לאט לאט התחילו להבין החבר'ה בשמאל הלאומי מה בעצם מתרחש. במשך יותר משנתיים עבדו הפעילים בהקמה של מה שהם חשבו שעומד להיות המפלגה הבאה של ישראל, תקוות השמאל. הם גיסו עוד פעילים, הפיצו את הספרון הכחול שהיה כה מדובר, קיימו הפגנות, עודדו יוזמות וחלמו על מהפכה. "אלדד הבין שיש סיפור אחד שמוכר טוב יותר מהשמאל הלאומי", אמר ד', פעיל נוסף,  "סיפור 'החזרה בתשובה' של אלדד עצמו. באותה תקופה אלדד נעלם לנו לשלושה חודשים כמעט ולא ענה לטלפונים. כשהוא חזר הרגשנו שהפכנו להיות תנועה שמקדמת את הרעיון של אלדד ופחות את הרעיון של השמאל הלאומי".

באותה התקופה חשבו בערוץ 10 לעשות כתבה על השמאל הלאומי וכתב של הערוץ ליווה את  הפעילים במשך שלושה שבועות בכל מקום ובכל פעילות. בסופו של דבר הם התאכזבו לגלות שהכתבה עסקה רובה ככולה רק באלדד יניב, ומעט מאוד דובר שם על הפעילים או על השמאל הלאומי. לכתבה קראו "פולישוק, הסיפור האמיתי – אלדד יניב כבר לא מאמין בתכסיסנות פוליטית".

זו לא הייתה הפעם הראשונה שפעילי השמאל הלאומי קיבלו שיעור מאלף בתקשורת מיניב. כך קרה גם כאשר בחודש מרץ, לפני כמעט שנתיים, התעקש יניב שהחברים בשמאל יארגנו פגישה עם ניצן הורוביץ. "הורוביץ פחד מאלדד", אמר ד', "אך הוא הגיע בכל זאת רק כדי לגשש כנראה בשמאל הלאומי". באותו הערב הפגישה הייתה באווירה "מוזרה ולא מובנת", כפי שמתאר אותה הפעיל לשעבר. בסיומה אמר הורוביץ כי אולי בעתיד הוא ישקול להצטרף, והלך לביתו – ספק עם כוונה אמיתית, ספק אמירה מנומסת. הקפה של הורוביץ בבוקר למחרת היה סמיך מהרגיל כשקרא בעיתון על הפגישה ה"חשאית" שלו במטה השמאל הלאומי. כשהפעילים של אלדד שאלו אותו על פשר הדבר, הוא אמר "מי שלא יודע לשחק בפוליטיקה, שלא ישחק. ניצן לא חבר שלי ואני לא משחק בקקה. רציתי כותרת בעיתון שחברי כנסת רוצים אותנו, וקיבלנו את זה". ומי שייחפש, ימצא טריק דומה בהקשר של גיא מרוז.

השמאל הלאומי נזנח מאחור ויש מי שאומרים כי זה היה צעד נכון מצד יניב. "השמאל הלאומי קם, הביא רעיון והמשיך הלאה. אנחנו בני אדם, אנחנו לא עדר" אומר נדב נישרי, מי שאחראי על ניהול הקמפיין בארץ חדשה (גילוי נאות: את נדב נישרי אני מכיר משנת 2004 ועבדתי תחתיו במועדון הקולטורה במשך כארבע שנים. אנו חברים עד היום). עבור נדב, המרחק שעשה אלדד מהשמאל הלאומי היה מתבקש. אם החבר'ה הצעירים היו שם בשביל האידיאולוגיה הם לא צריכים את אלדד יניב. "אם אתה רוצה למצוא מישהו שהוא בדיוק כמוך, תרוץ בעצמך. אם אתה לא רץ תתפשר". נישרי מאמין בלב שלם שאלדד עשה תהליך משמעותי בשנים האחרונות ואמר, "אני אוהב את התהליך שאלדד עשה והוא אמיתי. ברגע שהוא הוציא את הסרטון הראשון הוא שרף את עצמו. הוא הלשין על כל המושחתים. פחדנו שירו בו".

נדב בעצמו עזב את המפלגה וכעת שב אליה. "המדינה עשתה הרבה בעיות ושמה הרבה מכשולים. הייתה הרבה ביורוקרטיה להתעסק איתה ויכול להיות שהיה מה לשפר, עדיין יש מה לשפר. עם זאת יש פה רעיון שצריך להתחבר סביבו, רעיון של כנות ושל אומץ". נישרי מודה כי הוא מאוכזב מהשמאל הישראלי שמתבייש בזה שהוא שמאלני ומוכן לקבל את יניב כמו שהוא. "אם אלדד יניב יכול לעמוד מול כל המושחתים הוא עשה את שלו. אנחנו צריכים אנשים כאלה, שלא מתביישים להיות חזקים בדעות שלהם. השמאלנים יודעים לצקצק בלשון, אבל לארץ חדשה יש חוצפה".

אחת השאלות הבוערות היא לא אם אלדד יניב יכנס עם ארץ חדשה לכנסת, אלא כיצד ינהג לאחר שייכנס לכנסת והאם הוא מסוגל לעבוד בצוות עם חברי המפלגה שלו. "אם הוא יעשה טעויות, הוא לא יהיה במפלגה. יש לו מספיק אויבים בשביל שזה יקרה", אמר נישרי.

"בא ממקום ערכי"

חבר אחר של אלדד, מוטי קריסטל, המתמחה בענייני משא ומתן אומר כי "התהליך שאלדד עבר באישיות שלו משקף תהליכים חברתיים מאוד קיצוניים". קריסטל ויניב הכירו במסגרת עבודתם כשקריסטל עבד במשרד ראש הממשלה בענייני משא ומתן. "כשאלדד כתב את המניפסט ראיתי שמתחולל אצלו איזה שינוי. זה השלב שבו לדעתי אלדד החל לשאול מה קרה פה והוא עבר תהליך של התפכחות במובן של התחברות למקומות מאוד מאוד פנימיים, ערכיים וחזקים. אני מאמין לשינוי שהוא עשה והמחאה החברתית רק לקחה אותו עוד צעד קדימה באג'נדה התיקונית הזאת. עבור אלדד של אותם הימים, הפלטפורמה של השמאל הייתה רחבה מדי והוא אמר שהוא רוצה להתחזק עוד יותר ולגעת בשורש הרע".

קריסטל, אשר מעריך מאוד את אלדד ושומר איתו על קשר, אומר שזה לא סוד שאלדד לא יודע לעבוד בצוות מול שווים וכחבר הוא בוחר לקבל אותו כמו שהוא. "אני בחרתי לא לעבוד איתו צמוד בשותפות, אלא מדי פעם לשתף פעולה. "אלדד הוא אדם מבריק וחכם והוא יודע לקרוא תהליכים חברתיים. הוא בא ממקום ערכי, נכון וראוי. אני מעריך את התיקון שהוא עשה ואוהב אותו", אמר. עם זאת, קריסטל מסתייג מהדרך של ארץ חדשה וטוען כי "אין להם כרגע דרך, יש להם מהלכים של חשיפה וקילוף המסיכה".

מוטי קריסטל מסביר כי מי שמבקש להבין את אלדד יניב הבן אדם, רצוי לו שייגש קודם כל ללמוד פסיכולוגיה ולהחזיק ביד לפחות תואר שני בתחום. "לא סתם הוא התחבר לאהוד ברק בתחילת הדרך. יש להם אותם הכישורים".

ש', שעבד עם אלדד בצמוד ועוד יעבוד איתו כנראה בעתיד, מסביר מדוע אנשים נפגעים ממנו. "אלדד לא באמת מבטיח לך משהו, הוא אומר לך משהו בסגנון: אתה תראה שמחר תהיה הפתעה. וזה אחרי שדיברת איתו על משכורת, או על מקום גבוה ברשימה. כשאתה חוזר אליו מאוכזב שלא קיבלת את מה שהוא הבטיח לך הוא יגיד, 'תיזכר במה שאמרתי!' ואז אתה מבין שרק קיבלת את הרושם שהוא הבטיח לך, כשהוא בעצם לא אמר יותר מדי".

אלדד יניב יודע כנראה את חוזקותיו ומכיר את חולשותיו. אולי בשל כך הצהיר לא פעם בתחילת הדרך כי הוא לא יהיה מספר 1 ברשימת המפלגה שהוא ורני בלייר הקימו. כמו כן הוא שם לעצמו למטרה לגייס צעירים, אנשים מהמחאה החברתית של קיץ 2011. בין המגויסים בולט ברק סגל, מס' 5 ברשימה, שזוכה להרבה הערכה ופרגון משום שהוא נחשב בעיני פעילי המחאה השונים כמי שלא לכלך את ידיו ולא רץ אחרי מחמאות, מצלמות או קרדיטים. לא דבק בו הדימוי של חבריו למאבק, סתיו שפיר ואיציק שמולי. סגל הוא גם אחד מאלו שהחזיקו מעמד במפלגה שהחלה את דרכה לא מזמן. בניגוד אליו, היו מספר פעילים שהסתדרו פחות עם אופיו של יניב, והם די בטוחים שהיו"ר לא השתנה כמו שהוא מבקש להציג. אחד מהם הוא תמיר חג'ג', מי שהתפרסם כששבת רעב מול בית ראש הממשלה עד להתמוטטות מקץ 32 ימים, ומי שכיום מסייר בארץ ועוזר למעוטי יכולת להתמודד עם מוסדות הביטוח הלאומי וההוצאה לפועל.

חג'ג' הצטרף לארץ חדשה מעט לפני השנה החדשה ולאחר כחודש סיים את תפקידו. "נפגשתי עם אלדד ורני ואפילו שקראתי עליו דברים לא טובים נתתי להם צ'אנס. רציתי להיות בפרונט, ואלדד אמר שהוא לא רוצה להיות מקום ראשון במפלגה אלא מקום שני. הוא רוצה להוכיח שהוא רציני", סיפר חג'ג'. "עם הזמן אני רואה שאני לא שותף בקבלת ההחלטות. ניסיתי לומר לו שחשוב להסביר מה אנחנו גם מתכוונים לעשות בכנסת, בנוסף למלחמה בבעלי ההון. כמו כן גם התנגדתי להצהרות שנהיה רק באופוזיציה. אלדד היה באטרף לגמרי ורק הוא החליט. השיא היה שבכנס אחד ראיתי שיש מישהי חדשה במפלגה וזה הפתיע אותי לגמרי. אף אחד לא שאל או התייעץ איתי והחלטתי שאני לא מוכן להיות שם. אפילו ביבי, כמה שהוא דיקטטור, נותן לאנשים שלו להתראיין, ובמשך הזמן שהייתי שם רק אלדד הופיע בעיתונות ובתקשורת".

אלדד יניב אמר בתגובה לנושא זה בראיון מצולם שערכו במפלגתו ביום ד' האחרון, ששודר באתר האינטרנט של המפלגה, כי "תמיר איש מקסים ומדהים, אבל לא הייתה לנו כימיה לרגע. ברעיון כמו שלנו צריכה להיות כימיה מלאה והוא טען שאין שקיפות ואין דמוקרטיה והוא צודק. ככה זה היה. אנחנו התחלנו ואנחנו קבענו והייתה פחות שקיפות. לא הייתה לו את הסבלנות הנדרשת, אך אני שומע את הביקורת שלו, מקבל ומכיל אותה. תמיר חג'ג' הרוויח ביושר את הזכות לבקר אותנו".

"אני עם הלשון בחוץ"

תמיר חג'ג' לא הגיע לארץ חדשה לבד. הוא הבין שיש פה פלטפורמה שיכולה לקדם מהלכים ושכנע את חברו יהודה יוגד להצטרף למפלגה הצעירה והבועטת. יוגד, שעד אז עבד במשך שבע שנים כמנהל טכני בחברה לתרגום, החליט לקחת את הסיכון והתפטר מידית על מנת להצטרף ולהשפיע. "ויתרתי על פיצויים מהבוס שלי כי אמרו לי שאלדד צריך אותי מיד, שמתי את עצמי בהימור מוחלט על הבן אדם הזה. הבנתי מאלדד שנקבל רכב ודלק וניסע לשכונות לעזור לאנשים. בהתחלה אמרו שהרכב מתעכב ביומיים, אח"כ מתעכב בעוד שלושה ימים, ואח"כ בשבוע ובינתיים לקחתי את הרכב שלי. חשבתי שבגלל שאנחנו בעניין של אידיאלים הוא יעמוד במילה שלו".

"לאלדד יש שיטה מאוד פשוטה", טוען יוגד, "הוא לא אומר לך מה הוא רוצה ממך, הוא פשוט מאוד מתלהב ממה שאתה מציע. אלדד יודע שהוצאתי את כל החסכונות שלי במחאה והוא הבטיח שנקבל משכורת. אני ותמיר חג'ג' עבדנו ונסענו בארץ לעזור לאנשים. והכל מהכיס שלי. אלדד כל הזמן הבטיח שבקרוב יגיע הכסף. השיטה שלו זה שהוא לא מדבר והוא שלח אותנו לעו"ד מחיפה שלא עונה לטלפון. בסוף תמיר תפס אותו אחרי הרבה ניסיונות ומיילים. כלפי חוץ אלדד מודיע לכולם שהוא לא הבטיח לנו כלום, אבל בזכות ברק סגל, אלדד כן שילם את הכסף. את כל מה שהוא אמר שהוא לא הבטיח, הוא שילם. הוא עובד בשיטה מאוד פשוטה. הוא גורם לך לשכנע את עצמך. הוא שומע את רחשי הציבור ואומר שזה מה שיהיה. הוא לא מבטיח כלום. כשאתה מריץ את השיחה בראש אתה מבין שהוא בעצם לא אמר כלום. הוא אמן. מה שקסם לי בארץ חדשה זה היכולת להשפיע במערכת הבחירות. הקמפיין של אלדד זה הקמפיין הנכון ביותר והאמירה נכונה והאנשים ברשימה שלו הם אנשים טובים. יש שם פעיל שנלחם על הכסף שלי בזמן שאת שלו הוא לא קיבל".

פנינו לאלדד יניב לבקשת תגובה על טענות אלה אך עד כה לא התקבלה תשובה. כאשר תגיע, נשמח לפרסם.

"אם אלדד יחליט שהוא נכה, הוא יישב על כיסא ולא יצליח לקום ממנו שנתיים"

במשך שנתיים, מ-2009 ועד 2011, עבדו פעילי השמאל הלאומי בכל הכוח כדי להקים תנועה. לא מפתיע שכיום רבים מהם מתנערים מאלדד יניב וחלקם הגדול אף שומר לו טינה. במשך תקופה זו הם קיימו ביניהם פגישות ודיונים רבים במקומות שונים בארץ, בעיקר במכללות ובאוניברסיטאות, וחלקן התנהלו בדואר האלקטרוני. הם ניסו לתווך בין הרעיונות של המניפסט לתקופה הזו ולגבש אמירות משותפות. הם התווכחו על הפער בין הגישות שלהם כלפי עסקת שליט וניסו לגבש עמדה אחידה לגבי המעורבות של הספרי ויניב בפרשת אריאל. הם אפילו ניסחו המשך למניפסט שפונה למתנחלים באופן אישי וחלמו כיצד הם מאחדים את תושבי הארץ ובו בזמן שהם מחלקים את שטחה. אפשר להתווכח על הרבה דברים עם צעירי השמאל הלאומי, אך דבר אחד אי אפשר לקחת מהם – את השעות הרבות שהם עמלו ועבדו כשהם האמינו שמי שמוביל אותם עומד מאחוריהם.

"פתאום עכשיו, אלדד יניב בגלגול החדש הופך להיות 'הסיפור' במקום המניפסט של השמאל הלאומי וזה מוזר לאנשים. הם מרגישים שבגדו בהם", מסביר  ד', פעיל לשעבר בשמאל הלאומי, שעבד בצמוד לעו"ד יניב במשך תקופה ארוכה. "אם אתה רוצה לדעת מי זה אלדד יניב, תבין שאם אלדד יחליט שהוא נכה, הוא יישב על כיסא ולא יצליח לקום ממנו שנתיים".

רועי שבתאי, מי שריכז את התא של השמאל הלאומי בבאר שבע במשך שנה וחצי, טוען כי גם בימי השמאל הלאומי אלדד לא היה השחקן הכי דמוקרטי במגרש. "הקשר שלנו התחיל באמת כשנעצרתי בהפגנה בת"א בזמן שניסיתי למנוע מסטודנטים לרדת לכביש ולעשות בלגן, אלדד אהב את זה ומבחינתו הייתי לוחם. זה מה שהוא אהב". שבתאי גורס כי היכולת שלו ושל חבריו להשפיע בתוך התנועה הייתה מוגבלת מאוד. "יום אחד פרסמו בדף השמאל הלאומי כרזה לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר. הרגשתי שעשו לי מחטף. מעולם לא דיברנו על זה. זה עיצבן הרבה מאיתנו. מבחינת אלדד לא היה על מה לדבר. כל הוויכוחים אתו היו בתחושה שאין שם בן אדם. הוא דמות שהוא יצר. דמות שאלדד אמור להיות וזה כל פעם היה עם אותם מונולוגים קבועים".

עוד הוא מוסיף, כי לאלדד "יכולת ניתוח פוליטית מאוד חדה ומבריקה. הוא יודע לזהות מהלכים בצורה מבריקה. ברגע שהוא הבין שהשמאל הלאומי מיצה את עצמו בתחילת המחאה, הוא החליט שזה לא עובד והכי קל ללכת נגד טייקונים. בשמאל הלאומי הוא אף פעם לא דיבר על הון שלטון".

אלדד יניב נשאל על עזיבתו את השמאל הלאומי, בראיון המצולם באתר מפלגתו על ידי אחד הצופים, וענה: "הבנתי במחאת הקיץ שהפוליטיקה של החצרות מונעת מהשינוי להגיע. אם נשאר במאבק של הימין והשמאל אין לנו שום סיכוי. השלטון רוצה קטטה אין סופית ואני חושב שהעולם החדש, זה של מיליון האנשים שיוצאים לרחוב, מתחלק אחרת. הדמוקרטים והפאשיסטים".

בניגוד לעשייה הארוכה, הרחבה והמחייבת של השמאל הלאומי, ארץ חדשה של אלדד יניב החדש מציעה מוצר שונה, יותר אינסטנט, יותר אקשן ובעיקר מציעה לבוחר, נקמה.

באותו הריאיון שהתקיים באתר המפלגה ביום ד' האחרון, ענו יניב ומרב דוד על שאלות גולשים בפייסבוק. הם את הציגו את המערך הגאוני של המפלגה שמבטיחה לרתום את הטכנולוגיה ככלי לשקיפות גם אחרי שייכנסו לכנסת. אלדד נשאל: "מי כתב את המצע שלכם?" והתשובה התקבלה על ידי מרב דוד שאמרה "אלדד ורני כתבו חזון ואח"כ הפכו אותו למצע". אלדד יניב ידע את התשובה הנכונה, אך כמו בראיון בגלובס טי וי, החליט לשמור על זכות השתיקה.

"זה בדיחה לקרוא לזה מצע"

מי שכתב את מצע ארץ חדשה הוא אבישי מתיה, עיתונאי בעבר ומאמן אישי בהווה, שכמו פעילים חברתיים אחרים נכנס למפלגה ובמהרה יצא ממנה. "זה לא באמת מצע. זה ראשי פרקים שכתבתי יחד עם תמיר חג'ג'. זה בדיחה לקרוא לזה מצע", אמר. זמן קצר לאחר כתיבת המצע (שאגב, התפרסם כמו שהוא באתר "דה מרקר" בצאת יום כיפור השנה) החל מתיה להרגיש שאולי ההצטרפות למפלגה לא הייתה צעד כל כך נכון. "כשהסרט השני של השיטה יצא, על הפגנת המילואימניקים, הסתבר שיש בעיה כי אלדד מדבר על ההפגנות ועל ביבי שיושב בבית המלון בעזריאלי, בית מלון שעוד לא היה קיים אז. שאלתי על כך את רני והוא אמר שאולי אלדד התכוון למלון ממול. זו הייתה הצרימה הראשונה שבה הרגשתי שאולי לא הכל נקי פה". הסרט השלישי של השיטה, על עופר עיני, היה הטריגר שבגללו עזב מתיה את המפלגה הצעירה. "עופר עיני זה רכילות צהובה וזולה אך אלדד לא באמת היה שם".

בתחילה, כשהצטרף מתיה לארץ חדשה, הוא מצא את עצמו מגן על אלדד יניב מדברי נאצה ושנאה שאנשים שונים כותבים עליו ברשת. הוא עשה זאת באמונה שלמה שיניב השתנה באמת. מתיה טוען שאלדד "הפך מהאדם הכי שנוא בשמאל לתקווה שלהם בזכות ההבנה שלו את המוח האנושי וכיצד הוא עובד. הוא מאוד חכם ובאותן השיטות שהוא עשה את מסע הסליחה והחזרה של אהוד ברק, הוא מביא היום קולות לארץ חדשה".

"בינתיים", אומר מתיה "אלדד לא סיפר כלום ממה שהוא עשה. אולי הוא עשה דברים ממש פליליים? אולי אם האנשים היו יודעים מה הוא עשה הוא לא היה מקבל קולות? אם הוא היה גבר, הוא היה מסכן את עצמו והולך לפרקליטות".

ג'קי אדרי, אשר הבטיח לאלדד יניב בסרטון שצילמו יחדיו, להמשיך ולצפות בו ולעקוב אחריו, אמר למגפון כי "ביום שהם יכנסו לכנסת. והם כן יכנסו לכנסת, אלדד יניב וארץ חדשה כבלו את עצמם בהרבה אמירות שלא מותירות להם אלטרנטיבה התנהלותית אחרת. כל הבטחה שלא תמומש תחזור אליהם כבומרנג גדול. אלדד חכם כי הוא כובל את עצמו לאמירות שאין לו דרך חזרה מהם. הוא ינצח את השחיתות וימנע מלוביסטים להיכנס. הוא יגיד לאנשים שהם מושחתים. אני חדור אמונה שהוא כבל את עצמו באמירות שאין לו דרך חזרה מהם. חשוב להבין שבעלי ההון שוכרים את שירותיהם של עורכי הדין הטובים ביותר, המקצועיים, החזקים והיקרים ביותר, וזה אומר שאנחנו צריכים להתברך בעו"ד כזה שרוצה לפעול למען החברה הישראלית".

השאלה העיקרית היום היא לא אם אלדד יניב אומר את האמת, ואפילו לא אם הם יעברו את אחוז החסימה. השאלה העיקרית היא האם אלדד יניב יצליח לשמור על המפלגה שלו מפניו. הרשימה שלו מרשימה, אפילו אם הרבה אנשים לא מכירים את מרב דוד (מס' 2) או את לינדה ששון (מספר 4). יחד עם רני בלייר וברק סגל יש פה נבחרת צעירה שמותחת שרירים ומבטיחה לא לרחם על אף מושחת. באטמן בגרסת אלדד יניב או הפועל עירוני קרית שמונה של הפוליטיקה – מה שתבחרו.

[related-posts]