3 Comments

1. סיגל גליל
   16 בפברואר 2013 @ 20:42

   משמח אותי לראות תגובה כל כך מעמיקה לביקורת שלי שהיא כמובן סובייטיבית לגמרי. מכיון שמגפון אינו כתב עת אקדמי, אין כאן המקום להסביר, מדוע ואן גוך בעיני הוא גאון. אולי אמצא מקום אחר לפרט מדוע אני חושבת כך. בכל זאת ממליצה בחום לבקר במופע על ואן גוך. הנאה חזותית מובטחת. זה לא אמור להיות במקום ביקור במוזאונים וצפייה ביצירות המקור, אלא משהו אחר טכנולוגי שעושה שימוש בדימויים הנפלאים של ואן גוך בצורה מרהיבת עין.
   תודה על התגובה.
   סיגל

   • סיגל גליל
     17 בפברואר 2013 @ 9:15

     דליה יקרה,
     ועוד תיקון קטן בעניין דיוק בעובדות. כצייר הוא לא מכר אלא ציור שמן אחד בלבד!!!
     12 רישומים המתארים מראות של האג – שדודו קורנליוס מארינוס , שניהל את עסקי האמנות של המשפחה באמסטרדאם, קנה ממנו ב- 2.5 גילדן לרישום כדי לעודד את רוחו בלימוד הציור , בתחילת דרכו מרץ 1882 אינם נחשבים לציורים שמכר. (ראי מכתבו לתיאו בתחילת מארס 1882).
     וכן תוכלי גם לראות בערך "כרם אדום " של ויקיפדיה, כי זהו הציור היחיד שמכר ואן גוך, עם מידע של הקטלוג רזונה של הציור המתעד את הידיים שעבר הציור.

2. דליה מנור
   16 בפברואר 2013 @ 15:50

   שלום סיגל
   כיוון שאני יודעת על אהבתך לואן גוך אני לא מופתעת מהתלהבותך. לא ראיתי את המופע אבל מן התמונות ומן התיאורים שלך ברור לחלוטין שזו לא תערוכה של ציורי ואן גוך. זו תערוכת רפרודוקציות מוקרנות שבהחלט מתאימות לטכנולוגיה קיימת שאינה ממש חדשה. שני דברים מהותיים לאמנות הציור חסרים כאן: 1. קנה מידה – שזה עניין מהותי לא רק בארכיטקטורה אלא גם בציור, וציוריו של ואן גוך היו קטנים מכל מיני סיבות היסטוריות ואחרות. 2. חומריות פני השטח – שדוקא אצל ואן גוך היא כל כך חשובה. אפשר להוסיף גם סעיף 3: הצבעים. ואן גוך צייר בצבעי שמן חדשים (משפופרות) מה שהרחיב את ספקטרום הצבעים בציור באופן דרמתי. רפרודוקציות מודפסות מזייפות בגדול את הצבעים (בדפוס יש רק 5 צבעים), ובהקרנה יש זיוף גדול שנובע מן האור. בקיצור, מה שנותר מציורי ואן גוך הם הדימויים עצמם בגדלים ובצבעים מעוותים והסיפור שאת חוזרת עליו, על אומללותו ועל גאונותו.
   העובדה שהוא לא מכר ציורים בחייו – וזה לא מדויק, הוא מכר רישומים עוד כשהיה סטודנט, והוא עשה החלפות עם אמנים. אבל לא בזה הענין אלא בהנחה, שמכירת ציורים היא היא ההוכחה להצלחה ולאיכות. עניין זה דורש דיון ולא יכול להופיע כמובן מאליו גם בעולם קפיטליסטי כמו שלנו. ואן גוך פרש מן המילייה האמנותי בפריז שנתיים אחרי שהגיע אליה מסיבות שונות ולא התעניין בצד המסחרי של האמנות, ואפילו לא נענה להזמנות לצייר פורטרטים. היה לה ספונסור והוא היה משוחרר – כמעט – מבעיות כלכליות, בדומה לאמנים שבאו מרקע אמיד (דגא, טולוז לוטרק ואחרים).
   גם סוגיית גאונותו דורשת הסבר. את קובעת שהוא גאון אבל לא ממש הסברת במה הוא גאון. במה הוא יותר משמעותי או משפיע או פורץ דרך מגוגן, למשל, או מסזאן, שהוא לדעת רבים מאד (וגם לדעתי) מגדולי הציירים המודרנים משום שהוא הבין לעומק – ובתוך מעשה הציור – את המלכודת והאבסורד שיש בציור המציאות. ולא דיברנו על מאנה ועל קורבה ועל פיקאסו וכל מיני אמנים שהזיזו את האמנות למקומות אחרים.
   לבד מהעובדה שואן גוך נגע לליבך ואת מאוהבת בו קשה לראות מה עושה אותו כה נערץ (ולפי מה שאני יודעת, אני בספק אם היה מחזיר לך אהבה: הוא היה טיפוס קשה, עקשן ודעתן, איש מדון וקצר רוח, בעל אמונות דתיות עמוקות, אדם סקרן ומשכיל, קורא וכותב כפייתי, סגפן הנמשך אל פחותי המעמד ועלובי החיים, ובעיקר – רחוק מן הנהנתנות של הבורגנות שתערוכה זו מבוססת עליה – כך שתחשבי שוב אם את מציעה לו חברות).
   ברור לגמרי שהערצה לאמן אינה דורשת הסברים. פולחן הסלבריטאים נשען על כך. אבל הקביעה שהוא גאון דורשת קצת הנמקה. והקביעה שהקרנת רפרודוקציות היא תערוכה של האמן שהיה לדעתך נהנה ממנה, דורשת קצת יותר הרחבה.
   העובדה שקל להזדהות עם ואן גוך בדיוק בגלל כל הסיפורים שמחוץ לציורים היא הסיבה שיש להתייחס בזהירות לכל המיזמים האלה ואני מצפה דוקא ממך, שכל כך מכירה את הציורים עצמם, לזהירות, גם אם את נרגשת ונהנית.

   היה לי העונג לראות לא מעט ציורים של ואן גוך (כולל כמה לא מוצלחים שלו) ואני יכולה לומר בוודאות שציור של ואן גוך דורש התבוננות ממושכת ואינטימית, אחד על אחד. שום דבר כזה לא אפשרי בהקרנות הענק של פרגמנטים של ציוריו. אם את רוצה לראות אמנות מוקרנת, מעניינת ומרגשות ובמיוחד מאתגרת – בקרי בתערוכת דגלאס גורדון במוזאון תל אביב וקחי לך זמן כי זו תערוכה גדולה ומורכבת. זו התשובה של האמנות האמיתית והמעמיקה למיזם המסחרי על ואן גוך.
   להתראות
   דליה