ביהמ"ש העליון קיצר הבוקר את עונשו של הערבי סאבר קאשור, שהורשע באינוס צעירה יהודייה שקיימה איתו יחסי מין בהסכמה. מאת אבינועם בן זאב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
בית המשפט העליון קיצר הבוקר את עונשו של הערבי סאבר קאשור, שהורשע באינוס צעירה יהודייה שקיימה איתו יחסי מין בהסכמה. פסק הדין הקודם, של בית המשפט המחוזי, עורר בזמנו ביקורת רבה וזכה לגל של מאמרים בכלי התקשורת. רמייה או אינוס? חיזור לגיטימי או כוונות פליליות?
עונשו של הערבי סאבר קאשור, שהורשע בזמנו באינוס צעירה יהודייה שקיימה איתו יחסי מין בהסכמה, התקצר הבוקר בהחלטת בית המשפט העליון – משנה וחצי של מאסר בפועל, שגזר עליו בית המשפט המחוזי, לתשעה חודשים בפועל ושלושים חודשי מאסר על תנאי.
"הנאשם שהינו נשוי", קבע פסק הדין של המחוזי, "הציג עצמו בכזב בפני המתלוננת כרווק יהודי, ובתוך כך – כמי שמעוניין בקשר רומנטי משמעותי". מצג השווא של קאשור נראה לבית המשפט המחוזי כסיבה ראויה לקבוע שבמקרה הזה, יחסי מין בהסכמה מלאה הם למעשה אינוס. אלא שפסק הדין עורר בזמנו ביקורת רבה וזכה לגל של מאמרים בכלי התקשורת. אחד מהם היה שלי.
התהיות העיקריות היו אז שתיים: למה מרשיעים את הנאשם באינוס ולא במעשה תרמית? והאם הנאשם הוא הגבר היחיד שמחזר בעזרת מצג שווא? החשד המשותף של המבקרים היה שמדובר בפסק דין גזעני.
יש לראות בדעה שאני מביע כאן כהצעה כיצד לקרוא את פסק הדין של בית המשפט העליון. הנה, לדוגמה, האם ההתחזות אינה תכונה שמאפיינת במידה לא מעטה את היהודים בגולה?
קליק חושני שמוביל לרגע של שכרון חושים
פסק הדין של המחוזי אינו מפרט באיזו דרך הציג עצמו קאשור כיהודי. נראה שהציג עצמו כ"דודו", שהוא כינוי החיבה שלו, ושהמתלוננת הבינה מכך שהוא יהודי. אם זה המקרה, הרי שקאשור נוהג מנהג שמקובל בין יהודים רבים בארצות העולם.
שם המשפחה של אמא שלי הוא וויינקרנץ. שם קרוביה בקנדה הוא "ווין". למה הם שינו? "ויינקרנץ" נשמע מאוד יהודי, "ויין" נשמע אנגלוסקסי. המשפחה שלי בקנדה לא רצתה שכולם יידעו שהם יהודים. כך גם לגבי שמות פרטיים. רושמים מראש שם של גויים בתעודת הלידה של ילד יהודי, או שני שמות, אחד של יהודים ואחד של גויים, ואחר כך משתמשים רק בשם של גויים, או מאמצים כינוי חיבה שהוא שם של גויים.
נמשיך מכאן אל הסצינה הבאה: צעיר יהודי בעל שם פרטי ושם משפחה לועזיים, מכיר במסיבה צעירה נוצרייה, ונוצר ביניהם, בתוך דקות ספורות, קליק חושני שמוביל את שניהם לרגע של שכרון חושים בחדר השינה הסמוך, או בשירותים. אז מה הבעיה? לא בטוח שיש בעיה. הנוצרייה שכבה עם היהודי בידיעה מוטעית, המבוססת על שמו, שהוא נוצרי. האם הוא התחזה לנוצרי? האם, בגלל זה נרשיע את היהודי במצג שווא ובעקבות כך – באונס? לא מגוחך לעורר בכלל את השאלה הזו?
נבדוק עכשיו התפתחות שונה. הצעיר היהודי מנסה להיות הגון וישר. רגע לפני שהנוצרייה מתפשטת, או לפני שהוא נוגע בה, הוא עוצר הכול, ככה באמצע סערת היצרים, כדי להתוודות בפניה שהוא יהודי. מה עכשיו?
עם היד על הלב – הוא לא נראה טמבל מוחלט? מה הקשר בכלל בין המשיכה המינית, שלו ושלה, לבין מוצאו?
נניח שחשוב לצעירה לדעת. מגעיל אותה לשכב עם יהודי. האם אנחנו, כיהודים ולא רק, מוכנים להשלים עם זה? האם נסכים שבית משפט בארץ נוצרית יגן עליה, מפני שהיהודי היה חייב להביא בחשבון שגוף של יהודים עלול לדחות נוצריות?
יש היום תרבות נפרדת ליחסים לטווח קצר ולטווח ארוך
הספק בדבר מצג שווא עולה גם מזווית אחרת. פסק הדין מייחס את הסכמתה של הצעירה ליחסי מין להבנה שלה שכוונותיו של קאשור הן רציניות, שהוא מעוניין בקשר רומנטי משמעותי. אבל, יש לשים לב למשך הזמן שעמד לרשותה כדי להגיע לאותה הבנה – דקות ספורות. זה רציני? לא מופרך לבסס על זה פסק דין?
בכתב הערעור בפני בית המשפט העליון העלה ד"ר אלקנה לייסט, מהסנגוריה הציבורית, את הטיעון הבא: "העובדה שהמתלוננת הסכימה לקיום היחסים בקומה העליונה של בניין משרדים, דקות ספורות לאחר פגישתה האקראית עם קאשור, יכולה היתה לנטוע בקרב האדם הסביר, היושב בקרב עמו, את המסקנה המסתברת שמטרתה הלגיטימית העיקרית וקצרת הטווח של המתלוננת היתה סיפוק היצרים המיניים – ולאו דווקא בניית יסודות מוצקים לקשר זוגי רציני ומשמעותי".
האמירה "אני מת שתהיה לי אישה כמוך לכל החיים"
יכולה להתפרש גם כמקדמת את סף הגירוי
לרגע קצר, וגם כרומנטית לטווח ארוך
הזמן הקצר הוא קריטי. יש לנו היום תרבות נפרדת של יחסים לטווח קצר ושל יחסים לטווח ארוך. לכל תרבות נורמות וקודים משלה. כדי להכריע בשאלה אם היתה הבטחה לקשר רומנטי משמעותי, היה על בית המשפט להתייחס לאותם נורמות וקודים שונים. מילים שאומרים גם כאן וגם כאן אינן בהכרח בעלות משמעות דומה. האמירה "אני מת שתהיה לי אישה כמוך לכל החיים" יכולה להתפרש גם כמקדמת את סף הגירוי לרגע קצר, וגם כרומנטית לטווח ארוך.
יחסים קצרים נעשים לפעמים מענגים יותר ככל שמחניפים זה לזו, ועדיין אין להקיש מכך על קשר רומנטי משמעותי. ההיענות מהירה, בתוך דקות בודדות, ליחסי מין מלאים, ובלי לטרוח אפילו ללכת למקום נוח יותר, כמו בבית שלה או שלו (הם קיימו יחסים בקומה עליונה של בניין סמוך, מיד לאחר ההיכרות ביניהם), שייכת בדרך כלל, לא תמיד, לקודים של יחסים קצרים. האמירות בדרך הן פחות משמעותיות, אם בכלל.
יחסים רומנטיים משמעותיים יכולים בהחלט להתפתח ממפגש חפוז, אבל, לאור ההבחנה בין שני סוגי היחסים, היה על המתלוננת לקחת בחשבון גם את האפשרות שהנאשם מתכוון ללא יותר מאשר סקס חד-פעמי, והיה על בית המשפט לפסוק שהדרך שבה היא הבינה, אם אכן הבינה כפי שהיא טוענת, היתה חפוזה מדי וללא ביסוס ראוי.
קאשור הוא ערבי. זאת בעצם הבעיה. יהודים שמסתירים את יהדותם בפני הגויים
נראים לנו דווקא מאה אחוז. ערבים זה כבר משהו אחר
הגישה שלי מתבססת על תפישה עדכנית של המושג "יחסים", בעוד שהגישה של בית המשפט המחוזי מתבססת על תפישה שהיתה טובה אולי לימים שהסבים של השופטים חיזרו אחרי הסבתות שלהם. ההבחנה בין שתי הגישות היא היום הבחנה בסיסית והיא זו שאמורה להנחות את בית המשפט.
קאשור הוא ערבי. זאת בעצם הבעיה. יהודים שמסתירים את יהדותם בפני הגויים נראים לנו דווקא מאה אחוז. ערבים זה כבר משהו אחר. ערבי ששוכב עם יהודייה בחזות של יהודי, חשוד מיד במעשה רמייה.
סאבר קאשור, לסיכום, רחוק מלהיות גבר מתחשב. "לאחר שבעל הנאשם את המתלוננת… עזב את הבניין והותיר אותה עירומה בקומה העליונה בבניין". אבל מפה ועד הרשעה באינוס הדרך עוד ארוכה. לא מעמידים לדין גבר רק משום שהוא חרא של בנאדם.
משה
24 במאי 2012 @ 15:07
אבינועם, בתקופת סוקראטס נשמרו כתבים על מגילות קלף ולכן, עם חלוף העיתים, לא נשתמרו לעדות. בימינו עידן הוירטואל אתה מעלה משהו לרשת והוא נותר לנצח. אפילו אם תמחוק, גוגל יישמרו אותו. אז הנה, קראתי את הפוסט שלך, בטח קראת את האמת ב'הארץ'. האם אתה כמו אסתי ו'הפרות בחרא', סרבן התנצלות כדין?
מגאפון – נא לצרף את הנ"ל לרשימת המתבקשים גם להתנצל. עד אז, אני מוחה נגד הצגתו העצמית כפילוסוף. ואני חושש לקשר משפחתי בינו ובין בן-זאב אחר שאני מכיר ומוקיר מזכרון יעקב….
בתודה.
משה
מיכל
23 במרץ 2012 @ 17:11
מצטרפת לקודמותי. העניין כאן כלל לא היה השאלה האם התחזה ליהודי והאשמתו משום שהוא ערבי, אלא אונס, אונס אונס קשה ומזעזע תוך ניצול חולשותיה ומגבלותיה של צעירה במצוקה. משום שהתקשתה במתן עדות (משום מצבה הקשה שגם הביא את האדון, ערבי או לא זה לא משנה, לתקוף אותה), נאלצו להאשימו בסעיפים כאלו.
חבל שאתה לא מברר יותר לעומק לפני שתשוש לקפוץ לתוך דיון שנראה כל כך קל לקפוץ אליו (גם שמאלני וגם מצליח להגן על גברים! כל הכבוד, אתה בטח עומד בגאווה).
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1219822
איציק
21 במרץ 2012 @ 9:37
אסור
יוסי
27 בינואר 2012 @ 11:20
אין ספק שהטרמינולוגיה של בית המשפט גזענית ושבית המשפט בישראל גזעני. עם זאת, במקרה הזו נוסף הסקסיזם, ומאחר והפרקליטות יודעת שלא ניתן להרשיע אדם באונס מי שהתעלו בה מינית בצעירותה/סורסרה על ידי מכריה. הם בחרו עסקת טיעון מעוותת ומעוותת..
מעט על פסק הדין והדיונים במחוזי ניתן לקרוא בכתבתה של ליטל גרוסמן בהארץ
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1219822
אלבר
27 בינואר 2012 @ 6:20
ואם בכל זאת להתייחס לטענות הדי מגוחכות שלך. אז כן, לפעמים "באמצע ההתלהבות" כמו שכתוב מתחת לתמונה, צריך לעצור כדי לברר דברים. גם במקרה הזה, גם לפי עדותה וגם לפי עדותו, היה לא מעט שהיה צריך לעצור ולברר כדי שזה לא ייחשב אונס. היה צריך לעצור ולברר ששני הצדדים באמת מעוניינים, ולא אולי להניח שאם היא נכנסה איתך לבניין זה אוטומטית אומר שהיא רוצה ומוכנה לסקס, ושהיא בטח הבינה על מה מדובר, ושאם היא מתנגדת צריך לברר טוב טוב ולא להניח שזה סתם כי היא נבוכה או כל שקר אחר שאנסים ממציאים לעצמם בראש כדי להצדיק.
הבעיה שלי היא לאו דווקא עם ההנחות שלך, בפני עצמן, בלי קונטקסט, הן אולי סבירות. הבעיה היא שבמציאות חיינו יש הרבה יותר מדי מצבים של כפית יחסי מין מאשר מצבים של "אופס עשיתי סקס בלי לשים לב ועכשיו אני מתחרטת והולכת לנקום בו". הגברים הם ממש ממש ממש ממש ממש לא הקורבנות בדינמיקה המינית. הגבול בין אשמתו ואשמתה לצערנו עדיין מתוח הרבה יותר מדי בצד שמצדיק אותו. זה עצוב ומגוחך שאתה מוצא לנכון להתמקד דווקא במקרה שבו, וכנראה בשוגג, אפשר לדון בפגיעה דווקא באנסים. זה אולי יותר אטרקטיבי, אבל זה מכוער.
אלבר
27 בינואר 2012 @ 6:05
חבל ועצוב שהדיון הציבורי סביב המקרה הזה ממשיך לנסוב סביב שאלת ההתחזות והגזענות, כשהסיפור המלא מטריד הרבה יותר, וגם כנראה נכון יותר. הצגה מעמיקה יותר של התנהלות המשפט שפרסמה ליטל גרוסמן בהארץ (http://www.haaretz.co.il/misc/1.1219822) מעלה חשש אמיתי שאכן מדובר פה באונס במלוא מובן המילה. הבחירה של הפרקליטות להתפשר ולהסכים לעסקת טיעון עקב דאגה לשלום הנאנסת ואו מחשש לאמינותה זה משהו שקורה הרבה, וזה משהו מאוד בעייתי, בטח בתיקים חמורים כמו זה. מה שקרה פה זה שהעיתונות נתפסה לטענות בהסכם הטיעון כאילו הן אלו שעמדו במקור במהות התיק, ורצה עם זה כי זה אכן נראה כמו החלטה תמוהה, אם מתעלמים מההקשר. אז יש פה בעיה של עסקאות טיעון שפוגעות בקורבנות, ויש פה בעיה שהתוקף יכול להתבסס על עסקת הטיעון כאילו הוא אשם בסעיף חמור הרבה פחות. מה שכנראה אין פה בכלל זה שהאשימו מישהו באונס במרמה בגלל שהוא התחזה ליהודי, זה רק הסעיף שעליו הסכימו בעסקת הטיעון, שבדיעבד מתברר שהיה בחירה ממש מטומטמת.
אור
27 בינואר 2012 @ 0:27
הסיפור לא הוצג נכון. מה שקרה זה שהמתלוננת התלוננה על כך שהנאשם אנס אותה, במובן המקובל של "אונס". אבל, היא הייתה במצב פסיכולוגי מאוד קשה וסבלה מטראומה, ולכן הפרקליטות לא רצתה להעמיד אותה על דוכן העדים. בגלל שהפרקליטות לא רצתה להביא אותה לדוכן העדים, היא לא יכלה להוכיח אונס ממש, ולכן הסתפקה בלהאשים את הנאשם במרמה.
עמנואל
26 בינואר 2012 @ 23:50
ועוד דבר: לא מדובר בפסק דין גזעני. מדובר ברצון של פרט לא לשכב עם מישהו מעדה אחרת. (והסיבות שלה הן פרטיות, ויש לה את הזכות לבחור עם מי היא רוצה לשכב.)
אודי
26 בינואר 2012 @ 23:27
ואם נלך צעד נוסף מעבר לטיעון שלך, הרי שמי שהלך לבר פו"פ ו"יצר רושם" שהוא טייס, רופא, עורך דין, אינסטלטור, תייר משוודיה או מיליונר כדי למצוא חפוז, אשם גם הוא באינוס, שלא לדבר על נשואים שמתחזים לפנויים ר"ל. נראה שאכן צלו של כהנא העיב על יכולת הראייה של ביה"מ המכובד.
אור
26 בינואר 2012 @ 23:02
הכשל מתחיל בפרקליטות שלא העזה להביא את הנאנסת שהיא לא מתלוננת "טובה" (אישה בזנות, קרבן גילוי עריות, פגועת נפש) להעיד, לכן הלכו על עסקת טיעון על סעיף המרמה, במקום להתייחס לכך שהאיש השאיר אותה ערומה ומדממת על גג בניין ועוד אחרי שגנב ממנה.
הניתוח אולי נכון מבחינה משפטית טהורה. הבעיה היא שזה לא מה שקרה במציאות.