תא העיתונאיות החליט לפוצץ את השמועות העיקשות והממושכות אודות איש תקשורת בכיר החשוד בהטרדות מיניות של ארבעים נשים. לדבר על הטרדות מיניות קלות או על פלירטוט, אומר גדי סוקניק הבוקר, זו "או-אה, לשון המעטה". עמנואל רוזן עצמו , המכחיש את הדברים המיוחסים לו, אמר כי  מזה עשור מסתובבת עננה כבדה מעל ראשו. סוקניק אומר: עשרים שנה. עיתון הארץ הרים את הכפפה, חשף את שמו של עמנואל רוזן תוך הבאת עשר עדויות מפורטות למדי, ושכח על הדרך שגם הוא מעסיק כותב שנחשד בהטרדה מינית חמורה ביותר. עתה נודע כי לפני שלוש שנים פוטר רוזן מערוץ 2 בעקבות תלונה שהוגשה נגדו על ידי עובדת. איש לא צייץ. עתה הפייסבוק כמרקחה.

הרוחות סוערות סביב השתיקה המגוננת של עיתונאים בכירים שלפי הטענות ידעו על התנהלותו של רוזן ולא פצו פה והן סוערות גם סביב הסטנדרטים הכפולים של עיתון הארץ שעשה עבודה חשובה בחשיפת הפרשה. אשכר אלדן כהן כתבה בדף הפייסבוק שלה:

"כשקראתי את התחקיר של הארץ על עמנואל רוזן, נזכרתי בנשים הרבות שהותקפו על ידי י.ל. (השם המלא מופיע במקור, בדף הפייסבוק של אשכר) . נזכרתי בכאב הרב שהכאב שלהן עורר בי. בלילות ללא שינה. בידיעה שעוד הרבה נשים נושאות איתן את הכאב לאורך שנים ומפחדות לדבר.  תהיתי מדוע הארץ בוחר במודע להמשיך לתת לאנס למטרידן ולעברין המין הסידרתי הזה – במה.
אני מציעה למו"ל הארץ שוקן כדלהלן : תמשיך לשלם לי.ל. משכורת ותפסיק לפרסם את מאמריו.
נראה לי שזה פיתרון מוסרי הולם. הוא זכאי לאפשרות לחיות, אך אינו זכאי עקב התנהגותו העבריינית, לקבל מעמד עיתונאי, שמאפשר לו לחסל חשבונות עם מבקריו, להלך אימים על מי שרק חושב לבקר אותו, ולהציג מצג שווא של קול המצפון".

הרוחות סוערות סביב הנורמה שהשתרשה בברנז'ה התקשורתית במשך עשרות שנים, לפיה עיתונאיות התקדמו, או נחסמו,  ביחס ישיר לנכונותן להשתמש בנשיותן כאמצעי קידום, גם אם הוא עובר דרך המיטה – וסביב אימוץ השיטה ככורח בל יגונה.

מי שלא שמע את הלחשושים במסדרונות העיתונים או הטלוויזיה על זה שההיא שוכבת עם ההוא שיקום. זה קרה בערוץ הראשון עם עיתונאי בכיר (אחד לפחות). זה קרה בכל העיתונים. הדביקו לבחורה צעירה שהתקדמה מהר מדי תארים שנלקחו הישר מתל ברוך ועיתונאים, בדרך כלל זכרים (אם כי יש סיפור גם על עורכת בכירה אחת ביחסה לגברברים צעירים) , גבו את האתנן בשיטת ה"מגיע לי". התופעות הללו לא נעלמו ולא נכחדו. תמיד יימצא איזה עיתונאי בכיר שסובל מחרדת זין קטן או מתסביך אחר, שצריך לחזק לעצמו את האגו על ידי השפלת והכנעת צעירה שנורא רוצה להתקדם. פסיכולוגים יאמרו, מן הסתם, שזה לא הצורך ביחסי מין או במקרים מסוימים רעב מיני בלתי נלאה, אלא עניין של כוח. אנשים בעמדות מפתח צריכים להוכיח לעצמם כמה הם חזקים. ושוב, סוקניק בתכנית סדר יום של רשת ב', אומר בריש גלי שפרשת רוזן מזהמת את התקשורת: שהציבור יגיד לתקשורת: "אתם מדברים עלינו? אתם מלאים פרעושים".

הדברים שתוארו כאן מוכרים, באופן האישי ביותר לעיתונאיות רבות, ומן הסתם גם לצעירות אחרות המבקשות להתקדם בתוך מערכות כוחניות הנשלטות, רובן ככולן, בידי גברים.

על רמת השליטה של עמנואל רוזן, ללא קשר למעלליו, נכתב כבר. האיש שולח את זרועותיו המקצועיות לכל עבר ומן הסתם, צבר לו גם אויבים על הדרך. בחירתו כמנחה תיק תקשורת הייתה אחת השגויות שידענו ולו משום שרוזן בלבד מגיח וצץ בכל ערוץ אפשרי, בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות הכתובה. עתה, כשמתפרסמת מידת הזוהמה, ברור עוד יותר שלהעמידו במקום של ביקורת התקשורת זה לשון ההמעטה של האבסורד.

לאחר הפרסום בעיתון הארץ נדמה שיקשה על רוזן להפריך את שורת העדויות שנאספו בחריצות רבה. עדויות החושפות שבלונה רוטינית, השבה וחוזרת על עצמה כל אימת שמתייצבת במערכת בחורה חדשה. הבחורות מתארות חיזור אובססיבי ובלתי נלאה ואף סוג של כפיית יחסים על מי שאמרה "לא". השידור החוזר של התכנית תיק תקשורת האחרונה לא הוקרן לאחר פרסום הכתבה בעיתון הארץ. רוזן נמצא בסוג של השעיה או חופשה.

בדצמבר 2010 הנחה רוזן תכנית תיק תקשורת שהתמקדה בהכרעת דינו של משה קצב. הוא אמר שם שהתקשורת לא המתינה לבית המשפט: "הבוקר הבשורה יצאה החוצה. משה קצב שקרן ואנס" הוא אמר בפתיח לדבריו. הוא העלה את החשד שבית המשפט יישר קו עם התקשורת, חשד שיעקב אחימאיר כינה אותו "חמור ביותר". אם נכונות השמועות על רוזן, הוא מיצה את שעת החסד הארוכה שהעניקה לו התקשורת. "זהו יום של נצחון תקשורתי", הוא אמר בתכנית שדנה בהענשת קצב על פשעיו . אחת התהיות שעלתה בסוף השבוע הזה היא אם המשקפת תתמקד עתה ברוזן, על אף העובדה שאף אחת מהעדות לא הגישה נגדו תלונה במשטרה. "אנחנו, העיתונאים המושמצים והמשוקצים" אמר רוזן " יש לנו כזה כוח ביד להכניס נשיא לשעבר לכלא".

רוזן בטח היה רוצה למחוק עתה כמה דברים שאמר, כמו בראיון לליאור שליין (1.9.2009) שנסב על סרטו על יהודה ברקן "אבא גנוב". בראיון זה הוא הקביל בין ברקן לדודו טופז: "שני אנשים שהיו מלכים בתחום שלהם. שני אנשים שירדו מגדולתם". הוא גם העיר משהו על "גברים מתבגרים שמחפשים את עצמם". מן הסתם, גם החיוך שהיה מרוח על פניו כשיאיר גרבוז אמר על קצב  ש "במעשיו (הוא) ייצג את העם". גם גרבוז דיבר, כנראה, על אותן נורמות פסולות שאולי תא העיתונאייות הצליח לזעזע היום.

הנה דברים שכתבתי על מינויו של רוזן כמגיש תיק תקשורת ועל ההתמדה שלו בהחזקת המשרה.