צה"ל השתמש ברימוני גז והלם נגד דיפלומטים זרים

צה"ל מנע היום (שישי) מדיפלומטים זרים מצרפת, בריטניה, ספרד, אירלנד, אוסטרליה והלשכה המדינית של האיחוד האירופי לפרוק אוהלים, ציוד ואספקת מזון ומים ביישוב הפלסטיני חירבת אל-מחול, שבו חיים 120 תושבים. שני טנדרים עמוסים בציוד הגיעו ליישוב השוכן מתחת להתנחלות חמדת בבקעת הירדן ליד בא"ח חטיבת כפיר. פעילי הסיוע והדיפלומטים ביקשו לעזור לפלסטינים שבתיהם נהרסו על ידי צה"ל בצו בית משפט ביום שני השבוע.

el mahul

חיילים מונעים פירוק ציוד מרכב הסיוע בחירבת אל-מחול (צילום: וואפא)

לדברי הפלסטינים נהרסו בתיהם הרעועים וגן ילדים לאחר שבית המשפט בישראל קבע כי הבתים נבנו ללא אישורי בנייה נדרשים. הפלסטינים זועמים וטוענים כי משפחותיהם חיות בשטח במשך דורות עם עדרי הכבשים שלהן. ביום שלישי השבוע, יום לאחר הריסת הבתים, הגיעו למקום אנשי הצלב האדום והציבו כמה אוהלים כסיוע חירום. לדברי אנשי הצלב האדום, צה"ל אילץ אותם לסלק מהמקום את האוהלים וכך עשו. התושבים מסרבים לפנות את השטח ונותרו ללון תחת כיפת השמיים.

היום בשעות הצהריים הגיעו לשטח שני טנדרים מסחריים עמוסים באוהלים וציוד חירום. לדברי הפלסטינים הגיעו לפחות 12 כלי רכב צה"ליים למקום ומנעו בכוח את פירוק הציוד תוך שימוש ברימוני הלם ורימוני גז מדמיע. במהלך המאבק נמשכה או נדחפה מריון קסטאינג, דיפלומטית צרפתייה, מחוץ לאחד מכלי הרכב והוטחה אל הקרקע. "משכו אותי מחוץ לרכב והצמידו אותי לקרקע מבלי להתחשב בחסינות הדיפלומטית שלי", אמרה הדיפלומטית לסוכנות רויטרס. צה"ל הכריז על השטח שטח צבאי סגור. לאחר מאבק בין פעילי הסיוע הפלסטינים והדיפלומטים, נעצרו שלושה פלסטינים, וכלי הרכב עזבו את המקום.

el mahul

חיילים מרתקים פלסטיני במהלך העימות בחירבת אל-מחול (צילום: וואפא)

הדיפלומטים, כך דווח, זועמים על התקרית ומתכוונים להעביר תלונותיהם ופרטי התקרית לממשלותיהם. "הנסיבות לא משנות את העובדה כי ישראל הפרה את החוק הבינלאומי ואת אמנת ז'נווה", מסרו למגפון. "הבהרנו לרשויות בישראל שאנחנו מודאגים מהרס שכזה, ושאנחנו סבורים כי הוא גורם סבל לא נחוץ לאזרחים פלסטינים רגילים, פוגע בתהליך השלום ומנוגד לחוק הבינלאומי", הגיב היום דובר הקונסוליה הכללית של בריטניה בישראל. "אני קורא לרשויות בישראל לכבד את מחויבויותיהן ככוח כובש", אמר מתאם הפעולות ההומניטריות של האו"ם בשטחים הכבושים, והוסיף כי "ככוח כובש הרשויות נדרשות להגן על הקהילות שבאחריותן, ובמיוחד להפסיק את הרס הבתים והרכוש של הפלסטינים".

el mahul

דיפלומטים נמלטים מהגז המדמיע (צילום: וואפא)

מדובר צה"ל נמסר כי "קבוצה של עשרות פלסטינים, יחד עם פעילים אירופים, ניסו להקים מאחז בלתי חוקי באמצעות אוהלים בשטח הסמוך ליישוב חמדת שבצפון בקעת הירדן, מהלך דומה שניסו לבצע לפני כשבוע. קבוצת הפעילים והפלסטינים יידו אבנים לעבר כוחות צה"ל שהגיעו לפנותם כפי שפונו לפני כשבוע, אך הקבוצה המשיכה לנסות להקים את המאהל במקום מאוהלים שאוחסנו במשאית שהביאו עמם. במהלך האירוע הוכרז המקום כשטח צבאי סגור בצו אלוף, ושלושה ממפרי הסדר שסירבו להתפנות ותקפו את החיילים, נעצרו. המשאית הוחרמה בהתאם ע"י כוחות הביטחון".

מהרשות הפלסטינית נמסר כי "ישראל פועלת לחבל במזיד בשיחות השלום". דברים אלו מצטרפים לדבריו של ראש משלחת הרשות הפלסטינית סאיב עריקאת, שאמר אתמול (חמישי), שיחות המו"מ עם ישראל עלולות להגיע לסיום עם ישראל תמשיך בהרס בתים, הרג פלסטנים ובניית התנחלויות.  "יש מין פגיעה במזיד בשיחות המשא ומתן מאז תחילתן", הוא אמר בזמן סיור שערך עם דיפלומטים ועיתונאים בבקעת הירדן, "בכל פעם שיש התחדשות בדו שיח", הוא אמר, "יש הודעות מישראלים שיש בהן פגיעה מחבלת במשא ומתן כמו הודעה על חידוש בניית התנחלויות".

el mahul

המאבק בין החיילים לפלסטינים באל-מחול (צילום: וואפא)

עימותי יום שישי בשטחים

תוך כך התעמתו היום חיילי צה"ל עם 30 מפגינים בהפגנה השבועית נגד בחומה באזור נעלין, בבלעין מול 20 מפגינים, מול 70 בהתנחלות כפר קדום, בנבי סלאח מול 30 מפגינים ומול 20 מפגינים בביתוניא. על פי הדיווח לוו כל ההפגנות בהתפרעויות שכללו זריקות אבנים והצתת צמיגים. כוחות צה"ל הגיבו בשימוש באמצעי אלפ"ה (אמצעים לפיזור הפגנות הכוללים גז מדמיע, רימוני הלם וקליעי כדורי מתכת מצופים גומי). לא נמסר על פצועים משני הצדדים.

el mahul

חיילים מחזירים לטנדר ציוד שנפרק (צילום: וואפא)

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , , | 4 תגובות

אַנְטוּאַנֶט שׁוֹאֶלֶת / אביחי קמחי. משורר. האיש שאלוהים נמצא בו

 

מיא שם-אור. Mia Shem-Ur, אנטואנט (צלמה: ציפי מנשה)

הסיטואציה הזו היא אולי הסיבה שאני מרשה לעצמי, אחת לזמן כלשהו, להתפרץ אל אביחי בשאלות שלא בטוח שהייתי שואלת מישהו אחר, כך.

שוחחתי עם אביחי על אלוהים. נראה היה לי שמתוך מעגל האנשים שאני מכירה הוא הכי מכיר אותו.

אלוהים נמצא בתוכו.

שוחחתי אתו על טבע האנשים, נכון יותר אנשי הספרות, והכי מדויק – המשוררים – למה הם פועלים כך ולא אחרת, מה מוביל אותם. התרשמתי שאביחי מקבל תכונות ללא דופי ושאלה ופועל בהתלהבות ובנחישות.
אביחי הגיע לעולם הספרות לפני מספר שנים חדור ברצון לעשייה בכל התחומים, בכיבוש מקום הראוי לעצמו לדעתו, וכמובן ברצון עז לכתוב. הוא מלא בחיוביות, שמחה ואופטימיות ועשייה. אבל לדעתי תכונות אלו אופייניות לו בכל נושא ותחום.
Lucky him.

לפני כמה חודשים פרסם את השיר חידה. הוא אמר לי שכך הרגיש אז. השיר הזה הוא אחד מהיפים של אביחי בעיני. בגלל הכנות שבו שפרוסה למילים. הכי פשוט. הכי ישר.

חידה /אביחי קמחי

האמת היא שהצדק אתכם
ובאתי אליכם
באיחור של דוֹר
וכשאני יושב בקהל
אתם מרימים את ראשכם
ומציצים בי לרגע
כתוהים – "מה הוא חושב לו"
ואני רק מחפש
את הקסם בשירתכם

וכשאתם מזדרזים לתקן אותי
כשאני משבש את לשוני
בחולשתי המגונה
האמת היא שאיני כועס
אני מהרהר בשיר
שאולי אכתוב -
שורות חד פעמיות
על ספסל ברזל שראיתי בדרכי
והקהל יריע – וואו

***

כשפרסמתי אני בחיה רעה את העמדה - שירה זו נשימה כתבתי בין השאר: "המון אגו שומני, נוזלי – ג'לי משהו.. אותה תחושה הביאה אותי לא למנף את ההצלחה לה זכה ספרי הראשון. ולכל המתלהמים – מעולם לא הייתי בקליקה. לא הערצתי אף אחד, וגם לא עשיתי את עצמי כאילו כן, כדי לקדם את עצמי. ..בילדותי כבת לאב משורר.. פגשתי את וולך, הורביץ ועוד, בבתי הקפה בכל שבוע. וכבר אז ראיתי את העסקנות, האגו-טריפ, הניכור. אמנם הייתי ילדה קטנה. אבל כבר אז הבנתי את ההרגשה הזו..אז – כמה שנים אחרי..כלום לא השתנה. רק רמת הבורות העמיקה, כחלק מההידרדרות הכללית התרבותית".

לפרסום עמדה זו אביחי היה הראשון להגיב, ל-hear. הוא הזמין אותי לכנס המשוררים הראשון אותו יזם יחד עם אדם דובזי'נסקי, שהתקיים ב-2012, שמר עבורי מקום ליד השולחן הנואמים, בא לפגוש אותי בעיר, הביא לי את ספרו "ללכת", כתב עבורי הקדשה ומה אפשר לבקש בעצם עוד..
אין ספק שנקודת הראות שלי שונה משל אביחי שעבורו עולם הספרות הוא מגרש משחקים מלהיב, ומעורר שמחה ואושר, הוא מודע לרע אבל מתייחס לטוב.

כגבר אביחי מצטייר אצלי גבר מהסוג הישן כולל מחוות, וכבוד בהתנהלות יומית.
הוא אומר שהוא מעריץ נשים, אשתו, חגית המלווה אותו מגיל צעיר, היא גיבורת חייו.

לאחרונה מלאו לאביחי 50, וספר שיריו השני, לנווט לבד בחושך, יצא לאור.
השנה הוא משתתף בפסטיבל מטר על מטר, פסטיבל ירושלים לשירה ה-6.
אני מאחלת לאביחי שפע של אושר, יצירה וחיים ארוכים ומספקים.

אַנְטוּאַנֶט שׁוֹאֶלֶת את אביחי קמחי.

***

1. התכונה החביבה עליך – חוש הומור
2. התכונות החביבות עליך בגבר - הומור עצמי
3. התכונות החביבות עליך באשה - יכולת הקשבה
4. המאפיין העיקרי שלך - חיות ואנרגטיות
5. מה הנך מעריך מאוד אצל חבריך - כנות ורכות
6. הפגם העיקרי שלך - לא תמיד אני שולט בכעס שלי
7. העיסוק החביב עליך - טיולים אורבניים בארץ ובעולם
8. הרעיון שלך לגבי אושר - להשתדל לא לעשות דברים שלא נוחים לנפש או מעכירים את מצב הרוח
9. הרעיון שלך לגבי אומללות - איני מכיר בה לגבי עצמי, "הכול בראש שלי" אם כי לבטח יש אנשים אומללים שלא באחריותם
10. אלמלא היית אתה, מה היית רוצה להיות - אחד מאלה בסדר הבא: זמר, שחקן, בעל טור באחד מאמצעי התקשורת
11. היכן היית רוצה לגור - לחיות לסירוגין בירושלים, ת"א ומנהטן
12. מהו הצבע והפרח החביב עליך - אין צבע אחד זה משתנה, לאחרונה הצבע הכתום (שזה בעצם אדום שהתבגר) חביב עלי. אין פרח אחד, אני אוהב מאד סוגים רבים של פרחים הפרח, החביב עלי משתנה בהתאם למצב רוחי. לאחרונה חביב עלי במיוחד הפרח, נץ החלב.
13. סופרי הפרוזה החביבים עליך - קפקא וביאליק (בסיפוריהם הקצרים) הם יהיו תמיד מושא הערצתי. עם זאת אני מתחבר לספר ולא לסופר, לאחרונה סיימתי, בין שאר ספרים, את ספרה המצוין של איריס איליה כהן, 'דושינקא', שעשה עלי רושם עז.
14. המשוררים החביבים עליך - רבים, אך לאי בודד הייתי לוקח ארבעה: ביאליק, גולדברג, עמיחי, אבידן
15. הגיבורים החביבים עליך בסיפורת - תמיד הגיבור האחרון עליו אני קורא
16. הגיבורה החביבה עליך בסיפורת - תמיד הגיבורה האחרונה עליה אני קורא
17. הציירים והמלחינים החביבים עליך - ציירים: פייר-אוגוסט רנואר, סאנדרו בוטיצ'לי
מלחינים: אני מעריץ מלחינים רבים מז'נרים שונים, אין טעם לציין אחד, זה תלוי תקופה ומצבי רוח.
18. הגיבור שלך בחיים האמתיים - אין
19. הגיבורה החביבה עליך בחיים האמתיים - רעייתי!
20 אלו הן הדמויות ההיסטוריות שאתה הכי לא אוהב - אלו שעינו ורצחו ללא רחם אוכלוסיות ועמים ולא מעט היו כאלה בהיסטוריה
21. הגיבורה שלך בהיסטוריה - רות המואבייה
22. המאכל והמשקה החביב עליך - ספגטי, מיץ אשכוליות טבעי ובירה
23. השמות החביבים עליך - ינון, סתיו
24. מה אני הכי שונא - שקרנים, צבועים וחסרי אומץ לב (חסרי חוט שדרה)
25. דמויות מההיסטוריה העולמית שאני הכי שונא -במקום המילה שונא, אני מעדיף את המילה סלידה, בוז וזעם ללא גבול (ואלה יש לי בשפע) כלפי מנהיגים ואנשים שביצעו פשעים סדרתיים כנגד האנושות בצורה שיטתית מתוך אידיאולוגיה או מופרעות, כמובן שהיטלר בראשם. אך זה יכול להיות גם כלפי חוקר בארגון ביטחוני המתעלל בנחקרים/שבויים, או בעל המתעלל באשתו, או אב המתעלל בילדיו.    

26. האירוע הצבאי שאני הכי מעריץ - אני לא מעריץ אירוע צבאי כלשהו, אך יש לי הערכה רבה לעמידתו של הישוב העברי במלחמת העצמאות והערכה לניצחון שהשיג צה"ל באותה מלחמה. זה האירוע היחיד שמדינת  ישראל עמדה בסכנת קיום ממשי.

27. הרפורמה שאני הכי מעריץ - אין ספק, הרפורמה בשוק הסלולר, מה שמעיד שהחברות הגדולות והמונופולים עושקים אותנו
28. הכישרון הטבעי שהייתי רוצה להיות מחונן בו - לשיר ולרקוד
29. כיצד אני רוצה למות - אני תמיד אבקש לאחֶר את יום מותי
30. מה מצב הרוח הנוכחי שלך - בדרך כלל מצוין
31. לאיזה חולשות הנך מגלה הכי הרבה סובלנות - זיכרון חלש
32. המוטו החביב עליך - לחיות את היום בצורה משמעותית, הוא לא יחזור

***

אביחי קמחי. צילם: יינון קמחי

אביחי קמחי (יליד 1963), משורר, פעיל בהתנדבות למען חולי סרטן וקידום השירה, סא"ל (מיל), מוסמך האוניברסיטה במגמה לשלטון מקומי ומנהל ציבורי, במסלול מחקרי (תזה) ובוגר תואר ראשון בכלכלה ולוגיסטיקה מאוניברסיטת בר אילן.

במאי 2009 חלה בסרטן ריאות מפושט עם גרורות למוח, הרופאים קצבו חייו לחודש,
כיום נמצא במעקב בלבד.
במאי 2012 – יזם וערך את כנס המשוררים הראשון בכנסת ישראל.
ספריו הקודמים:
רשימון סרטן – סיפורת אוטוביוגרפית (2011)
ללכת- ספר שירה (2012)

***

אִי הֲבָנָה

 כָּךְ הָרוֹפְאָה:
"אַתָּה צָרִיךְ
מְקוֹם עֲבוֹדָה
אַתָּה צָרִיךְ
תְּלוּשׁ
אַתָּה צָרִיךְ
מִסְגֶּרֶת"
הִיא יָרְתָה עִוֶּרֶת
הֵן הִשְׁחַתִּי חַיִּים שְׁלֵמִים
לְצַמְצֵם אֶת עַצְמִי
לְגֹדֶל הַמִּסְגֶּרֶת

בַּיִת

 לֹא יָרַשְׁנוּ אוֹתוֹ
בָּנִינוּ אוֹתוֹ בְּצַלְמֵנוּ
לֹא כְּבֵית מִדּוֹת
אַךְ מְרֻוָּח דַּיּוֹ
לְהָכִיל אֶת הַמְּשֻׁתָּף בֵּינֵינוּ
וְגַם אֶת הַמֶּרְחָק
רִהַטְנוּ אוֹתוֹ בְּמִדָּה
שֶׁיִּוָּתֵר חָלָל שֶׁל חֹפֶשׁ
תָּלִינוּ תְּמוּנוֹת אֲהוּבוֹת
שֶׁנֵּדַע מֵהֵיכָן הִגַּעְנוּ
יָצַרְנוּ מָקוֹם רַב לִסְפָרִים
שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ לְאָן לִבְרֹחַ
וְתָמִיד יֵשׁ בּוֹ זֵר פְּרָחִים
שֶׁצּוֹבֵעַ אֶת הַיּוֹם

לִפְעָמִים, גַּם כְּשֶׁאַתְּ בַּבַּיִת
אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלַיִךְ

בֵּינֵינוּ

 אִם נְחַדֵּשׁ אֶת הַבְּרִית
נִקְבַּע לְיוֹם חֹרֶף זוֹעֵף
הָאוֹרְחִים יִתְבַּצְרוּ בְּבָתֵּיהֶם
וְנִסַּע לְלֹא יַעַד
כְּשֶׁבָּרָד יַכֶּה בַּשְּׁמָשׁוֹת
וְאֵדִים יַעַטְפוּ חַלּוֹנוֹת
וּנְדַבֵּר בַּמֶּרְחָק
הַנּוֹצָר עוֹד וָעוֹד
בָּרֶוַח הַצַּר
שֶׁבֵּין גּוּפֵינוּ

 חֲצוּיִים

בְּעֶרֶב הַשָּׁקַת סִפְרוֹ נוֹרוּ רָקֵטוֹת
מֵעַזָּה לְתֵל־אָבִיב
אֲבָל הַתָּכְנִית נִמְשְׁכָה כְּסִדְרָהּ
וְהַמְּשׁוֹרֵר חָזַר וּבִקֵּשׁ שֶׁיַּגִּישׁוּ לוֹ יַיִן
לִפְנֵי שֶׁיָּרָה אֶת חִצָּיו

כְּשֶׁהִמְשִׁיל אֶת עַמּוֹ לַעֲצֵי תַּפּוּז
וְאֶת עַמִּי לַפַּסִּיפְלוֹרָה, נֶּטַע זָּר וְטַּפִּילִי,
שֶׁהֶעֱלִימָה אֶת הַפַּרְדֵּסִים הַפַלַסְטִּינִיִּים
נַעְתִּי בְּכִסְּאִי כְּמָכוּר הַמְּחַפֵּשׂ סִיגָרְיָּה
וּפַרְצוּפוֹ הַגִּ'ינְגִ'י שֶׁל אצ"ג הִבְלִיחַ בְּמֹחִי

כְּשֶׁחָשַׂף אֶת פִּצְעֵי הַנַּכְּבָּה שֶׁבְּגוּפוֹ
וְהִתְיַסֵּר בֵּין זֶהוּת פָלַשְׂתִּינִית לְיִשְׂרְאֵלִית
בִּחְיַאת אַלְלָה שֶׁהִזְדַּהֵיתִי וְהֵבַנְתִּי
שֶׁ'הַתִּקְוָה' לֹא מַרְטִיטָה אוֹתוֹ

בְּסִיּוּם הָעֶרֶב לָחַצְתִּי אֶת יָדוֹ וְאָמַרְתִּי:
"שִׁירַתְךָ עִנְּגָה אוֹתִי אַךְ גַּם הִכְאִיבָה
כְּמוֹ לְתַנּוֹת אַהֲבָה עִם אִשָּׁה בּוֹגֶדֶת"
הוּא חִיֵּךְ בְּעֵינֵי יַיִן וְאָמַר
"אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁדָּקַרְתִּי אוֹתְךָ"

לנווט לבד בחושך, עורך מרדכי גלדמן, הוצאת כרמל/עמדה – סדרה לספרות עברית, 78 עמ', 2013

פורסם בקטגוריה ד, טורים, ידיעות, ספרות, רשמים, שירה | עם התגים , , , , , , , , , | להגיב

מסדר הגנאווה במרוקו: חגיגה של מוזיקה, פולחן וחוויה רוחנית

מיליוני בני אדם חצו את הסהרה בין המאה השביעית ועד סוף המאה התשע-עשרה. התנועה המאסיבית של בני אדם לאורך הסהרה כתוצאה מכיבושים, מסחר, בריחה מתנאים קשים ובעיקר סחר משמעותי בעבדים, הטביעה את חותמה מבחינה תרבותית, לשונית ודתית. מתוך הנסיבות הללו צמח מסדר הגנאווה.

המונח המרוקני "גנאווה" מתייחס במקור לאנשים שחורים ממערב אפריקה, אך גם למסדר הדתי-רוחני שלהם ולסגנונם המוזיקלי. המחקרים השונים שנעשו בנוגע לגנאווה המרוקנים, הגם שהם מעטים, מסכימים על כך שמקורם בעבדים שחורים ששוחררו מהשעבוד במהלך הזמן בנסיבות שונות. המשמעות האטימולוגית של המונח מתייחסת בעצמה לצבע העור הכהה של השייכים לקהילותיה.

בערך מאז המאה השתיים-עשרה, משמעות המילה היא "האנשים השחורים". ייתכן כי הסיבה לכך היא ממלכת גאנה הקדומה, שממנה ודרכה הגיעו עבדים למרוקו. סברה משמעותית אחרת היא כי המונח נובע מהמילה הברברית "גנאווי", שנקשרת עם צבע עור כהה או שחור.

מבחינה אתנית, עבדים שחורים הגיעו מטווח רחב מאוד של אזורים ומקבוצות תרבותיות ולשוניות שונות. מבחינה גאוגרפית, מדובר על האזורים שבין סנגל במערב לצ'אד במזרח, ובין מאלי בצפון לניגריה בדרום. השונות החברתית שלהם גיבשה אותם והביאה אותם לאיחוד וליצירת זהות חדשה – המשמרת מסורות ממגוון של שורשים אמיתיים ומדומיינים, אך גם נטועה היטב במיקומם החדש, מרוקו.

הם הצליחו להשיג הכרה וקבלה במסגרת המרקם החברתי המגוון שיש במדינה, לצד השימור של הזהות הייחודית ושל אחדות קבוצתית. לפולחן הגנאווה שותפים גם אנשים מקרב אוכלוסייה המכונה "חראטין", שהמוצא של חלקם הוא בדרום מרוקו ולא באפריקה שמתחת לסהרה. הם נבדלו במראם מהאוכלוסיות הברבריות והערביות, ובאופן כללי צבע עורם כהה יותר. אוכלוסיית החראטין סבלה משעבוד פנימי – בניגוד לעבדים מאפריקה שמדרום לסהרה, החראטין שועבדו במסגרת האימפריה המרוקנית, בעיקר החל מתקופת הסולטאן איסמעיל. השונות שלהם בחברה, האפליה שספגו ותהליך השעבוד – שזרו את גורלם באלו של העבדים המיובאים.

צוברת פופולריות. נגני גנאווה (צילום: מיה גלמן)

במרכז הפולחן של מסדר הגנאווה, שבמובנים רבים מתפקד כאחווה צופית צפון-אפריקאית טיפוסית, עומד הייחוס שלהם לסידי בלאל אבן רבאח כפטרון הקדוש וכאב קדמון. בלאל היה האדם השחור הראשון שהמיר את דתו לאסלאם, שמסופר עליו כי היה עבד שעבר עינויים על ידי אדונו לאחר שהתאסלם. הוא הפך לבן לוויה קרוב של הנביא מוחמד ולמואזין הראשון. בשל כך, מיוחסת לו ברכה אלוהית. טענות לשיוך לשושלת של בלאל ופולחן שלו נפוצות במספר אזורים באפריקה וברחבי עולם, בעיקר אצל קהילות מוסלמיות שמוצאן מאפריקה. במקרים רבים הדירו הקהילות הערביות-ברבריות במרוקו את השחורים מהפולחן המקומי המרכזי. ייתכן שההדרה של הקהילות השחורות מבחינה דתית תרמה להיבדלות מסוימת שלהן ולחיזוק המקום של סידי בלאל כקדוש.

בלאל אינו קבור במרוקו, אך לגנאווה יש מקום פולחן מרכזי עבורו בעיר הנמל אסווירה, הנמצאת בדרום מרוקו, והוקמה בשנת 1765 על ידי הסולטאן מחמד השלישי. העיר אסווירה היתה נקודה חשובה למסחר של סחורות רבות וגם של עבדים, בייחוד בתקופות של פסטיבלים דתיים גדולים, מוסלמיים ויהודיים, שהתקיימו בה.

האמונה הדתית והטקסים הליליים של הגנאווה

אף שאימצו את האיסלאם כדתם, העבודה הדתית של הגנאווה נבדלת במידה רבה ממסדרים צופיים אחרים, ובבסיסה עומדת האמונה בישויות על-טבעיות המכונות מְלוכּ, שמסוגלות להיכנס לגופו של האדם וללכוד את נפשו. טקס הריפוי החשוב של הגנאווה, שמטרתו לתקשר עם הרוחות, נקרא דרדבה (Deredebe). טקסי הדרדבה מתנהלים בלילות, ויכולים להימשך על פני לילה שלם, על כן הם מכונים גם "לילה", ובלשון רבים "לילאת". טקסי הריפוי מתבצעים אחת לתקופה מסוימת, אך לעתים מוזמנים על פי צורך של איש או אשה מהקהילה כדי להתגבר על בעיה או מחלה, פעמים רבות על ידי בני משפחותיהם או מקורביהם.

שלוש קבוצות של מוזיקאים-מרפאים מובילות את הטקסים בשיתוף פעולה. המוזיקאים-המרפאים מביאים את המשתתפים למצב של טראנס, שהוא מנהג חשוב של המסדר. בכל קבוצה יש "מועלם", שהוא ראש הטקס, ששר ומנגן בכלי נגינה בשם "גימברי". ישנה אישה שתפקידה להשגיחל התהליך וכן כמה בעלי תפקידים שמנגנים במצילות ברזל הנקראות "קראקב" (Qraqeb) וגם רוקדים עם נחשים. כמו כן, ישנו מתופף בתוף הנקרא "טבל", אשר מקלות התיפוף שלו דקים ומקומרים.

המוזיקה היא חיונית לטקס הלילה, שהמטרה שלו מושגת על ידי דיבוק של רוחות. המוזיקה מסייעת להגיע לטראנס, שמאפשר נטישה של התודעה, במטרה שהדיבוק יגיע למלוא התפתחותו. המוזיקה מעבירה את הזהות של הרוח הדבקה באדם לכלל הקבוצה, ומאפשרת זיהוי וגילום שלה בקרב "המשתתפים הנראים ואילו שאינם נראים", כלומר הישויות העל-טבעיות. המנגינות שמנגן המועלם בגימברי הן בבחינת צופן מוזיקלי עבור בני האדם שמחכים לדיבוק ועבור הרוחות, שמגיבות לקריאת כלי הנגינה. רפרטואר טקס הדיבוק מורכב מיותר ממאה יצירות מוזיקליות, המקושרות עם פנתיאון הישויות העל-טבעיות של הגנאווה.

טקס גנאווה מסורתי מורכב משבעה חלקים, שכל אחד מהם מייצג שבעה קדושים או רוחות קדמוניות. כל חלק נקשר עם צבע מסוים – לבן, תכלת, כחול, אדום, ירוק, שחור וצהוב, המייצגים מהלכים או מרכיבים מסוימים בטבע ובעולם הרוחות. בטקס מתבצעים ריטואלים כגון הקרבת קורבן של כבש או עז, לבישת בגדים בצבעים השונים לפי החלוקה, אכילת תמרים, שתיית חלב עם מי ורדים והבערת נרות וקטורת. הקרבת קורבנות היא חיונית בטקסי הגנאווה. החיה נשחטת כדי לפייס את הרוחות ולסמן את הקשר ארוך הטווח עמן. להקרבת הקורבן גם הערך המוסף שבסעודה משותפת לבני הקהילה.

החלק הראשון של הטקס, המתרחש בדרך כלל בתוך בית, מקדש או מרכז של קהילת גנאווה נקרא "אל-עאדה" – "המנהג". הוא מהווה מעין הכנה עבור מה שעתיד להתרחש, ומלווה בכיבוד התמרים והחלב ובבעירת הקטורת. חלק זה מבצעות בדרך כלל הנשים, ובו מתרחש המפגש הראשון עם הרוחות. הוא נקרא "קויו" (Kuyu) או "אולאד בּמבּרה" – "ילדי הבמברה" – ומתחיל בקריאה של ברכות עבור הנביא מוחמד ואזכור של קורות הגנאווה ומוצאם.

החלק הכי חשוב של הטקס מורכב משירה המלווה בנגינה קצבית ומשתלבת עם ריקוד טראנס. באמצעות הטראנס שאליו מגיעים חלק מהמשתתפים, רוח מסוימת, שמגיבה לצליל הנכון עבורה ולצבע המועדף עליה, יכולה להיכנס אל גוף האדם וכך יהיה ניתן לתקשר איתה.

נשים מהוות את הרוב מקרב החסידים של הגנאווה. התרפיה שבטראנס ובטקס הדיבוק מסייעות להן כמי שבאופן היסטורי סובלות מאפליה ומהדרה על רקע מגדרי. הטראנס הוא פעולה טיפולית, שמהווה מרחב להוצאת תסכולים וסבל. את הריקוד הן מבצעות כשהן לובשות גלביות רחבות. טקס הלילה נמשך עד שמושג היעד – נוצר קשר עם הרוחות ההכרחיות והרוקדות מתנקות ממכאוביהן.

האמונה, המוזיקה והמנהגים של הגנאווה השפיעו במידה מסוימת על כמה מסדרים מיסטיים מרוקנים אחרים, של ברברים וערבים, בכל שהם הוסיפו לעבודה הצופית הנפוצה, הכולל טקסים לקידוש האל במטרה להגיע לאיחוד עמו, מרכיבים שונים כגון ריקוד טראנס ותקשור עם רוחות.

כמסדר רוחני בחברה המרוקנית המוסלמית, הגנאווה היו וממשיכים להיות בשוליים. הם מאמינים כי עוצמתו של האל היא רבה מדי מכדי לשאוף לאיחוד אישי עמו, בניגוד לרעיון העומד במרכז הדרך הצופית. לתפישתם, אין אפשרות להתחבר אליו ישירות, ואפשר לתקשר עמו באמצעות התגלמויות רוחניות שונות של כוחו. הקשר שלהם עם עולם הרוחות מתפקד כמתווך, שבאמצעותו ניתן להשיג קשר עם הנשגב, האלוהי.

 

המורשת האפריקנית של הגנאווה

בפולחן הגנאווה ובמוזיקה המלווה אותו אפשר למצוא מורשת תרבותית אפריקנית. תהליכי השעבוד שעברו אפריקנים איגדו בני תרבויות שונות אלו מאלו, הגם שהיו קרובות מבחינה גיאוגרפית, ואילצו אותם לחבור יחד בארץ זרה. בין המרכיבים הדומים שנמצאים אצל הגנאווה וגם בקרב קהילות רבות של צאצאי עבדים אפריקאים ברחבי העולם, נמצאת האמונה הדתית בישויות על-טבעיות, חלקן בעלות עבר אנושי, המשמשות כמתווכות עם האל העליון. מרכיב זה הוא חשוב בדת האפריקאית המסורתית. שירה, נגינה וריקוד כאמצעים לתקשור עם הכוחות העל-טבעיים, כמו אצל הגנאווה, גם כן מאפיינים תרבויות רבות שהן אפריקניות או מוצאן מהיבשת.

לאורך דורות, בחלקים רבים של העולם, מהגרים אפריקנים – בעיקר בתהליכי הגירה כפויה כגון סחר בעבדים – הכתיבו את נוכחותם בחברה באמצעות מוזיקה. המוזיקה שימרה מאפיינים ייחודיים מתרבויות המוצא. בד בבד, התבצעו שינויים ותמורות בכלי הנגינה, בשפת השירה ותכניה ובסגנונות הנגינה, השירה והריקוד. לפיכך, נמצא התפתחויות דומות לגנאווה בקרב צאצאי עבדים אפריקאים באזורים שונים בצפון אפריקה, במזרח התיכון ובתת-היבשת ההודית. בעוד שהדתות, האמונות והשפות של האנשים השתנו, מרכיבים חשובים במכלול המוזיקה והריקוד נשמרו. מבחינה דתית, המוזיקה האפרו-אסיאתית נקשרת פעמים רבות בפולחן קדושים מוסלמי- צופי, הכולל גם טקסי דיבוק של רוחות.

כמו כן, יש הקבלה בין התפתחות מסדר הגנאווה לז'אנרים ותרבויות שהתפתחו בנקודות שונות באמריקה, למשל הבלוז האמריקני והספיריטואלים – שירי העבדים בארצות הברית, שגם הם, כמו הגנאווה, שימרו במוזיקה ובתרבות לא רק מסורות אפריקניות אלא גם את זיכרון העבדות.

אחד המאפיינים החשובים במוזיקה של תרבויות אפריקניות שונות, הוא הצורה של "קריאה ותגובה" (Call and Response). צורה זו מאפיינת את התקשורת במעגלי מתופפים וגם מזמורי שירה. יש אדם שמוביל את השירה או הנגינה, ונותן משפט מסוים במילים או בתיפוף, ויש את המלווים שמגיבים לו מבחינה מוזיקלית. צורת ה"קריאה והתגובה" ניכרת במוזיקה של הגנאווה, כמו גם בספיריטואלים, בגוספל ובבלוז מארצות הברית.

באשר למורשת העבדות, כפי שמשתקפת ביצירות הגנאווה, הדימויים שמופיעים בשיריהם מביעים ייצוג של עקירה, דיכוי, סבל ונוסטלגיה לארץ ולחיים קודמים שנותרו נושמים וחיים באמצעות המנהגים המוזיקליים והטקסים הייחודיים שלהם. במילות השירים מרפרטואר הגנאווה ישנם אזכורים לאזורים ולעמים מסוימים מדרום לסהרה – במיוחד הבמברה מאזור מאלי. כמו כן, נשמרו מילים מסוימות משפות שונות, בייחוד בכל הנוגע למנהגים הדתיים.

אף שלגנאווה כיום לא ברור לחלוטין המקור שלהן, עצם השימור והשימוש בהן מהווה חיבור חשוב למורשת. באמצעות החוויה הרוחנית, הקהילתית והמוזיקלית, הקהילות השחורות במרוקו יכולות להשלים עם קרעי העבר ומצליחות להתחבר לשורשיהן. לפיכך, גם התרפיה שבטראנס היא לא רק אישית אלא קולקטיבית.

התרחבות קהל היעד

לצד התפקידים הדתיים, הרוחניים והטיפוליים של הגנאווה, יש לה כיום נוכחות בולטת בפולקלור המרוקני והמוזיקה הפופולרית במרוקו. במרכזים רבים של ערים גדולות, ובעיקר במרקש ובאסווירה, מתקיימים מופעי רחוב של הרכבי גנאווה לבידור תיירים המופיעים בנגינה, שירה וריקוד אקרובטי במטרה להתפרנס. במסעדות, באירועים חברתיים וגם על במות גדולות – מתקיימים מופעים המדמים חלקים מטקסי הגנאווה ומציגים מעט מרפרטואר השירים. עם זאת ישנם הבדלים מוזיקליים בין האופן שבו מבוצעים שירים כחלק ממופע לבין האופן שבו הם מבוצעים בטקסי הדרדבה.

גם מבחינה ויזואלית נבדלים הטקסים האמיתיים מאלו המבוימים, שנועדו למופעי הבידור ברחוב ועל הבמה. פעמים רבות הנחשים מוחלפים במקלות, ומספר הנפשות הפועלות מצטמצם. מבחינה חברתית, קיים הבדל משמעותי – המופעים הפומביים של הגנאווה, בעיקר ברחוב וגם במופעים על הבמות, הופכים לעניינם של גברים. החשיבות של הנשים, הן כמאמינות והן כבעלות תפקידים בטקסים הליליים, נעדרת פעמים רבות מהנראות הציבורית של הגנאווה.

מאז שנות השבעים של המאה העשרים החל הז'אנר המוזיקלי שיצרו הגנאווה לזכות במקום של כבוד במוזיקה הפופולרית במרוקו, ומשם התפשטה הצלחתו לקהלים שונים בעולם המערבי. להקות שונות החלו משלבות במידה כזו או אחרת אלמנטים מוזיקליים ותרבותיים של הגנאווה. הראשונה שעשתה כן היתה להקת נאס אל-גיוואן, שהוקמה ב-1971. הלהקה, שזכתה להצלחה רבה והיתה לאחת המשפיעות על המוזיקה הפופולרית המרוקנית עד היום, הושפעה רבות מהגנאווה והשתמשה בכלי נגינה ובמקצבים המאפיינים את מוזיקת הטראנס של המסדר.

מאז ועד היום מתקיים תהליך שבו יוצקים אמנים מרוקנים ואחרים את התכנים המוזיקליים של הגנאווה לתוך ז'אנרים כגון פופ, רוק, ג'אז והיפ-הופ. נקודה מעניינת היא, כי אם נבחן את ההתפתחות של כל אחד מהז'אנרים האלו כפי שצמחו במערב ושלחו זרועות לרחבי העולם, נאתר גם את שורשיהם באפריקה עצמה ובקהילות הפזורה שלה. אולי הלהקה הידועה ביותר שעושה זאת, היא Gnawa Diffusion שמגיעה מאלג'יריה ומבוססת בצרפת. גנאווה דיפיוז'ן עושים עבודה מצוינת בשילוב של מוזיקת גנאווה עם רגאיי, היפ הופ וסגנונות נוספים. בישראל, הזמרת ריף כהן, שלה מורשת משפחתית צפון אפריקנית, מושפעת רבות ממוזיקת הגנאווה ומשתמשת בכלים ובמקצבים גנאווים ברבים משיריה.

החל מ-1998, מתקיים מדי שנה בחודש יוני פסטיבל מוזיקלי גדול על טהרת הגנאווה ושמו Gnawa World Music Festival, בעיר ההיסטורית אסווירה, שהיא כאמור גם מרכז דתי חשוב עבור המסדר. הפסטיבל, שהרחיב עם השנים את העיסוק שלו ל"מוזיקת עולם", מושך אליו קהל רב ממרוקו ומרחבי העולם, שבא לספוג את הצורה החדשה, המודרנית, שקיבלה תרבות צאצאי העבדים המרוקנים. בד בבד, לצד תהליכי המסחור המתמשכים של המוזיקה הגנאווית, ממשיכים להתקיים בחשכת הליל ולאורכו טקסי תקשור ופיוס של המלוכ, מלווים בנגינה קצבית וטראנס, שמזכירים לגנאווה מניין באו ואת החוויות שעברו אבות אבותיהם.

הכתבה פורסמה לראשונה בבלוג "אפריכאן"

פורסם בקטגוריה ד, מוזיקה, תרבות | עם התגים , , , , , , , , | להגיב

מלחמות גנובות

אם מישהו גונב ממך משהו יקר, נגיד יהלום, אתה יכול להתרגז. אלוהים עצמו אמר כך. כאשר שלח תולעת לחסל את הקיקיון שסיפק ליונה הנביא צל במדבר, הוא שאל את יונה בזדון: "ההיטב חרה לך?". ועכשיו מישהו גנב לנו דבר יקר מיהלום ומקיקיון. הוא גנב לנו מלחמה. אפילו שתי מלחמות. אז איך לא נתרגז?

המלחמה הגנובה מס' 1 הייתה צריכה להיערך בסוריה. על ארצות-הברית היה לתקוף את משטרו של בשאר אל-אסד. פעולה קצרה, נקייה, כירורגית. כאשר היסס הקונגרס האמריקאי, שוחררו כלבי הגיהינום מהרצועה. איפא"ק שלחה את הרוטוויילרים הפרלמנטריים שלה לגבעת הקפיטול כדי לקרוע לגזרים כל סנטור או חבר בית-הנבחרים שיתנגד. הודלף לנו שבנימין נתניהו שילח אותם על פי בקשתו המפורשת של ברק אובמה.

אך התרגיל כולו היה עקום מלכתחילה. האמריקאים אמרו שאין בכוונתם להפיל את משטרו של אסד. חלילה להם מה'. להיפך, הם רצו שמשטרו של אסד יישאר על כנו. זה לא היה רק מקרה של העדפת השד שאתה מכיר על פני השד שאינך מכיר – היה ברור שהשד השני גרוע מהראשון.

פוטין ואובמה במפגש הגדולות. אינטרס משותף (צילום: ריה נובוסטי)

פוטין ואובמה במפגש הגדולות. אינטרס משותף (צילום: ריה נובוסטי)

כאשר כתבתי שיש לארצות-הברית, לרוסיה, לאיראן ולישראל אינטרס משותף בקיום משטרו של אסד, רבים הרימו את גבות-העיניים. אבל זה היה היגיון פשוט. אף אחד מהשותפים המוזרים האלה לא רצה להעלות לשלטון בסוריה חבורה של אסלאמיסטים אלימים. אלה הם, כנראה, התחליף הממשי היחידי לאסד, והם מתחזקים מדי יום ביומו, ככל שנמשכת מלחמת-האזרחים.

אם כן, לתקוף מישהו שאתה דווקא רוצה שיישאר בשלטון? לא ממש הגיוני. לכן, אין מלחמה.

ישראלים רבים התרגזו עוד יותר על המלחמה הטובה שנגנבה להם בסוריה. האמריקאים היו מבולבלים, אך הישראלים היו ממש סכיזופרניים. אסד הוא ערבי. ערבי רע. גרוע יותר, הוא חבר של הזאב הגדול, איראן. הוא מספק את המסדרון שבו עובר הנשק האיראני לחיזבאללה בלבנון. הוא החוליה המרכזית בציר הרשע.

הכל נכון, אבל משפחת אסד – האב, הבן ורוחם הבלתי-קדושה – שמרו על השקט בגבול הסורי עם ישראל. אף לא כדור אחד נורה שם בעשרות שנים. השאלה היא מה יקרה אם אסד ייפול ומקומו ייתפס על-ידי אסלאמיסטים מטורפים. אז הרגש הישראלי אמר: יאללה, תכה באסד! תכה בו חזק! אך המוח הישראלי – יש כזה, באיזשהו מקום – אומר: כדאי שיישאר בשלטון. דילמה אמיתית.

אבל יש לנתניהו ושות' שיקול אחר, חמור עוד הרבה יותר: איראן. רע מאוד אם גונבים ממך תקיפה כירורגית קטנה. אבל הנה גנבו מאיתנו מלחמה שנייה, מבצע גדול ממש. לא מכבר הראתה קריקטורה באחד העיתונים את נשיא איראן יושב מול מסך הטלוויזיה ואוכל פופקורן להנאתו, בשעה שאובמה סופג מכות בסוריה.

הפרשנים והפוליטיקאים שלנו שואלים: איך יכול אובמה להפעיל לחץ על איראן, כאשר איננו מסוגל ללחוץ אפילו על סוריה? אחרי שאובמה הניח לאסד לחצות את הקו האדום הדק, איך ימנע מהאיראנים לחצות את הקו האדם העבה הרבה יותר, שהתווה שם? היכן ההרתעה האמריקאית? היכן האימה שמטילה המעצמה העולמית? מה ימנע מהאייתוללות לבנות פצצה גרעינית, אחרי שהנשיא האמריקאי נפל לתוך המלכודת הפרימיטיבית שטמנו לו הרוסים (כפי שזה נראה למנהיגינו).

למען האמת, איני יכול להתאפק מלחוש מידה מסוימת של שמחה לאידם של הפרשנים שלנו. כאשר קבעתי חד-משמעית שלא תהיה התקפה צבאית אמריקאית – וגם לא ישראלית – על איראן, כמה מהמכרים שלי חשבו שיצאתי סוף-סוף מדעתי. לא תהיה מלחמה? אחרי שנתניהו הבטיח שתהיה? אחרי שאובמה הלך בעקבותיו? מוכרחה להיות מלחמה! והנה – המלחמה הולכת ונעלמת באופק.

בעיני מנהיגינו, איראן נשלטת על-ידי כנופיה מטורפת של קנאים דתיים, שמטרתם העיקרית בחיים היא להשמיד את ישראל. מנוי וגמור עם האיראנים להרכיב פצצה גרעינית  שתעשה את המלאכה. לא אכפת להם שמובטחת מכה שנייה ישראלית, שתחריב את ארצם לצמיתות. כאלה הם. לכן יש למנוע את ייצור הפצצה בכל מחיר, גם במחיר קריסת הכלכלה העולמית כתוצאה מחסימת מיצר הורמוז.

זוהי תמונה ברורה, שכל פרטיה תואמים. למזלנו, אין לה קשר למציאות. המאורעות האחרונים ציירו תמונה שונה לגמרי. זה התחיל בבחירות באיראן. מחמוד אחמדינג'אד, הנשיא המטורלל במקצת, מכחיש-השואה הכפייתי, נעלם מהבמה. במקומו נבחר חסן רוחאני הצנוע והמתון. בחירה כזאת לא הייתה אפשרית בלי הסכמת המנהיג העליון, עלי חמנאי, המאשר מראש את כל המועמדים. ברור שרוחאני היה המועמד שלו.

מה פירוש הדבר? לפרשנים שלנו זה ברור לגמרי: הפרסים הערמומיים והנכלוליים מרמים שוב את כל העולם. הם ימשיכו, כמובן, לבנות את הפצצה. אבל האמריקאים הנאיביים יאמינו לשקרים שלהם, זמן יקר יבוזבז, ובאחד הימים יגידו האיראנים: זהו זה, יש לנו פצצה גרעינית, עכשיו אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. ובייחוד להשמיד את היישות הציונית.

מחשבה כזו בנויה על פנטזיה. האיראנים רחוקים מאוד מלהיות עם פרימיטיבי ואובדני. הם מודעים מאוד לעובדה שהם היורשים של תרבות מפוארת, שאינה פחות עתיקה או פחות עשירה מאשר התרבות היהודית. הרעיון של "החלפת מלכות" – אנחנו נשמיד אותך, אתה תשמיד אותנו – הוא מגוחך, מה גם ששחמט הוא משחק פרסי. (השם שחמט הוא סירוס המלים הפרסיות "השאה מת".)

למעשה, המנהיגים האיראניים הם אנשים זהירים ושקולים מאוד. מעולם לא תקפו את שכניהם. לא הם פתחו במלחמה האיומה בת שמונה השנים בעיראק, אלא סדאם חוסיין חסר-האחריות. המניע לייצור הפצצה הגרעינית האיראנית נוצר כאשר הניאו-שמרנים בוושינגטון, רובם יהודים ציונים, דיברו בגלוי על כוונתם להתקיף את איראן, מיד אחרי סיום המלחמה הקטנה והנחמדה שהם יזמו בעיראק.

נראה  שהמנהיגות האיראנית החליטה לאחרונה שהרבה יותר חשוב לשקם את הכלכלה שלהם מאשר לשחק בפצצות. מכיוון שהם סוחרים מלידה – "בזאר" היא מילה פרסית – ייתכן שיוותרו על הפצצה תמורת ביטול הסנקציות ופיתוח האוצרות הגדולים של איראן. האזרחים האיראניים שואפים לקיום של חברה מודרנית מתקדמת. הרי משום כך בחרו חמנאי והעם ברוחאני.

השבוע שודר בטלוויזיה שלנו סרט דוקומנטרי על חיי הישראלים באיראן בימי השאה. גן-עדן ממש. הישראלים חיו על משמני הארץ. הם הקימו את המשטרה החשאית של השאה, שנקראה סבאק (להבדיל משב"כ, ששימש לה דוגמה). הם התרועעו עם הגנרלים של השאה, שרובם עברו אימונים בישראל. הם בנו את התעשייה של השאה והתחילו לייצר את הפצצה הגרעינית שלו. הנפט האיראני הגיע לאירופה דרך הצינור שהונח בין אילת לאשקלון, במימון השאה. העסקה האמריקאית-ישראלית-איראנית, שנודעה בשם "איראן-גייט", נרקמה כבר בימי שלטון האייתוללות. (אייתוללה – "אות אללה").

מי שרוצה לחזור לאחור בהיסטוריה יכול להיזכר בעובדה שהיהודים חזרו מגלות בבל לירושלים בחסות הקיסר הפרסי, כורש, כמתואר בתנ"ך בספרי עזרא ונחמיה. הברית המודרנית בין ישראל ואיראן נבנתה על האיבה המשותפת לערבים, והיא יכולה לחזור בנקל לקדמותה. הפוליטיקה, כמו הפורנוגרפיה, היא עניין של גיאוגרפיה.

האומה האמריקאית עייפה ממלחמות, ונראה שהיא מוכנה להסתדר עם איראן. הביזנסמנים ייפגשו עם סוחרי הבזאר וירקמו עיסקה חדשה. אין מלחמה. בו זמנית תיתכן גם בסוריה התפתחות חיובית. עכשיו, כאשר גילו הרוסים והאמריקאים שהם מסוגלים לשתף פעולה באזור זה, שני הצדדים הלוחמים בסוריה עשויים להגיע למסקנה שדי בטבח ההדדי ושניתן להגיע לפיתרון מדיני (כגון זה שתיארתי בשבוע שעבר). כך יתבטלו שתי המלחמות – ממש ייגנבו מתחת לאף מידי מי שמחזיקים באמונה הפרימיטיבית שהכוח האלים הוא הפתרון היחיד לכל הבעיות.

גברת מפקיסטאן שלחה לי השבוע את דבריו של ברטרנד ראסל, המתמטיקאי, פילוסוף ולוגיקן בריטי: "יש לי אמונה פשוטה מאוד: שהחיים, האושר והיופי טובים ממוות מזוהם. כאשר אני מקשיב למוסיקה, אני חושב שכולנו חשים שהיכולת לייצר מוסיקה כזאת, והיכולת להקשיב למוסיקה הזאת, הן דבר שכדאי לשמור עליו, ושאין להשליכו בגלל קטטות מטופשות. אתם יכולים להגיד שזוהי אמונה פשוטה, אך לדעתי כל דבר חשוב הוא פשוט מאוד."

 

פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מזרח תיכון | עם התגים , , , | 2 תגובות

הנשיא פרס: מקווה שאיראן משמיעה קול חדש

yenukovitz peres

הנשיא ינוקוביץ (ימין) והנשיא פרס (צילום: דוברות בית הנשיא)

״אני מקווה כי שומעים קול חדש מכיוון איראן״, כך אמר נשיא המדינה, שמעון פרס, כאשר פתח את סבב הפגישות המדיניות במסגרת כינוס יאלטה בפגישת עבודה עם נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ. בפתח הפגישה התייחס נשיא המדינה להסכם פירוק הנשק הכימי בסוריה ואמר: "בעולם מתרחשים היום אירועים גדולים. המלחמה וההרג בסוריה, וכן הסוגיה האיראנית נוגעים לכל העולם ומהווים סכנה על צווארם של כל אזרחי העולם. אני מקווה כי ההסכם לסיום הנשק הכימי בסוריה ייושם בהצלחה והטרגדיה של טרור והרג ילדים תגיע לסיומה עד שנהיה עדים לפירוק כל הנשק הכימי".

הנשיא פרס המשיך ואמר: "אני מקווה כי אנו שומעים קול חדש מכיוון איראן, הסנקציות עושות את שלהן והן משפיעות גם על המנהיגות האיראנית. על מנהיגי העולם לדעת כי לכל פשע העונש שלו. אם נוכל להביא סוף להתגרענות האיראנית, ולתקן דברים בעולם ללא מלחמה זו האופציה העדיפה אך לכל פשע העונש שלו. העונש על פיתוח נשק גרעיני היום הוא סנקציות ואם הם יביאו לסיום פיתוח נשק גרעיני מה טוב, אך אם לא – ינקטו אמצעים אחרים. מי שמשתמש בטרור מסכן את מדינתו. אין דבר המסכן את המזרח התיכון יותר מאשר הטרור עצמו. הטרוריסטים הורסים מדינות וחוצים אותן. הם חילקו את הפלסטינים, את לבנון, סוריה, עיראק ותימן. כל המדינות ינקטו במוקדם או במאוחר את האמצעים הדרושים כדי למגר את הטרור במדינתם".

הנשיא הודה למארחו, נשיא אוקראינה, ואמר כי ישראל מעוניינת להעמיק את הקשרים עם אוקראינה: "היחסים בין ישראל לאוקראינה טובים מאד, אני מעריך את עמדתה של אוקראינה בנושאים הנוגעים לישראל, ומצפה לפגוש כאן את המנהיגות הנוכחית בכדי לראות כיצד ניתן לפתור סוגיות נוספת בחוכמה ובשלום". נשיא אוקראינה ינוקוביץ הודה לנשיא פרס על הדברים.

בהמשך היום עד לכניסת השבת צפוי נשיא המדינה לקיים פגישות נוספו עם הנשיאים ושרי החוץ המשתתפים בכנס ובהם טוני בלייר, ביל קלינטון, הילארי קלינטון, ניל פרגוסון, ונשיא פולין לשעבר אלכסנדר קוושנייבסקי.

 

פורסם בקטגוריה אירופה, ב, בעולם, מדיני-פוליטי | עם התגים , | 2 תגובות

סופש בטלוויזיה: עסקה מגונה, הזמנה לגירושין וספיישל משפחה מודרנית

יום שישי, 20 בספטמבר, 2013

21:30 כמה טוב להיות פרח קיר | The Perks Of Being A Wallflower, ערוץ Yes1

בכורה בלעדית. דרמת התבגרות רומנטית זוכת פרסים. צ'רלי בן ה-15 (לוגאן לרמן) הוא אאוטסיידר ביישן ועצוב המתחיל ללמוד בתיכון חדש ומתקשה למצוא שפה משותפת עם חבריו לכיתה.

הוא פוגש מספר תיכוניסטים לא מקובלים, אך מגניבים ביותר, המצרפים אותו לחבורתם ומשנים את עולמו מקצה לקצה: השתתפות פעילה בהקרנה של "מופע הקולנוע של רוקי", התמודדויות עם סודות משפחתיים והתאהבות בפעם הראשונה בשמיניסטית יפה (אמה ווטסון, בתפקידה הראשי הגדול הראשון מאז סדרת סרטי "הארי פוטר").

שחקנים: לוגאן לרמן ("שלושת המוסקיטרים", סרטי "פרסי ג'קסון"), אמה ווטסון (סדרת סרטי "הארי פוטר"), עזרא מילר ("חייבים לדבר על קווין"), פול ראד ("בתול בן 40"). במאי: סטפן צ'בוסקי (תסריטאי הסרט "רנט"). ארה"ב, 2012. ציון: ♥♥♥♥

21:30 עסקה מגונה | Arbitrage, ערוץ Hot גולד; בשעה 22:00 בערוץ Yes4

ריצ'רד גיר מגלם איש עסקים מצליח ומושחת שנאלץ להתמודד עם שורה של מהמורות ומכשולים בחייו. בעוד הוא מנסה למכור את החברה שלו לפני שיחשפו כל מיני עיסקאות לא הכי כשרות שביצע, הוא מבצע טעות מרה וגורלית.

הניסיון לטייח את מעשיו רק מסבך אותו יותר, ודווקא בנקודת השפל הזאת הוא מוצא עצמו במוקד חקירתו של שוטר עקשן במיוחד (רות').

שחקנים: ריצ'רד גיר, סוזן סרנדון, טים רות' ("כלבי אשמורת"), בריט מרלינג ("כדור הארץ הנוסף"). במאי: ניקולס ג'רקי. ארה"ב, 2012. ציון: ♥♥♥♥♥

22:00 הקו הכחול הדק | The Thin Blue Line, ערוץ Yes דוקו

אין במאים רבים שהביאו לשחרורו של רוצח מורשע מהכלא. הבמאי זוכה האוסקר® ארול מוריס ("ערפל המלחמה") הביא לשחרורו של רנדל דייל אדמס בסרט תיעודי משובח זה.

בנובמבר 1976, לאחר שמכוניתו התקלקלה בכביש מחוץ לדאלאס, אדמס לקח טרמפ עם אדם זר בשם דייויד האריס. האריס נהג במכונית גנובה, וכששוטר ממשטרת דאלאס עצר את הרכב, האריס ירה והרג את השוטר, רוברט ווד. בעקבות עדות שקר של האריס, הנהג ושל שני עדי שקר נוספים, האמין חבר המושבעים שאדמס היה הרוצח.

הסיפור של אדמס עלה לכותרות בארה"ב בעקבות כתבה בתכנית "60 דקות", אך היה זה סרטו של מוריס, שכולל ראיונות עומק עם אדמס והאריס – שהוכיח את חפותו של האחרון. הוא יצא לחופשי ב-15 למרץ, 1988. סרטו החד-פעמי של מוריס מדורג באופן קבוע בעשרת המקומות הראשונים של בחירת המבקרים. במאי: ארול מוריס. 101 דקות, ארה"ב, 1988. ציון: ♥♥♥♥

שבת, 21 בספטמבר, 2013

 10:00 חבר על ארבע | Jock, ערוץ Yes5

בכורה בלעדית. סרט מונפש המתרחש בערבות אפריקה ועוקב אחר גור כלכלבים חמוד שמצטרף אל בעליו למסע מסוכן ומסעיר בדרך לגילוי אוצר. במהלך המסע יגלה הכלבלב את הדברים החשובים כמו אהבה, נאמנות וחברות, ויכיר את העולם המגוון שבו אנו חיים. מדבבים לעברית: מאיה מיטלפונקט, נועם טל, גדי לוי, עמי מנדלמן, אורנה כץ. במאי: דנקן מק'נילי. ציון: ♥♥♥♥♥

שידור נוסף בשעה 20:41 עם מדבבים לאנגלית: בראיין אדמס, דונלד סאת'רלנד ("ספייס קאובויס"), מנדי פטנקין ("הומלנד"), הלן האנט ("הכי טוב שיש") והארכיבישוף דזמונד טוטו.

16:00 ספיישל: משפחה מודרנית | Special E!: Modern Family , ערוץ E!

לקראת טקס האמי, ספיישל על הסדרה המצליחה שמועמדת ל-12 פרסים. סופיה וורגרה, אד אוניל וכל צוות השחקנים עטורי הפרסים, יגלו את הסודות שלהם וייקחו את הצופים למסע אל מאחורי הקלעים של אחת הקומדיות הפופולאריות והמצחיקות ביותר בטלוויזיה.

17:38 הזמנה לגירושין | Divorce Invitation, ערוץ Yes1

בכורה בלעדית. קומדיה רומנטית וכשרה. מייק, בחור נוצרי מבית טוב, מכיר את דילן, בחורה יהודייה מבית טוב. השניים מתאהבים ומחליטים להתחתן. הדרך לחופה רצופה חוויות משעשעות ולא פשוטות (ברית מילה בגיל בוגר), אך לבסוף השניים מתחתנים.

יום אחד מייק נתקל באהובתו (השיקסע כמובן) מהתיכון, הניצוצות עפים והרגשות של פעם חוזרים ובגדול. אך אז הוא מגלה שחתם על הסכם ממון בעייתי, שלא ממש נותן צ'אנס לגירושין ואשתו לא תעשה לו את החיים קלים.

שחקנים: ג'יימי-לין סיגלר ("הסופרנוס"), ג'ונתן בנט, אליוט גוּלד. במאי: ס.ו. קרישנה רדי. ארה"ב, 2012. ציון: ♥♥♥♥♥

22:00 זעם הטיטאנים | Wrath of the Titans, ערוץ Hot גולד

בסרט ההמשך לפנטזיית ההרפתקאות "התנגשות הטיטאנים" (2010), חוזרים סם וורת'ינגטון, רייף פיינס וליאם ניסן לגלם אלים מיתולוגיים היוצאים לשלל קרבות גדולים מהחיים.

פרסאוס (וורת'ינגטון) ממשיך להתכחש למעמדו החצי-אלי ומגדל את בנו היתום מאם כדייג פשוט, ממש כפי שגודל הוא עצמו בסרט הקודם. באותו הזמן, אביו זאוס (ניסן) חושש מהתקטנות כוחם של האלים לכדי מצב שבו כוחות הרשע של אחיו האדס (פיינס) יעשו שמות באוכלוסיית העולם. ואמנם, המאבק הפורץ בין האלים לטיטאנים מוביל את פרסאוס אל העולם התחתון כדי להציל את אביו, לגרש את הטיטאנים ולהושיע את האנושות.

משחק: ליאם ניסן, סם וורתינגטון, רייף פיינס, ביל ניי, רוזמונד פייק, דני יוסטון. במאי: ג'ונתן ליבסמן. ארה"ב, 2012. ציון: ♥♥♥♥♥

22:00 קוטלי המכשפות | Hansel and Gretel: Witch Hunters, ערוץ Yes2

פנטזיית אקשן מהירה ועצבנית, שמתחילה מהרגע שבו הסתיים סיפורם המפורסם של הנזל וגרטל (או בשמם העברי – עמי ותמי).

אחרי שניצלו בילדותם מהמכשפה הרעה שזממה לאכול אותם, שני האחים היתומים גדלו והפכו לציידי מכשפות אטרקטיביים שעוברים מכפר לכפר ומחסלים את המכשפות שמטילות טרור על התושבים התמימים. מספר מקרי חטיפות ילדים בכפר מרוחק, מביאים את הנזל וגרטל למקום, רק כדי להבין שזוהי עיירת ילדותם. שם הם מגלים כי המכשפות זוממות מזימה איומה בסדר גודל שאיש עוד לא ראה. על שני האחים להביס את מנהיגת המכשפות האכזרית ולסכל את תכניותיה האפלות.

שחקנים: ג'רמי רנר ("זהות גנובה"), ג'מה ארטרטון ("הנסיך הפרסי"), פמקה ינסן (סדרת סרטי "X-מן", "המלוק גרוב"). במאי: פיט טראוויס ("שמונה צדדים לאמת"). ארה"ב, 2012. ציון: ♥♥♥♥♥

22:20 הממשלה 3 | Borgen 3, ערוץ Yes Oh

עונה שלישית ל"הממשלה" (בורגן), סדרת הדרמה המצליחה והמדוברת ביותר בסקנדינביה, מבית היוצר של The Killing. הסדרה זכתה להצלחה בין לאומית וגברה על סדרות רבות אחרות כשזכתה בפרס ה-BAFTA לסדרה הטובה ביותר.

עברו שנתיים וחצי מאז שבירגיטה נובורג (סידסה באבט קנודסן) קראה לבחירות כלליות וכעת לארס הסלבו שוב ראש ממשלה. לאחר שבריגיטה לא הצליחה להרכיב שוב קואליציה, היא נאלצה להתפטר מתפקיד ראש הממשלה ובמטרה לפנות מקום לדור הצעיר של מפלגתה, היא בחרה לוותר על ראשותה ולהפנות את גבה לעולם הפוליטיקה. כעת, היא דוברת ויושבת בדירקטוריונים של מספר חברות גדולות, שמרוויחה שכר גבוה.

תחת הנהגתו של יעקוב קרוז – סגן ראש המפלגה לשעבר, שנובורג "שלחה לגלות" כנציבה של דנמרק באיחוד האירופי – מפלגת המרכז מאמצת כעת, בנושאים רבים הקרובים לליבה של בריגיטה – עמדות הרבה יותר ימניות, כך שעם הזמן דעות מפלגת המרכז הופכות זהות לאלו של מפלגתו של הסלבו. למרות שהם פרודים, לקתרינה וקספר יש ילד משותף, והם חולקים חובות הוריות. קתרינה עדיין מגישת חדשות בערוץ 1, ועכשיו גם קספר עובד בערוץ, בתור אנליסט פוליטי, ומנחה תוכנית מגזין פוליטית יחד עם טורבן פריס.

העונה השלישית עוקבת אחר בירגיטה נובורג, כשהיא כבר אינה יכולה יותר לסבול את השאלות על "איך היא הייתה נוהגת בתור ראש ממשלה", ואת הדרך החדשה שבה נוהגת מפלגת המרכז, ואינה מסוגלת עוד לעמוד מהצד, ומחליטה לשוב אל הזירה הפוליטית. היא מנסה למצוא שוב את התמיכה שזכתה לה בעבר, תוך נקיטת עמדה שתהיה נאמנה לאמונותיה.

פורסם בקטגוריה ד, טלוויזיה, תרבות | עם התגים , , , , , , | להגיב

נחום ברנע וייבוא האובייקטים הבלתי חוקיים

נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" מאוד מחבב, ככל הנראה, את אמנון בן עמי, מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, ומשמש לו מעת לעת שופר. התוצאות לרוב מביכות. ביום שישי האחרון עסק ברנע בטורו בהתעקשות קבלני הבניין הישראלים להעסיק דווקא עובדים מסין. הנושא אכן ראוי לתשומת לב של גופי התקשורת המרכזית. אבל הקול קולו של ברנע 'והידיים ידי בן עמי. או להפך.

ברנע טרח לדבר עם רשות האוכלוסין וההגירה ועם התאחדות הקבלנים. הוא לא טרח לדבר עם אף עובד בניין סיני' או עם ארגון זכויות אדם כלשהו העוסק בעניינם של מהגרי עבודה. אולי זו הסיבה לכך שהוא משתמש במילה "ייבוא" באופן כל כך טבעי ביחס למהגרי עבודה. לא פחות מתשע פעמים לאורך טורו משתמש ברנע במונח "ייבוא" על הטיותיו השונות: לא בציטוט מפי אחרים ולא במרכאות כפולות.

אילו היה ברנע קצת יותר חתרן, היינו חושדים שהוא משתמש במילה "ייבוא" באופן ביקורתי כלפי רשות האוכלוסין וההגירה, המתייחסת אל עובדים המגיעים לכאן כאל סחורה ולא כאל בני אדם, אבל קשה למצוא רמז לביקורת כזו בטורו. נהפוך הוא – רשות האוכלוסין היא ה-"גוד גיי", שרוצה "לייבא" רק עובדים ממדינות שעמן נחתמו הסכמים בעניין דמי תיווך. ביחס לפלסטינים שהעסקתם התאפשרה על ידי רשות האוכלוסין וההגירה ברנע משתמש בפועל "לקחו". ורק במילה אחת, זו שאמורה להיות מובנת מאליה, ברנע לא משתמש – "העסקה". עובדים פלסטינים ומהגרי עבודה חדלו מזמן להיות מועסקים בעולם הניאו-ליברלי שלנו, והם מי ש"מיובאים" או "נלקחים" על ידי אדוניהם.

העובדים הם רק אובייקט (צילום: דימה וזינוביץ)

לא פחות חמור הוא השימוש החוזר ונשנה של ברנע במונח, שוודאי גם אותו שאל מבן עמי, "בלתי חוקיים". לא "שוהים שלא כדין", לא "עובדים ללא היתר". האנשים הללו הם "בלתי חוקיים". אפילו לא "שוהים בלתי חוקיים", אלא סתם "בלתי חוקיים". לא מדובר סתם בדקדוקי עניות או בפוליטיקלי קורקט מאוס. כינוי של אנשים "בלתי חוקיים" מתייג את כל ישותם וכל הווייתם בסיווג "לא חוקי". בדיוק מסיבה זו החליטה סוכנות הידיעות "רויטרס" לפני כחודש להנחות את הכותבים מטעמה שלא לעשות עוד שימוש במונח illegal migrant (מהגר לא-חוקי) ולהשתמש ב-illegal ("לא-חוקי") רק לתיאור פעולה ולא לתיאור אנשים. גם ה"ניו יורק טיימס" החליט לאחרונה לקרוא לכותבים ולעורכים לשקול שימוש במונחים אלטרנטיביים.

חשוב להבין שגם לפני הנחיות אלה ספק אם מישהו ב"ניו יורק טיימס" או ב"רויטרס" היה מעלה על דעתו להשתמש במילים כמו אלה שמשתמש בהן ברנע. המקבילה באנגלית לביטוי "בלתי חוקיים", שכשהוא נטול "אנשים", "מהגרים" או "עובדים" (אותה ברנע מביא כשם תואר ללא שם עצם שאליו הוא מוצמד) היא illegals, מונח שבו משתמשים גורמים פוליטיים ימניים, אך ודאי שלא עיתונאים מכובדים. ואולי אי אפשר לצפות להרבה במדינה שבה עיתונאים סבורים באמת ובתמים כי המילה "מסתננים" מתארת באופן אובייקטיבי אנשים שחצו את הגבול ללא היתר.

כאמור, לשם כתיבת טורו ברנע לא טרח לשוחח עם אף מהגר עבודה סיני. אמנם בכתבה מופיעה תמונה של שלושה עובדים בעלי מראה אוריינטלי, שהקורא אמור להניח את סיניותם, אבל גם הטרמינולוגיה שבה ברנע משתמש וגם העדרם של מהגרי העבודה מתוכנה של הכתבה, מבהירים שהם האובייקט בכתבה, לא סובייקט.

לו טרח ברנע לשוחח עם כמה עובדים סינים או עם ארגוני החברה האזרחית העוסקים בעניינם, כמו "קו לעובד", אולי היה מבין כמה דברים שרשות האוכלוסין וההגירה והתאחדות הקבלנים לא גילו לו. ברנע קובע כממצא עיתונאי שעובדים סינים "לעולם לא מתלוננים" (אולי זה גנטי, אולי זה תרבותי. ברנע לא מגלה לנו מדוע, וגם לא מניין הוא יודע זאת). אולי לו היה מדבר עם "קו לעובד", שטיפל במהלך השנים בהמוני עובדי בניין סינים, היו עולים ספקות מסוימים ביחס לאמירה האסנציאליסטית הזו.

לו היה מדבר עם עובדים ממדינות שעמן נחתמו הסכמים בילטראליים שנועדו להילחם בתופעת דמי התיווך, היה מבין כיצד נעקף האיסור על גביית דמי תיווך באמצעים יצירתיים שונים.

ואולי אם לא היה משמש השופר של בן עמי, היה מעלה על דעתו לשאול אותו כיצד קידמה רשות האוכלוסין וההגירה את העמדתן לדין של חברות ישראליות בענפי הבניין, החקלאות או הסיעוד בגין גביית דמי תיווך שלא כדין, חרף האיסור הפלילי לעשות כן, או לפחות לכמה מן החברות האלה רשות האוכלוסין וההגירה שללה את היתרי ההעסקה (ספוילר – התשובה היא אפס).

המאמר פורסם ב"laissez passer". הכותבים הם עורכי דין העוסקים בזכויות אדם ומהגרים בפרט.


פורסם בקטגוריה ביקורת התקשורת, מאמרי עמדה, מדיה | עם התגים , , , , , , , | להגיב

נדחתה החלטה אנטי ישראלית בסבא"א

הצעת החלטה אנטי ישראלית בנושא "יכולות הגרעין של ישראל", נדחתה ע"י הוועידה הכללית של הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א). בראש משלחת ישראל לוועידה עמד ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, ד"ר שאול חורב, ועמו נציגים של הוועדה לאנרגיה אטומית וומשרד החוץ.

כבשנים קודמות, ניסו מדינות ערב ואיראן לקדם על סדר יומה של הוועידה סעיפים אשר מטרתם לייחד לרעה את ישראל, ובעיקר תחת הכותרת: "יכולות הגרעין של ישראל״. גם השנה דחתה הוועידה הכללית של סבא"א את הצעת ההחלטה הערבית האנטי ישראלית. בוועדה לאנרגיה אטומית מציינים בסיפוק כי בכך, העבירה שוב הוועידה הכללית מסר ברור למדינות ערב, כי הסוכנות מסרבת לאמץ החלטות אשר כל ייעודן הינו ניגוח ובידוד מדינה אחת מסיבות פוליטיות. ״ישראל מקווה כי מדינות ערב, העומדות מאחורי הצעת ההחלטה שנדחתה, יבינו את חוסר התוחלת בהעדפת מהלכים חד צדדיים בארגונים בינ"ל על פני הידברות ישירה לקידום האינטרסים המשותפים באזור – ובפרט בנסיבות ההתפתחויות האזוריות האחרונות״, נאמר בהודעה שפרסמה הוועדה לאנרגיה אטומית.

עוד התקבלה בוועידה החלטה מסורתית בנושא "יישום פיקוח סבא"א במזה"ת". ישראל נמנעה בהצבעה על החלטה זו. ״ישראל מביעה תקווה כי בעתיד מדינות ערב תבחרנה בדרך של דיאלוג והידברות עם ישראל בנושאים אלה״.

כבכל שנה, נשא ד״ר חורב נאום מרכזי בוועידה. בנאומו התייחס חורב לחקירה המתמשכת של סבא"א באיראן וסוריה הנמצאות בהפרה חמורה של מחויבויותיהן על פי הסכמי הפיקוח עם סבא"א וחברותן באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), וכן למצב במזה"ת, בדגש על הנושא הסורי. כמו כן, התייחס ד"ר חורב לשיתוף הפעולה הטוב של ישראל עם סבא"א בהיבטי בטיחות גרעינית, ביטחון ויישומים גרעיניים למטרות שלום.

פורסם בקטגוריה ב, בטחוני | עם התגים , , , | להגיב

היום ה-6 בראלי ברסלאו: חוזרים למסלול

איך שגלגל מסתובב… הצוותים הישראליים פתחו את היום בסערה, והפעם יש סיבות לחיוכים. בלגן בספר הדרך גורם לביטול הסטייג' הראשון, אבל צוות פוינטר הוא המנצח הגדול של היום אחרי קרב צמוד עם צוות המרצדס G הבולגרי. גם צוות קוקה קולה זירו עושים חיל ומסיימים את היום במקום הרביעי. דורון וינטר על האופנוע מסיים שני.

גם צוות פוינטר שב לאיתנו והפגין היום את אחת מתצוגות הנהיגה המרהיבות של הראלי. היום השישי התחיל בכלל בבלגן גדול – טעויות בספר הדרך גרמו לכאוס ולברבורים של כל המתחרים, מה שגרם למארגנים להודיע על ביטול הסטייג' עבור האופנועים והטרקטורונים, ואחר כך גם עבור שאר המשתתפים. בינתיים רז והלל שזינקו הבוקר מהמקום השמיני התעשתו די מהר וניצחו את הסטייג', כמו גם את הסטייג'ים הבאים, כשהם עוקפים את שבעת המתחרים שזינקו לפניהם.

צוות קוקה קולה זירו, המדורג 18 בכללי, נתן היום תצוגת נהיגה שקולה, מהירה ומרהיבה וסיים את היום במקום הרביעי.

וינטר והאופנוע (צילום: יח"צ)

מדורג שני בכללי. וינטר והאופנוע (צילום: יח"צ)

דורון וינטר ממשיך לעשות חיל בקטגוריית האנדורו. אחרי שניצח סטייג' אחד היום והגיע שני בסוף הסטייג' האחרון, הוא סיים את היום במקום השני וגם מדורג שני בכללי.

ב-20.9, היום הלפני אחרון של הראלי, ייצאו הצוותים ליום ארוך – 265 ק"משל נהיגה במסלול  מעגלי.

(צילום: יח"צ)

איך שגלגל מסתובב... (צילום: יח"צ)

פורסם בקטגוריה ב, מה חדש, מוטורי, ספורט, רכב | עם התגים | להגיב

60% רוצים להשתמש באוטובוסים ורק 35% עושים זאת בפועל

פער גדול בין הנכונות להשתמש באוטובוסים ככלי התחבורה העיקרי לבין מספר הנוסעים שמשתמשים בהם בפועל – כך עולה מסקר חדש של עמותת "אור ירוק", שנערך בקרב 500 נשאלים בחודש פברואר 2013 באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה. הסקר נועד לבחון את שיעור המשתמשים בתחבורה ציבורית בישראל ואת החסמים לשימוש בתחבורה ציבורית.

מהסקר עולה כי למרות ש-60% מהציבור מביע נכונות להשתמש באוטובוס ככלי התחבורה העיקרי, רק 35% ממנו אכן עושים זאת בפועל.

לקראת יום התחבורה הציבורית הבינלאומי, שחל היום, 20 לספטמבר, מתפרסמות לראשונה תוצאות סקר מיוחד שערכה עמותת אור ירוק בנושא התחבורה הציבורית בישראל.

המטרונית (צילום דני בר)

מתוצאות הסקר עולה, כי רוב הציבור (52%) בוחר להשתמש ברכב פרטי ולא בתחבורה ציבורית ככלי התחבורה העיקרי. הסיבה המרכזית אותה נתנו המשתתפים בסקר להעדפת נסיעה ברכב פרטי היא הנוחות (55%).

סיבות נוספות לחוסר השימוש בתחבורה ציבורית היו:

• מחזיקים רכב לצרכי עבודה (22%)
• הרכב הפרטי מהיר יותר (20%)
• לא רוצים להיות מוגבלים ללוח הזמנים של התחבורה הציבורית (7%).

נושא נוסף לגביו נשאלו המשתתפים בסקר הוא זמינות התחבורה הציבורית שבסביבת מגוריהם. על פי התוצאות, רק ל- 47% מהציבור ישנה תחבורה ציבורית זמינה מהבית למקום הלימודים או למקום העבודה. מדובר על ירידה של 10% מהשנה שעברה, אז ציינו 57% מהציבור כי יש תחבורה ציבורית זמינה מביתם.

בנוסף על פי תוצאות הסקר, לדעת מרבית הציבור (61%) הנסיעה באוטובוס בטוחה יותר מאשר הנסיעה ברכב פרטי.

מנכ"ל "אור ירוק", שמואל אבואב:  "מערך התחבורה הציבורית בישראל הוא בטיחותי יותר מנסיעה ברכב הפרטי. בשנה האחרונה עברה התחבורה הציבורית כברת דרך בדמות המטרונית והרכבת הקלה אך אין די בכך. אי שימוש בתחבורה ציבורית – החמצה לאומית. רק הממשלה יכולה לשנות את סדרי העדיפויות של הנוסעים. על המדינה להרחיב ולשפר את התחבורה הציבורית בכדי שתהיה זמינה ומהירה לכל דורש. רק כך ניתן יהיה לשכנע את הנהג הישראלי לעבור מהרכב הפרטי לתחבורה הציבורית ועל ידי כך להפחית את מספר תאונות הדרכים ולחסוך סכומי כסף גבוהים".

התפלגות הנוסעים בתחבורה ציבורית כרכב עיקרי לפי אזורי מגורים מראה את הממצאים הבאים:

• באזור ירושלים 49% מהציבור משתמשים באוטובוסים ככלי הרכב העיקרי שלהם.
• באזור הצפון 42% מהציבור משתמשים באוטובוסים ככלי הרכב העיקרי שלהם.
• באזור המרכז 36% מהציבור משתמשים באוטובוסים ככלי הרכב העיקרי שלהם.
• באזור הדרום 30% מהציבור משתמשים באוטובוסים ככלי הרכב העיקרי שלהם.
• באזור השרון 25% מהציבור משתמשים באוטובוסים ככלי הרכב העיקרי שלהם.

לאחרונה שוב עלו מחירי הדלק ורבים מתושבי המדינה מתקשים לעמוד בעול התשלום עבורו. אחת הדרכים לשפר את מצבם של נהגים רבים כי לשכנע אותם לעבור מהרכב הפרטי אל התחבורה הציבורית. באמצעות נטישת המכוניות הפרטיות, גם תעלה רמת הבטיחות בדרכים של הנוסעים, גם יימנעו פקקים המביאים לאובדן זמן יקר, גם זיהום האוויר יתמעט בצורה דרסטית ובנוסף, הציבור יזכה לחסוך אלפי שקלים בשנה.

כדי לעודד את השימוש בתחבורה ציבורית, יש להקצות מסלולי נסיעה מיוחדים, שיקצרו את זמני ההגעה והנסיעה. בנוסף, יש להגביר את האכיפה בנתיבים המיועדים לתחבורה הציבורית כך שרק הם ייסעו בהם. כמו כן מקומות העבודה צריכים לעודד הסעות מרוכזות או הגעה בתחבורה ציבורית, וכמובן – על התחבורה הציבורית להיות זמינה, זולה ונוחה לשימוש.

פורסם בקטגוריה ב, בטיחות בדרכים, ירוק בדרכים, רכב | עם התגים , , , | להגיב