Skip to content

המחאה מתה, עמיר פרץ חיסל אותה סופית

אחד מן האישים הפוליטיים המעטים שהיו מזוהים עם שני הדגלים, החברתי והמדיני, הפנה עורף לסדר היום החדש ובחר בסיסמאות הישנות (כי מה יש ללבני מלבד סיסמאות?). המהלך שלו ביטא חוסר אמון בהתכנותו של סדר יום חדש בישראל. נתניהו הבין את זה ופעל בהתאם
פחות מדקה זמן קריאה: דקות

המחאה של 2011 מתה ונקברה. נתניהו ביצע במחאה מט בשלושה מהלכים. ועדת טרכטנברג שלחה את המוחים הביתה (מתוך אמון נאיבי בראש הממשלה, שכל המחאה ביטאה אי אמון בו). האיום האיראני והמבצע הפלסטיני הכתיבו לישראל מחדש את סדר היום הרגיל והטוב (טוב לימין) של ימי טרום המחאה.

נתניהו סמך על השמאל שיבצע את המהלך השלישי. אף אחד בקבוצה הזאת לא בוטח באף אחד אחר ולא מעריך אף אחד אחר בה. אפשר לסמוך עליהם שיוסיפו את הקש האחרון. מי שהוסיף אותו הוא עמיר פרץ.  אני יודע שפרץ ממשיך לדבר חברה, אבל מה שקובע הוא מעשים ולא מילים.

עמיר פרץ (צילמה: ציפי מנשה)
לא מצחיק, עצוב. עמיר פרץ (צילמה: ציפי מנשה)

בין החברתיות "החדשה" של יחימוביץ' למדינתיות הישנה של לבני, פרץ בחר באחרונה. למה בחר? ממגוון של סיבות אישיות ופוליטיות, שכבר נדושו לא מעט בסדרת הראיונות התמוהים שהעניק פרץ לתקשורת. אולם תהיינה הסיבות אשר תהיינה, העובדה היא שאחד מן האישים הפוליטיים המעטים שהיו מזוהים עם שני הדגלים, החברתי והמדיני, הפנה עורף לסדר היום החדש ובחר בסיסמאות הישנות (כי מה יש ללבני מלבד סיסמאות?). פרץ יכול היה להשמיע את הקול שיחימוביץ' סירבה להשמיע, משום שהוא מן המעטים שהיה להם האשראי הציבורי והכוח הפנים-מפלגתי לעשות זאת. המהלך שלו ביטא חוסר אמון בהתכנותו של סדר יום חדש בישראל. בקיץ 2012 המחאה פשטה את הרגל. בסתיו 2012 היא מתה.

הציבור מסוגל להטות אוזן לענייני חברה רק אם ישנו שקט מדיני גמור

למה מתה? כי הציבור בישראל סובל מהפרעת קשב פוליטית. הוא מסוגל להטות אוזן לענייני חברה רק אם ישנו שקט מדיני גמור. כמו קודמיהם, התקשו מוחי 2011 לחשוב על יותר מדבר אחד באותו זמן. אם חברה אז רק חברה. בצדק נאמר להם שהדרישה לצדק אינה יכולה לבוא בד בבד עם התעלמות מעוול. החברה הישראלית מסובכת באלף דרכים באובססיה הבטחונית-כלכלית להמשיך לשלוט, במישרין ובעקיפין, באומה המתקיימת לצדנו ללא צדק חברתי, ללא צדק פוליטי וללא תקווה. המחאה ניסתה לנצל רגע של שקט מדיני כדי להציע קונסנזוס חליפי. הבעיה היא שאי אפשר להפריד בין המדיני לחברתי בישראל. למדינה ששופכת מיליארדים על יישובים שכל מטרתם היא להגשים חלום דתי של מיעוט קטן, לא נשאר כסף לטפל בבעיות אי הצדק. למדינה שאינה מוכנה להגיע להסדר עם שכניה יש לא רק בעיה פוליטית, אלא גם תקציב בטחוני מנופח שיבלע את החלומות על חינוך ותשתיות.

לא צריך הרבה כדי להוציא אנשים עם הפרעת קשב משווי משקלם. כל מה שנדרש הוא הזכרת איומים קרובים או רחוקים, ספק מבצע, פיגוע, והאג'נדה חוזרת חזרה פבלובית לשאלות הישנות. נתניהו הבין את זה ופעל בהתאם. המקהלה מיהרה לזמר את הזמירות שהכתיב המנצח.

יאיר לפיד נמנע,  מרוב מרכזיות, מלבקר את המדיניות הבטחונית-כלכלית

האנשים שהיו אמורים לטפל בהפרעת הקשב הישראלית סבלו ממנה בעצמם. שלי יחימוביץ' חשבה ששני דגלים זה יותר מדי. הציבור שאליו היא מתחנפת (מצביעי הימין הדמיוניים) עלול להיבהל מן האמת, חשבה. היא דבקה בדגל החברתי באותו אוטיזם שבו דבקו קודמיה במדיני. גם מתחריה לא היו להוטים לומר לציבור את כל האמת. יאיר לפיד נמנע,  מרוב מרכזיות, מלבקר ולו ברמז את המדיניות הבטחונית-כלכלית של ישראל. ראיית הצינור של מתחריה איפשרה לפוליטיקאית כושלת כמו ציפי לבני להפוך להבטחה החדשה על ידי הצגת הפוליטיקה האוטיסטית של השמאל הישן כחידוש מרענן ומרגש. כל ה"מנהיגים" האלה יזכו במנדטים של השמאל – לא בהתלהבות, אלא כי אין ברירה.

בלי התלהבות לא משנים את סדר היום הפוליטי. בלי שינוי סדר היום, נתניהו הוא האופציה הריאלית היחידה. לפרץ הייתה תרומה חשובה למצב הזה.

_____________________________________________________________________________

 [related-posts title="מאמרים נוספים מאת אביעד קליינברג"]

1 Comment

  1. נמרוד נוי
    12 בדצמבר 2012 @ 10:12

    אנו מרבים לקשקש את עצמנו לדעת בנושא השלום ובטחון וסבורים שהכול נתון בידינו ואם רק נרצה ונסוג לגבולות 67 עד לסנטימטר האחרון יבוא השלום הנצחי עלינו. אז זהו שלא. עלינו להבין שישראל היא אומנם שחקן אזורי חשוב ומשמעותי אך בשום פנים ואופן היא איננה כל יכולה, ודבר זה נכון באשר לשאיפות גאוליות ימיניות-דתיות קיצניות, ובאשר לשאיפות גאוליות שמאליות לשלום נצחי באזורינו. דיבורים על שני דגלים או דגל אחד זוהי עוד קונסטרוקציה שכלית שאנו בונים בתוכנו, תוך התעלמות מוחלטת ממשתני הסביבה האזוריים והגלובליים. הייתי מציע להנמיך את להבות השיח הערכי אידאולוגי שבתוכנו, ומהלך רוח המגלם התמודדות עם המציאות על דרך הגאולה לעבור להלך רוח בו אנו מתמודדים עם המציאות על דרך היצירה. לרדת ממרום הכוונות הטובות שבלב ולעגון על התהליך.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן