שמצופה מהם. העיצוב, ייאמר לזכות החברה, הצליח לקלוע לטעמם של הצעירים שניסו אותם.

מ-6.9 שקלים. להשיג בחנויות הכתיבה.

[rating=4]

צילום: יח"צ

כלי כתיבה ריחניים של SCENTOS

חברת הנסיך הקטן החלה לייבא ולשווק את כלי הכתיבה הללו, שמלבד צבע מוסיפים גם ריח. מדובר בעיקר בטושים ובמרקרים צבעוניים, שלכל אחד מהם צבע אחר וגם ריח שונה של פרי זה או אחר. הצביעה בעזרתם נוחה למדי והם עושים את העבודה הבסיסית שלהם. עניין הריח הלהיב את הילדה שהשתמשה בהם, והיא לא התאכזבה לגלות שהריח, מן הסתם, לא נשאר על הדף. בקיצור, גימיק חביב אך מוצר יעיל.

מ-14.9 שקלים. להשיג בחנויות כלי כתיבה.

[rating=4]

צילום: יח"צ חו"ל

קלמר בועות של YOLO

הקונספט של הרשת החדשה מדליק: חמש קטגוריות הנבדלות זו מזו בצבע של המוצרים, אך מלבד זאת, בכל קטגוריה תמצאו את אותם המוצרים. יש מוצרים בסיסיים כמו מחברות וקלסרים שאין בהם שינוי של ממש מלבד הצבעוניות, בהשוואה למותגים אחרים; ויש את המוצר הזה. מדובר בקלמר סמי קשיח שבועות נתנו השראה לעיצוב שלו. הוא מספיק גדול כדי להכיל כלי כתיבה בכמות מספקת בשביל הלימודים, הוא אינו שוקל הרבה וגם קל יחסית לנקות אותו.

55 שקלים. להשיג בסניפי הרשת.

[rating=4]

צילום: דינג

 

קופסאות אוכל של פעמית סטור

הילדה שקיבלה באמצע החופש הגדול את קופסת האוכל של הרשת התאהבה בה במקום. זה לא הפן הכני ששבה את ליבה, כמובן; אלא המיתוג עם הלו קיטי הפופולארית, המגיעה בדמות הולוגרמית על הקופסה הזו. זו כמובן אינה הדמות היחידה ויש מבחר אפשרויות, לבנות ולבנים. הקופסה עצמה נראית שהיא חזקה דיה לעמוד בטלטלות של תיק בית הספר; בימי הקיץ היא שימשה אותנו היטב לאריזת כריכים לבריכה ולים.

21.9 שקלים. להשיג בחנויות הרשת.

[rating=4]

צילום: יח"צ

קופסאות אוכל של קרביץ

קופסאות האוכל של הרשת שונות מאלו שבאייטם הקודם. מדובר בקופסה אחת גדולה המתחלקת לשלושה תאים שונים, כך שקל להפריד בין הילדה שקיבלה באמצע החופש הגדול את קופסת האוכל של הרשת התאהבה בה במקום. זה לא הפן הכני ששבה את ליבה, כמובן; אלא המיתוג עם הלו קיטי הפופולארית, המגיעה בדמות הולוגרמית על הקופסה הזו. זו כמובן אינה הדמות היחידה ויש מבחר אפשרויות, לבנות ולבנים. הקופסה עצמה נראית שהיא חזקה דיה לעמוד בטלטלות של תיק בית הספר; בימי הקיץ היא שימשה אותנו היטב לאריזת כריכים לבריכה ולים.

49 שקלים. להשיג בסניפי הרשת.

[rating=5]

 צילום: יח"צ

בקבוק שתייה רב פעמי של Sistema

אנחנו אוהבים את הבקבוקים של המותג,. לאחר שניסינו את הגרסה הגדולה ואת הגרסה הקטנה שלהם, גילינו ששניהם שומרים על אותם מאפיינים: התאמה טובה מאוד לגודל כף היד, בקבוק קשיח דיו כדי לספוג טלטלות בתוך התיק, פיה שנוח לשתות ממנה והכי חשוב, המים אינם מקבלים טעם לוואי מהבקבוק עצמו.

26 שקלים ל-460 מ"ל. להשיג ב-Arcosteel Kitchen.

[rating=5]

צילום: יוסי פונס

פורסם בקטגוריה חדשות כלכלה, כלכלה, פנאי, צרכנות | עם התגים , , | סגור לתגובות

מחברה בכירה בפרלמנט האיטלקי – לשגרירת ישראל ברומא

פיאמה נירנשטיין, מי שהייתה סגנית יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט האיטלקי ועלתה ארצה לפני כשנתיים – תהיה שגרירת ישראל באיטליה. זאת, לאחר שראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו החליט למנותה לשגרירה.

זהו מינוי ישיר שני של נתניהו לשגרירות מרכזית בעולם. לפני מספר ימים מינה נתניהו את יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, דני דיין, לשגריר ישראל בריו דה ז'נרו.

"אעשה כל שביכולתי לחזק את הקשרים האמיצים בין שתי המדינות". פיאמה נירנשטיין  (צילום: יח"צ)

"אעשה כל שביכולתי לחזק את הקשרים האמיצים בין שתי המדינות". פיאמה נירנשטיין (צילום: יח"צ)

פיאמה נירנשטיין ילידת פירנצה, עיתונאית וסופרת, נבחרה לפרלמנט האיטלקי באפריל 2008, כיהנה כסגנית יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט. נירנשטיין עמדה בראש הוועדה לחקר האנטישמיות של הפרלמנט האיטלקי. היא גם חברה בארגון "ידידי ישראל באירופה"  (EFI) ונמנית עם מייסדי "יוזמת ידידי ישראל". בשנת 2011 נבחרה לתפקיד יו"ר ארגון חברי הפרלמנט היהודים בעולם (ICJP).

נירנשטיין נולדה בפירנצה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה להורים אינטלקטואלים קומוניסטים, פעילי שמאל אקטיביסטים. אביה של נירנשטיין הגיע מישראל לאיטליה במהלך מלחמת העולם השנייה, כחייל בבריגדה היהודית והשתקע בפירנצה, שם פגש את אמה, עיתונאית, שלחמה אז כפרטיזנית נגד השלטון הפאשיסטי והנאצי. לאחר המלחמה היה במשך שנים כתב "על המשמר" ברומא. לזוג נולדו באיטליה שלוש בנות. אחת מאחיותיה של נירנשטיין, אף היא עיתונאית, פעילה באיטליה עד היום.

בשנות השישים של המאה ה-20 הייתה נירנשטיין פעילה בחוגי השמאל באיטליה. היא ביקרה בישראל בפעם הראשונה ב-1967, חודשיים לפני מלחמת ששת הימים, כששלחו אותה הוריה לקיבוץ נאות מרדכי, למרגלות רמת הגולן. שם היא חוותה את כל תקופת ההמתנה ואת המלחמה עצמה. החווייה הזו עצמה לא שינתה עדיין את השקפותיה, אולם כשחזרה לאיטליה לאחר המלחמה והותקפה מילולית על ידי חבריה הקומוניסטים – החלה במסעה הפוליטי ימינה ולכיוון הפרו ישראלי.

נירנשטיין מתמחה בכתיבה בנושאי טרור, אנטישמיות והסכסוך הישראלי-ערבי. היא מרבה להדגיש את הקשר בין אנטי-ישראליות לאנטישמיות וכתבה ספרים רבים בנושא. בספרה "Israele Siamo Noi" ("ישראל היא אנחנו")‏‏‏ טוענת נירנשטיין שכמדינה דמוקרטית המנהלת מלחמה יומיומית מול הטרור, משמשת למעשה ישראל כחיל החלוץ של העולם המערבי ומזהירה מפני פייסנות כלפי האסלאם הקיצוני. נירנשטיין מוצאת קשר הדוק בין הטרור האסלאמי העולמי והסכסוך הישראלי-פלסטיני ושוללת דיאלוג עם ארגוני טרור כדוגמת החמאס. נירנשטיין היא בעלת טור בעיתון "איל ג'ורנלה", ומגישה תכנית רדיו. בשנת 2011 נכללה ברשימת 50 היהודים המשפיעים בעולם ע"י  הג'רוזלם פוסט. נירנשטיין פרסמה בעבר 10 ספרים באיטלקית ושניים באנגלית.

בכתיבתה הפרו ישראלית, כמו גם בהתנגדות שהיא מעוררת כתוצאה מכך, דומה נירנשטיין מאוד לעיתונאית היהודיה הבריטית מלאני פיליפס, שגם היא החלה כפעילת שמאל ועברה בהדרגה ימינה וגם כתיבתה ופעילותה הפרו ישראלים, מן העיתונאים והאינטלקטואלים הבודדים באירופה הפועלים בכיוון זה, הביאו עליה להתקפות וחרמות דומות.

במאי 2013 עלתה נירנשטיין לישראל וקיבלה אזרחות ישראלית. עם מינויה לשגרירת ישראל באיטליה היא תוותר על אזרחותה האיטלקית.

"אני משוכנע כי פיאמה נירנשטיין תביא עימה לתפקיד ניסיון מדיני ופוליטי רב, ותצליח להעמיק את היחסים בין ישראל לבין איטליה, ידידתנו הקרובה, ותפעל לשיתוף פעולה מדיני, כלכלי, תרבותי וביטחוני", אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו. "הקשר בין ירושלים ורומא הוא בן למעלה מאלפיים שנה, אני שמח לשלוח את פיאמה נירנשטיין לחזק קשר זה".

פיאמה נירנשטיין: "שמחתי לקבל את המשימה שהציב בפניי ראש הממשלה להעמקת היחסים בין ישראל ובין איטליה. הבטחתי לראש הממשלה כי אעשה כל שביכולתי לחזק את הקשרים האמיצים בין שתי המדינות".

[related-posts]

פורסם בקטגוריה א, אירופה, אקטואליה, בארץ, בעולם, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | סגור לתגובות

הסימטריה הא-סימטרית של האלימות

רצח רבין ותוצאותיו, כבר 20 שנה והספירה נמשכת, הוכיח חד משמעית שהימין הישראלי ניזון מהאלימות על כל גווניה. ובדיוק בגלל זה הוא משקה ומטפח אותה.

מנהיגי הימין, עד האחרון שבהם, מעודדים ומטפחים את הכיבוש, הדיכוי, האפליה וההדרה על כל צורותיה: בשתיקה, בגמגום, בהאשמה אוטומטית של הקורבנות ובעיקר בגלגול האחריות כולה על איזה שמאל אמורפי, מדומיין.

בשם אחדות מזויפת, ברית אחים מקושקשת והיתתמות שמסתירה שביעות רצון על גבול האושר הטהור, קוטף הימין את פירות הרעל, מבשל מהן ריבת אלימות עשירה ומאכיל אותנו בה בכפייה. בכלל, האכלה בכפייה נהפכה ללהיט בזמן האחרון.

אז אל תתרשמו מהגינויים החריפים עאלק. אפילו כבדיחה תפלה זה לא ראוי למאכל אדם. האלימות בכל המישורים משרתת את הימין ומנציחה את כוחו ושלטונו.

מי בדיוק המקבילים שלהם? סלונים ואטינגר, מעצר מנהלי (צילום: הקול היהודי)

בלי שיודו בזה, אפילו ה"ה הרצוג ולפיד – בוז'י ויאירי המתוקים – מבינים את זה מצוין. והראיה: הזחילה המבזה שלהם לימין ולדת ולכפייה ולהנצחת הכיבוש.

הימין עושה מהאלימות הון פוליטי והוא. כבר לא מתבייש בשימוש הזה.

האלימות יוצאת מן הימין וממנו בלבד. הימין הלאומי והלאומני והמתנחלי והדתי הסרוג והדתי החרדי.
האלימות היא אכן כירסום יסודות הדמוקרטיה, אבל הימין ממילא לא ממש רוצה דמוקרטיה. טוב לו שהיא נרמסת ונדרסת.

האלימות היא מקור כוחו של הימין. היא משתלמת לו. כמה שיהיה כאן רע ואלים יותר – ככה הימין ישלוט יותר.

ובכלל, שקר, מופרך ומוטרף ככל שיהיה – אם תחזרו עליו מספיק פעמים – הוא יהיה אמת. טוב, לא ממש אמת, אבל מספיק האנשים יאמינו שהוא אמת. רוב האנשים.

וכך, השקר הכי גדול של חיינו המסוכסכים, ולא מהיום, הוא שקר ה"יש קיצונים בשני הצדדים". אז מילא שהימין – מהמרכז ועד לקצה הכי מוטרף, אלים ורצחני שלו – מאמץ ומשווק את השקר הזה בחדווה. זה מובן, זה מפלט נהדר לכל נבל. אבל כל השאר?

קחו את אביר המרכז שפוזל עכשיו ימינה ודתה, ה"ה יאיר לפיד. "קיצונים יש בשני הצדדים", הוא אומר. וחוזר ואומר. "אנחנו המרכז השפוי". אז גם אם נניח לרגע לאוויר החם והמצחין שהוא המרכז הפוליטי הישראלי, מי הם בדיוק אותם קיצונים שלפיד ג'וניור ("אלוהיי ואלוהי אבותי"…) גוזר ביניהם גזירה שווה? אנשי "שוברים שתיקה" והכהניסטים. נוער הגבעות ו"יש גבול". אתם מבינם? מבחינתו, אלה שני הקצוות – והם שווים בעיניו. כי "קיצונים יש בשני הצדדים".

כמה חוצפה, כמה עזות מצח, כמה רוע וכמה בורות אפשר לסבול. ולפיד הוא ממש לא היחיד. גם המנהיג בעיני עצמו, נכדו של הרב הראשי הרצוג, טורח לשים את עצמו במרכז. וימינה ממנו. לא שוכח להזכיר שוב ושוב ושוב את ייחוסו התורני והדיפלומטי והצבאי – נכדו של הרב הגדול, בנו של האלוף והמסבירן ואיש המודיעין והנשיא שחנן את אתם יודעים מי, ומשום מה משמיט את הביוגרפיה העורך-דינית-מיליונרית שלו עצמו – גם הוא אץ-רץ מרכזה וימינה ודתה וקדמה, ובדרך רומס בציניות חלק גדול של תומכיו ומצביעיו שלו: "יש קיצונים בשני הצדדים… אנחנו מפלגת מרכז".

והם רק הדוברים הבולטים של השיח השקרי הזה. כל הדיבור הציבורי-פוליטי-עיתונאי-צבאי-מפלגתי-פולמוסי-פובליציסטי כאן מתעקש להנציח את השקר הבוטה הזה. השקר המתועב. השקר שאין לו ידיים ולא רגליים ואפילו משל לא היה.

יש קיצונים בשני הצדדים, הא? בואו נספור ביחד:

-  כמה פעמים חזינו בקבוצת שמאלנים עזי מבט ושטופי קיצוניות שעקרו מטעי זיתים של מתנחלים תמימי דרך?

-  כמה פעמים קבוצת שמאלנים קיצונית שרפה שדות ועקרה עצי פרי של חקלאים תמימים חובשי כיפה סרוגה?

-  כמה פעמים כנופיות של שמאלנים ביריונים ואלימים תקפו במכות, במקלות ומוטות ברזל מתפללים יראי שמיים שהיו בדרך לבית הכנסת? בדרך מבית הספר? מהישיבה? מהאולפנא? בדרך לעבד את אדמותיהם ומטעיהם?

-  כמה שמאלנים קיצוניים לובשי מדים הדליפו לחבריהם השמאלנים הפורעים על פשיטות של הצבא / משטרה / מג"ב / שב"כ, שהיו בדרכם לעצור השתלטות עוינת שלהם על בתי מתנחלים ישרי דרך?

-  כמה פעמים קבוצות של הומואים ולסביות שטופי שנאה עיוורת פרצו למצעדי תורה של מאמינים חרדים ועשו בהם שפטים?

-  כמה פעמים נחשפו התארגנויות של סטודנטים למדעי הרוח, פילוסופיה ומדעי החברה – שזממו להטמין פצצות מתחת למכוניותיהם של ראש ערים מן הימין?

-  כמה פעמים זרקו שמאלנים קיצוניים רימונים חיים להפגנות של צעירי הליכוד / הבית היהודי / בני עקיבא / כהנא חי?

-  כמה פעמים הלכו חבורות של שמאלנים קיצוניים בהפגנות אחרי ארונות מתים, חבלי תלייה וגרדומים?

-  כמה פעמים קבוצות קיצוניים של שמאלנים שרפו משפחות של מתנחלים בשנתם?

- כמה פעמים שמאלני שטוף אידיאולוגיה רצח ראש ממשלה מן הימין?

תראו איזה זוג נפלא: דניאלה וייס מארחת את נתניהו בהפגנה (צילום מסך)

אז מילא שהימין משקר בלי בושה. יורה ובוכה. מקרבן – ומתקרבן בתגובה. מילא שמבחינתם, הפורעים הם תמיד אותו עשב שוטה. שולי המחנה. פרועים חסרי מנוח.  בלתי ניתנים לשליטה. מילא הימין, מה כבר אפשר לצופת ממנו. כי מה אפשר לבקש מהביריון? הוא הרי ביריון. וביריון מבין רק כוח. כי הוא… נו, ביריון.

אבל אבירי המרכז? כמה בורים, ציניים ועלובים אתם יכולים להיות? איבדתם שמץ של בושה. איבדתם את הכבוד. במקרה הטוב אתם בורים. בפועל אתם סתם שקרנים עלובים. מה, אתם באמת חושבים שאם תעשו מעצמכם ימין תצליחו ללקט עוד כמה קולות? עוד חצי מנדט? למה שהימין יצביע לכם, המזויפים, אם הוא יכול לקבל בחצי חינם את המקור?

לא משנה כמה פעמים תחזרו על השקר הזה. כי שקר בוטה, גם אם תחזרו עליו כל חייכם, עדיין יהיה שקר.
הייתי אומר לכם שתתביישו. אבל אין טעם: גם את הבושה איבדתם.

 

[related-posts title="מדבר אל הקיר - טורים קודמים"]

 

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, מאמר מערכת, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , , , , , , | 13 תגובות

אנשי משרד החוץ מאשימים: "קיים רצון מכוון לחסל את המשרד"

"מצב הדיפלומטיה הישראלית נמצא בקריסה ארגונית טוטאלית. שגרירויות ברחבי העולם קורסות, הסכמי שכר לא מיושמים ונראה כי קיים רצון מכוון לחסל את פעילות משרד החוץ". בהאשמות קשות אלו יצאו היום, עובדי משרד החוץ, בדיון סגור על מצב משרד החוץ – שהתקיים בוועדת המשנה לענייני חוץ, של וועדת החוץ והביטחון בכנסת.

משרד בהתפרקות? בניין משרד החוץ בירושלים (צילום: ויקיפדיה)

משרד בהתפרקות? בניין משרד החוץ בירושלים (צילום: ויקיפדיה)

בדיון השתתפו יו"ר הוועדה חה"כ מייקל אורן, שהיה שגריר ישראל בוושינגטון; שר החוץ לשעבר חה"כ אביגדור ליברמן, בכירי משרד החוץ, נציגי משרד האוצר, נציגי ועד עובדי משרד החוץ ונציגי האגודה הישראלית לדיפלומטיה.

בין הנושאים שעלו לדיון: הקיצוץ החד והמשמעותי של מיליוני שקלים בתקציב משרד החוץ, ההחלטה לסגור 7 נציגויות ברחבי העולם כחלק מהקיצוץ בתקציב המדינה וסוגיית אי כיבוד הסכמי השכר של עובדי משרד החוץ שנחתמו כבר ב-2014 וטרם יושמו.

יו"ר ועד עובדי משרד החוץ, השגריר חנן גודר, אמר: "בראש ובראשונה, אנו דורשים לכבד את הסכמי השכר שנחתמו עם המדינה בנובמבר 2014. בנוסף לבשורות המרות שקיבלנו עם תקציב המדינה, בדבר קיצוץ מאסיבי בתקציב המשרד, משרד החוץ הישראלי נמצא במשבר והמצב רק הולך ומתדרדר. נדמה כי קיים רצון להחליש את פעילות המשרד דרך סגירה בפועל של נציגויות, שמשמעותה סגירה של כ-10% מהפעילות של מדינת ישראל בעולם. יחסי החוץ חייבים להיות בראש סדר היום הלאומי של מדינת ישראל. מדובר בצעדים המהווים חלק ממגמה ארוכת טווח לשבש את פעילות משרד החוץ".

יו"ר האגודה הישראלית לדיפלומטיה, יאיר פרומר: "איראן קיבלה החלטה אסטרטגית להגדיל בכל שנה את תקציב החוץ שלה בכ- 10-20%. בתוך כך, הגדילה את מספר הנציגויות ואת מספר הדיפלומטים המקצועיים, כאשר התוצאה של המהלך היא קבלת הסכם הגרעין. הפלסטינים הגדילו ועשו גם כן, כך גדל תקציב ההסברה שלהם וכיום הוא אף גדול יותר משל מדינת ישראל. בהחלטה אסטרטגית זו, הם העבירו את המערכה למישור המדיני בניסיון ליצור דה-לגיטימציה למדינת ישראל. כעת, אנו נמצאים במגמה שאם נמשיך בה – נפסיד במערכה. המציאות היא, כי ברוב הנציגויות יש כעת דיפלומט מקצועי או שניים על 4-5 מדינות כמובן שדבר זה לא מאפשר פעילות וגורם נזק מדיני רב.

"כאשר איראן החליטה לעשות שינוי במדיניות שלה ולפעול יותר באופן דיפלומטי היא הגדילה את תקציב משרד החוץ שלה ב 20 אחוז", נאמר עוד בדיון. "איראן מפעילה היום 167 שגרירויות – 67 יותר ממה שיש לישראל. זה מוביל אותנו לכישלון מדיני. אחר כך כולנו נאלץ להתמודד עם הסכם גרעין רע וחרם על ישראל. אנחנו נאלצים לשלוח צוערים לחו"ל אחרי 4 חודשים בלבד מתום הקורס. זו פשוט הפקרות. משהו החליט לחסל את שירות החוץ הישראלי כי לא רוצים לשמוע את דעתנו המקצועית. מתייחסים אלינו באופן יהיר. יש לנו אחריות אבל יש לנו אפס סמכות".

יעקב ליבנה, מזכיר האגודה הישראלית לדיפלומטיה: "משרד החוץ החל תהליך של פתיחת נציגויות, וכעת המטרה בעצם סגירתן היא ברורה: לצמצם ולהחליש את משרד החוץ. עלינו להבין, כי נוכחות דיפלומטית שלנו בשטח איננה באה לידי ביטוי רק בכסף, מאחר שאם אין אנשים בשטח – העבודה פשוט לא תתבצע. השיח גולש למספרים, כאשר זו לא המציאות. תקציב הפעילות של המערך המדיני הינו בשווי של כ-20 מיליון שקל, ולאחר הורדת גורמים שונים, לא נשאר כל תקציב לפעילות משרד החוץ".

שר החוץ לשעבר, ח"כ אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו) אמר בפתח הדיון: "במצב הנוכחי כאשר מדינת ישראל נאבקת בחזית המדינית מול החרם על ישראל וכנגד הסכם הגרעין עם איראן, הממשלה גוזרת עוד ועוד מסמכויות ממשרד החוץ. ראש הממשלה פועל נגד הסכם הגרעין עם איראן בארה"ב אבל במקביל מחליט לסגור בארצות הברית שלוש נציגויות. לא ברור מה הם השיקולים המדיניים של הממשלה ועל בסיס מה מקבלים שם החלטות מדיניות. בשעה שכל משרדי הממשלה זוכים לקבל תוספת תקציב הוחלט לקצץ בתקציבו של משרד החוץ למרות שהאתגרים המדיניים רק גוברים".

אנשי משרד החוץ טענו עוד כי מתוך 180 מדינות בעולם, ישראל מפעילה באופן מלא  100 שגרירויות בלבד כאשר ברוב השגרירות עובדים רק שני דיפלומטים מקצועיים במקום לפחות ארבע. "זוהי תקלה כרונית בתפקודו של משרד החוץ בחו"ל. הקיצוץ שהוחלט לבצע בתקציב משרד החוץ הוא קשה ומשמעותי במיוחד, הרבה מעבר למה שמשרד האוצר טוען. יש לנו מקרים שבהם אנחנו מפעילים שגריר נודד שיושב בארץ אבל הוא אחראי על 9 מדינות. זו פשוט בדיחה לא רצינית ולא מקצועית".

נציג המל"ל בדיון גונן גם הוא על תפקודו ואחריותו המקצועית של משרד החוץ כשטען כי  "משרד חוץ חלש הוא פגיעה בביטחון הלאומי של ישראל. ניתן לפתור את כל בעיות משרד החוץ ל 5 שנים הקרובות עם תקציב של 2 מסוקים בלבד".

יו"ר הוועדה, ח"כ מייקל אורן סיכם: "כמי שכיהן כשגריר ישראל בוושינגטון במשך כמעט חמש שנים אני מכיר היטב את פעילותו החיונית של משרד החוץ. חלק מביטחוננו הלאומי תלוי ביכולתו של המשרד לפעול. עלינו לבחון מחדש את התקציבים המועברים עליו ולראות כיצד אנו מחזקים את הדיפלומטיה הישראלית. יחד עם זאת על המשרד לבחון את מערך כוח האדם שלו ולהתאימו למציאות המדינית שעמה אנו מתמודדים היום בעולם".

[related-posts]

פורסם בקטגוריה א, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | סגור לתגובות

"נשוי במנוסה" בקאמרי: וילוז'ני מתבזבז, הקומדיה נמסה בחום

★★★

אין לי שום דבר נגד קומדיה בתיאטרון הרפרטוארי. אפילו לא נגד פארסה, שנחשבת לז'אנר הנחות של הקומדיה. להיפך. אם עושים זאת היטב, אפשר להתגלגל מצחוק. גם בשביל זה אנחנו באים לתיאטרון. אבל אם לוקחים את הפארסה של ריי קוני, "נשוי במנוסה", והופכים אותה לשקשוקה, התוצאה לא מצחיקה ולא מעניינת. כמעט אמרתי חלטורה.

אם הבמאי אלון אופיר היה מיישם את מה שכתב בתוכניה בשבחה של הקומדיה, ואת מה שריי קוני כתב על ששת הכללים של הפארסה, זה היה מצחיק. אבל התוצאה של הפארסה הזו היא פארסה עצובה, שאינה ראויה לעלות על הבמה אפילו לא בתיאטרון מסחרי. אין דבר יותר עצוב בתיאטרון מפארסה טרחנית, שבקושי מצחיקה או שמנסה להצחיק בכוח.

שיטת השקשוקה. וילוז'ני, גולשטיין ושוורץ. צילום: ליאור נורדמן

אז מי צריך להיות חתום על הכישלון? קודם כל הבמאי, שלא החליט מה הוא רוצה: להצחיק בכל מחיר או לספר סיפור. נעזוב לרגע את הסיפור בצד, כי הוא ממש לא חשוב. כאשר הסיפור בפארסה אינו חשוב, אין צורך להעמיק, ומה שנשאר זה להצחיק. כדי להצחיק במקרה זה צריך לצאת מהקופסה, להעיז ולהתפרע על הבמה. מלבד השחקן נדב אסולין, שמצליח לשעשע, אף אחד לא באמת עושה את זה – וההצגה יוצאת מבולבלת עם דלתות מסתובבות ודמויות מאולצות. גם הפואנטה בסוף לא עונה על הציפיות. לבמאי אלון אופיר יש קרדיט של במאי מוכשר לקומדיות, זה לא המקרה.

לשמואל וילוז'ני, בתפקיד הראשי של גבר שנשוי (באושר?) לשתי נשים, מגיע מחזה טוב יותר ובמאי מבריק שיוציא ממנו את הכישרון הענק שלו. הייתי מוותר על השפם הגדול שמודבק לו, שמכסה על המימיקה. כנ"ל לגבי שאר השחקנים, שנראים כמו חיילים ממושמעים שמבצעים את הוראות הבימוי כהלכה, פחות או יותר, אבל התוצאה מאכזבת. יחד עם זאת לימור גולדשטיין עושה עבודה טובה ולאדריאה שוורץ יש נוכחות מעניינת. כל אחת מהן היא אשתו "החוקית" של וילוז'ני. נדב אסולין, אלי גורנשטיין ועמית רייס זורמים עם העלילה, כולל חריקות פה ושם.

"נשוי במנוסה" היא יצירה בינונית, שלוקחת את עצמה ברצינות רבה מדי ומפספסת את ייעודה המרכזי: להצחיק. לא שיצאתי עצוב מההצגה, אבל התאכזבתי.

פורסם בקטגוריה ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , | 2 תגובות

שנה אחרי, אולי גם הפעם הנשים יביאו את בשורת השלום

מה מביא נשים עסוקות לעזוב בקיץ הזה את המשפחה, העבודה והבית הממוזג, ולעלות יום-יומיים בשבוע לירושלים? מה הביא את אדר הצעירה ממצפה רמון, את מרב הרופאה מחיפה, את אורלי ושש חברותיה ממיתר, את אסתר הפסיכולוגית מתל-אביב ואת נטע, בת ואחות שכולה המפליאה לנגן בחליל צד – לשבת בחום יוקד באוהל רעוע על מדרכה מול בית ראש הממשלה ולצום 25 שעות? ראיתי אוהל, סככה, שלטים גדולים, סרטים תכולים, נשים צעירות יותר ופחות בחולצות לבנות ועליהן הסיסמה: "דורשות הסכם מדיני", שישיות מים מינרליים, כובעים רחבי שוליים וספר אורחים.

צילום: לילי ויסברגר

לציון שנה למבצע צוק איתן הקימה תנועת נשים עושות שלום אוהל מחאה למשך 50 ימים, כמספר ימי הלחימה בקיץ שעבר, שבאמצעותו הן מזכירות לציבור ולמנהיגיו שדבר לא התקדם מאז. לא נוהל משא ומתן, לא נחתם הסכם הפסקת אש לטווח ארוך כפי שהובטח ולא שמענו על יוזמה ממשלתית כלשהי להסכם מדיני עם הפלסטינאים.

מה שגורם למאות נשים לאייש את אוהל צום איתן (צוק איתן – צום איתן), זו ההכרה שלמרות השקט היחסי, הקרקע רועדת מתחת רגלינו ומלחמה נוספת עלולה לפרוץ בכל רגע. זה זיכרון הסבל, ההרס, השכול והטראומה  שגרמו המלחמות האחרונות: מלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן. זו הידיעה שהסטטוס-קוו מתעתע ושהזמן אינו פועל לטובתנו, שהקיפאון המדיני אין פירושו שהעולם עומד מלכת. להיפך, העולם בכלל והמזרח התיכון בפרט עוברים שינויים מהירים  ורק מדינת ישראל קופאת על שמריה.

האביב הערבי זעזע את מדינות ערב ופרק שתיים מהן, במצרים התחלף השלטון פעמיים, ארגון דאעש פרץ בעוז וכבר מיקם עצמו על גבולנו מצפון ומדרום, תנועת החרם הבינלאומי BDS צוברת כוח ותמיכה, מדינות המערב חתמו על הסכם עם איראן – הרשע התורן, בית הדין הבינלאומי בהאג מתחיל לטפל בתלונות נגד ישראל ואצלנו – כלום. פעם בשנתיים בחירות, פעם בשנתיים מלחמה והציבור התרגל לאנומליה הזו ונראה מיואש ואדיש מתמיד. אין זה פלא כשהממשלה ושלוחיה בתקשורת עמלים לשמר את האיומים ולהזין את הפחדים.  אויבים הרי לא חסרים: החמאס, איראן, חיזבאללה, האנטישמיות ואפילו הנשיא אובמה הרשע. די לראות איך ראש הממשלה מנסה בכל כוחו לתחזק את האיום האיראני גם אחרי חתימת הסכם הגרעין. אילו היה משקיע במהלך מדיני חצי מהאנרגיה שהוא משקיע באזהרות ובהפחדות, היינו נמצאים היום בנתיב המוביל לדו-קיום ולשלום.

מג'דה ממזרח ירושלים וגאיה ממערב העיר. צילום: מיכל פנט פלג

פגשתי באוהל נשים מעוררות השראה מכל קצות הארץ, מהצפון, מהדרום, מיישובי עוטף עזה ועיירות בפריפריה, חילוניות ודתיות, תל-אביביות מפונקות, נשים קשות יום מירושלים וכתריסר ערביות אמיצות. לרוחמה, כותבת ומחזאית מירושלים שמגיעה לאוהל שלוש פעמים בשבוע, סיפור חיים מרתק. על אף היותה כבדת ראיה ושמיעה, היא מעלה בימים אלה הצגה בחוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית. אצל רותי, אלמנת צה"ל ממלחמת יום הכיפורים ואם חד הורית לבן המשרת עתה כקצין בצה"ל, הכמיהה לשלום טבועה עמוק. בעבר השתתפה בהפגנות אבל באחרונה הבינה כי רק פעולה נמרצת עשויה לזעזע את הציבור ולשנות את המצב.

רותי, רוחמה ומאות הנשים האחרות (חלקן אמהות לבנים בשרות סדיר או במילואים) שצמות או יושבות באוהל לסירוגין, נחושות לפעול למען השלום. הן אינן מסוגלות לעמוד מנגד נוכח האדישות והייאוש מצד אחד ומול האלימות הגוברת של הימין המשיחי שהראה את נחת זרועו בכפר דומא ובמצעד הגאווה בירושלים. התקשורת עוסקת בהרחבה באיום האיראני, בשחיתויות, במתווה גז, במצוקת הדיור, בהטרדות מיניות ובעניינים אחרים ברומו של עולם, רק לא בפיל שבאמצע החדר – בכיבוש  ובשרשרת המלחמות שהוא כופה עלינו. לנושא המעיק כמעט חמישים שנה יש נגיעה לכל תחום בחיינו. בא להן לצעוק. אבל מכיוון שהן נשים מנומסות ושומרות חוק, הן לא חוסמות צמתים ולא מבעירות צמיגים אלא יושבות כבר 33 יום, צמות לסירוגין ומארחות את המבקרים באוהל מול בית ראש הממשלה בירושלים. הן סבורות שהכוח הנשי מסוגל לחולל שינוי בדעת הקהל הישראלי ושהשתתפות  נשים במהלכים מדיניים עשויה לקרב הסכם מדיני בר קיימא.

אט אט צוברת היוזמה המוזרה הזאת תאוצה. לא רק שמספר הנשים המתכנסות באוהל הולך וגדל אלא שיותר ויותר פוליטיקאים, אנשי רוח, אמנים, רבנים וסתם ידוענים באים, מקשיבים, תומכים ו…מצטלמים עם הנשים. כמוהם עשרות מבקרים מן השורה – חרדים וערבים נשים וגברים, תיירות ותיירים, נערות ונערים בחופשה  - נכנסים ומביעים הזדהות. בערב בו ביקרתי באוהל, התקיים מפגש מרגש עם ד"ר עז א-דין אבו אלעייש , הרופא הפלסטיני שאיבד שלוש מבנותיו במלחמת עופרת יצוקה והפך את אסונו למנוף למען השלום.

נכון, לא כל העוברים ושבים תומכים. ירושלים, עירם של "לה פאמיליה" וביתר ירושלים, היא עיר של קצוות. פה ושם ניתזות קללות עסיסיות ממכוניות חולפות של קיצוני הימין. אבל מלבד מקרים בודדים אלה רוב הקהל אוהד ומאחל ליושבות באוהל הצלחה במאבקן לשלום.

הייתכן שמאחורי מעטה האדישות והייאוש מסתתרת כמיהה לשלום ולנורמליות? כמיהה שמדוכאת על ידי המלחמות, ההפחדה והדה-לגיטימציה שעושים פוליטיקאים אחדים לפלסטינאים באשר הם. הנה, מספיק שכמה מאות נשים אומרות עד כאן! ומשדרות אופטימיות, נחישות והתמדה, בלי לתקוף איש ובלי להתכופף, שיותר ויותר נשים וגברים נמשכים, ממש כך, לישיבה בצוותא באוהל הפתוח לכל. הייתכן שיש כאן התחלה של פריצת דרך רעננה בעיצומו של קיץ לוהט? 

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, בטחוני, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , | 3 תגובות