רעידת אדמה פוליטית. בעוד יו"ר "העבודה" שלי יחימוביץ', מנהלת קרב של מהלומות מילוליות עם ציפי לבני, רקם יריבה הפוליטי במפלגה, עמיר פרץ, עריקה היישר לשורותיה של לבני. פרץ הוא היו"ר השני לשעבר, של מפלגת העבודה, שעורק לזרועותיה של לבני. הוא יקבל את המקום השלישי ברשימתה של לבני.

במסיבת עיתונאים משותפת, שקיים עם ציפי לבני, תקף פרץ בחריפות רבה את התנהלותה האישית של יו"ר העבודה, שלי יחימוביץ', כלפיו והאשים אותה גם "בשנאת חינם" כלפיו. "במוצ"ש האחרונה התראיינתי בפגוש את העיתונות ע"י העיתונאית רינה מצליח. והדבר גרם לסערה גדולה שלובתה ע"י מנגנון מפלגת העבודה למימדים מבהילים", אמר. "כבר חוויתי שנאת חינם של יריבים אך זו פעם ראשונה בימי חיי שחוויתי מה היא שנאת חינם  שמגיעה מתוך הבית הפוליטי שלך, מה היא שנאת חינם של שותפיך מבית ומסתבר שהיא קשה יותר ופוגעת יותר. ועל מה יצא הקצף?  על כי דיברתי שלום? על כי רדפתי שלום? כי אני באמת חושב שבלי הסכם מדיני לא יהיה צדק חברתי, והשילוב ביניהם הוא המפתח לצמיחה ולצמצום פערים.

"אפס סובלנות – כלפי מי?"

"בתקופה האחרונה פתחתי במסע פיוס עם כל מי שחשבתי שקיימים משקעים ביני לבינו, כי הגעתי למסקנה שמשקעים אינם יועץ טוב, ואינם יכולים להפוך לתכנית עבודה", אמר פרץ. "התפייסתי עם התנועה הקיבוצית, התפייסתי עם עופר עיני וחבריי להסתדרות, רציתי להתפייס גם עם שלי יחימוביץ כדי ליצור אווירת עבודה טובה יותר. ביקשתי פגישה רק כדי שנוכל להבהיר את המחלוקות הקיימות. כל אשר ביקשתי לדבר ולחדד את האידיאולוגיה שלנו. לצערי הרב חיכיתי עד רגע זה לפגישה זו, אך אין היא מתקיימת – ואני אינני מתכוון לכפות עצמי על איש. אינני מתכוון להיות חלק מאף מסגרת שהדבר המרכזי שמטפחים בה היא שנאת חינם.

"ח"כ שלי יחימוביץ', יו"ר העבודה, התראיינה שלשום בגל"צ ואמרה בהתייחסות אליי כי 'כל חלקי המפלגה מסתייגים מהתנהגות שנועדה לחבל בניסיונות להחליף את ממשלת נתניהו וכל התנהגות כזו תתקל באפס סובלנות'. אני אינני בטוח כלל וכלל מי מבין שנינו רוצה יותר להחליף את ממשלת נתניהו, אבל אם כך חושבת יחימוביץ, אני אינני רוצה להפריע לה", אמר עמיר פרץ. "התקשתי להאמין שיו"ר מפלגה מדברת על אפס סובלנות. איפה השתמשו בעבר בביטוי 'אפס סובלנות'? השתמשו בו כאזהרה מול איומי הטרור, מול אלימות כלפי נשים, מול אלימות של נוער הגבעות ואנשי תג מחיר".

התכנון המקורי של עמיר פרץ, היה לערוק עם קבוצת תומכיו לשורותיה של לבני אחרי הבחירות. אולם משנוכח לדעת כי תומכיו מקרב המועמדים שנבחרו, אינם מוכנים לעשות את הצעד הזה – החליט לערוק לבדו.

בין פרץ ליו"ר העבודה שלי יחימוביץ' שוררת איבה עמוקה מאז הובס פרץ מולה, בהתמודדות על ראשות העבודה. פרץ לא נח לרגע. מיד לאחר שהפסיד בשבוע שעבר מול יצחק (בוז'י) הרצוג, על המקום השני ברשימת העבודה, קרא תיגר על מנהיגותה של יחימוביץ' ודרש ממנה להתחייב שלא לחבור לממשלת נתניהו ולהבהיר את עמדות המפלגה בתחום המדיני. "צריך לומר בפירוש שאיננו יכולים להיות חלק מממשלת נתניהו, נקודה", אמר פרץ. "אם צריך להיות באופוזיציה – נהיה שם. אני לא זוכר מה היו ההישגים של שרי העבודה בממשלת נתניהו".

ח"כ פרץ המשיך ותקף. "אני רוצה לראות תכנית שלום. אני לא רוצה לראות אמירות סתמיות. שיהיה ברור שאנחנו נגד התנחלויות, ולהציג תכנית שלום מפורטת. זה טוב למפלגה – אני אשכנע בזאת את שלי".

תגובת מפלגת העבודה היתה חדה ומהירה. "חברי מפלגת  העבודה ותומכיה לא מוכנים לסבול התנהגות המקלקלת את השורה, במיוחד תוך כדי הסתערות משותפת לעבר היעד של החלפת השלטון והצגת חלופה לממשלת נתניהו", אמר בתגובה ח"כ יצחק הרצוג. "דרישותיו של פרץ אינן מבטאות את עמדת הסיעה ואני קורא לו לתת כתף ולשלב ידיים ברוח סיסמת הפריימריז שלו עצמו מלפני ימים ספורים״.

לא פרישה ראשונה ממפלגת העבודה

אין זו פרישתו הראשונה של עמיר פרץ ממפלגת העבודה. בהיותו מזכ"ל ההסתדרות פרש פרץ מהעבודה ב-25 במרץ 1999, עם חברי הכנסת אדיסו מאסלה ורפיק חאג'-יחיא, וייסד את מפלגת עם אחד. בבחירות לכנסת ה-15 שנערכו באותה השנה זכתה המפלגה בשני מנדטים, ובבחירות לכנסת ה-16 בשלושה.

בשנת 2005 התמזגה מפלגת "עם אחד" עם מפלגת העבודה, כאשר הדוחף העיקרי לאיחוד מצד מפלגת העבודה היה שמעון פרס. בבחירות לראשות המפלגה, שהתקיימו ב-9 בנובמבר 2005, זכה פרץ במקום הראשון, כאשר ניצח את בשנת 2006, לאחר הניצחון על שמעון פרס ועזיבתו של האחרון למפלגת קדימה, רץ פרץ בראשות מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-17 כמתמודד לראש הממשלה בהדגשת המצע החברתי של המפלגה. בפרט הדגיש פרץ את העלאת שכר המינימום (כבר ב-1999 הציע להעלותו לאלף דולר בחודש). בבחירות זכתה מפלגת העבודה, בראשותו של פרץ, ב-19 מנדטים, כשהיא משחזרת בכך את הישגיה בבחירות הקודמות.

יחסיו עם שלי יחימוביץ' מורכבים. עמיר פרץ הוא שהביא את יחימוביץ לזירה הפוליטית, התחבק אתה מול מצלמות הטלוויזיה, ונתן לה את חסותו. יחסיהם החלו להתערער, אחרי שאהוד ברק נבחר לראשות המפלגה ושלי יחימוביץ' התקרבה אליו פוליטית ותמכה בו מול עמיר פרץ. בספטמבר 2011 התמודד פרץ על ראשות מפלגת העבודה והפסיד. מאז החריפו היחסים בין השניים עד שלאחרונה נוצר ביניהם קרע מוחלט.

ממפלגת העבודה נמסר: "אנו נפרדים בהקלה מאדם שניסה לחבל במפלגה דווקא בשיא הצלחתה ובשיא האמון שהציבור מביע בה, וכשל בנסיונו זה. חבירתו של פרץ ללבני לא תזיק כהוא זה למפלגת העבודה ואף תחזק אותה ותאפשר לה לעבוד במלוכד, באחדות ובחברות ובלי חתרנות מזיקה מבפנים. זאת כדי להפיל את שלטונו של נתניהו, ולהפוך את ישראל לחברה צודקת הדואגת באמת לאזרחיה. אשר ללבני – מדובר בשפל פוליטי נוסף ובאיסוף פליטי פליטים באופן שאין בו ולו שמץ של אידיאולוגיה. יחימוביץ' תגיב לראשונה בכינוס הועידה הערב בשעה שש בבית החייל ת"א".

"התרגיל המסריח של כל הזמנים"

ח״כ יצחק הרצוג יו״ר סיעת העבודה: ״זהו שיא חדש של אופורטוניזם בפוליטיקה. רק לפני שבוע עמיר פרץ ביקש וקיבל אמון מחברי מפלגת העבודה אחרי שהצהיר שהוא רוצה להיות חלק מצמרת המפלגה. פרץ החליט לערוק למפלגה של פליטים ממפלגות שונות שלא הצליחו ולא ידעו לקבל את התוצאה. סופה של ה׳תנועה׳ יהיה כמו מפלגות מרכז אחרות, רק הרבה יותר מהר״.

ח"כ כבל, מקורבו של עמיר פרץ ומי שנאבק מטעם מחנהו מול עופר עיני: "המהלך של עמיר פרץ הוא מהלך פסול מבחינה ערכית ומוסרית. רק לפני שבוע העניקו לו מצביעי העבודה תמיכה רחבה והוא בחר לזרוק אותה אל פח האשפה. מפלגת העבודה הייתה ונותרה האלטרנטיבה היחידה לנתניהו-ליברמן עם פרץ או בלעדיו".

יו"ר מרצ, זהבה גלאון: "הציבור מסתכל על המתרחש בפוליטיקה ונגעל מהאגו, האופורטוניזם, הזיגזוגים והקפיצות ממפלגה למפלגה. אני שמחה שמרצ היא חוף מבטחים של יושרה ומחויבות לאידיאולוגיה ולא לכסאולוגיה. הפיצולים, הריבים והשנאות הם בד.נ.א. של מפלגת העבודה. טוב שיש שמאל יציב ואמין – מרצ".

ח"כ דב חנין (חד"ש) אמר היום: עמיר פרץ עוזב את מפלגת העבודה כי שלי יחימוביץ' מסרבת לדבר על שלום ומסרבת להתחייב לא להצטרף לממשלת נתניהו. את זה אפשר להבין ולקבל. אבל, האם התשובה יכולה להיות התחברות לאלעזר שטרן? הנה הוכחה נוספת לבלבול במפלגות המרכז. מולו, צריך לתת תשובה שמאלית בלתי מגמגמת: ערכים סוציאליסטיים, מאבק אמיתי לשלום ושותפות יהודית-ערבית.

יש עתיד, מפלגתו של יאיר לפיד: "לבני מובילה את התרגיל המסריח של כל הזמנים, הפוליטיקה הישנה במירעה. "התנועה" הולכת והופכת לעיר מקלט לכל המפסידים במפלגות המוצא שלהם. זהו אופורטוניזם פוליטי בשיא כיעורו שלא יחזיק מעמד יום אחרי הבחירות. אין ללבני ואנשיה שום מכנה משותף מלבד הכמיהה הבלתי ניתנת לסיפוק לכיסא."

[related-posts]