החיזיון הנשקף לעיני כל בימים אלה מזירת הכנסת הוא עדות מוחצת לקריסתה הגדולה של המערכת הפוליטית בישראל ולמשבר הדורי בו מצויה כיום החברה הישראלית בכל האמור בהתנהלות חיינו הציבוריים במדינה.

האופן בו נידונות בכנסת הצעות החוק בדבר השוויון בנשיאה בנטל, מדינת ישראל מדינתו של העם היהודי, שינוי שיטת הבחירות והממשל, התקציב החדש, והמחשבות, ואיתן גם היוזמות הבלתי פוסקות, להשית חוקה על העם היושב בציון, ממחישים לנו יותר מכל את עוצמת הדברים. בולמוס המילים השוטף את רחובותינו כמו לבה גועשת מסתמן כמכה אמתית המונעת, מעמנו לקבל החלטות ראויות ואיכותיות שייטיבו איתנו. יותר ויותר מסתמן שאנחנו נמצאים בעיצומה של מגמה לאומית שלילית בדרך להתגבשותה של "חברה מייצרת בעיות", בניגוד לחברה "פותרת הבעיות" שהקימו כאן האבות המייסדים של המדינה.

עצם המחשבה שניתן לפתור ולקדם בעיות לאומיות מהותיות באמצעות חקיקה יסודה בטעות. הניסיון הנואל לכפות על ציבור קהלים נרחב, באמצעות רוב פוליטי מזדמן, חוקים הפוגעים באושיות חייו, כדוגמת הניסיונות לחקיקה הנושאת אופי גזעני-לאומי-דתי קיצוני, נוגד את עקרונות הדמוקרטיה.

קדחת החקיקה בה נגועים נבחרינו חייבת לפנות את מקומה ליוזמות ולמאמצים לקידום חיינו שלא דרך הכנסת. כך, למשל, קיימת היום תפישה האומרת שלדרכי התנהלותנו הציבוריות במדינה יש השפעה עצומה על חיינו, והתנהלות  טובה היא מכפיל-כוח רב עוצמה ששגשוג, רווחה וחוסן חברתי נגזרים ממנה.

המחקרים מראים, כי חברה שאינה מתנהלת היטב מייצרת סביבה גלי הדף שליליים, הגורמים לפיצול רב בעם ולהתפתחות דעות והלכי רוח קיצוניים שסופם מי יישורנו. נוצרת חברה פסימית, הנוטה להתפלג ולחשוב יותר מקומית. מנגד, התנהלות טובה מייצרת סביבה גלי הדף נרחבים המשפיעים לטובה על כלל חיינו. התנהלות איכותית היא פתח לשביעות רצון רבה בקרב אזרחי המדינה. זהו מצב בו הציבור חש סיפוק רב בחייו, המאפשר לו לגבש את תפישת חייו הטובים במדינה ואת תחושת מלאות החיים. התנהלות טובה מייצרת חברה אופטימית, שמצב רוחה טוב והיא נוטה להתלכד ולחשוב קולקטיבית וגלובלית.

שום דיבור על ערכים נעלים לא יושיע אותנו

השיח הציבורי שלנו מרבה לדבר על אידאולוגיות ועל ערכים וממעט להתייחס לדרכי התנהלותנו,  לא באשר לפוליטיקה ולא באשר לעבודת הממשל ויחידותיו. מי תוקע לידינו שנבחרינו לכנסת –  שאינם יודעים להתמודד עם שאלות היסוד והאמת של המערכת הפוליטית בישראל ועם הדילמות האסטרטגיות שהיא מציבה בפנינו – יצליחו להשיט את הספינה הזאת הנקראת מדינת ישראל לעבר חוף מבטחים. אז זהו, שלא. כשפועלים באופן לא איכותי מקבלים גם תוצאות בלתי איכותיות, ושום דיבור על ערכים נעלים לא יושיע אותנו ולא יחלצנו מן המצר.

כדי להיטיב את חיינו נידרש לשפר ולקדם את מערכותינו הציבוריות, ובראשן המערכת הפוליטית והשלטונית. פעילות זו חייבת להתחיל בשינויים מרחיקי לכת במערכת הפוליטית. כל ניסיון לעקוף את הפוליטיקה ולהתעלם מהפרובלמטיקה היסודית שלה ינחיל לכולנו אכזבות. נידרש לשקם ולבנות מחדש את הדמוקרטיה שלנו. פיתוח עוצמה של חיים דמוקרטיים הוא תנאי ראשוני לכל שינוי שיידרש. המציאות הנגלית היא הזויה ובלתי כשרה לחלוטין, ואין כל סיכוי שבמציאות זו נוכל לקבל החלטות איכותיות ולהוציאן אל הפועל.

בשאלת החרדים מוטב ללכת בדרך עקיפה ובהידברות הדדית

הגישה הפרונטלית והכוחנית של הפוליטיקאים לפתרון בעיות תשתית חייבת להיפסק ולפנות את מקומה למהלכים עקיפים ומושכלים יותר. עד היום חיינו והסתדרנו היטב גם ללא חוקה, ולא יקרה דבר אם נשאיר את העבודה הזאת לדורות הבאים ולצמיחתה של הווית חיים חדשה. כך גם באשר להתמודדות עם דילמת החרדים. מוטב בעניין זה ללכת בדרך עקיפה יותר ובהידברות הדדית, שתכלול מצד אחד פעולות וצעדים שיסייעו בעד החרדים ויעודדו אותם להשתלב בחברה הכללית, ומצד שני החלת סנקציות תקציביות כלפי מי שיסרבו ויתעקשו שלא לעשות כן. עלינו לדעת שהתחזקות החרדים נגזרת מחולשת הציבור החילוני ומחולשת המערכת הפוליטית. לכן, זו זירת הפעילות והיוזמות העיקרית שעלינו לעסוק בה כדי לקבל תוצאות אפקטיביות. עם ציבור חילוני מוחלש ופוליטיקה כושלת, רב הסיכוי שגישות כוחניות וישירות כגון נסיונות החקיקה המוזכרים לעיל – לא יעלו יפה.

כך גם באשר לשינוי השיטה. תחילה יהיה עלינו לעצב מערכת פוליטית חדשה דרך שינויים תרבותיים-חברתיים-והתנהלותיים, ורק אחר כך וברבות הימים ניתן יהיה לעגן את הדברים בחקיקה. הצעת החוק בדבר מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי היא שערורייתית ומגלמת בתוכה את כל הכשלים והחוליים של הפוליטיקה הישראלית. היא דוגמה מצוינת לאופן בו אנחנו מבססים בתוכנו חברה מייצרת בעיות.

אשר לתקציב, גם הוא חלק מן התמונה הכללית. כשאין עוצמה דמוקרטית קשה להגיע להסכמות לאומיות נרחבות ולתת תשובות לשאלות היסוד והאמת שלנו ובהתאם להן לגבש את התקציב. גם כאן ישנה חשיבות רבה לדרכי התנהלותו של הממשל. כך, למשל, מציע פרופסור ישיב להקים "מועצה פיסקלית" שתהיה אחראית על גיבוש תוכניות תקציביות רב שנתיות שעל בסיסן ניתן יהיה לגבש את הצעות התקציב השונות. ועל כך ניתן להוסיף סדרה ארוכה של רפורמות בממשל ובגופי הסמך שלוו בשירות הציבורי והממלכתי.

אנחנו רואים, אם כן, שהבעיות שלנו נמצאות בכלל במקום אחר. את ההליכה עם הראש בקיר נצטרך להמיר בגישות עקיפות ומושכלות יותר. דבר זה מצריך רמה גבוהה של מנהיגות, מקצוענות ויכולת חשיבה רב-תחומית המשולבת בתעוזת הרוח. כל זה עומד בסתירה גמורה לשיח הציבורי הבלתי מושכל ובלתי ראוי, והמסית ומדיח של חיינו, שיח הנשלט בידי חברי הקבוצה השלטת כיום במדינה,  שהפוליטיקאים והתקשורת הם חלק ממנה.

_____________________________________________________________________________

נמרוד נוי עוסק בפיתוח עסקי ובייעוץ ארגוני ואסטרטגי, הוא בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול ובוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. נמרוד עבד בתעשייה המתקדמת בארץ, היה פעיל במועצה הציונית בישראל והשתתף במשך מספר שנים בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור. הספר שכתב, "לקראת פרדיגמה חדשה" (הקליקו לקריאת הספר בפורמט דיגיטלי), מציג תפישה חדשה לחיים פוליטיים במדינה. הספר הוא ניסיון לפענח את צופן חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל, המניח תשתית למחשבה סדורה ומושכלת באשר לחיינו הפוליטיים ומתווה עקרונות, עיקרים וקווים מנחים מעצבי מדיניות לפרדיגמה חדשה של חיים פוליטיים במדינת ישראל.