בצלאל: יום פתוח בסימן פורימי

ביום שלישי הקרוב, 3.3.2015, יתקיים יום פתוח בקמפוס בצלאל בהר הצופים, בסימן חג הפורים. הסגל האקדמי והסטודנטים מזמינים את הקהל הרחב לחוויה של אמנות ועיצוב, ולהיכרות עם מחלקות האקדמיה ותכניות הלימודים המוצעות. השנה, בנוסף לסדנאות פתוחות והרצאות מגוונות, תתקיים תהלוכת לבוש תקופתי פרי יצירתם של הסטודנטים מהמחלקה לצורפות ואופנה, ותוצג תערוכת מסכות בעיצובם של סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תעשייתי.

מסכה בעיצובה של ליזה ריצנר, סטודנטית מהמחלקה לעיצוב תעשייתי. צילום: יח"ץ; תחפושת בעיצוב מרואה אבו-עסבה, מהמחלקה לתולדות הלבוש. צילום: אלינה קוגן; תחפושת בעיצוב עדי קרני, המחלקה לתולדות הלבוש. צילום: אלינה קוגן; מסכה בעיצוב מיכל סימון, המחלקה לעיצוב תעשייתי. צילום: יח"ץ

מסכה בעיצובה של ליזה ריצנר, סטודנטית מהמחלקה לעיצוב תעשייתי. צילום: יח"ץ; מערכת לבוש בעיצוב מרואה אבו-עסבה, מהמחלקה לתולדות הלבוש. צילום: אלינה קוגן; מערכת לבוש בעיצוב עדי קרני, המחלקה לתולדות הלבוש. צילום: אלינה קוגן; מסכה בעיצוב מיכל סימון, המחלקה לעיצוב תעשייתי. צילום: יח"ץ

במהלך מסיבת חצר שתקיים אגודת הסטודנטים, ייצאו בשעה 13:00 הסטודנטים מהמחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל בתהלוכה ססגונית. בתהלוכה יציגו מערכות לבוש היסטוריות שעוצבו במסגרת קורס הבוחן את תולדות הלבוש לאורך מאות השנים שחלפו, וחוקר אותן בהקשר החברתי, התרבותי וההיסטורי של הבגד. בתהלוכה ניתן יהיה לצפות, בין היתר, במערכות לבוש שעוצבו בהשראת תקופת הרנסנאס באיטליה, בפריטים שמציגים את האופנה שהתפתחה בצרפת אחרי המהפכה הצרפתית ובמערכות לבוש מספרד של המאה ה-16.

במקביל, תתקיים מכירה מיוחדת של פריטי עיצוב מקוריים, שעיצבו וייצרו סטודנטים בשנים ג' וד' מהמחלקה לעיצוב תעשייתי. הפריטים שיימכרו במהדורה מוגבלת, עוצבו במסגרת הקורס "כולל מע"מ" בהנחייתו של עודד פרידלנד. המוצרים המקוריים נמכרים במחירים הנעים בין 15- 100 שקל בלבד.

הגלריה של המחלקה לעיצוב תעשייתי תציג מסכות שעוצבו על ידי הסטודנטים משנה א' בהנחיית ליאורה רוזין וחנן דה לנגה. המסכות עוצבו במסגרת לימודי סטודיו, שעוסקים בתהליכי חשיבה עיצובים, פיתוח רעיוני, סינון, גיבוש עיצובי וקבלת החלטות בשילוב מגוון מרכיבים אנושיים – שכליים ורגשיים.

בנוסף, במהלך היום המחלקה לעיצוב קרמי תזמין את הקהל הרחב לתוך חללי העבודה של המעצבים, ותציע הדגמה והתנסות בסדנאות ההדפס, הגבס ובסדנה לניפוח זכוכית. המבקרים מוזמנים להתרשם, ולהתנסות בעבודה באובניים, במבער, ובהכנת חרוזים צבעוניים.

הכניסה חופשית.

 

פורסם בקטגוריה אופנה ועיצוב, ד, עיצוב ואדריכלות | עם התגים , , , , , | סגור לתגובות

"על הבגידה": סקס, שקרים ודרמה מהחיים

[rating=3]

כמו סכין בבשר החי כך ההצגה "על הבגידה", שכתבה וביימה אלמה וייך, כואבת ומדממת. בעצם, תלוי את מי שואלים – מי שעבר/ה חוויה מסוג זה או מי שלא. המחזה הקצר (כשעה) עוסק, כפי שמעידה הכותרת, בנושא טעון: בגידה של בן או בת הזוג, ובמבט רחב יותר – משבר זוגיות.

במקרה שלנו מדובר במצב שבו הגבר מנסה להתכחש לבגידה של אשתו, דוחה את הבשורה המפתיעה והכואבת שמכה בו, ובעיקר לא מאמין שאשתו, גננת במקצועה, יכולה לעשות לו את זה. לא רק זאת: הבעל הנבגד, איש הייטק וורקוהוליק, הוא האחרון לדעת, שאשתו, אשר הולכת בערב לחוג דרמה, מבלה באותה הזדמנות עם המאהב שלה. את הבשורה מביאה למשרדו עורכת דין, שגילתה, דרך התכתבות בוואטסאפ, כי בעלה הוא זה שבוגד בה עם אשתו של איש ההייטק. היא רוצה לספר, הוא לא רוצה לדעת. מבולבלים? זה עדיין לא הכל.

הבגידה התגלתה בוואטסאפ. צילום: שלומי שטיין

למרות הנושא הטעון מדובר בהצגה צנועה, אינטימית, כמעט מינימליסטית, שבה השחקנים עומדים במרכז הדרמה ועליהם תקום או תיפול ההצגה. בתפקיד הבעל – רונן יפרח, שנוטה לצעוק, בעיקר בהתחלה, מה שפוגם באמינות שלו וגם בסיטואציה. בהמשך, כאשר הוא מפנים את המציאות הכואבת, הוא נראה ונשמע אמין ואנושי. עינת ויצמן, עורכת הדין המבולבלת והנודניקית, שמנסה לעמת אותו עם המציאות, ולשכנע אותו שהמידע בידיה אמין, מגלה, בדרך כלל, משחק רגיש ונוגע ללב.

מה שאהבתי בבימוי של אלמה וייך – שבמהלך ההצגה השניים מחליפים תפקידים ומשחקים גם את תפקידי הבעל והאישה הבוגדים, כדי לעבד את הכאב ואולי להבין איך כל זה קרה. המחזה אינו מתיימר לגעת בכל ההיבטים של הבגידה, שהיא גם נושא סקסי ומרתק, אלא מתרכז במפגש בין בני הזוג הנבגדים, שבמהלך העלילה, אחרי שהם מתעמתים ביניהם, מנסים למצוא נחמה זה בזרועותיה של זו.

וייך מגדירה את יצירתה כמחזה אבסורד. לא מצאתי מה אבסורד כאן, הסיטואציה כאילו לקוחה מהחיים – ולכן ההצגה חזקה ונוגעת. מצד שני הקונפליקט בין השניים אינו עוצמתי מספיק – ומשליך על הסיום שחסר שיא דרמטי או יצירתי. לא מאוחר לחשוב על סיום אחר, יש אינסוף דוגמאות מהחיים האמיתיים.

פורסם בקטגוריה ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , | סגור לתגובות

שחקני הפועל ת"א למען הקהילה: מבקרים ב"שניידר"

לילדים המאושפזים במחלקות בית החולים "שניידר" בפתח תקווה ציפתה הפתעה משמחת: שחקני קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב, וביניהם שי אבוטבול, משה אוחיון, מתן אוחיון, רמזי ספורי וסשה, עברו בין החדרים ביקרו את החולים והעניקו להם מתנות שונות מטעם הקבוצה: כובעים, חולצות, תמונות חתומות ועוד.

היוזמה לביקור, במסגרת הפעילות למען הקהילה של הקבוצה, הגיעה מנותנת החסות, חברת "פוג'יקום".

צילום: מורג ביטן

צילום: מורג ביטן

צילום: מורג ביטן

צילום: מורג ביטן

צילום: מורג ביטן

צילום: מורג ביטן

* * *

פורסם בקטגוריה ב, כדורגל, ספורט | עם התגים , , , , , | סגור לתגובות

ספריית החומרים: ספרייה קטנה ומטריפה

ספריית החומרים בחולון, היא, למעשה, חדר די קטן. ייתכן אפילו שברגע הראשון שנכנסים אליה יהיו מבקרים שיחשבו שטעו, או שיחוו אכזבה.

מבקרים שיש להם דמיון, לעומת זאת, יהיו מרותקים תוך שניות למגוון חומרים בעלי טקסטורות שונות, שקיפויות וגמישות. חלקם חומרים חדישים מרחבי העולם. תוך כדי מגע בחומרים יפנטזו מה אפשר להכין מהם.

עיריית חולון ומשרד הכלכלה תומכים בפעילות הספרייה, כחלק ממתחם מדיטק חולון ומוזיאון העיצוב. החומרים שבספרייה מקוטלגים באתר האינטרנט -  www.materials.dmh.org.il

בכל תא סוג אחר של חומרים. צילום: יולה זובריצקי

בכל תא סוג אחר של חומרים. צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

צילום: יולה זובריצקי

 * * *

פורסם בקטגוריה אופנה ועיצוב, ד, עיצוב ואדריכלות | עם התגים , , , , | סגור לתגובות

נאום יקר מאוד

וינסטון צ'רצ'יל אמר, כידוע, שהדמוקרטיה היא השיטה הפוליטית הגרועה ביותר, מלבד כל שאר שיטות הממשל שנוסו מפעם לפעם. צ'רצ'יל גם אמר שהטענה הטובה ביותר נגד הדמוקרטיה היא שיחה של חמש דקות עם בוחר ממוצע.

עד עתה הייתי עד ל-20 מערכות בחירות לכנסת. בחמש מהן הייתי מועמד, בשלוש מהן נבחרתי. כילד הייתי עד גם לשלוש מערכות הבחירות האחרונות של הרפובליקה הגרמנית הגוססת, ולמערכה אחת (האחרונה שהיה לה דמיון לדמוקרטיה) אחרי עלות הנאצים לשלטון (הגרמנים היו טובים מאוד בתעמולה גראפית. אחרי יותר מ-80 שנה אני עדיין זוכר אחדות מן הכרזות של אז).

בחירות גורמות להתרגשות. הרחובות מוצפים בתעמולה, פוליטיקאים נואמים עד שהם צרודים, לעתים יש ברחובות התנגשויות אלימות. לא במדינתנו. לא עכשיו. 17 ימים לפני הבחירות שוררת דממה דקה. זר כי יבוא לישראל לא יבחין כלל בתכונה. המאמרים בעיתונות מוקדשים לנושאים רבים אחרים. בטלוויזיה צועקים כרגיל. אין נאומים מרגשים. אין אסיפות עם. הכול יודעים שהבחירות האלה עשויות להיות גורליות, הרבה יותר מאשר בחירות רגילות.

יתכן שזה הקרב הסופי על עתידה של ישראל – מאבק בין קנאי ארץ ישראל השלמה לבין תומכי המדינה הליברלית. מאבק בין מיני אימפריה המדכאת עם אחר לבין דמוקרטיה הוגנת. מאבק בין התפשטות והתנחלויות לבין מאמץ רציני להשיג שלום. מאבק בין מה שנקרא "קפיטליזם חזירי" לבין מדינת רווחה. בקיצור, בין שתי צורות שונות מאוד של ישראל.

אז מה נאמר במערכת הבחירות על בחירה גורלית זו? שום כלום.

המילה "שלום" אינה מוזכרת כלל. חס וחלילה. מתייחסים אליה כאל רעל פוליטי. שומר נפשו ירחק ממנה. כל ה"יועצים" המקצועיים, שהארץ מוצפת בהם, מזהירים את לקוחותיהם לבל ישתמשו במילה זו. "תגיד הסכם מדיני, אם אתה צריך. אך למען השם, אל תדבר על שלום!".

אותו הדבר לגבי כיבוש, התנחלויות, טרנספר וכדומה. אין להשתמש במלים אלה. הבוחרים עלולים לחשוד שיש לך דעה. שומר נפשו ירחק ממילים כאלה.

מדינת הרווחה הישראלית, שעוררה פעם קנאה בארצות רבות (זוכרים את הקיבוץ?) הולכת ומתפרקת. השירותים הסוציאליים שלנו מתמוטטים. הכסף זורם לצבא הגדול שלנו, די גדול למעצמה בינונית. אז האם מישהו מציע לצמצם את הצבא? מובן שלא. מה, לנעוץ סכין בגב חיילינו האמיצים? לפתוח את השער לפני אחד מאויבינו הרבים? הרי זו בגידה!

אם כן, על מה מדברים הפוליטיקאים והתקשורת? מה מרגש את הציבור? מה מגיע לכותרות של חדשות הערב?

רק דברים חשובים באמת. האם אשת ראש הממשלה שילשלה לכיסה את דמי הערבון של הבקבוקים? האם במעון הרשמי של ראש הממשלה יש סימנים של הזנחה? האם השתמשה אשת ראש הממשלה בקרנות ממשלתיות כדי להתקין חדר עבודה לספרית שלה?

אם כן, איפה נמצאת מפלגת האופוזיציה העיקרית, "המחנה הציוני" (הידועה גם כמפלגת העבודה)?

יש לה בעיה: המנהיג שלה הוא הנעלם הגדול של הבחירות. ליצחק הרצוג אין הופעה מרשימה. קומתו נמוכה. הוא דומה יותר לנער מאשר ללוחם קשוח. יש לו קול דק ומצפצף. הוא לא נראה כמו מנהיג טבעי. ציירי הקריקטורות מתקשים לצייר אותו – אין לו סימן היכר בולט הגורם לו לבלוט. לי הוא מזכיר את קלמנט אטלי. כאשר מפלגת העבודה הבריטית התקשתה בשעתו בבחירה בין שני מועמדים בולטים, הם בחרו באיש זה כבמועמד של פשרה.

קלמנט אטלי (מקור: ויקימדיה)

התגלה כראש ממשלה מצוין. קלמנט אטלי (מקור: ויקימדיה)

גם לו לא היו סימני היכר בולטים (שוב צ'רצ'יל: "הגיעה מכונית ריקה, ומתוכה יצא מר אטלי"). העולם נדהם כאשר עוד לפני סיום מלחמת העולם גירשו הבריטים את צ'רצ'יל הגדול ממעון ראש הממשלה ובחרו באטלי. אך אטלי התגלה כראש ממשלה מצוין. הוא הוציא את בריטניה בעוד מועד מהודו (ומארץ ישראל), הקים את מדינת הרווחה ועשה עוד ועוד.

גם הרצוג הפתיע לטובה. הוא הקים את הרשימה המשותפת עם ציפי לבני. הוא יצר תאוצה והקים את מפלגת העבודה הגוססת על רגליה. הוא נתן לרשימה שם פופולרי. הוא הוכיח שהוא מסוגל לקבל החלטות. ואז זה נעצר. המחנה הציוני השתתק. קטטות פנימיות שיתקו את מטה הבחירות. (פרסמתי ב"הארץ" שני מאמרים, שבהם קראתי להקמת רשימה משותפת של המחנה הציוני, מרץ ו"יש עתיד". ברשימה כזו היה נוצר איזון בין המרכז והשמאל. היא הייתה יוצרת תאוצה חדשה ומעוררת התלהבות. אך היוזמה לכך יכלה לבוא רק מהרצוג. הוא התעלם. כך גם מרצ. כך גם יאיר לפיד. אני מקווה שלא יתחרטו על כך).

עכשיו מתנדנדת מרצ על סף אחוז החסימה, ואילו לפיד מחלים רק אט אט מן הנפילה הגדולה בסקרים. הוא סומך בעיקר על פניו הנאות. למרות הכול, הליכוד והמחנה הציוני שווים עכשיו בסקרים, הנותנים לכל אחד מהם כ-23 מנדטים. יתכן שבמוצאי יום הבחירות ישרור ביניהם שוויון, וההכרעה תהיה בידי מספר מפלגות קטנות וזעירות.

הדבר היחיד העשוי לשנות את כללי המשחק עד ליום הבחירות הוא נאומו הצפוי של בנימין נתניהו לפני שני בתי הקונגרס האמריקני. נראה שנתניהו תולה את כל תקוותיו באירוע זה. ולא בכדי. כל תחנות הטלוויזיה הישראליות יעבירו את הנאום בשידור חי. נתניהו יהיה במיטבו. הבוחר הישראלי יראה את המדינאי הגדול נואם בפני הפרלמנט החשוב ביותר בעולם ומגן על עצם קיומה של ישראל.

נתניהו הוא איש טלוויזיה מובהק. אין הוא נואם גדול כדוגמת מנחם בגין (שלא להזכיר את וינסטון צ'רצ'יל), אך בטלוויזיה אין לו מתחרים רבים. כל תנועה של ידיו, כל הבעה של פניו, כל שערה על ראשו נכונים מדויקים. גם האנגלית האמריקנית שלו מושלמת.

כל ילד יהודי מכיר תמונה זו מההיסטוריה: מנהיג הגטו היהודי טוען בחצר הפריץ הגוי למען עמו הנתון בסכנה. הצופה הישראלי יזכור, במודע או בלא מודע. חברי הסנאט ובית הנבחרים ימחאו כפיים בפראות, יקפצו למעלה ולמטה כל כמה דקות ויבטאו את הערצתם הבלתי מוגבלת בכל צורה אפשרית, מלבד ליקוק נעליו.

מספר דמוקרטים אמיצי לב ייעדרו מהאירוע, אבל הצופה הישראלי לא יבחין בכך, מפני שנוהגים בהזדמנויות אלה למלא כל כסא ריק בעובדי הבית. שום מצג בחירות לא יכול להיות יעיל יותר. הבוחרים ייאלצו לשאול את עצמם איך היה הרצוג נראה באירוע כזה. אינני יכול לתאר לעצמי תעמולת בחירות יעילה יותר. להשתמש בקונגרס של ארצות הברית כאביזר של בחירות – הרי זה ממש גאוני.

מילטון פרידמן, הכלכלן היהודי אמריקני הגדול, אמר ש"אין ארוחות חינם". לארוחה הזאת יש מחיר גבוה מאוד. פירוש האירוע הוא שנתניהו יורק ישר בפניו של הנשיא אובמה. אינני חושב שאי פעם היה דבר כזה משפיל. ראש הממשלה של מדינה קטנה, התלויה בארצות הברית כמעט בכל דבר, בא לבירה האמריקנית כדי לקרוא תיגר על הנשיא ולהכריז שהוא שקרן ורמאי. המארחת שלו היא מפלגת האופוזיציה.

כמו אברהם אבינו, שהיה מוכן לשחוט את בנו כדי למצוא חן בעיני אלוהים, נתניהו מוכן להקריב את האינטרס החיוני ביותר של ישראל למען הוסף קולות למפלגתו.

במשך שנים רבות עמלו השגרירים הישראליים בוושינגטון לגייס לשירות ישראל הן את הקונגרס והן את הבית הלבן. כאשר בא השגריר יצחק רבין לבירה האמריקנית וגילה שהתמיכה בישראל מרוכזת בקונגרס, הוא עשה מאמץ גדול – ועטור הצלחה – לרכוש גם את לב הבית הלבן.

איפא"ק ומוסדות יהודיים אחרים עמלו במשך דורות כדי להבטיח לישראל את תמיכת שתי המפלגות האמריקניות, ואת תמיכת כל הסנטורים וחברי בית הנבחרים. במשך שנים רבות לא העז אף לא סנטור אחד למתוח ביקורת על ישראל. זה היה משול להתאבדות. המעטים שניסו לעשות זאת נשלחו למדבר הפוליטי.

והנה בא נתניהו והורס את כל המבנה המורכב הזה במכה אחת. למען מה? למען הופעת בחירות אחת. הוא הכריז מלחמה על המפלגה הדמוקרטית וחתך את הקשר שקשר את היהודים עם המפלגה הזאת במשך מאה שנים ויותר. הוא שבר את מתכונת התמיכה הדו מפלגתית. הוא מאפשר לפוליטיקאים הדמוקרטיים למתוח בפעם הראשונה ביקורת גלויה על ישראל. הוא הורס טאבו של דורות, טאבו שכנראה לא יהיה ניתן לתקנו.

נתניהו מעליב ומשפיל את הנשיא. הוא מנסה לסכל את ההישג הגדול ביותר של נשיאות אובמה – ההסכם הצפוי עם איראן. אובמה צריך להיות על אנושי אם לא יחשוב על נקמה. והרי תנועה אחת של אצבעו הקטנה יכולה להסב לישראל נזק בל ישוער.

האם זה איכפת לנתניהו? בוודאי שזה איכפת לו. אבל איכפת לו יותר להיבחר מחדש. הרבה, הרבה יותר.

[related-posts title="מאמרים קודמים של אורי אבנרי"]

פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , | תגובה אחת

ליברמן: בג"ץ פוגע בחוסן הלאומי של המדינה

יו״ר ״ישראל ביתנו״, שר החוץ אביגדור ליברמן, מאשים את בג"ץ בפגיעה בחוסן הלאומי של ישראל – ואומר כי לאחר הבחירות תגיש מפלגתו הצעות חוק שימנעו מבג"ץ להתערב בהחלטות ועדת הבחירות המרכזית והכנסת.

"קונצנזוס לאומי רחב". ליברמן (צילום: יח"צ)

"קונצנזוס לאומי רחב". ליברמן (צילום: יח"צ)

באירוע שבתרבות בבת-ים אמר ליברמן: ״סביב ההצעה של ״ישראל ביתנו״ לפסול את חנין זועבי מלרוץ לכנסת היה קונצנזוס לאומי רחב. אפילו מפלגת העבודה תמכה בה והיא התקבלה על-ידי ועדת הבחירות ברוב גדול, כי כולם מבינים היום שצריך להיות עיוור וחירש כדי לא לראות שזועבי היא שונאת ישראל, בוגדת שמקומה בבית הסוהר ולא בכנסת. אבל ההסכמה הלאומית הרחבה הזו לא מנעה מבג״ץ לפסול את ההחלטה ולאפשר לזועבי להתמודד שוב לכנסת.

"זה בדיוק כמו במקרה של המאבק במסתננים לישראל", אמר ליברמן. "זה איום אסטרטגי על המדינה גם מבחינה חברתית, גם מבחינה כלכלית ואפילו ביטחונית – וגם לגביו יש הסכמה לאומית רחבה שצריך להתמודד עם זה באמצעים משמעותיים ובצורה תקיפה. ההחלטות האלו של בג״ץ, גם בעניין זועבי וגם בעניין המסתננים הן פגיעה קשה בחוסן הלאומי שלנו. ביכולת להתמודד עם דברים שמאיימים על קיומה ועל זהותה של מדינת ישראל. לכן היועצים המשפטיים של 'ישראל ביתנו'  עובדים כבר עכשיו על הצעות חוק שנגיש מיד לאחר הבחירות  ושימנעו מבג״ץ להתערב בעתיד בהחלטות הכנסת וועדת הבחירות. מאז שהקמנו את ״ישראל ביתנו״ דגלנו וקידמנו את עקרון הפרדת הרשויות ולא יכול להיות שהרשות השופטת תתערב פעם אחר פעם בהחלטות של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת״.

לדברי השר ליברמן, ״הדרך הטובה ביותר לשמור על האיזונים הנכונים ועל הפרדת הרשויות היא הקמת בית משפט לחוקה ובכל מקרה אסור שבית המשפט העליון יוכל בכל רגע נתון להתערב ולהפוך החלטות בעלות משמעות פוליטית וחברתית שיש לגביהן קונצנזוס לאומי רחב. אנחנו נפעל בענין מיד לאחר הבחירות כדי שיהיה חוק ברור וחד-משמעי שבג״ץ לא יכול לעשות את זה יותר״ אמר השר ליברמן.

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי, פנאי | סגור לתגובות

אין באמת סיבה להתרגש מהאיום האיראני

בראש שלו - אילוסטרציה - עמית מנדלזון

לפני יותר משמונה שנים הצהיר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי ישראל לא תאפשר לאיראן להפוך למדינת סף גרעינית. במהלך אותן שנים השקיעה (ואולי יש לומר בזבזה) ישראל סכום מדהים של 13 מיליארד שקל (ואולי יותר) בהכנות לתקיפה באיראן, תקיפה שהייתה אמורה למנוע מהאיראנים להגיע לאותו סף. כיום, ובחלוף אותן שנים, מתקיימות כבר שתי עובדות: הראשונה, איראן הפכה גם הפכה למדינת סף גרעינית; והעובדה השנייה היא שתקיפה ישראלית כיום כבר לא תוכל להשמיד את המערך הסבוך המגוון והממוגן, שהקימו האיראנים לשם מימוש שאיפותיהם בתחום הגרעיני.

כשעוסקים בנשק גרעיני, מן הראוי לזכור שמאז תום מלחמת העולם השנייה ועד היום, הוכח פעם אחר פעם ובזירות שונות על פני הגלובוס, שנשק גרעיני הינו הנשק האפקטיבי ביותר דווקא לשמירת מצב של אי לוחמה ואו לוחמה מוגבלת וזהירה וזאת כמובן בתנאי שלשני הצדדים בעימות, קיים ארסנל נשק גרעיני ובכך מתקיים הלכה למעשה אותו מאזן אימה מרתיע וממתן.

באשר לנו במזרח התיכון, מאז "שמפעל הטכסטיל בדימונה" הפך לעובדה קיימת ובעולם כולו כבר רווחה הדעה שבידיי ישראל כמות נכבדה של ראשי נפץ גרעיניים, נעשו מאמצים לא מעטים על-ידי מספר ממדינות ערב, להגיע לאותו איזון אסטרטגי או מאזן אימה גרעיני מול ישראל. הללו אף דיברו ודשו לא מעט במה שכונה על ידם "הפצצה האסלאמית." במאמץ הגרעיני המוסלמי, נטלו חלק וברמות מאמץ שונות, לוב, עיראק ומאוחר יותר גם סוריה, אולם הייתה זו דווקא פקיסטן ש"זכתה" בבכורה. הפקיסטנים שאויבתם המושבעת הודו, כבר הצטיידה קודם לכן בנשק גרעיני, הצליחו ליצור מול ההודים מאזן אימה גרעיני ומאז, אכן מתקיימת באזור אותה הנחת יסוד שצוינה על ידי בתחילת הדברים.

על פי ההערכות זרות, לרשות ישראל עומד ארסנל חימוש גרעיני שהינו ככל הנראה הרביעי או החמישי בגודלו בעולם כולו. עובדה זו מוכרת ונהירה לכל גורם צבאי ואו רוחני/דתי באיראן, כמו גם העובדה שהמדינה שתתקוף את ישראל בנשק גרעיני, תושמד במכת נגד בתוך כ 7-8 דקות. יותר מכך. איראן אינה מדינה ערבית וחרף ההצהרות הקיצוניות המופנות חדשות לבקרים מטהרן כלפינו, ישראל אינה נמצאת בראש מעייניהם. האיראנים נתונים כל כולם במלחמה שבין השיעה לסונה, מלחמה המתנהלת כבר מאות שנים ועתה היא ממש קורעת את המזרח התיכון כולו. על כן המצאות פצצה גרעינית בידי טהרן, צריכה קודם כל להדיר שינה דווקא מעיני הסעודים בשל אי יכולתם כיום להציב איום גרעיני נגדי לאיראנים.

לסיכום הדברים מבקש לומר שהמציאות ב 70 השנים האחרונות, מוכיחה מעבר לכל ספק שנשק גרעיני המצוי משני עברי המתרס, משמש דווקא ולמרבה האבסורד כגורם ממתן המונע סכסוכים צבאיים בעצימות גבוהה. מאחר וללא התייחסות לקו שבו נוקט בנושא רוה"מ נתניהו אי אפשר, אזי אומר שאין שום צידוק להמשיך והלך אימים על תושבי ישראל עם האיום האיראני שהינו מרחוק מלהיות איום קיומי. כמו כן, כל תרגילי ה"תחזיקו אותי" אינם מתקבלים כרציניים הן בשל קשיי הביצוע והאפקטיביות הנמוכה, וגם משום שאין מי שמסוגל לקבל בפועל החלטה הרת גורל שכזו. צאו וראו כיצד תפקדו ראש הממשלה ושר הביטחון לאורך 51 יום ובסיטואציה פשוטה, הרבה יותר פשוטה.

פורסם בקטגוריה בארץ, בטחוני, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , | 5 תגובות

זה לא הדיור, טמבל. זו הפוליטיקה

הבחירות הקרובות חייבות להוות תמרור אזהרה לכולנו. מסע השטנה נגד נתניהו מזכיר במשהו את המסע הנורא נגד רבין, שנגמר בשלוש יריות בגבו. כמעט ואפשר לומר שגם על נתניהו חל דין רודף. שום דבר בעולם לא יכול להצדיק זאת. זהו צו חיים עליון.

מחזה העוועים הנגלה לעינינו בתעמולת הבחירות הנוכחית הוא תוצאה ישירה של המצב הקשה והמשברי בו נמצאת המערכת הפוליטית שלנו. זו מציאות שנמשכת כבר למעלה משלושים שנה וכולנו אחראים לה. איש לא ישוחרר מן השורה. להטיל את מלוא כובד האחריות על כתפיו של בנימין נתניהו הוא כבוד גדול מדי שאיננו מגיע לו. אלו בחירות של אין-מוצא. שום דבר לא ישתנה בהן, ומה שהיה הוא שיהיה. על כן הן מזוהמות עד מאוד ומבישות. רפש נזרק לכל הכיוונים ובמיוחד לכיוונו של נתניהו. גם אם מעלים נושאים חשובים כמו יוקר המחיה והדיור והשלום והביטחון, הרבה לא נוכל לעשות בעניינם ולקדמם כל עוד התשתית החשובה הזאת של חיינו, הפוליטיקה, על הפנים. היא הרוסה. פגענו בה. העלבנו אותה. היא כאילו. היא כלל לא קיימת. הידרנו אותה מחיינו.

זה לא הדיור טמבל, זו הפוליטיקה. כאן קבור הכלב. זה מקור כל הרע שמלווה את חיינו הציבוריים. זה הפרומקל הלאומי שלנו שמגיר מוגלה על חיינו. את האלף בית הזה צריך להפנים ולהבין. הייתי שם בלב ליבה של המאפליה הפוליטית. באתי אליה מצויד היטב בכלים וביכולות. ואת שראיתי ושמעתי ריכזתי לכלל ספר. אינני מופתע כלל מן הדברים. כבר קרוב לארבע שנים אני צועק בקול רם זאב זאב (פוליטיקה פוליטיקה) ואיש בישראל לא אווה לשמוע: לא האקדמיה, לא אנשי הציבור, ובמיוחד לא התקשורת. זהו קשר השתיקה הלאומי הגדול והמופלא שלנו. זו גדולת הטמטום ותפארתו שכה מאפיינת את דורנו, בכל האמור לדרכי התנהלותן הכושלות של מערכות חיינו הציבוריים במדינה. חשבנו שאנו חכמים והנה אנו טיפשים גדולים. מנופחים מחשיבות עצמית יתרה. השלכנו את הפוליטיקה לחצר האחורית הנטושה והמוזנחת של חיינו, ועל כך אין מדברים. לא מכירים בשבר הגדול הזה. שתיקת הכבשים. זה כל הסיפור.

לפוליטיקה תפקיד מאוד חשוב בקונספט הדמוקרטי. היא מהווה את זירת חיינו הדמוקרטיים העיקרית, והיא מופקדת על פיתוח עוצמה של חיים דמוקרטיים. ללא עוצמה שכזו לא נוכל להגיע להסכמות לאומיות נרחבות, לתכנן כראוי את חיינו, ולהוציא אל הפועל את ההחלטות הלאומיות החשובות שאנו מקבלים. היא הפרוזדור לכנסת ולממשלה. תפקידה להכשיר את הפוליטיקאים שיובילו את המדינה בעתיד, להבטיח את איכותו ופוריותו של השיח הציבורי בתוכנו, שהוא כיום מסית ומדיח, ולהבטיח את איכות דרכי התנהלותן של מערכותינו הציבוריים ובראשם המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית. שום דבר מכך לא נעשה זה שנות דור.

על כן רבותיי, מי תוקע לידינו, שנבחרינו הפוליטיקאים – שאינם מתרוממים לגודל העשייה והאחריות הנדרשת מהם ברמת המערכת הפוליטית, ונכשלים בגדול בהתמודדות עם שאלות היסוד והאמת שלה ומרכיביה האסטרטגיים – יפליאו לפתע לעשות בהיותם חברי כנסת ושרים. אז זהו שלא. עד גבול מסוים עוד אפשר לסלוח להם ולהבינם. הם נולדו לתוך השיטה ויכולתם לפרוץ אותה מוגבלת. אך מנגד, הם נושאי משרה בכירה ומוטלת עליהם החובה לדעת ולהכיר את הפרובלמטיקה היסודית שלה, ולפעול בנחישות, מקצועיות ובתעוזת הרוח כדי לשנותה.

זהו בית גידולם של מנהיגינו. איש מהם איננו מתרומם לגודל העשייה והאחריות הנדרשים ממנו. בעניין זה נתניהו איננו שונה מבוז'י הרצוג ובוודאי מן התאומים-האחים בנט ולפיד, וגם מאיש נעים הליכות כמו כחלון. איש איש בדרכו הוא בחזקת גידול פרא שאין ביכולתו להצמיח פירות למאכל. גלומה כאן סוג של נכות דורית שרק סדרת אירועים שהם בחזקת הפתעה בהיסטוריה יכולים לשנותה.

הקמפיין האלים והאישי כל כך נגד נתניהו רק מעיד על מצבנו העגום. אינני מחסידיו של האיש אך כשמציבים אותו על במת המציאות הוא לא יותר רע מאחרים. כל אחד עם ה'רוע' שלו. גם בוז'י הרצוג, הצח משלג, לא ישיג השג מהותי כלשהו בעוד הוא מתעלם כמו כולנו מן הצורך לחולל מפנה גדול בפוליטיקה. מחטפים למיניהם וקומבינות אינם תשובה לשאלות היסוד והאמת של חיינו הציבוריים. את זאת גם בוז'י לא הפנים עדיין.

ואם נביא בחשבון שאנחנו כבני אדם מחפשי גאולה נצחיים אנו, וזהו מצבנו הקיומי בעולם, נוכל בקלות רבה לזהות כיצד אנו משליכים עובדת חיים זו על שגרת חיינו. וכשהדברים באשר לפוליטיקה אינם זורמים כהלכה, העסק דפוק ואין תקווה, אנו נאחז בכל מה שנדמה שאולי ואפשרי ונראה ויתכן הוא הדבר. על רקע זה צומחים גם אנשים כמו הרטוריקן הדגול לפיד והלאומן האמוני הקטן בנט.

ואתם הפוליטיקאים, נסו לשכנע. ספרו לציבור סיפור חדש (נארטיב), שובה לב וראש, על החיים הטובים במדינת ישראל, על עתיד מפואר, על דברים גדולים שיכולים לשנות ולעשות. על הצורך לטפל במערכות חיינו הציבוריים ולהבטיח את איכותן. עלינו לקום בבוקר להחליף פאזה ולהתמקד בדברים אלה. זה לא מספיק להיות רוויים בכוונות טובות ובערכים נאצלים, ולקשקש את עצמו בלי די על שלום וביטחון וחברה וכלכלה. עלינו לעשות את הנכון והנדרש. נסחו אתוס לאומי חדש מגייס ומלכד של חדשנות רבה, יצירתיות ופריצות דרך. שחררו את העם הזה משאיפות אנושיות מגלומניות לשליטה ולריבונות על המציאות. התמקדו ברלוונטי והאפשרי והישמרו משיח של משאלות לב. הציבו תמרורים ואבני דרך ברורים. אנחנו חוליה בשרשרת הדורות ומוטלת עלינו אחריות עצומה.

דו"ח הדיור של מבקר המדינה חייב להוות אבן דרך לבניית מציאות ציבורית חדשה. כך למשל אפשר להמליץ על חיזוק השירות הציבורי והמרכיב המקצועי בו; על צמצום מוטת השליטה של השרים בממשלה, דרך הוצאת חלק ניכר מאחריות משרדיהם לרשויות ציבוריות ממלכתיות כמו בתחומי הבריאות, התכנון הכלכלי והתקציבי, החינוך, תקשורת, תשתיות פיסיות, הדיור ועוד; חיזוק הגורם הניהולי בעבודת משרדי הממשלה שישכין בה דפוסי עבודה והסדרים מחייבים, כולל הקפדה על איכותם של תהליכי קבלת ההחלטות. וזו רק רשימה חלקית.

פורסם בקטגוריה בארץ, חדשות בארץ, מאמרי עמדה | עם התגים , , | 2 תגובות

עשרות נפגעים בהם שניים קשה במרתון התל אביבי

למעלה מ-90 ממשתפי מרוץ המרתון התל-אביבי שנערך הבוקר (שישי) בעיר, נזקקו לטיפול רופאי עקב עומס החום הכבד והמרוץ הופסק. הטמפרטורות שנראו נוחות בשעות הבוקר המוקדמות טיפסו ועמדו על 28 מעלות במהלך המרוץ. 35 אלף רצים ומתוכם כ- 1200 רצים מחו"ל השתתפו במרוץ ובכללם 20 רצים מקצועניים.
ממד"א נמסר כי במהלך מרתון העניקו כוחות מד"א טיפול בכ-90 נפגעים אשר סבלו ממכות חום, התייבשויות, התעלפויות וחבלות קלות. מתוכם פונו 24 נפגעים בדרגות פגיעה שונות לבתי החולים איכילוב, תל השומר, וולפסון ובילינסון. בין הנפגעים, 2 גברים במצב קשה עקב בעיות לבביות ומכת חום אשר טופלו במקום על ידי צוותי מד"א ופונו לבית החולים איכילוב. 4 נפגעים באורח בינוני שסבלו ממכות חום פונו לבתי החולים איכילוב, בילינסון ותל השומר, ו-18 נפגעים במצב קל שסבלו מחבלות קלות והתייבשות פונו לבתי החולים איכילוב, תל השומר, וולפסון ובילינסון. 66 רצים נוספים שנפגעו באופן קל טופלו בשטח ובאוהלי המרפאה ע"י צוותי מד"א ולא נזקקו לפינוי להמשך טיפול בבתי החולים.

כך זה התחיל (צילום: דן בר דב)

כך זה התחיל (צילום: דן בר דב)


(צילום: דן בר דב)

(צילום: דן בר דב)


(צילום: דן בר דב)

(צילום: דן בר דב)


הפאראמדיקים של מד"א הילה נוימן ואודי גלבשטיין אשר טיפלו במקום באחד מהפצועים במצב קשה סיפרו כי "כ-200 מטר לפני קו הסיום של המקצה ל-10 ק"מ, הזעיקו אותנו אנשים לגבר בשנות העשרים שהתמוטט במקום. הגבר היה מחוסר הכרה ללא נשימה וללא דופק, התחלנו מיד בפעולות החייאה תוך שאנחנו מפנים אותו על אלונקה לאוהל הטיפול נמרץ של מד"א שהיה במקום. המשכנו בפעולות החייאה מתקדמות בתוך האוהל עד שהחזרנו את הדופק וההכרה לנפגע. מיד לאחר מכן פינינו אותו לבית החולים איכילוב כשהוא מורדם ומונשם". במד"א טוענים כי הארגון הפיק לקחים מהמרתון שנערך בשנה שעברה ו כי הארגון פקש את כוחותיו החל משעות הבוקר המוקדמות. מנהל מרחב דן במד"א מגן יוסי כהן, אמר ש"גם השנה נערכנו משעות הבוקר המוקדמות ונפרסנו בכל שטח המרתון והמסלולים. שני הנפגעים שסבלו ממכת חום משמעותית ומבעיות לבביות פונו לבתי החולים לאחר טיפול רפואי מתקדם שכלל הרדמה והנשמה ובנוסף פונו נפגעים הן ממכת חום בינונית והן שהתעלפו או סבלו מחבלות יבשות, מחולשה או מהתייבשות. סה"כ ההכנות הוכיחו את עצמן, אוהל המרפאה והעבודה המשותפת של מד"א ושל צוותי חדר המיון של ביה"ח איכילוב, שעובדים יחד כבר 7 שנים, הראתה שניתן לעשות את זה בצורה יעילה ומסודרת". מנכ"ל מד"א, רמ"ג אלי בין הסביר כי "בזכות הלקחים שהופקו משנים קודמות וההתארגנות הטובה מראש בשיתוף פעולה עם צוותי בית החולים איכילוב הצלחנו להעניק טיפול מציל חיים לשני רצים שנפגעו באורח קשה ולהעניק סיוע לכל אדם שנזקק לכך במהלך המרוץ ולאחריו". מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "העירייה לא רק פעלה על פי הנחיות משרד הבריאות היא אף החמירה עליהן. לראיה, מספר הנפגעים ירד באופן משמעותי בהשוואה לעבר. בכל מרתון בעולם שבו רצים יותר מ-30 אלף איש, במרוץ ארוך וממושך, יהיה אחוז קטן של רצים הנזקקים לטיפול רפואי בשל המאמץ. שני הרצים שאושפזו רצו בשעות הבוקר בזמן שהיו פחות מ-21 מעלות, כאשר על פי הנחיות ועדת המומחים של משרד הבריאות יש להפסיק מרתון רק כאשר הטמפרטורה עומדת על 28 מעלות. כלל המקצים יצאו לדרך כאשר הטמפרטורה הייתה נמוכה מהדרוש. מרבית הרצים שנזקקו לטיפול שוחררו לביתם או ישוחררו בקרוב. מפיקי המרתון החמירו ופעלו על פי פסיקת בית משפט ודרשו ממשתתפי כל המקצים, למעט מקצה חמישה ק"מ, להציג אישור רפואי לאחר בדיקה לצורך רישום. בנוסף, נדרשו כלל המשתתפים להצהרת בריאות בעת הרשמתם למרוץ".
וכך זה  נמשך (צילום: דן בר דב)

וכך זה נמשך (צילום: דן בר דב)


(צילום דוברות מד"א)

(צילום דוברות מד"א)


 (צילום: דוברות מד"א)

(צילום: דוברות מד"א)


(צילום: דוברות מד"א)

(צילום: דוברות מד"א)


משרד הבריאות הודיע כי בכוונת המשרד לפתוח בחקירה לבדיקת הנושא במשותף עם משרד הספורט ולהתמקד גם בשאלה "האם מארגני המרוץ היו צריכים לדחות או להודיע על הפסקתו כבר עם הגעת הנפגעים הראשונים". "המשרד גיבש נהלים והנחיות לקיום המרתון. נבחן את נסיבות המקרים ונגבש את צעדינו בהתאם", לשון ההודעה.
(צילום: דוברות מד"א)

(צילום: דוברות מד"א)

פורסם בקטגוריה אקטואליה, גוף רוח ונפש, חדשות בארץ | עם התגים , , , , | סגור לתגובות

"עדיין אליס": ג'וליאן מור בתפקיד חייה

[rating=4]

אם יש סרט אחד השנה שכדאי לכם לקחת אליו חבילת טישו – זהו "עדיין אליס". אחד הסרטים המרגשים והנוגעים ביותר שיצאו בשנים האחרונות. "עדיין אליס" הוא סרט כן ואמיתי, כזה שאינו משתמש במניפולציות, ומביט במחלה נוראית תוך פירוט המחיר שהיא גובה בקרב אלה שמאובחנים בה, כמו גם בקרב חברים וקרובי משפחה. הסרט אינו חושף משהו חדש או מהפכני, שלא ראינו קודם לכן בקולנוע, אבל גישתו לנושא מאוד מעניינת. הסרט משלב כוכבים מהשורה הראשונה, כולל זוכת האוסקר הטרייה על תפקידה בסרט זה – ג'וליאן מור.

בלי מניפולציות. מור ובולווין. באדיבות קולנוע לב

מור מגלמת את אליס האולנד, פרופסורית לבלשנות מוכשרת, החיה לצד בעלה (אלק בולדווין), כאשר שלושת ילדיהם הבוגרים כבר עזבו את הבית ואינם מתגוררים איתם. במהלך אחת מהרצאותיה היא מתחילה לשכוח מילים ולאבד את חוט מחשבתה. תחילה היא חושבת שזו שכחה סטנדרטית בהתאם לגילה, אך אז היא נפגשת עם נוירולוג המבשר לה חדשות הרסניות: יש לה גרסה גנטית ונדירה של אלצהיימר.

התסריטאים והבמאים ריצ'ארד גלייצר ו-ווש ווסטמורלנד שומרים על הסיפור מעוגן במציאות קרה ובלתי נמנעת. לא נעשים ניסיונות ליצור דמעות מלאכותיות או להגזים במצוקתה של אליס. האפקט נוצר מהריאליזם ומהאימה של המחלה עצמה. הטרגדיה המוזכרת בסרט נבנית בחסד, ומגלה שסוג האלצהיימר שנושאת אליס עשוי להשתרש לילדיה, ואם לאחד מהם יהיה את הגן הספציפי, אזי מאה אחוז הוא/היא יחלו במחלה.

מור עושה את תפקיד חייה כאליס. היא מתחילה בסרט מלאת אנרגיה ושמחת חיים, ואט אט משנה פניה, אופייה ומצבה הפיזי באופן משכנע וקורע לב. היא הלב הפועם של הסרט ונושאת אותו בענווה, תוך תשומת לב מדהימה לפרטים הקטנים. בולדווין אפקטיבי מאוד כבעלה, ומנעד המשחק שלו נע מהכחשה לקבלה, תוך סבל רב מכל המהמורות בדרך. ילדיהם קייט בוסוורת' והאנטר פאריש עושים את עבודת התמיכה באמם באופן אמין מאוד, ובעיקר קריסטן סטיוארט המגלמת את הבת הערמומית והיוצאת דופן במשפחה. הסצנה האחרונה שלה עם אליס היא על גבול השלמות.

סרטים על אנשים עם מחלות הרסניות הופקו אינספור בשנים האחרונות, אך "עדיין אליס" עשוי באופן מאופק, מעורר מחשבה, נכתב ובוים ביד נאמנה. קשת הסיפור די צפויה, אך מה שחשוב כאן הוא הפירוט שקורה בין השורות, ועל כן הסרט בהחלט ראוי לתשומת לב בריאה ומפוכחת.

פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות | עם התגים , , , | סגור לתגובות